ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- הלכות ראש השנה
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
סעודת ליל ר"ה היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאד לערוך את הסעודה הזאת בשמחה ובדברי תורה, ויהיה לו לסימן טוב לשנה החדשה. ויזהר מאוד שלא להקפיד בביתו כלל בכל השנה, ובפרט בראש השנה. וכשיבא לביתו מבית הכנסת יברך את אשתו במאור פנים בשנה טובה ובברכת "תכתבי ותחתמי לחיים טובים ולשלום" (בא"ח שם אות ו').
אמירת "פתח אליהו"
עד "קם רבי שמעון" (במחזור 'קול יעקב' הוספנו גם את ההמשך "קם רבי שמעון" עד "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", וטוב לומר את כולו)
ובאמירה זו יש סגולה נפלאה שמכניס את אליהו הנביא לביתו, וגם יש בזה דברי תורה (עיין בא"ח שם אות ז').
פסוקי ברכה כשנכנס לביתו
טוב לומר כמה פסוקי ברכה המובאים במחזור 'קול יעקב' (בעמודים רכג - רכז):
"ונח מצא חן בעיני ה'" - י"ב פעמים. וידע האדם שהעיקר הוא למצוא חן בעיני אלוקים, ורק אחר כך בעיני אדם.
"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' " - י"ב פעמים. אומרים חז"ל שהיתה השנה קשה והארץ קשה ובכל זאת נתברך ב"מאה שערים" מאת הקב"ה. ולכאורה, הרי אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ומדוע יצחק עושה חשבונות כמה תבואה תצמח לו? אלא אמרו חז"ל שיצחק אבינו תיקן את דיני המעשרות (עיין לרמב"ם פ"ט מהל' מלכים ה"א). והוא נתן את המעשרות על חשבון מה שיצמח לו, ולכן זכה לברכה מיוחדת "ויברכהו ה"'.
"כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" - עשר פעמים. גם בפסוק זה ישנה חשיבות שיזכה האדם לחיוּת ואור.
"אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" - י"ז פעמים. וסופי התיבות יוצא: עקיבה.
"ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום" - עשר פעמים. ויכוון שיהיה לו שלום עם עצמו, "וביתך שלום" - שלום בית עם אשתו, שהרי ביתו זו אשתו, וכדברי הגמרא בשבת (דף קי"ח ע"ב): "אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי, ולשורי שדי". וכן יכוין שיהיה לו שלום עם ילדיו, ויהיה שלום על כלל ישראל, ואמרו חז"ל (ב"ק צ"ב ע"א): "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה". ומ"מ כשמברך את בני ביתו לא יחשוב שעושה כן כדי שהוא יתברך, אלא יברכם, ומסתמא המברך יתברך.
אמירת "שלום עליכם" ו"אשת חיל"
אנו נוהגים לומר "שלום עליכם" ו"אשת חיל" כמו בכל שבת לפני אמירת הפסוקים.
קידוש
שהחיינו - יש נוהגים ללבוש בגד חדש או להביא פרי חדש על השולחן בעת הקידוש בלילה השני, ומברכים "שהחיינו" בעוד הפרי מונח על השולחן. ואם אין לו פרי חדש, יברך שהחיינו" בלילה השני גם ללא פרי חדש, ואין צריך להקפיד לחזור על זה (בא"ח נצבים אות ח').
ויש נשים שנוהגות בכל לילה שמברכים "שהחיינו" בקידוש, לברך "שהחיינו" כשמדליקות נרות.
אמירת "לשם יחוד" לפני הקידוש - בסידור 'קול אליהו' (לימות החול) הבאנו נוסח 'לשם יחוד' קודם הקידוש בערב שבת, ובו כתוב "הנה אנחנו באים לקיים מצוות עשה דאורייתא לקדש את השבת (בדברים), ולקיים מצוות עשה דרבנן לקדש על היין" וכו' (עיין בסידור 'קול אליהו' עמוד 410). שהרי מדאורייתא אין מצוה לקדש על היין בשבת, אלא המצוה היא לקדש את השבת בדברים, וסגי שיאמר "ברוך מקדש השבת", ורק חכמים תקנו לקדש על היין. ומי שלא אומר כן, או שאומר להפך, נמצא מוסיף או גורע על מה שכתוב בתורה - נוסח זה אומרים גם כשראש השנה חל בשבת.
ונחלקו הפוסקים אם הקידוש בליל ראש השנה הוא מדאורייתא או מדרבנן, ועל כן כשראש השנה לא חל בשבת, כתבנו בנוסח "לשם יחוד" שלפני הקידוש (מובא במחזור 'קול יעקב' בעמוד רכ"ח) : "הנה אנכי מוכן ומזומן לקיים מצות קידוש ראש השנה" וכו' - ולא פרטנו אם מצוה זו מדאורייתא או מדרבנן, והקב"ה כבר יודע לפרש כך או כך.
מעומד - יש שנוהגים לומר "שלום עליכם" ו"ויכולו" בעמידה, ואת הקידוש - בישיבה. אך מנהג רוב הספרדים וחלק מהנוהגים לפי הזהר, לומר "שלום עליכם" וכו' וכן את הקידוש בעמידה. וכל אחד יעשה כמנהגו.
"סימנים" - מאכלים מיוחדים
נוהגים להביא מאכלים מיוחדים שהם "סימנא טבא" - לסימן טוב לכל השנה.
מקדימים לברך על התמר
יש המקדימים לברך על תפוח בדבש, כסימן לשנה טובה ומתוקה, כי הוא חביב בלילה זה. אך ראוי לברך תחילה על התמר, וכן אנו נוהגים, וזאת מכמה סיבות: הוא משבעת המינים, הוא מתוק, וכמו כן עץ התמר הוא גבוה - לסימנא טבא, והמעלה האחרונה היא - "צדיק כתמר יפרח" (תהלים צב, יג). וכשמברך "העץ" על התמר יכוון לפטור את כל פרי העץ שיאכל.
כיום מוכרים בשוק תמרים שנשמרו בהקפאה והם אינם חדשים אלא משנה שעברה, ואם הוא יודע שהתמרים שקנה הם חדשים, מה טוב ויברך "שהחיינו". ואם מסופק - יקדים ברכת שהחיינו בהרהור (ויזהר שלא יהיה על השולחן כשמקדש).
ואסור להפריד את התמרים מהאשכול ביו"ט או בשבת משום תולש, ועל כן מערב שבת או מערב יו"ט יפריד את התמרים מהאשכול.
שנה טובה ומתוקה
יש הטובלים את התפוח בדבש ויש טובלים אותו בסוכר, ושניהם לסימנא של שנה טובה ומתוקה.
ואלו ואלו לא יאמרו חדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש או כסוכר, כי כתוב "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו" (משלי כה, טז). אם אוכל הרבה דבש או למשל כוס תה עם כמה כפות סוכר כבר א"א לשתותו והדבר נמאס, לכן לא יאמר 'כדבש' או 'כסוכר', אלא רק 'חדש עלינו שנה טובה ומתוקה'.
לימוד מסכת ראש השנה
בשני הלילות של ראש השנה טוב ללמוד משנה מסכת ראש השנה כולה. במסכת זו יש ארבעה פרקים - ויכוין שהם כנגד ארבע אותיות שם אדנו"ת. ואם קשה לו ללמוד את כולה בליל א', ילמד בכל סעודה פרק אחד ואז יסיים את כל המסכת בשתי הסעודות של שני ימי ראש השנה.
תשליך
א. לאחר תפלת מנחה, הולכין לעשות "תשליך" ליד מקור מים. והוא רמז להשלכת החטאים למצולות ים על פי הפסוק (מיכה ז, יט) "ותשליך במצולות ים כל חטאתם".
ב. עושים תשליך גם ביום שבת, אך יזהרו שלא לטלטל סידור או חפצים אחרים במקום שאין עירוב (בא"ח נצבים אות יב). ועל כן, אלו שהולכים לעשות "תשליך" למשל בליפתא, יזהרו מטלטול, כי שם ודאי אין עירוב.
ג. מי שעושה תשליך ליד בור מים, יזהר להרים את המכסה מערב יו"ט, כי לעיתים יש עפר הדבוק בחזקה מסביב למכסה, וכשמרים את המכסה גורם להפרדה ויש בזה משום סותר.
וכן יזהרו שלא יעמדו ילדים מסביב לבור או בקרבתו משום חשש סכנה.
ד. כשעושים תשליך מנערים שולי הבגדים בשעה שאומרים "מי אל כמוך", והוא בא לרמז ליתן לב להשליך את החטאים שהם חיצונים לאדם כמו הבגדים.
מסופר על רבי יצחק ישראל זצ"ל שהיה חכם ופיקח גדול, אך עני מרוד, ומרוב עוניו היה רגיל להתבדח. יום אחד הוא ראה רב אחד שכנראה אכל עגבניה, ובשולי מעילו נדבקו כמה חתיכות עגבניה. אמר לו רבי יצחק: "טומאתה בשוליה" (איכה א, ט) ?! אמר לו הרב: מה אתה אומר? אמר לו רבי יצחק: אמרתי "טומטס" בשוליה (טומטוס בלשון לעז פירושו עגבניה).
פעם אחת חלה הרה"ג יעקב מאיר זצ"ל - הראשון לציון והרב הראשי לישראל, והלך הרב יצחק ישראל לבקרו. כשראה שהוא בשלבי החלמתו, בירך אותו ואמר "בריך רחמנא דיהבך על עפרא ולא יהבך עלן". שמע זאת הרה"ג יעקב מאיר שהוא אומר את היפך דברי הגמרא (עיין ברכות דף נ"ד ע"ב ששם כתוב 'בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא'), וכעס מאד, כי לכאורה זה נשמע כקללה. אמר לו רבי יצחק ישראל, מדוע הינך כועס הרי התכוונתי לברך אותך ולא חלילה להיפך, ובאמת הרי אמרתי ברוך ה' שהעמידך על רגליך, על הארץ (על עפרא) ולא נתן לנו לשאת אותך על כתפינו במיטת מתים. נרגע הראשל"צ ואמר לו: בחכמה עשית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
