ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- פדיון שבויים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים" (יומא פב ע"א).
האמנם?
אין לך שום בעיה בעולם שאין למצוא לו פתרון בדברי תורתנו, שבכתב או בעל פה. "ואין חדש תחת השמש". לענין פדיון שבויים קבעו חז"ל:
"אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהם, מפני תיקון העולם" (גיטין מה ע"א).
מהו ענין "תיקון העולם"? ענו שם בגמרא שלא יתאמצו הנכרים לשבות עוד ועוד שבויים. כלומר היענות לסחטנותם רק תגרה בהם התאבון לשוב ולשבות עוד שבויים. בזה שריחמנו על שבוי מסויים זה, התאכזרנו על שבויים פוטנציאליים אחרים. ומי התיר לנו זאת?
וצריכים להבהיר כאן, כי ב"פתחי תשובה" (שו"ע יו"ד סי' רנב ס"ק ד) מוכיח שהאיסור הנ"ל אמור אפילו כאשר השבוי נמצא במצב של פקוח נפש, גם כן אין פודים אותו ביתר מדמיו.
כל שכן כאשר מדובר לא בפדיון כסף בלבד, אלא בשחרור אסירים שהם עצמם רוצחים, הפועלים בחירוף נפש על פי הטפת דתם להכחיד את ישראל מעל פני האדמה ומיועדים לשוב ולפשוע. כלום מותר לנו להוציא לדרור "פצצות מתקתקות" הללו?
ומעשה שהיה בגדול עולם, רבי מאיר (מהר"ם) מרוטנברג, רבו של הרא"ש. בשנת 1284 חשקה נפשו הטהורה לעלות לארץ ישראל ויצא לדרך בלויית חלק מתלמידיו. באותם זמנים נסיכי הארצות ראו את היהודים כ"רכוש" ולא כבני אדם. חרה אפו של הקיסר רודולף על שיצא "בלי רשות" ולפי פקודתו אסרו את ר' מאיר בכלא עד שישלמו היהודים כופר סכום רב עבור פדיונו. אמנם הקהילות היו מוכנות להתאמץ באסיפת הסכום, אבל ר' מאיר התנגד מפני שזה נגד הנפסק בגמרא שאין לפדות את השבויים יתר על כדי דמיהם. הרב אסר על היהודים לאסוף כסף עבורו. הרב גם כתב נימוק. ברור היה לו שאם יאותו לדרישת החמסנים יעיזו לשוב ולאסור דוקא ממנהיגי היהודים. שבע שנים ישב הרב במאסר! לפי גילו המתקדם, נולד בשנת 1215, ודאי זה היה קשה לו מאד. ולא חזר בו מעקרונותיו. בסופו של דבר, נפטר בתוך הכלא (1293).
הנה עוד פרט חשוב ממנו נלמד על עריצות השודדים למיניהם, ממנו נקיש לצוררינו הערבים בזמננו. סירב הצורר לשחרר את הגופה כדי להקבר, עד יבוא על מילוי דרישותיו הכספיות. עברו עוד ארבע עשרה שנה עד שיהודי הקהילות יכלו לארגן את הסכום, וכך פדו אותו. נשאל מי ניצח? היהודי או הגוי? לדעתי היהודי ניצח, שלא ויתר על עקרונותיו!
לפני כמה שנים עמד על הפרק לשחרר שלש מאות אסירים ערביים כדי להוציא מהשבי הערבי את האיש טננבוים (חברו האישי של רה"מ שרון, עוד מעת שרותו בצה"ל) ועוד שלש גופות של חיילי צה"ל שנשבו ע"י הערבים. גם אז הערבים, הנקמנים והמרושעים, בקשו מחיר מופרז עבור הגופות ולא נהגו כבוד להביא צלם אלוקים לקבורה נאותה. באותה עיסקא מפוקפקת, שרון שחרר שלש מאות אסירים, וגם זאת אחרי דיון ממושך ומתוח של שרי הממשלה שחלקם התנגדו, דיון שנמשך מעשר בבוקר ועד עשר בלילה, עד שנכנעו המותשים לדרישותיו התקיפות של שרון. לא נעשה מחקר עד היום הזה, כמה מהשלש מאות ערבים ששרון שחרר חזרו לרצוח, והרגו יותר נפשות מאשר אותו טננבוים שהציל?
ומה ההבדל בין ארחות מחשבתו של שרון (ואלו שממשיכים בדרכיו) לבין ארחות התורה? מצאנו כי כאשר יוסף פתח לפרעה את חלומו, ואח"כ ייעץ לו להעמיד פקידים לשמור במחסני המדינה את עודפי היבולים של שבע שנות השבע, למען יהיה לעם מה לאכול בשבע שנות הרעב, הגיב פרעה בהתפעלות "אין נבון וחכם כמוך!" (בראשית מא, לט). מה היה ביוסף שלא היה אצל כל חכמי מצרים? היתה לו התכונה הזאת להיות "רואה את הנולד", לחוש כבר עכשיו את המצוקות העתידות לבוא. לכך צריכים "חכמה ותבונה" לא שגרתיות. שרון ואחרים כמוהו לא הכינו שום "תכניות מגירה" עבור סכנות עתידיות. רוב תכניותיהם הם לפי המימד העכשווי. ולכן מביאים על העם משברים ואסונות. חלק מהחצץ הזה העם אוכל בימים אלו.
נחזור לענייננו. נכון: "אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש". דווקא לכן יש לנו להדגיש ולפרסם שאסור לשחרר אפילו אסיר אחד בודד תמורת כל שבוי שלנו בידי האויב. קודם כל מפני שהעידוד זה יחנך לערבים ש"משתלם" להם לשבות חיילינו, יתאמצו הטרוריסטים לשבות עוד בעתיד. אבל יתרה מזאת, כל אסיר שנשחרר עשוי להרוג יותר אנשים מאשר אותו שבוי שעכשיו מצילים. הנותן יד לזה נהיה "שותפו של עמלק". אבל מה שהשב"כ לכד ועצר כמה חברי ממשלה של החמאס, כקלף מיקוח, אינו בכלל זה. שחרורם כפדיון לשבויינו לא יהווה סכנה לחיילינו. אבל אין להוסיף על כך אפילו אסיר בטחוני אחד.
הכל תלוי אם רה"מ אולמרט וחבריו לממשלה רוצים להשיג תהילה מעמי תבל והעיתונות החילונית, או האם הם רוצים מה שיועיל באמת לטובת העם הזה? כל העצות הטובות נמצאות בתורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
