ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- מעמד הקהל וניסוך המים
ואכן שלמה קיים הקהל בעת חנוכת בית המקדש, (מלכים א פרק ח):
(א) אָ֣ז יַקְהֵ֣ל שְׁלֹמֹ֣ה אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּוֹת֩ נְשִׂיאֵ֨י הָאָב֜וֹת לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה יְרוּשָׁלִָ֑ם לְֽהַעֲל֞וֹת אֶת־אֲר֧וֹן בְּרִית־יְקֹוָ֛ק מֵעִ֥יר דָּוִ֖ד הִ֥יא צִיּֽוֹן: (ב) וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ כָּל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּיֶ֥רַח הָאֵֽתָנִ֖ים בֶּחָ֑ג ה֖וּא הַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:
(סה) וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה בָֽעֵת־הַהִ֣יא׀ אֶת־הֶחָ֡ג וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּוֹ֩ קָהָ֨ל גָּד֜וֹל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֣ת׀ עַד־נַ֣חַל מִצְרַ֗יִם לִפְנֵי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֔ינוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר יֽוֹם:
ומבואר במסכת מועד קטן דף ט ששלמה חגג שבעה ימים לחנוכת המקדש ואחריה שבעה של חג הסוכות, משום "אין מערבין שמחה בשמחה".
לא נאמר שהיה זה במוצאי שביעית, אולם היה זה בנוכחות כל ישראל כפי שנדרש בהקהל, ובנוסף לכך, נראה שזו היתה ההזדמנות הראשונה בארץ ישראל לקיים מצוות הקהל, שמתקיימת "בבוא כל ישראל" במצוות עליה לרגל, וראיתי שהחיד"א אומר שלא היתה מצוות עליה לרגל אלא רק לבית הבחירה בירושלים. (וצריך לומר שמה שצווה משה ליהושע מצוות הקהל, היתה הוראת שעה, להעביר את מסורת מתן תורה כפי שיבואר להלן). וכנראה בהזדמנות זו קרא שלמה המלך בפניהם את ספר קהלת.
וצריך להבין מדוע מתאים היה לקרוא קהלת בהקהל, ומתוך זה להבין עניינה ומהותה של מצוות הקהל, ומדוע נקבעה מצוות הקהל במוצאי שביעית?
נראה להסביר זאת ע"פ הגדרת המצווה לפי הרמב"ם בהל' חגיגה ג, ו: "הקריאה והברכות בלשון הקדש שנאמר "תקרא את התורה הזאת" – בלשונה, אף על פי שיש שם לועזות. וגרים שאינן מכירין, חייבים להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שנתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה, חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע, מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל".
נראה מדבריו, שתכלית המעמד של הקהל היה חיזוק האמונה בתורה ובקיום מצוותיה, הוא היה כעין מעמד הר סיני, והיה צריך לכוון לשמוע את הקריאה של המלך כשומע מפי הגבורה, ועל ידי כך הועברה מסורת מתן תורה לדורות הבאים, (לפי הרמב"ם באיגרת תימן האמונה שלנו מבוססת על מסורת מדור לדור על מתן תורה).
נראה שהמקור של הרמב"ם שהקהל הוא מעין מתן תורה, מהשוואה ביניהם ששניהם נאמרו בהקהל. כך בספר דברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק י: י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶיךָ֘ בְּחֹרֵב֒ בֶּאֱמֹ֨ר יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י הַקְהֶל־לִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאַשְׁמִעֵ֖ם אֶת־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר יִלְמְד֜וּן לְיִרְאָ֣ה אֹתִ֗י כָּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֨ר הֵ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם יְלַמֵּדֽוּן:
דברים (פרשת עקב) פרק ט פסוק י: וַיִּתֵּ֨ן יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הָֽאֲבָנִ֔ים כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֣ע אֱלֹהִ֑ים וַעֲלֵיהֶ֗ם כְּֽכָל־הַדְּבָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְקֹוָ֨ק עִמָּכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֥וֹם הַקָּהָֽל:
ולפי זה מובן מדוע נאמר שבהקהל חייבים אנשים נשים וטף, "הקהל את העם האנשים והנשים והטף", ודרש ראב"ע (חגיגה ג) "אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע. טף למה באים? כדי ליתן שכר למביאיהם".
היינו, כמו שבמתן תורה בסיני השתתפו כל כלל ישראל אנשים נשים וטף כך גם בהקהל, (תוספות סנהדרין למד מכאן שאפשר לגייר קטן כמו בסיני). וממילא מיושב מדוע נשים שאינן חייבות ללמוד תורה חייבות לבוא להקהל, וכן מובן מדוע יש להביא את הטף, כיון שזו מצווה על כלל ישראל שיבואו כמו במתן תורה, וכיון שהקטן אינו יכול לבוא בכוחות עצמו, אזי הוריו מביאים אותו מפני שגם טף היו במתן תורה.
והתכלית של המעמד הזה כתובה בפירוש בתורה: (יג) וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם כָּל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:
היינו להעביר את מסורת מתן תורה בסיני לדורות הבאים, וכדי לחזק את ישראל ביראת שמים בבואם לארץ ישראל.
וכיון שכל תכלית המעמד להעביר את המסורת לדורות הבאים לכן הטף הם עיקר במעמד זה. וכך יש לדייק זאת בלשון הירושלמי בחגיגה פ"א ה"א: "הואיל והאנשים באים ללמוד והנשים לשמוע טף למה באו, אלא ליתן שכר למביאיהן", וידוע שלשון אלא הוא חזרה מדברים שנאמרו. ולפי זה עיקר במעמד הקהל הוא למען הטף להמשיך דרכם את מסורת העברת התורה מדור לדור, והאנשים והנשים באים כטף עם ההתרגשות שיש להם ואת החוויה הזאת לקבל ממעמד הקהל.
ולפי זה מובן מדוע משה רבינו לפני מותו מקיים מעמד הקהל, כדי להעביר את המסורת של מתן תורה לבאי הארץ. ומעביר את ההנהגה ליהושע, ובפירוש הוא כולל במעמד זה את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה היום, כי מטרת המעמד להעביר את המסורת של מתן תורה שכל ישראל ראו במוחש איך הקב"ה נותן את התורה ומשה על הר סיני לעיני כל ישראל.
נראה לומר שהעיתוי הזה של מצות הקהל במוצאי שביעית, הוא במעבר מתקופה של שמיטה אחת שבע שנים למחזור נוסף של שבע שנים ושמיטה. וכמו שמשה מקהיל את כל ישראל כאשר הוא מעביר את ההנהגה ליהושע, וזו הסיבה שהוא מצווה אותו גם כן בהקהל. וזה מסביר מדוע התורה חכתה עם מצווה זו עד כאן ולא כתבה זאת בפרשת בהר אחרי פרשת השמיטה, כי אין זו מצווה נוספת הקשורה לשמיטה, אלא מצווה הקשורה למעבר מהנהגה להנהגה, מתקופה אחת לשניה.
התורה לא פירשה מה קוראים בהקהל, ואומר הרמב"ם "פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת",
ויש ללמוד זאת ממשה שנראה שקרא בפניהם ברכות וקללות, ופרשת השירה שנקבעה לעד בבני ישראל, (יט) וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (כ) כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ וְאָכַ֥ל וְשָׂבַ֖ע וְדָשֵׁ֑ן וּפָנָ֞ה אֶל־אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ וַעֲבָד֔וּם וְנִ֣אֲצ֔וּנִי וְהֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי: (כא) וְ֠הָיָה כִּֽי־תִמְצֶ֨אןָ אֹת֜וֹ רָע֣וֹת רַבּוֹת֘ וְצָרוֹת֒ וְ֠עָנְתָה הַשִּׁירָ֨ה הַזֹּ֤את לְפָנָיו֙ לְעֵ֔ד כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַ֖ח מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ
ובפרשה הקודמת שיש עוד עד אחד התורה: לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה וְשַׂמְתֶּ֣ם אֹת֔וֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית־יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְהָֽיָה־שָׁ֥ם בְּךָ֖ לְעֵֽד :
מצאנו על שני דברים אמרו חז"ל מעלה עליו הכתוב כאילו קבל תורה מהר סיני.
והם מקבילים לשני העדים שמלמדים על נצחיות התורה בכתיבת ס"ת, ונצחיות עם ישראל שרמוז בשירה.
א. על מי שמלמד את בנו ובן בנו תורה, "והודעתם לבניך ולבני בניך; א"כ, מה ת"ל בניכם? בניכם - ולא בנותיכם. אמר ריב"ל: כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר: והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה: יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב" (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד א).
ומהמשך הגמ' נראה שלא רק על הבנים שזכו ללמוד מאבותיהם דברו חז"ל אלא על האבות והסבים שהצליחו להעביר תורה לדורות הבאים, שהם מוכיחים שקבלו בעצמם תורה מסיני.
ב. על מי שכותב ספר תורה. מסכת מנחות דף ל עמוד א: וא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: הלוקח ס"ת מן השוק - כחוטף מצוה מן השוק, כתבו - מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. אמר רב ששת: אם הגיה אפי' אות אחת, מעלה עליו כאילו כתבו.
נראה שהסיבה לכך, מפני שאומרו חכמים: סנהדרין דף כא עמוד ב: תנא: ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו. אמר (רבא) +מסורת הש"ס: רבה+: אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה - מצוה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה.
נראה שס"ת שאדם כותב מיצג את התורה האישית שלו, ולפי הרא"ש המצוות כוללת גם כתיבת תורה שבע"פ שבזמן הזה לומדים מתוך ספרים.
נראה שזה כנגד שני העדים שהזכרנו: השירה וס"ת.
ולפי זה מבואר העיתוי של הקהל של שלמה לאחר חנוכת המקדש, והתחילה תקופה חדשה בישראל, וע"י תפילותיו של שלמה השרה שכינה בישראל, שכינה במקדש, כפי שנאמר שם: (י) וַיְהִ֕י בְּצֵ֥את הַכֹּהֲנִ֖ים מִן־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהֶעָנָ֥ן מָלֵ֖א אֶת־בֵּ֥ית יְקֹוָֽק: (יא) וְלֹֽא־יָכְל֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים לַעֲמֹ֥ד לְשָׁרֵ֖ת מִפְּנֵ֥י הֶֽעָנָ֑ן כִּי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְקֹוָ֖ק אֶת־בֵּ֥ית יְקֹוָֽק: (יב) אָ֖ז אָמַ֣ר שְׁלֹמֹ֑ה יְקֹוָ֣ק אָמַ֔ר לִשְׁכֹּ֖ן בָּעֲרָפֶֽל:
ואין לך חיזוק של אמונה גדול מזה, והתקיים בהקהל זה התכלית של חיזוק "בדת האמת".
ולפי זה מובן מדוע אמר שלמה קהלת בהקהל משום שיש בו דברי מוסר שמחזקים דת האמת, ומהבלים את ענייני העוה"ז.
חז"ל אומרים ששלמה חבר את קהלת בזקנותו 1 , לאחר ניסיון חיים רב של מלך עשיר ומושל בעל יכולות רבות, וכזקן בעל ניסיון הוא מעביר מסר לדורות הבאים כמו שראוי במעמד הקהל.
החידוש בקהלת הוא בהעזה שבו. שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ וְדָ֕ע כִּ֧י עַל־כָּל־אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָאֱלֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט (קהלת פרק יא פסוק ט).
"אמר ר' בנימין בן לוי בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטין לצד מינות אמרו כך היה ראוי שלמה לומר (שם /קהלת/ יא) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך משה אמר (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ושלמה אמר (קהלת יא) והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, אלא הותרה רצועה לית דין ולית דיין כיון שאמר (שם /קהלת/ יא) ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אמרו יפה אמר שלמה".
ולכאורה קשה מה ההוה אמינא ששלמה מתיר את ה"רצועה"? אלא שעצם ההצעה לבחירה חופשית לעשות מה שלבו חפץ, גם אם יש בה אזהרה, יש בה סכנה, אולם שלמה בחכמתו ידע כי אדרבה החופש לבחור מאפשר בחירה חיובית אמיתית ויציבה.
"אמר ר' שמואל בר נחמני בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטים לצד מינות אמרו כך היה שלמה צריך לומר מה יתרון לאדם יכול אף בעמלה של תורה במשמע חזרו ואמרו אילו אמר בכל עמל ושתק היינו אומרים אף בעמלה של תורה במשמע הוא הא אינו אומר אלא בכל עמלו בעמלו הוא שאינו מועיל אבל בעמלו של תורה מועיל אמר ר' יודן תחת השמש אין לו למעלה מן השמש יש לו".
ההתייחסות למעשה אדם בר חלוף כהבל הבלים, עלולה להטעות שגם התורה והמצוות שאדם עושה אין להם משמעות? קמ"ל שעסוק בתורה ומצוות שהם נצח למעלה מהשמש יש להן יתרון.
והכל הולך אחר החתום בסוף הספר: (יג) ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֹתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם: (יד) כִּ֤י אֶת־כָּל־מַֽעֲשֶׂ֔ה הָאֱלֹהִ֛ים יָבִ֥א בְמִשְׁפָּ֖ט עַ֣ל כָּל־נֶעְלָ֑ם אִם־ט֖וֹב וְאִם־רָֽע:
מופלא הדבר שדבי אלעזר בן עזריה שהתמנה לנשיא ודרש בענין הקהל, באותו היום חידש הלכה שהיתה שנויה במחלוקת אם להכניס את קהלת לכתבי הקודש, וממילא מטמא את הידים, "אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו רבי אלעזר בן עזריה בישיבה ששיר השירים וקהלת מטמאות את הידים", נראה מכן שיש שייכות גדולה לקהלת במעמד הקהל.
מעמד הקהל נוסף מצאנו בתקופת עזרא נחמיה שעלו ובנו את בית המקדש השני, וגם שם ההשפעה של מעמד הקהל היתה עצומה. המעמד הזה התחיל בראש השנה ונגמר בסוכות, וכך נאמר: נחמיה פרק ח: (א) וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־יִשְׂרָאֵֽל: (ב) וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:
המעמד הזה התחיל בראש השנה ונמשך בחג הסוכות ועזרא קרא בפניהם בתורה: (יז) וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל־הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י׀ סֻכּוֹת֘ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד: (יח) וַ֠יִּקְרָא בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָאֱלֹהִים֙ י֣וֹם׀ בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט:
והיה זה מעמד של חיזוק גדול שבגינו הם גירשו את הנשים הנוכריות וקבלו על עצמם לשמור ולקיים את שאר מצוות התורה. והשמחה היתה גדולה מאד, עד שנאמר שלא היתה כמותה מזמן יהושע, ועל זה שואלת הגמ' ערכין דף לב עמוד ב: "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?"
והגמ' עונה על כך שתי תשובות:
א. שעזרא קדש את ארץ ישראל כמו יהושע בן נון, ועשה יותר ממנו, שיהושע קדש את ארץ ישראל לשעתו, ועזרא קדש בקדושה עולמית שלא בטלה.
ב. עזרא בקש רחמים לבטל יצר עבודה זרה ובטלה. ובזה היה עדיף על יהושע שלא בטל יצר ע"ז.
שני הדברים הנ"ל התרחשו בזכות ההתעוררות שהיתה לישראל בחג הסוכות הזה בהקהל, ועל זה היתה השמחה גדולה עד מאד, ורואים כמה גדולה היתה השפעת המעמד הזה בהקהל.
הגמ' חגיגה דף ג' מספרת על חידוש שחידש רבי אלעזר בן עזריה בשבת שהוא שימש כנשיא בענין במצוות הקהל, שלוש דרשות הוא דרש שמבארות טעמה של מצוות הקהל:
א. דרשה ראשונה על ערך הבאת הטף להקהל, להעביר תורה לדורות הבאים,
ב. דרשה שניה שישראל הם חטיבה אחת בעולם, שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, רעיון זה מבוטא בהקהל בקריאת השירה שהיא כעד בבני ישראל על בחירתם. (יצוין בזה שמכאן למדנו שהקהל בא באחדות בישראל, ואחרי שלמה המלך התחלקה המלכות ושוב לא יכלו לקיים הקהל כדבעי, ובזמן בית שני אגריפס המלך קרא בהקהל, והחמיר על עצמו וקרא מעומד ושבחוהו חכמים, אולם כאשר החניפו לאגריפס ואמרו לו אחינו אתה למרות שהוא בן גרים נענשו, יחד עם זאת משמע שאם לו היו מחניפים לו היה יכול לקרוא בהקהל).
ג. דרשה שלישית מתייחסת ללמוד התורה שהיא כנטיעות וכמסמרות רומזת לתורה שבעל פה היא התורה האישית שרמוזה בספר תורה שכל אחד מישראל כותב לעצמו, שנתנה כעד לבני ישראל.
ראב"ע שהתמנה לנשיא דרש בהקהל ולא בכדי, היה בכך לימוד על שיטתו בהפצת התורה כפי שלמד מהקהל, הבאת הטף להקהל הנחתה אותו לסלק את שומר הפתח ולהכניס את כל מי שרצה להיכנס וללמוד, כי ראה את בית המדרש כמקום שנועד לקירוב לתורה. ואכן באותו היום שהכל נכנסו לבית המדרש רווחה השמועה ולא היתה הלכה שלא נפשטה והדברים נזכרים במסכת עדיות שנאמרו בו ביום הכוונה בנשיאותו של ראב"ע.
בסגנון אחר במכילתא (פר' בא) "ליתן שכר למביאיהן ... אמר ר' יהושע: הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לדבר זה בלתי היום 2 , אשריך אברהם אבינו שראב"ע יצא מחלציך וכו' ע"כ. ההתפעלות היתה מהנהגתו הצבורית המקרבת כאברהם אבינו ע"ה.
חז"ל אומרים שבמוצאי שביעית בן דוד בא. לפי האמור לעיל, זה זמן מסוגל להתחזקות מפני שהוא התחלה של תקופה חדשה, ומצוה להקהל באחדות אמיתית שתביא להתחזקות במסורת התורה ומצוותיה ולצפיה להבאת גואל צדק.
^ 1.שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א: ר' יונתן אמר שה"ש כתב תחלה ואח"כ משלי ואח"כ קהלת ומייתי לה ר' יונתן מדרך ארץ כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים, ר' ינאי חמוי דר' אמי אמר הכל מודים שקהלת בסוף אמרה.
^ 2.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד ב: אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא. שנאמר: למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך - הימים, כל ימי חייך - הלילות; וחכמים אומרים: ימי חייך - העולם הזה, כל - להביא לימות המשיח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
