ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- מצוות ישוב וכיבוש הארץ
אין ספק שההסכם עם מצרים, הגדולה והחזקה שבאויבי ישראל, היה הישג מדיני וביטחוני חשוב. טעו מי שסברו שההסכם לא יחזיק מעמד ויביא למלחמה נוספת. אך טעו לא פחות אלו שהשלו את עצמם שההסכם יביא לשלום אמיתי עם מצרים.
שלום ממש - אין. על כל פנים, לא אותו חזון השלום שבעבורו הקרבנו קורבן כה גדול. איננו יודעים כיצד היה סאדאת נשיא מצרים, שחתם איתנו על ההסכם, מנווט את המדיניות המצרית; הוא נרצח בטרם בוצע ההסכם. אך מובארק, מחליפו, ניהל מדיניות של "שלום" קפוא על גבול העוינות. הוא לא ביקר בארץ אפילו פעם אחת (פרט להלווייתו של רבין). אין תיירות מצרית בארץ, וגם תיירות ישראלית במצרים נדירה. המצרים לא אוהבים ישראלים. יחסי המסחר מינימליים. לא חל שום שינוי בתרבות המצרית, ובעיקר לא ביחס ליהדות מצד דת האסלאם, שמרכזה באל־אזהר שבמצרים. העוינות והשנאה לא פחתו. בפורומים בינלאומיים מצרים הצביעה פעמים רבות נגדנו. אומנם היום, בימי הנשיא א־סיסי, היחסים השתפרו קמעא, אך זאת בזכות יריבו - החמאס. שלום ממש, זה שעליו חלמו – אין. האם עבור שלום קר כזה היה הכרח לשלם מחיר כה גבוה? גם מצרים, לפחות זו של מובארק, הייתה מעדיפה שלום צונן יותר תמורת מחיר זול יותר. מסתבר שגם סאדאת היה מעדיף שלום קר תמורת הסכם פושר יותר. הסכמתו להצהרות על שלום רחב עלתה לו בחייו.
אומנם הגבול עם מצרים שקט, אך גם בגבול ירדן (עוד לפני הסכם השלום איתה) שרר שקט ללא ויתורים ופשרות. האם לא הייתה אפשרות להותיר בחיים לפחות את ימית ובנותיה במסגרת "שלום" דומה?
חזון ציוני שנגוז
לשם חשבון הנפש, יש לפרט את המחיר הנורא ששילמנו עבור השלום הקר. חזון ציוני גדול נגוז. דובר על ימית כעיר נמל שלישית שממנה תיחפר תעלה לים סוף ועל גדותיה יוקמו עשרות יישובים חקלאיים ותעשייתיים המופעלים על ידי חשמל המופק ממפלים, אגמים ומפעלי תיירות. היה זה אתגר חלוצי אדיר שהיה יכול להזין באידיאלים ציוניים את החברה הישראלית כולה. חזון זה יכול היה להלהיב צעירים מהארץ ומהתפוצות לעשייה חלוצית ולעלייה ארצה.
ובעיקר, הוא היה תורם להרחבת גבולות המדינה. מדינת ישראל היא אחת הצפופות בעולם, והיא מצטופפת בעיקר בגוש דן. הדבר מסוכן מבחינה ביטחונית, תברואתית וגם כלכלית וחברתית. ראו את הפקקים, את מצוקת החניה ואת מצוקת הדיור. אין למדינה כמעט רזרבות קרקעיות. מחיר הקרקע מאמיר ומייקר מאוד את עלות הדיור. לזוגות צעירים אין קורת גג (האם יש מי שזוכר את מחאת הדיור?). איש לא חלם בימי הפינוי מימית על מיליון יהודי ברית המועצות שעלו והצטופפו איתנו בארצנו הקטנטונת. ואיש לא חולם עדיין על עלייה המונית מארצות הברית וממדינות אחרות. ובל נשכח את הגידול הטבעי המבורך יחסית. יש להבטיח עתודות קרקע נרחבות עבור העתיד הרחוק של כולנו. האומנם ויתרנו על חזון קיבוץ הגלויות?
משא ומתן מעמדת נחיתות
מנהיג בעל מעוף לא היה מוותר על חזון העתיד, והיה מתעקש לכלול אותו בתוך הסכם השלום עם מצרים. מצרים גדולה מאיתנו עשרות מונים. היא לא הייתה זקוקה לימית ובנותיה. עובדה שהאזור שומם זה ארבעים שנה. חצי האי סיני לא היה מעולם אדמה מצרית. הוא סופח למצרים רק בשנת 1906 בגלל הסכם בין אנגליה לטורקיה, לשם הגנה על האינטרסים הבריטיים בתעלת סואץ. האנגלים עניינו את הרצל ברעיון להקים מדינה יהודית בסיני. על שמה של תוכנית זו נקרא אחד היישובים בסיני - תרס"ג. שם הודיע בגין ערב נסיעתו לקמפ דיוויד שכל היישובים בסיני יישארו על תילם.
סאדאת המציא טענה שקרית ש"כל גרגיר חול בסיני קדוש לנו". מול דמגוגיה זו לא עמד מנהיג ישראלי לטעון שכל גרגיר בסיני, לפחות עד אל־עריש, קדוש בקדושה אמיתית של ארץ ישראל, נחלת אבותינו. המשא ומתן עם המצרים התנהל מתוך עמדת נחיתות.
הפתרון לעזה נקבר בחולות ימית
לפי דרישת סאדאת הוחזרו לעזה אלפי פליטים ערבים שזלגו מהרצועה לסיני, שם הם החלו לשקם את עצמם ולהשתחרר ממעמד הפליטים שהיה להם. החזרתם לתוך המורסה המבעבעת של רצועת עזה הייתה מעשה לא אנושי. ידוע לכול שאין לרצועה קיום עצמי, לא כלכלי ולא מדיני.
עם קצת חזון, היה מקום לרעיון הפוך: לא רק להותיר את הפליטים בחלק מסיני, אלא לעודד הגירת פליטים נוספים מהרצועה לחלק מסיני. אם כבר היה הכרח למסור חלק מסיני למצרים, הייתה זו הזדמנות לפתור אחת ולתמיד את בעיית רצועת עזה. אפשר היה לקבוע אזור מוגדר בסיני שאליו מזרימים מים מהנילוס (אחד הנהרות הגדולים בעולם!) ולסייע בפיתוחו על ידי מדענים ישראלים ואחרים, במימון אמריקני ובינלאומי. לאזור זה היו באים פליטים רבים מעזה לשקם את חייהם. כך היה אפשר לפתור בעיה אנושית, מדינית וביטחונית שאין לה פתרון אחר.
גם פתרון זה נקבר בחולות ימית. בינתיים הפך סיני למקלט לפורעים מהחמאס, ורצועת עזה הפכה להר געש המתפרץ אחת לכמה שנים ושופך לבה רותחת על כל סביביו – גם על ישראל וגם על מצרים.
קץ החזון הציוני
והמחיר החמור מכול הוא קיצו של החזון הציוני.
התנועה הציונית, שראתה ביישוב הארץ את רעיונה המרכזי, סיימה בעצם בימית את תפקידה. הממסד הציוני, ההתיישבות העובדת לסוגיה, הוגי הדעות וההמונים הרואים את עצמם ציונים כביכול - שמחו לאידה של ימית. הם לא נקפו אצבע למחות, לפחות, על מסירת חבלי ארצנו לזרים. גם אם היה הכרח לוותר ולבתר, הייתה ציפייה לפחות להזלת דמעה, להבעת כאב על איבר שנגדע מנוף המולדת. הגוף המנוון אפילו לא חש בכאב.
אומנם, גחלים שנותרו מהמוקד של סיני המשיכו ללחוש בגוש קטיף הסמוך, אך גם אותן רמסו וכיבו ברגל גסה. התקדים של עקירת ההתיישבות בסיני פרץ את הסכר, וגרף עימו את קטיף וצפון השומרון. גם בזמן עקירת גוש קטיף ההתיישבות העובדת תמכה במהלך, עודדה אותו ואף מחאה כף. מהערך ההתיישבותי נותר רמץ בלבד, ובו ניצוצות שרק רוח גדולה תוכל ללבותם ללהבה מאירה.
בימית נוצרה מהפכה בתפיסה הציונית שהייתה מקובלת עד אז. מושג הציונות התהפך, הציניות החליפה את הציונות, מי שדוגל כיום ביישוב הארץ הוא כבר "לא ציוני" ואולי אפילו "אנטי ציוני", ומי שמחריב יישובים הוא "ציוני אמיתי".
נוהגים למנות את שנת תרמ"ב כתחילת ההתיישבות החדשה בארץ ישראל (למרות שהדבר אינו מדויק, כי קדמו לה עליות קודמות וניסיונות התיישבות וכן מקווה ישראל, פתח תקווה ועוד). כעבור מאה שנה בדיוק, בשנת תשמ"ב, הסתיים פרק זה בתולדות ההתיישבות. כיום נותר רק הערך התורני של מצוות יישוב הארץ. הערך שהצית את ההתלהבות הציונית בראשיתה. רק מצווה זו תישאר לעד כערך. היא מחליפה את הציונות הישנה שנקברה בחולות ימית.
בהמשך ההתיישבות ברחבי ארצנו ננוחם.
"כי ניחם ה' ציון, ניחם כל חורבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה יימצא בה, תודה וקול זמרה"
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
