ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
לכן ציוה ה' למשה "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים" (פסוק ב'). אבל חז"ל, בעינם הביקורתית והמבחנת, שמו לב כי בפסוק הבא מנסח משה את דבריו "לתת נקמת ה' במדין" (פסוק ג). מפני מה יש כאן שינוי? עונה רש"י: "שהעומד כנגד ישראל, כאילו עומד כנגד הקב"ה". ובכן יש לנקום נקמתו של הקב"ה!
מפני מה יש להקיש בין הנושאים? הסבירו זאת במדרש תנחומא (פרשת מטות, פסקא ג)
"אמר משה: רבון העולם, אם היינו ערלים או עובדי ע"ז או כופרים במצוות, לא היו שונאים אותנו, ולא רודפים (אחרינו) [אותנו]. אלא בשביל תורה שנתת לנו. לכך הנקמה [היא] שלך!"
גם הפסיכיאטר הדגול זיגמונד פרויד פרסם דברים דומים בתחילת ספרו "משה והמונו-תיאיסטיות". אחרי שאבחן אצל פציינטים רבים (בארצו ובדורו) רצונות כמוסים של שנאת עם ישראל, תָהָה על שרש הדברים. הוא מצא כי רובם של הפציינטים סבלו תסכול מתאוות שלא יכלו לבוא על סיפוקם, או מפני החק, או מפני נורמות ציבוריות. מפני מצוקת נפשם ומלחמת היצר הבלתי פוסקת, האשימו את מי שהביא לעולם את הקוד המוסרי, כלומר בני ישראל בהר סיני. תסבוך התמודדותם הכושלת מול תאוות יצרם הביא אותם לשנוא את הקב"ה אשר לפי דעתם יש להאשים אותו על מצב קשה זה. וכיון שלא יוכלו "להגיע אליו" פגעו בנושאי דברו, אלה שלימדו לאנושות איפוק ומשמעת עצמית. [ולפי הסברו של פרויד שם, גם העובדא כי יש"ו הנוצרי היה יהודי, תרם לאנטי-שמיות שלהם. כי כיון שמפני דתם לא יוכלו לשנוא אותו בגלוי על הטפותיו, העבירו את השנאה לבני עמו].
רעיון זה חזרו ושננו חז"ל בכמה מקומות. כלשונם אצל דברים אחרים: "מן המקרא, מן הנביאים, ומהכתובים". מן התורה כיצד? בשירת ים סוף שרו ישראל "וברב גאונך תהרוס קמיך" (שמות טו, ז). הקשה רש"י: "ומי הם הקמים נגדו? [נגד הקב"ה]. וענה "הם הקמים על ישראל" עכ"ל. כי זו היתה סיבה לזו.
וכן בשירת דבורה [בספרי נביאים] מצאנו כי היא קִללה את יושבי מרוז שלא באו לעזור לאחיהם מישראל נגד הפולשים הנכרים, בימי סיסרא. "אורו מרוז וכו' אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים" (שופטים ה, כג). בשביל מה להזכיר כאן שהקב"ה זקוק כביכול לעזרה? עונה שם רש"י: "כביכול, שמי שהוא עוזר את ישראל, כעוזר את השכינה".
וכן בכתובים, בספר תהלים (פג, ב-ג) שר דוד "אלוהים אל דמי לך וכו' כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". וצ"ע הרי ידענו ההבדל בין "אויב" ל"שונא". הראשון הוא מפני מעשי איבה בפועל, ושנאה היא רק בלב ("לא תשנא את אחיך בלבבך"). הא כיצד אפשר לעשות מעשי איבה להקב"ה? עונה רש"י (על שמות טו, ז) "ומה היא ההמיה? [המשך הפסוק] "על עמך יערימו סוד". ועל זה קורא אותם אויביו של ה'". כי כאשר מכים את ישראל, מתכוונים להכות באביהם שבשמים ובציוויָו המוסריים. [כל הרעיון הנ"ל נמצא גם בספרי, במדבר י', פסוק "וינוסו משנאיך מפניך". עיי"ש].
על ידי זה נבין מאמר חז"ל: "הסוטר לועו של ישראל, כאילו סוטר לועו של שכינה" (סנהדרין נח ע"ב). כי מדוע לא קצרו לומר "הסוטר לועו של חברו" (כסגנונו של ריש לקיש בשורה הבאה)? אלא מדובר בגוי המכה את ישראל. ולכן אותו מצרי שהכה לישראל היה חייב מיתה, ומשה קיים בו מדת הדין.
על ידי זה גם מוסבר מדוע כל יהודי הנהרג ע"י גוי, מפני שהוא יהודי, נקרא "קדוש" (כך משמע מהחתם סופר, בשו"ת יו"ד סי' של"ג). כי הרי הוא מיצג את ה', וסבל על גבו את השנאה התהומית והנוראה אשר חלק גדול מאוה"ע שונאים את ה' (מהסיבות שהזכרנו לעיל). וזה גם מסביר הא כיצד כל שאר אומות העולם, אפילו אלו שאינו לוחמים נגדנו בפועל, בכל זאת הם תומכים בפעולותיהם של הפלשתינאים, וגם מוכרים להם נשק, וגם מצביעים תמיד נגדנו בהחלטות האו"ם. כי מפני צביעותם, אינם מעוניינים לגלות שנאתם, אלא פועלים מתוך "הומאניות" ועוד תירוצי סרק. אבל אצל כמעט כולם יש התסביך הנ"ל.
בכל תופעה כלל ציבורית, אפשר לנו ללמוד רבות מרבותינו הקדמונים. ר' אלעזר אזכרי (בן דורו של אריז"ל) כותב בספר "חרדים" (עמ' 183) כי כמו בפעם ראשונה אשר בא ישראל לארצו, יצא נגדנו עמלק להתקיפנו ללא שום סיבה, ללא שום גירוי מצדנו, כן בכל דור ודור "בקיבוץ גליות כשרוצים ישראל לבוא לא"י, עמלק מזדמן להם בדרך, כאשר עינינו רואות היום תמיד" עד כאן לשונו (לפני למעלה מארבע מאות שנה!). לכן אין לנו מה לקוות שהערבים בדורנו (וכן הנוצרים בזמננו) ישלימו עם תקומת מדינתנו העצמאית. ואין מה לקוות שיחדלו מרדיפת היהודים בכל מקום בעולם, כמו שאנו עדים היום מהמצב בכל מדינות אירופה. "שנאת עולם לעם עולם". אי אפשר לפייס אותם. אי אפשר להרגיע אותם. אי אפשר לשנות אותם.
ואם נדע כי המלחמה היא לא לנו בלבד, אלא "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", ונשכיל להבין כי אנו נושאים דגל התורה, כך מהר נתאושש ונתרומם מכל רגש תסכול ועצבות. עלינו להתרומם אל המחשבה כי אנו בני א-ל חי. כמו שאין הבדל בין שנאתם [נגדנו] של ערבים אדוקים בדת לשנאת טרוריסטים שאינם דתיים כלל; כך אין הפרש בין שנאתם ליהודי שהוא שומר מצוות לבין שנאתם ליהודי שאינו שומר שום מצווה. הענין הוא "מה הוא מייצג". עצם הדבר מה שאנו הבאנו לעולם את התורה והתודעה כי יש אלוקים, הם מטביעים בגזע שלנו חותם בל יימחק. במקום להעלים עין מתפקידנו, טוב נעשה ונדבק במשימתנו יותר ויותר.
ה' יכול לומר כי זו היא "נקמת ישראל". אבל עלינו לשנן לעצמנו ואחרים כי מלחמתנו היא "נקמת ה'!".
ואסיים כאן בסיפור יפה שחז"ל ספרו על קושי ערפו של פרעה שסירב לשמוע בקולו של משה ולשחרר את ישראל מארצו. מעשה ואדון אחד בקש מעבדו להביא לו דג מהשוק. עבד זה התעצל והתמהמה ועד שהגיע לבית האדון התחיל הדג לבאוש. כעס עליו האדון ואמר לו לבחור אחד משלש אופציות. [א] לשלם מאה שקל קנס [ב] לקבל חמשים מלקיות בשוט [ג] שהוא עצמו יאכל את הדג המסריח. אותו עבד היה טפש וגם קמצן. לפי מחשבתו, להפסיד ממון "לא בא בחשבון"! ולאכול יזיק לבריאותו. כדאי לקבל מכות, כי כעבור זמן יחלוף הכאב, ובמיוחד אם ימרח משחות מרגיעות. הוא בחר בהלקאה. אבל כעבור עשרים מכות, הכיר שהוא על סף המוות. ניסה להתאפק ונשך שפתותיו, וסבל עוד עשר מכות. בסוף נכנע ובקש להפסיק ההלקאה. הוא מוכן לאכול את הדג. התחיל מהזנב, ובכל נגיסה הרגיש כי מעיו מתהפכים עליו. כמה פעמים בא לו להקיא. כאשר כבר לעס חצי מהדג, עצר אכילתו וניאות לשלם כל הקנס. צחק ממנו אדונו, אם היית חכם וחושב על מצבך, היית נותן הקנס בתחילה, ונמנע מהמכות ומאכילת דג מסריח. כך אמר הקב"ה לפרעה. הרי סוף כל סוף תזדקק לשחרר את בני ישראל. אבל מפני טפשותך ועקשנותך, גם סבלת מכות, וגם הפסדת "שלל רב" ממצרים. [הסיפור נמצא בשינויים במכילתא, תחילת פרשת בשלח].
כן הדבר במלחמת ישראל נגד אויביו מסביב. בסופו של דבר נצטרך לקיים את הפסוק "לא ישבו בארצך" (שמות כג, לג). כל נסיונותינו לפשרנות ולאמצעי פיוס לא יביאו לשום פתרון. חלילה, גם נקבל מכות, גם נאכל את הדג, וגם נשלם ביוקר. האם לא כדאי לנו להיות "איזהו חכם? הרואה את הנולד". מלחמת הטרוריסטים נגדנו אינה טבעית. היא מפני מניעים נפשיים עמוקים שאין בכח אנוש לווסת או להרפות. הם תמיד ינסו בכל יכולתם להכחיד אותנו. ותהיה נגדם מלחמת ה' ונקמת ה'. אשרי אדם המבין את הענין.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








