ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- שמחת פורים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
פרשת תרומה תשפ"ג
מִשֶּׁנִּכְנַס אַדָּר מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה
תיקון מערכת המשפט – יסוד בית המקדש
למה נסמכה פרשת תרומה לפרשת משפטים?
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
521 - פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
522 - פרשת בראשית תשפז – איך מציינים אזכרה לטבח？
523 - פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
טען עוד
ואלה המשפטים – להרבות שלום
מסביר לנו רש"י (שמות כא א) שהתנאי להקמת המשכן הוא הקמת מערכת משפט צדק. לכן יש צמידות פיזית בין המשכן לבין בית הדין הגדול שנמצא בבית המקדש. ויש גם צמידות מהותית, שאי אפשר לקיים את מערכת המשפט בכל עוצמתה בלי המקדש, ואי אפשר כלל לקיים את בית המקדש בלי מערכת המשפט. לכן פרשת משפטים באה לפני פרשת הקמת המשכן (עיין פסיקתא זוטרתא משפטים כא).
שלום בין אדם לחברו בדרך להקמת בית מקדש
על הצמידות שבין שתי המערכות הללו למדנו מהפסוקים שמדברים על בית הדין הגדול בירושלים (דברים יז, ח-י). וכך כתוב בהם: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ". בית הדין נמצא במקום אשר יבחר ה', דהיינו בית המקדש.
שם באים גם לשופטים וגם לכוהנים הלוויים שמשמשים כעובדים בשני המקומות: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט". ושוב חותמת התורה ומדגישה שהסמכות של בית הדין הגדול היא רק במקום ההוא: "וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ".
בית דין גדול לא יכול לפעול בלי בית מקדש
לא כל בתי הדין הם בלשכת הגזית. יש בתי דין בכל עיר ועיר, ויש גם בתי דין אחרים בירושלים. אבל בשעה שבית הדין הגדול לא נמצא בבית המקדש הוא לא יכול לאחד את כלל ישראל ולהוציא מהכלל את הזקן הממרא. "אָמַר רַב יוֹסֵף תָּא שְׁמַע מְצָאָן אַבֵּית פַּגִּי וְהִמְרָה עֲלֵיהֶן, יָכוֹל תְּהֵא הַמְרָאָתוֹ הַמְרָאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם' מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם" (סנהדרין יד ע"ב).
וכן אמרו חכמים (שבת טו ע"א) "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות", שהם מקומות בהר הבית לא בלשכת הגזית שבבית המקדש. ומאז לא דנו יותר דיני נפשות בכל בתי הדין שהיו בכל מקום ומקום. "כֵּיוָן דְּחָזוּ דִּנְפִישִׁי לְהוֹ רוֹצְחִין וְלֹא יָכְלִי לְמֵידָן אָמְרוּ מוּטָב נִגְלִי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כִּי הִיכִי דְּלָא לִחַיְּבוּ" (עבודה זרה ח ע"ב). "דאין דנין דיני נפשות אפילו בסנהדרין קטנה שבכל עיר אלא בזמן שהיתה סנהדרין גדולה בישיבתה ובמקום המיוחד לה והוא לשכת הגזית" (רש"י).
בית מקדש לא יכול לפעול בלי בית דין גדול
על הקשר המהותי בין מערכות משפט מתוקנות לבית המקדש מתנבא הנביא ישעיהו בפרק הראשון שבספרו ואומר לעם ישראל: אם אתם לא דנים דין יתום ואלמנה, אני לא רוצה את הקרבנות שלכם. "לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר ה֔' שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי". לא רוצה לראות אתכם בבית המקדש שלי. "כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי: לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה".
אתם לא יכולים לקיים מערכת משפט קלוקלת ולצפות שאקבל אתכם בכבוד בבית המקדש. הייתם קריה נאמנה מלאה צדק ועכשיו "כַּסְפֵּ֖ךְ הָיָ֣ה לְסִיגִ֑ים סָבְאֵ֖ךְ מָה֥וּל בַּמָּֽיִם: שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹֽא־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם " (ישעיהו א).
תיקון מערכת המשפט יהיה כואב
אתם חייבים תיקון. להסיר ממערכת המשפט שלכם את כל המושחתים. "וְאָשִׁ֤יבָה יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וְאֶצְרֹ֥ף כַּבֹּ֖ר סִיגָ֑יִךְ וְאָסִ֖ירָה כָּל־בְּדִילָֽיִךְ" להחזיר את אנשי האמת "וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה". כך תבנה ירושלים "צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה". וזה לא יהיה פשוט, הפושעים שהיו במערכת המשפט הקלוקלת יצטרכו ללכת "וְשֶׁ֧בֶר פֹּשְׁעִ֛ים וְחַטָּאִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְעֹזְבֵ֥י ה֖' יִכְלֽוּ".
כשתתקנו את מערכת המשפט – בית המקדש יהיה אור לכל העולם
כשנתקן את מערכת המשפט יהיה אור גדול בכל העולם. כל אומות העולם יבואו ללמוד משפט וצדק מהאור הגדול של ירושלים "וְהָיָ֣ה׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־ה֙' בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם: וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־ה֗' אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ה֖' מִירוּשָׁלִָֽם". בבית המקדש הזה יהיה בית משפט עולמי שיעשה שלום בין כל העמים "וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה" (וראה עוד ירמיהו ז, ירמיהו כב, זכריה ז, תהלים קמו ועוד).
וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה
החודש כולו, גם בגזרה וגם בשמחה
הגמרא (תענית כט ע"א) אומרת: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה".
דברי הגמרא בנויים על הפסוקים במגילת אסתר שמזכירים את החודש כולו גם בגזרה וגם בשמחה. בגזרה כתוב "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (אסתר ג). ובגמרא "תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" (מגילה יג ע"ב).
גם בניצחון מוזכר החודש כולו "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט כב). לכן שמחים כל החודש כולו.
שמחים מהמולד עד סוף ניסן
על כך היה שואל גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי בספרו אדרת אליהו (משפטים): למה כתוב בגמרא "משנכנס אדר"? יגידו "באדר מרבים בשמחה". ועונה: כשאומרים "משנכנס אדר" – הכוונה לא מב' לראש חודש אדר, ולא מא' דראש חודש אדר, אלא מיום המולד של אדר כבר אנחנו אומרים "מרבים בשמחה" עד סוף חודש ניסן כדברי רש"י שם "ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח".
שמחה של גאולה
הפך מחודש אב, שם גלות כאן גאולה
מה המשמעות של השמחה הזאת? הרי אנחנו אומרים תחנון בחודש אדר, שלא כמו בחודש ניסן. ואנחנו אפילו צמים בו בתענית אסתר, אם כן במה מתבטאת השמחה? עונה על כך השפת אמת ואומר כי הגמרא בתענית קישרה את הדין של ריבוי השמחה בחודש אדר לדין של מיעוט השמחה בחודש אב. מיעוט השמחה באב הוא בגלל החורבן. לכן נלמד שריבוי השמחה בחודש אדר הוא בגלל הגאולה.
כשהתנדבו בני ישראל למקדש - היה שמחה גדולה בעולם
כך כתב השפת אמת: "מִשּׁוּם שֶׁבְּאַדָּר הָיָה קִיּוּם הַקָּרְבָּנוֹת וְהַמִּקְדָּשׁ. דִּבְאַדָּר זְמַן שְׁקָלִים לְחַדֵּשׁ בְּנִיסָן הַתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְנָדְבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה שִׁקְלֵי הַקֹּדֶשׁ, וְכַמְּבֹאָר כַּמָּה פְּעָמִים בְּפָסוּק כְּשֶׁהִתְנַדְּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּקְדָּשׁ - הָיָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם, וְכֵיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה נִדְבַת הַלִּשְׁכָּה - עֲדַיִן הַשִּׂמְחָה נִמְצָא בַּאֲדָר . וּכְשֶׁקּוֹרִין פָּרָשַׁת שְׁקָלִים - מִתְעוֹרֵר זֶה".
שבעת ימי המילואים באדר
שמחת המשכן נמצאת גם בשבעת ימי המילואים שחלים בסוף חודש אדר. בימים אלו מלמד משה את אהרון ובניו איך עובדים בבית המקדש שמשרה שכינה בישראל, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. בזוהר כתוב כי בימים הללו קורה משהו גדול מאוד, עליהם נאמר: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" (ישעיה ל). "מָאן שִׁבְעַת הַיָּמִים? אִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעַת יוֹמִין דִּבְרֵאשִׁית. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר: אִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים" (ח"א לד, א). ולמה נמשלו ימי המילואים לשבעת ימי המילואים? כי בהם נברא מחדש אור הלבנה המאירה באור חוזר את כל האור שהשפיע הקב"ה בשבעת ימי בראשית.
משוש כל הארץ
העבודות וההכנות לבית המקדש הביאו שמחה גדולה. כמו שכתוב על מעלת ירושלים ועל מעלת בית המקדש שהם "משוש כל הארץ" –"מִשָּׁם הַשִּׂמְחָה יֻצְּאָה לְכָל הָעוֹלָם. וְגַם עַתָּה שֶׁאֵין לָנוּ בְּפֹעַל עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל הָרָצוֹן וְהַתְּשׁוּקָה צְרִיכִין לִמְצֹא גַּם עַתָּה. וְאִיתָא מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הקב"ה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה" (השפת אמת, שם).
כל החודש כשר לקריאת מגילה
לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם
המשנה אומרת שיש כמה תאריכים לקרוא בהם את המגילה. "מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר, לא פחות ולא יותר " (מגילה פ"א מ"א). הגמרא אומרת כי חכמים למדו את כל הזמנים הללו מכך שכתוב "לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם". שיש זמנים רבים למקרא מגילה חוץ מי"ד וט"ו אדר.
לא פחות ולא יותר
המילים "לא פחות ולא יותר" אומרות שאין אפשרות לקרוא בימים אחרים. אבל בגמרא ירושלמי כתוב בשם רבי נתן "כל החדש כשר לקריאת המגילה מה טעמא? "והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" (מגילה א). והכוונה של רבי נתן היא שאפשר לקרוא מגילה מתחילת החודש אבל אי אפשר לקרוא אותה אחרי ט"ו באדר. שכך כתוב שם: "אמר רב חלבו ובלבד עד חמשה עשר, דא"ר אבהו בשם ר' לעזר 'לא יעבור' ולא יעבור".
בשעת הדחק כדאי הוא הירושלמי לסמוך עליו
כותב הבית יוסף: "ונראה לי דההיא דירושלמי ד'כל החדש כשר לקריאת מגילה' לא סבירא ליה לתלמודא דידן מדלא מייתי לה. ומכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר בענין אחר כלל, כדאי הוא הירושלמי לסמוך עליו". דברי הבית יוסף מסתמכים על כך שהגמרא בבלי לא הזכירה הלכה זו, שהיא הלכה חשובה מאוד וזאת אומרת שהיא לא סוברת אותה. ועוד שבתוספתא כתוב במפורש "היוצאין בשיירה ומפרשין בספינה - קורין בארבעה עשר". משמע שגם בשעת דחק כזו לא קוראים מתחילת החודש.
קריאה בלי ברכה
אמנם כיוון שהגמרא בבלי לא אמרה בפירוש שלא לקרוא מראש חודש אדר הרי זה ספק, ומחמת הספק הזה כתב השו"ע (תרפח) כי אדם שיודע כי לא יהיה בפורים במקום שיש בו מגילה יכול לקרוא את המגילה בלי ברכה כבר מתחילת החודש. וכך כתוב שם: "המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו - יקראנה בשלושה עשר או בשתים עשר או באחד עשר בלא ברכה. ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו – יש אומרים שקורא אפילו מתחלת החדש: הגה והכי נהוג. ומיהו אם נזדמן לו אח"כ מגילה חוזר וקורא אותה ביום י"ד, אפילו קראה תחלה ביום י"ג – מכל מקום קרא אותה שלא בזמנה".
משלוח מנות מראש חודש
בנוסף לדין של קריאת המגילה כתב המהר"י אסאד כי מדברי הירושלמי משמע שאפילו משלוח מנות ומתנות לאביונים נוהגים מתחילת חודש אדר. "והכי נמי 'נזכרים ונעשים' כתיב. איתקשו. אם אי אפשר להמתין - יקיים משלוח מנות מתחלת החודש. ומאז שפיר מקרי מלתא דמצי עביד לה השתא, ומצי שפיר משוי שליח לשלחו ע"י בית דין מתחלת החודש".
דין עם נכרי – להשתדל שיהיה בחודש אדר דבריא מזליה
באדר דבריא מזליה
הגמרא מביאה מסקנה מעשית מכך שבאב אין שמחה ובאדר מרבין בשמחה: "אָמַר רַב פַּפָּא: הִלְכָּךְ, בַּר יִשְׂרָאֵל דְּאִית לֵהּ דִּינָא בַּהֲדֵי נָכְרִי - לִשְׁתְּמִיט מִנֵּהּ בְּאָב דְּרִיעַ מַזָּלֵהּ, וְלִמְצֵי נְפָשֶׁיהָ בַּאֲדָר דְּבָרִיא מַזָּלֵהּ" (תענית כט ע"א). מי שיש לו דין עם נכרי ישתמט ממנו בחודש אב שמזל ישראל רע, וימציא את עצמו לדין עם הנכרי בחודש אדר שהמזל בריא.
השו"ע לא הביא את ההלכה הזו בהלכות חודש אדר, רק בהלכות חודש אב כתב שבחודש זה ממעטים שמחה. אבל המגן אברהם כותב (או"ח סימן תרפו ס"ק ג): "משנכנס אדר מרבין בשמחה ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר". וכן כתב משנה ברורה (תרפו ח).
מגלגלין ישועה ליום שמחה
בחידושי הריטב"א על מסכת תענית (כט ע"ב) נאמר: "ואף על גב שאין מזל לישראל הני מילי בשאר ימים אבל בשני חדשים אלו יש מזל שכן נגזר עלינו מן השמים. ואפשר עוד דמזל לאו דוקא אלא על הגזירה קרי מזל בלשון בני אדם".
להבין דבריו כדאי להסתכל על דברי התוס' שכתב כי לא מדובר באמונה בכוכבים ומזלות אלא "פירוש משום דאמר לעיל 'מגלגלין חובה ליום החייב'". אחרי שראו מרדכי ואסתר ואנשי כנסת הגדולה כי פעם אחר פעם דווקא ביום הזה יש ישועה לישראל, קבעו אותו לשנים הרבה לששון ושמחה" כיוון שיש חובה להיות בשמחה בחודש חשוב זה.
בין סימנא טבא למזלא טבא
להבין למה מעשיו נחשדו כחודש נכרי נלמד את הפסוק בספר דברים (יח י) "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף", מסבירה הגמרא במסכת סנהדרין (סה ע"ב) שמְעוֹנֵן הוא מי שאומר עונה זו טובה ועונה זו לא טובה. "רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶה הַמַּחְשֵׁב עִתִּים וְשָׁעוֹת, וְאוֹמֵר: הַיּוֹם יָפֶה לָצֵאת (לדרך), לְמָחָר יָפֶה לִקַּח (לקנות)" וְזֶה לֹא מַשֶּׁהוּ הֶגְיוֹנִי אֶלָּא סְתָמִי. "תְּנוּ רַבָּנָן: מְנַחֵשׁ - זֶה הָאוֹמֵר פִּתּוֹ נָפְלָה מִפִּיו, מַקְלוֹ נָפְלָה מִיָּדוֹ, בְּנוֹ קוֹרֵא לוֹ מֵאַחֲרָיו, עוֹרֵב קוֹרֵא לוֹ, צְבִי הִפְסִיקוּ בְּדֶרֶךְ, נָחָשׁ מִיְּמִינוֹ וְשׁוּעָל מִשְּׂמֹאלוֹ", זה סימן רע וצריך לפחד מנזק. או שאומר למי שבא לגבות ממנו תשלום "אַל תַּתְחִיל בִּי, שַׁחֲרִית הוּא, רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא, מוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא".וזה לא סימן טוב. כל אלו עוברים על איסור תורה של מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ (שו"ע יו"ד קעט).
על פי זה שואל המהרי"ל: איך מותר לומר שחודש אדר הוא זמן טוב לדין עם נכרי הרי זה כמו ניחוש לשווא? ועונה כי מותר להשתמש בסימנים ולא בניחוש, אלא כמו שהרופאים אומרים: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: בית תינוק ואשה, אף על פי שאין נחש יש סימן. אמר ר' אלעזר: והוא דאיתחזק תלתא זימני, דכתיב יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו" (חולין צה ע"ב). והסביר רש"י "בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה - אע"פ שאין נחש שאסור לנחש ולסמוך על הנחש, יש סימן סימנא בעלמא הוי מיהא דאי מצלח בסחורה ראשונה אחר שבנה בית, או שנולד התינוק או שנשא אשה - סימן הוא שהולך ומצליח ואי לא - אל ירגיל לצאת יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח".
נס שחזר ונשנה – סימן טוב
על פי דבריו מסביר ה"חתם סופר" כי לכן אמר רש"י שיש פה שני חודשים של גאולה, אדר וניסן, ואמרה הגמרא כי נס שנעשה בפעם אחת הרי הוא "נחש", אבל נס שחזר ונשנה הוא בתורת "סימן". לכן רש"י מראה לנו שיש פה רציפות של שני ניסים והוא סובר שלא צריך שלוש פעמים לחזקה כמו שכתוב בחולין, ומספיק שני חודשים לחזקה של הצלחה.
חתונה במולד הלבנה דווקא
ובהמשך לשאלה האם יש מזל לישראל או לא, בשו"ת המהרי"ל (החדשות סימן צב) נשאל האם מותר להתחתן דווקא בימים שבהם הלבנה הולכת ומוסיפה, שהרי הגמרא אומרת (סנהדרין סה ע"ב) כי מי שאומר לגבאי צדקה "אל תתחיל בי לקחת כסף כי זה סימן רע" זה "מנחש" שהתורה אסרה, וכן דוגמאות נוספות שראינו לעיל שהם איסורי תורה. אם כן למה מותר לומר לא להתחתן בחצי השני של החודש? למה זה לא מעונן ומנחש?
וענה המהרי"ל: "כשם שמושחין מלכים על המעין דתמשוך מלכותן, כן עושין חתונה במילוי הלבנה ולא בחסרון, וסימנא טבא הוא כדרך שמושכין יין בצנורות לפני חתנים ואין בו משום דרכי האמורי". ומה הבדל בין סימן למזל? אם אדם תופס את ההנהגה הזאת כחובה – זה איסור תורה. אבל אם לא מקפידים יותר מידי לעשות חתונה בתאריך זה או אחר - מותר.
באחד באדר משמיעים על השקלים
מחיר מחצית השקל
כיוון שבאחד באדר משמיעים על השקלים, אנו מביאים את התחשיב למחיר מחצית השקל שעשה הרב אורן בן דוד, שהיה רגיל לעשות את החשבון הזה לפני מרן הרב אליהו זצוק"ל בכל שנה ושנה. נכון לתאריך כ"ט שבט תשפ"ג אנו יודעים שמחיר הכסף בבורסה הוא 21.71 דולר לאונקיה. וכיוון שבכל אונקיה יש 31.1035 גרם כסף, ושער הדולר הוא 3.54 שקל לדולר, הרי שמחיר 1 גרם כסף הוא 0.697 דולר.
אנו מחשבים את משקל מחצית השקל ב-9.6 גרם כסף. הרי שמחיר מחצית השקל הוא 6.69 דולר, ובשקלים להיום זה 23.68 שקל. כיוון שהנותן מחצית השקל בזמן בית המקדש היה נותן לגזבר גם קלבון, שהוא עמלה של פריטת הכסף לשם העברתו לירושלים, שאם לא ייתן קלבון הרי שהתשלום על פריטת הכסף יגרום כי לא יגיע לירושלים מחצית השקל בשלמות, לכן מוסיפים קלבון לגזבר.
לפי זה היה אומר מרן הרב זצ"ל שהיום צריכים לשלם מחצית השקל כולל עמלת סוחרים שהיא 10% ועוד מע"מ שהוא 17%, ויוצא 30.46 שקל למחצית השקל.
את מחצית השקל יש לתת מגיל 20 שנה ומעלה. אמנם המנהג לתת מחצית השקל גם עבור בניו ובנותיו מגיל 13 ואשתו, כי כתוב ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, והרי התרומה הזאת יש לה ערך וכוח גדול להגן ולהושיע ולכפר על נפשותם (כה"ח תרצ"ד , כז). וטוב גם לתת עבור ילדיו מתחת לגיל 13, וטוב שיאמר על כך בלי נדר שלא ייכנס לחובה על כך.
ויש נוהגים כמו שכתב הרמ"א לתת מחצית המטבע שיש באותם ימים, ובימינו אלו מטבעות שנקראות חצי שקל. וכיוון שהיו שלוש תרומות, נותנים שלוש תרומות כאלה של חצי שקל. ואנחנו לא נוהגים כך כאמור, אבל אם לאדם אין אפשרות לתת את מלוא הסכום כאמור לעיל יכול לתת עבור ילדיו הקטנים שלוש מטבעות של חצי שקל כל אחת.
עוד היה רגיל הרב זצוק"ל להזכיר כי לא אומרים שזה מחצית השקל, אלא " זכר למחצית השקל". שכל זה הוא כדי שנזכה לתת את מחצית השקל לתרומת הנסכים והקטורת, התמידים והמוספים, עבודת יום הכיפורים ועבודת החגים וראשי החודשים.
חישוב של חמישה סלעים לפדיון הבן
מהחשבון הזה נדע כמה הם חמישה סלעים של פדיון הבן. שהרי סלע כסף הוא ארבעה דינרי כסף. ודינר כסף שווה 192 פרוטות. לפי זה מחיר סלע אחד הוא 768 פרוטות. כיוון שלפדיון הבן נותנים חמישה סלעים הרי צריך לתת חמש פעמים 768 פרוטות שהן 3840 פרוטות. כיוון שפרוטה היום שווה תשע אגורות, הרי שצריך לתת 345 שקלים לפדיון הבן.
דזבין אבא בתרי זוזי
חשוב להזכיר כי מחיר הכסף הזה הוא מאוד זול, כיוון שבימי חז"ל היו קונים גדי טוב ומשובח בתרי זוזי שהם מחצית השקל. ואם מחצית השקל בימינו היא 30 שקלים, הרי שגדי עולה לפחות פי עשרים. לפי זה היו צריכים לתת בפדיון הבן פי עשרים מ-345 שקלים, ובמחצית השקל לתת גם 600 שקל. אבל לא נהגו כך במחצית השקל, כי בימינו זה רק מנהג שנשלמה פרים שפתינו.
ניתוח להשתלת שמחה
הייתי עצוב מאוד, מלא תלונות כלפי כולם, עד שהגעתי למצב שלא הייתה לי כל שמחה בלב. רק מרירות. כך חייתי עד היום שבו חליתי בכבד. אני לא יודע אם המחלה הגיעה בגלל המרירות, או שהמרירות רק התגברה בעקבות המחלה. בכל מקרה קיבלתי מחלה סופנית והמרירות שלי הרקיעה שחקים.
הרופאים בישרו לי שנותרו לי מספר ימים לחיות, וההודעה הזאת הבהירה לי פתאום עד כמה אני רוצה לחיות. חיפשתי כל דרך להתגבר על מחלתי עד שקיבלתי עצה ללכת לקבל ברכה מהרב מרדכי אליהו זצ"ל, כי רק ברכה ממנו יכולה לעזור לי.
בערב פורים הביא אותי הרב אברהם בן חמו אל הרב אליהו, והרב שאל אותי מה אני רוצה. אמרתי לו: לחיות. סיפרתי לרב שהרופאים אמרו לי שיש לי רק עוד מספר ימים לחיות, ואני לא רוצה למות. הרב, אמרתי לפניו בתחינה, זה לא צודק. חזרתי בתשובה וה' עושה לי כל כך רע. תעשה משהו כדי שאחיה.
אמר לי הרב: האם תעשה את מה שאומר לך? אמרתי לו: בוודאי. הרב חזר ושאל: האם אתה בטוח שתעשה כל מה שאומר לך? אמרתי לו: אני רוצה לחיות ומוכן לעשות הכול, כולל הכול. אמר לי: ואם זה יהיה קשה במיוחד? אמרתי לו: הכול. אז אמר לי הרב: ספר לי אילו טובות ה' עשה לך בחיים. אמרתי לו: לא עשה לי כלום. שאל אותי הרב: חזרת בתשובה? אמרתי לו: כן. יש לך אישה וילדים? אמרתי לו: כן. אתה רואה ושומע והולך? אמרתי לו: כן. אמר לי הרב: יש לך על מה להודות. תודה לה' על כל הטובות שהוא עושה לך והכול יעבור כלא היה. שאלתי: מה בדיוק אני צריך לעשות? פירט לי הרב: תתחיל להודות לה'. תתחיל לשיר לה'. תתחיל לרקוד לה' יתברך. איפה? מתי? לא הבנתי. כאן ועכשיו, הפתיע אותי הרב.
באותה שעה לא יכולתי לדמיין שאני יכול לעשות את הדברים הללו. אבל למזלי היה שם מישהו מהלשכה של הרב, אדם גבוה וחסון. הרב סימן לו והוא הרים אותי מהכיסא, צחק ואמר לי: תרקוד, חביבי. הרב אמר לך תשמח, תרקוד ותחיה. אז קדימה! וכך הוא התחיל לשיר ולרקוד איתי בחדרו של הרב. יופי, אמר לי הרב, תמשיך כך. כל היום תשיר ותרקוד ותודה לה' יתברך, והכול יעבור.
כיוון שקיבלתי על עצמי לעשות כל מה שהרב יאמר, כך אכן עשיתי. כל יום שרתי, כל יום רקדתי, כל יום חשבתי מחשבות טובות. זה לא היה קל. הייתי צריך להוציא את כל המרירות שבתוכי. להפוך את כל המחשבות שלי ממחשבות שליליות למחשבות חיוביות.
כעבור יומיים התקשרו אלי מבית החולים ובירכו אותי בברכת מזל טוב. הם בישרו לי שמצאו עבורי כבד להשתלה, וביקשו שאגיע במהירות לבית החולים. זה היה מבחינתי חבל הצלה. פתאום אני לא הולך למות באופן ודאי אלא יש לי סיכוי להינצל. הבנתי שהכול זה כתוצאה ממה שאמר לי הרב אליהו. ראיתי איך השמחה הצילה לי את החיים.
מאז ועד היום אני מקפיד כל יום לחשוב טוב, לשיר ולרקוד לה' יתברך כמו שהבטחתי לרב. בזכות הרב חזרתי לחיים. ובנוסף להשתלת הכבד אותה ביצעו הרופאים זכיתי גם להשתיל בתוכי שמחה, באמצעות הרב זצ"ל שלא ויתר גם לאדם מריר כמוני.
עד דלא ידע . האם מותר לאישה להשתכר בפורים, במסגרת מדרשה, כשהמרחב הוא רק של בנות?
המטרה בפורים היא להודות לה' מתוך שמחה. הקדושה האמיתית של פורים זה לא להשתכר אלא לשמח אחרים. שם נמצאת קדושת פורים האמיתית. אין שום מקום כי בת תשתה שתייה חריפה בפורים. ראיתי שזה הגיע למקומות מאוד לא טובים, גם אם זה היה רק בחברת בנות.
הרב זצוק"ל אמר על דברי חז"ל "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו'" - "עד ולא עד בכלל", כלומר אין להגיע למצב שבו האדם הוא בכלל "עד דלא ידע", אלא יש לעצור את עצמו קודם לכן.
צריך לדעת שלגבר, שתיית היין בפורים צריכה הכנה רוחנית גדולה כדי שבזכות השתייה נגיע למקומות גבוהים ולא ח"ו לביזיון גדול. יהי רצון וננצל את פורים לעלייה רוחנית אמיתית להביא תוספת אחדות וקדושה בעם ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
