בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • מקץ
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

undefined
9 דק' קריאה
שפת לא ידעתי - "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר"
בחלומו רואה פרעה כי עומד הוא על היאור, אך כאשר מספר פרעה ליוסף את דבר חלומו, הוא אינו מזכיר שעמד "על היאור", אלא: "על שפת היאור", כמו שכתוב "וידבר פרעה אל יוסף בחלומי הנני עומד על שפת היאור".
הביאור בזה הוא, כיון שהיאור היה אלוה בעיני המצרים, חשש פרעה לומר שחלם שעמד "על היאור" ממש, ועל כן אמר שהוא עומד "על שפת היאור". אולם כאשר שמע יוסף את חלומו של פרעה אמר לו: אתה חלמת שאתה עומד על היאור, ולא על שפת היאור. התפלא פרעה: מניין לך זאת? וכי היית עמי במיטתי בחלומי?! ענה לו יוסף, שהבין זאת מתוך דבריו. שכן יוסף ידע את חלום פרעה, כפי שמספרים חז"ל, שהמלאך גבריאל בא וגילה ליוסף את החלום. ידע יוסף שפרעה ראה בחלומו שהוא עומד "על היאור", ומתוך כך הכיר בשינוי ששינה פרעה בדבריו.
לדבר זה רומז דוד המלך ע"ה בתהלים "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע" – והרמז הוא: "שפת" – את העובדה כאילו עמד פרעה על "שפת" היאור – "לא ידעתי", לא הכיר יוסף, ומתוך כך: "אשמע" – שמע והבין מתוך דברי פרעה ששינה בלשונו. ומשום כך התווסף האות ה"א לשמו, וזהו שכתוב: "עדות ביהוסף", כדי שיחול עליו אור הוי"ה ברוך הוא [ויש שביארו שהטעם שהתווסף ליוסף אות ה"א הוא משום שהמלאך גבריאל לימדו שבעים שפות בלילה אחד, והרי אי אפשר ללמוד כל כך הרבה שפות בזמן כה קצר – על כן הוסיפו לו אות ה"א, שיהא רוב שם השם.

ויגלח ויחלף שמלותיו - "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר, וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה"
אומר רשי בשם המדרש - "'ויגלח' – מפני כבוד המלכות" מדוע הסביר רש"י ש"ויגלח" מפני כבוד המלכות דווקא? וכי ללא כבוד מלכות לא היה מגלח ומחליף בגדיו? זאת ועוד, מדוע פירש רש"י: "מפני כבוד המלכות" רק בהתייחסו ל-"ויגלח", ולא פירש כן גם על מה שכתוב: "ויחלף שמלותיו"?
אלא אומרים חז"ל (ראש השנה י' ע"ב), שיוסף הצדיק יצא מבית האסורים ביום ראש השנה. כיון שכן לא רצה להתגלח ביום טוב (שכן האבות ובניהם קיימו את מצוות התורה עוד בטרם ניתנה). אבל הממונים שהוציאו אותו מהבור אמרו לו שאין הוא יכול להתייצב לפני המלך בבגדים צואים וכשראשו פרוע. ועוד אמרו לו, שגם לפי ההלכה של היהודים מותר להתגלח, שכן תינוק שנולד בחול המועד והוא בעל שער – רשאים לספרו (עיין מו"ק דף י"ג ע"ב במשנה, ושם גם כתוב שהיוצא מבית האסורים מותר להתגלח במועד). יוסף התמיד בסירובו, וכיון שלא רצה להתגלח בעצמו קשרו אותו וגילחוהו בעל כורחו. זהו שכתוב: "ויגלח", ולא כתוב: "ויתגלח", מכאן שאַחֵר גילח אותו ולא הוא התגלח בעצמו.
לכן פירש רש"י, שאילולי כבוד המלכות לא היה מתגלח באותו היום. אולם כל זה נכון דווקא לגבי הגילוח; אבל על החלפת הבגדים לא היה צורך לכפות את יוסף, והוא החליף את בגדיו בעצמו, שהרי בזה אין חילול כבוד יום טוב (ועיין במדרש "שכל טוב" שכותב: "'ויגלח' – מי גילחו? שר המשקים גילחו. אמר ליה פרעה: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא",

חיבת הארץ
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" בשל חביבותה של ארץ ישראל עליו, קורא יעקב לתבואתה של הארץ: "זמרת הארץ". מיעקב למדו חז"ל את חיבת הארץ.
במסכת כתובות (קי"ב ע"א) נאמר: "ר' אבא מנשק כיפי דעכו. ר' חנינא מתקן מתקליה", כלומר: "משווה ומתקן מכשולי העיר, מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו, ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים" (רש"י). "ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא", דהיינו: "כשהשמש הגיע למקום שהן יושבין וגורסין וחמה מקדרת עליהן, עומדין משם לישב בצל; ובימי הצינה עומדין מן הצל ויושבין בחמה, כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל" (רש"י).

רמז לחנוכה - "וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה, וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם"
למדו מכאן בדרך רמז, שיש לערוך סעודה בחג החנוכה: "טבח והכן" – חמש האותיות האחרונות הן אותיות 'חנוכה' (ועיין בדברי המרדכי פסחים פרק 'מקום שנהגו' סי' תר"ה, ובהגמ"ר שם ו'חידושי אנשי שם' בשם מרדכי ארוך).

תענית חלום בזמן הזה
"וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר… וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (מ"א, י"ב, ט"ו-ט"ז) שאלה: האם נכון להתענות תענית חלום היום?
תשובה: בראשונה יש לדעת היאך להתיחס לחלומות. וכבר ידועים דברי חז"ל כי אין אדם חולם אלא מהרהורי לבו, וכן אמרו שאדם עשוי לחלום במה שמהרהר ביום . וכפי שהגמרא מביאה על כך שני מעשים, וז"ל: "אמר ליה קיסר לרבי יהושע ברבי חנניא: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי (אומרים עליכם שאתם חכמים, תאמר לי מה אחלום הלילה)? אמר ליה: חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא (אמר לו רבי יהושע שהוא יחלום שהפרסים יעבדו בו עבודת פרך). הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא (זה מאוד הרשים את הקיסר, וחשב על זה כל היום, ובלילה חלם כפי שהרהר כל אותו היום). אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי (אמר שבור מלכא, מלך פרס לשמואל: תאמר לי מה אחלום בלילה)? אמר ליה: חזית דאתו רומאי ושבו לך, וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא. הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא" (אמר לו שמואל שיחלום שהרומאים לקחוהו בשבי, וישעבדו אותו לטחון גרעיני תמרים בריחיים של זהב. דבר זה הרשים את המלך עד מאוד וכל היום הוא הרהר בזה, וחלם על כך בלילה), עכ"ל הגמרא.
וכנגד זה, כשסיפר יוסף הצדיק את חלומותיו לאביו, כתוב "ואביו שמר את הדבר". ולכאורה למה לא חשש להרהורי הלב שביום? אלא ידע יעקב אבינו שחלומותיו של יוסף הם מצד הקדושה ולא מצד הרהורי הלב, ולכן ידע שיתקיימו.
לסיכום: בזמן הזה נכון לשאול שאלת חכם אם להתענות תענית חלום.

חיוב הגר בכיבוד אב ואם - "וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ"
"אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו? מפני שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה: 'עבדך אבינו', ולא אמר להו ולא מידי" (סוטה י"ג ע"ב) שאלה: האם גר חייב בכבוד אביו?
תשובה: גוי שהתגייר ובניו שהתגיירו, אינם נחשבים כבניו אלא כקטן שנולד וכבריאה חדשה, ואף על פי כן חייבים הבנים בכבוד אביהם,
והאב חייב לדאוג לבניו. והרמב"ם הל' ממרים וז"ל: "הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו, ולא יבזהו כדי שלא יאמרו: באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו, אלא נוהג בו מקצת כבוד" פעם שאלני גר אם יכול לומר קדיש על אביו שמת שלא התגייר והוא גוי. ואמרתי לו שאין שום נפקא מינה בדבר, כיון שהקדיש יש בו כח להעלות את האב מדרגה לדרגה, אבל הגוי נשאר תמיד במדרגתו, ולכל היותר שיאמר 'המרחם' ודיו, היינו לעשות השכבה שמן השמים ירחמו עליו, מותר.

חנוכייה במקום שתי וערב
היה זה מייד אחרי שנפתח מסך הברזל של רוסיה, מדינה של אנטישמיות שדיכאה את היהודים ולא אפשרה להם להתפלל או ללמוד תורה או יהדות במשך שבעים שנה. מלכות הכפירה הזאת נפלה, והיהודים בכל העולם חידשו את הקשר עם אחיהם שהיו מעבר למסך הברזל.
בימים ההם הגיע הרב אליהו זצ"ל לביקור ברוסיה, ביחד עם צמרת משרד הדתות ובהם מנכ"ל המשרד עו"ד זאב רוזנברג ובכירי המשרד. הרבנים שייבץ, גולדשמידט ולזר ליוו גם הם את הביקור וביקשו שהרב יבקר את הארכיבישוף של רוסיה, שיש לו השפעה גדולה על ההמונים והוא יכול למתן את האנטישמיות ברוסיה ולהציל חיים של יהודים רבים.
הרב אליהו היה רגיש מאוד לכל עניינים של צלבים ונצרות. הוא התרחק מהם ממש כמו מאש, ובוודאי מארכיבישוף שכל כולו נושא צלבים וחפצי עבודה-זרה עליו. אבל למען היהודים ברוסיה הוא היה מוכן לביקור זה וציווה עלינו להתכונן אליו. התנאי שלו לביקור היה, שהוא ייערך בבית של הארכיבישוף ולא בכנסייה.
בין השאר, הוא ביקש ממני לקנות בארץ חנוכייה מכסף טהור. שאלתי למה, הרי אנחנו לא היינו בתקופה של חנוכה, והוא אמר לי: כשנגיע, תראה.
כשהגענו לבית הכנסת הגדול ברוסיה, ראינו יהודי מניח תפילין בצבע ירוק. הסתבר שזה היה מפיברגלס ובתוכם היו עשרת הדיברות מצולמות מתנ"ך ברוסית. הרב הורה והחלפנו לו את התפילין לתפילין כשרות. כששמע אותו יהודי כי התפילין שלו לא היו כשרות, הוא הצטער על כל הברכות שבירך, שמא היו לבטלה. אמר לו הרב אליהו כי הוא מקנא בכל הברכות שבירך עם התפילין הללו.
כשהגענו לביקור עם הארכיבישוף אמר לי הרב לקחת את החנוכייה אתי, ולכולם אמר הרב: אנחנו הולכים להפגש עם הארכיבישוף הזה, והוא יכול לעשות לנו הרבה תרגילים. אתם צריכים להזהר לא להתכופף לפניו. אם לוחצים לו את היד, מרימים את הראש למעלה ולא מתכופפים כלל. אם יהיו הפתעות במהלך הביקור, תסתכלו עלי, ממני תראו וכן תעשו.
כשהגענו לביתו, היינו צריכים לעבור דרך חדר מבואה קטן לפני החדר הגדול שבו צריך להיות הארכיבישוף. לחדר הקטן הזה היתה דלת נמוכה, והיו צריכים להתכופף על-מנת להיכנס בה. אמר לנו הרב: הוא מחכה לנו מעבר לדלת הזו, ועליו יהיו בוודאי הרבה צלבים. המלווה שלנו מטעם העירייה ניסה לומר שהארכיבישוף לא אמור להיות מעבר לדלת, אבל הרב לא שמע לו, התכופף ונכנס כשהוא מפנה את גבו אל הכניסה. כולנו עשינו כמוהו, והנה הרב צדק. בחדרון הקטן הזה חיכה לנו הארכיבישוף עם כל הצלבים על חזהו, ואילולי עשינו כמו שהרב נהג היינו מוצאים את עצמנו מתכופפים לפני הצלבים. הרב לחץ לו את היד כשהוא זקוף, וכך עשינו כולנו. וכך הוא ליווה אותנו לחדר הגדול שבו היה שולחן גדול, והוא והרב ישבו בראשו. על השולחן הזה היה מונח צלב אבן גדול, וראיתי איך הצלם הזה מפריע לרב. או אז הרב אמר לארכיבישוף כי מנהג היהודים לתת מתנה יקרה לאיש שמבקרים אותו. אורו עיניו של הארכיבישוף, שנראה היה שהוא רגיש מאוד לכל דבר של ממון. כך ראינו גם אחר כך, שכל השיחה שלו התמקדה ברכוש של הכנסייה הרוסית בישראל.
הרב אמר לי להוציא את חנוכיית הכסף מאריזתה, והציב אותה על השולחן. הרב האריך בתיאור יוקרתה וחשיבותה של החנוכייה הזו, כמה שהיא יקרה בתור כסף וכמה שהיא חשובה בתור מוצר יודאיקה, ועיניו של הארכיבישוף הסתנוורו. בינתיים הוצאתי את צלב האבן והנחתי במקומו את חנוכיית הכסף. הארכיבישוף הודה לרב ושמח מאוד. בינתיים אמר לו הרב כי אנחנו כאנשי דת צריכים להנחות את הפוליטיקאים איך לנהוג.
"כן, כן", השיב הארכיבישוף. זה היה כבוד בשבילו. "אנחנו צריכים לומר לכולם כי הדת היא שלום ואהבה, וצריך לכבד איש את רעהו שנבראנו בצלם אלוקים", אמר הרב. "בוודאי", אמר הארכיבישוף, ולא שם לב למלכודת שטומן לו הרב בשיחתו.
"אם כן, אנחנו צריכים להנחות את הפוליטיקאים ואת ההמון ולומר להם שצריכים לכבד כל מאמין, ולא לרדוף אותו". אמר הרב, והארכיבישוף הנהן בראשו. "נחבר מסמך בחתימת שנינו, והוא יתפרסם בכל העולם, על אהבה ואחווה ומניעת אנטישמיות". והארכיבישוף מסכים לדברים.
הרב הוציא נייר מכיסו והחל לנסח את ההצהרה. השגריר שהיה שם החל להתערב ולומר: "אולי ננסח משהו יותר מקצועי ורשמי בעצת משפטנים".
"למה לא?" אמר הארכיבישוף. "עכשיו שעת רצון", אמר הרב לשגריר. "עכשיו, או לעולם לא".
השגריר, שלא היה מספיק חכם, התעקש על שלו, והמסמך לא יצא באותה שעה. אחר כך, כשהשגריר ניסח מסמך עם משפטנים וכד', הארכיבישוף כבר לא רצה לחתום. אולי היו לו יועצים שאמרו לו שזה לא לטובתו להגן על היהודים. בכל מקרה, הרב יצא משם יחד עם הארכיבישוף לעיתונאים וביחד הם הצהירו שלא צריכה להיות רדיפה של יהודים ושל נוצרים אלה על-ידי אלה, אלא צריך להיות כבוד בין המאמינים. הדבר היה מאוד משמעותי במניעת האנטישמיות שהרימה את ראשה באותם ימים. (הרב שמואל זעפרני זצ"ל, ראש לשכת הרב)

טוב שמן טוב
בקיץ שבין שני האשפוזים של הרב, בעלי הרגיש מאוד לא טוב. הוא סבל מכאבים מטרידים בצוואר ובראש ומאוד חשש מכך. בתקופה ההיא ראינו ראיון עם הרבנית, שבו היא התבקשה לספר מופת על הרב. היא סיפרה על ילדה שקפצה בטעות לבריכה ונשבר עמוד השדרה שלה. כמובן, לא היו לה הרבה סיכויים לחזור לאיתנה, וניתנה הוראה מבית החולים להעביר אותה לבית לווינשטין.
המשפחה פנתה לרבנית, והיא כאבה כל כך והצטערה ופנתה לרב. הרב אמר לה שנשאר להם מעט מהשמן של נרות חנוכה, שמן שעשו בו מצווה כל כך גדולה, והוא הציע למרוח אותו על הילדה ואמר לה: עוד עשרים-וארבע שעות מרגע זה היא על הרגליים. כך עשו, והיא הבריאה לחלוטין והיום היא הולכת על רגליה. בעלי החליט שגם הוא רוצה ברכה מיוחדת כזאת!
הגענו לבית הרב זצ"ל. הרבנית קיבלה את פנינו במאור פנים, הקשיבה לסיפור, התעניינה בפרטי הפרטים מתוך דאגה והזדהות עמוקה, ואז אמרה: "הרב צריך לחזור מברית בעוד שעתיים". ישבנו בחדר המדרגות קרוב לשעתיים. אלה היו השעתיים המדהימות בחיי!
בכל רגע עלה מישהו, דפק בדלת, והרבנית פותחת במאור פנים, מקשיבה בסבלנות ומשיבה לכל אחד כפי עניינו: "אתה תלך ללשכה, אתה תחכה כאן, אתה תבוא מחר, אתה תעשה כפרות", וכן על זה הדרך. זה היה מדהים, בזה אחר זה, בכל רגע מישהו מגיע, "צרכי עמך מרובים הם", והרבנית, באהבה ובמסירות אין קץ, מקשיבה ו"מכוונת את התנועה".
לנו זה היה חשוב מאוד. אנחנו עוסקים בצרכי ציבור באשדוד, וכל מי שעוסק עם הציבור צריך לדעת לקבל את כולם באהבה, גם אם לפעמים זה קשה אחרי יום עמוס. השעתיים הללו היו בשבילנו לימוד חשוב והדרכה איך להמשיך לעסוק עם הציבור באהבת עולם.
לאחר שהרב הגיע, הרבנית יצאה אלינו וביקשה להקשיב שוב לעניין. היא נכנסה לחדרו של הרב ויצאה בחיוך רחב: "הרב אמר שאין לך שום דבר, אתה קצת בלחץ בגלל מה שעברת. אם אתה רוצה להיות שקט, לך תעשה בדיקה, אבל תדע שאין לך שום דבר, שמעת?! להתראות!".
כך היא שילחה אותנו לביתנו, כשהיא בעצמה שמחה בשמחתנו. זה היה מדהים. איך היא הצטערה אתנו לשמע פרטי הסיפור, ואיך היא שמחה שִמחה אמיתית למשמע תשובתו הנחרצת של הרב.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il