ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- חיוב ההודאה על נס
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה', פרש"י "אז ישיר משה - אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה". משמע שהשירה יכולה להיאמר רק לאחר שעלה בלבו לשיר. כשהלב מרגיש השירה יוצאת מאליה.
דוד המלך אומר (תהלים פרק נז פסוק ח – ט) נָכוֹן לִבִּי אֱ-לֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר:
ופירשו במדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קח: נכון לבי א-להים. אמר דוד אני מכוין את לבי כקטורת לפיכך כתיב תכון תפלתי קטרת לפניך (תהלים קמא ב), אמר הקדוש ברוך הוא כוונת תפלתך, אף אני מכוין את כסאך, וכו' ".
"עורה הנבל וכנור אעירה שחר (/תהלים ק"ח/ פסוק ג), אמר דוד: לעולם לא בא השחר עלי ומצאני ישן, אלא אני הייתי מעורר את השחר, הוי אעירה שחר, וכן הוא אומר חצות לילה אקום להודות לך (תהלים קיט סב) ... על איזה דבר, כי גדול מעל שמים חסדך, הוא החסד שעשית עמי עד לשמים וכו' ".
השחר רומז לגאולה, ודוד המלך אינו מחכה עם שירת ההודאה עד שיאיר השחר, אלא הוא מקדים להודות ולשיר בנבל וכינור, ועל ידי כך הוא מעורר את השחר, ומביא את הגאולה.
(שיר /השירים/ ד) "תשורי מראש אמנה" שמות רבה (וילנא) (פרשת בשלח) פרשה כג סימן ה: א"ר יוסטא: הר הוא ושמו אמנה עד אותו ההר א"י ממנו ולהלן ח"ל, א"ר אלעזר ב"ר יוסי: כשיגיעו הגליות לשם יהיו אומרים שירה, לכך נאמר: תשורי מראש אמנה".
כלומר, את שירת הגאולה העתידה ישירו הגלויות כשיגיעו לגבולה של הארץ, עוד לפני שיכבשוה, מהר אמנה ישירו מתוך אמונה בגאולה שבוא תבוא, ובזכות האמונה הזאת יוכלו לראות את הנסים והישועות ולומר שירה.
"ד"א תשורי מראש אמנה, עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא שנאמר (תהלים צח) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, ובאיזה זכות אומרים ישראל שירה בזכות אברהם שהאמין בהקב"ה שנאמר (בראשית טו) והאמין בה', היא האמונה שישראל נוחלין בה, ועליו הכתוב אומר (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה, הוי תשורי מראש אמנה. מראש שניר, בזכות יצחק, וחרמון, בזכות יעקב, ממעונות אריות, גלות בבל ומדי, מהררי נמרים, זו אדום".
האבות הקדושים האמינו בהטחת הארץ הרבה לפני שראו בהתגשמות ההבטחה, והם נותנים לנו את הכוח להאמין בגאולה, ובזכותם אנו יכולים לראות את התגשמותה ולומר שירה.
ביום ה' באייר הוכרזה המדינה, ביום שהבריטים עזבו את הארץ. הייתה מחלוקת גדולה אם להכריז על המדינה בגלל החשש ממלחמה קשה של כל עמי ערב נגדנו, והמחשבה שאין לנו כל סיכוי לעמוד מול רבים כל כך עם צבא מאורגן, בעוד שלנו אין צבא מסודר ואין לנו נשק כדי להילחם. ההחלטה הזאת הייתה גורלית, ובזכות התעוזה הזאת הקב"ה עשה לנו נסים גדולים וזכינו לשחרר חבלי מולדת, והבלתי יאומן קרה. אני כולל ביום זה הודאה על כל המלחמות שהיו לנו בארץ, וחסדי ה' עמנו שזכינו לניצחונות כבירים בנסים גלויים, במלחמת סיני ששת הימים ויום הכפורים.
ביום זה נפתחו שערי הארץ שהיו נעולים בזמן שלטון הבריטים, והתחילה עליה המונית של פלטים מהשואה ומכל קצוות תבל, ובכמה שנים מספר היהודים בארץ גדל והכפיל ושלש את עצמו, וארץ הצבי קלטה אותם, שזה היה נס בפני עצמו.
ברצוני לציין שני נסים שהם בקנה מידה של שלא היה כמותם לשום אומה ולשון. האחד קיום עם ישראל אלפיים שנה בגלות, למרות כל הרדיפות והגזרות עליהם, ולמרות הפיזור הרב בגלויות השונות 1 . בזמן הגלות עלתה השאלה הכואבת "איה נוראותיו? איה גבורותיו?" ובמיוחד שאלה זאת הדהדה בתקופת השואה שבה הושמדו ששה מיליוני אחינו מישראל, אולם בפרספקטיבה של שמונים שנה אחרי זה שאנו רואים שעם ישראל חי וקיים היש נס גדול מזה, אדרבה, "זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו - שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות" 2 .
והנס השני, הוא ההתעוררות של עם ישראל לשוב לציון. למעלה ממאה השנים האחרונות התחילה תופעה של חילון, ההשכלה הפילה חללים, והתחילה גם התבוללות, והנה באה התנועה הציונית שאמנם שלא חרתה על דגלה את ברית סיני, אבל חרתה על דגלה את ברית הארץ, וקרבה את העם להכרה לאומית של עם אחד ולציפייה לציון.
ואז באה השואה הנוראה שהכחידה ששה מיליון מעמנו, השואה הייתה יכולה לפורר את שארית הפליטה, לייאש אותם מיהדותם ולהביא שפיזור בארבע קצוות הארץ, אולם עם ישראל בחר בהמוניו להתקבץ לארץ ישראל מכל הגלויות, מתוך אמונה שזו נחלת אבותינו, והיא נתנה לעם ישראל. וכך היא הפכה מרכז של עם ישראל, גם לאלה שלא זכו לעלות ולהשתקע בה.
נראה שנס זה הוא קיום נבואת יחזקאל על תחיית העצמות היבשות, (יחזקאל פרק לז פסוק יא – יד) :
וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ: לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל: ס וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה': פ
מה רומז "אבדה תקותנו" אחרי השואה הפירוש הוא כפשוטו הרגשה של איבוד התקווה, אולם חז"ל מפרשים את איבוד התקווה בגלל המצב הרוחני של העם (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צב עמוד ב):
"ושמואל אמר: אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים , שנאמר ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. רבי ירמיה בר אבא אמר: אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה , שנאמר העצמות היבשות שמעו דבר ה'. רבי יצחק נפחא אמר: אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים , שנאמר ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב וגו' וכתיב התם והעבירני עליהם סביב סביב."
כלומר, גם אלה שהיו רחוקים מקיום מצוות, יתלקטו "עצם אל עצם" ויעשה קבוץ גלויות מופלא, וכך אכן קרה שאודים מוצלים מאש, גם כאלה שהתרחקו מאמונה עולים לארץ ישראל ומוסרים את נפשם עליה, ניתן להם חיים של תחיה.
במשך שבעים וחמש שנות קיום המדינה, ארץ ישראל נבנית ומתפתחת ומתקיימת נבואת זכריה פרק ח פסוק ד – ו: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ: ס כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם ה' צְבָאוֹת: פ
מה הפירוש שגם הקב"ה אומר גם בעיני יפלא?
אבן עזרא זכריה פרק ח פסוק ו: (ו) כה - אמר רבי יהודה הלוי מצאתי כתוב כי ה"א התימה חסר כאילו כתוב הגם בעיני יפלא כמו אתה תעשה מלוכה על ישראל שהוא חסר ה"א התימ' כאילו הוא האתה. ולפי דעתי אין צורך כי הכתוב איננו שיפלא ממנו כי אז יראה תמה כמו הממני יפלא רק כאן כתוב גם בעיני יפלא וכאשר יפלא הדבר הזה שאני עושה בעיני העם הזה גם בעיני הוא עשיתי פלא גדול רק בעיני יפלא כמו היא נפלאת בעינינו והטעם שאעשה פלא לא עשיתי כמוהו וראיתי דרך משל:
לפי ריה"ל מפרש מה' לא יפלא דבר, אבל אבן עזרא מפרש שהגאולה העתידה תהיה פלא גדול שלא היה כמותו, עד שגם בעיניו של הקב"ה יפלא. לאיזה נפלאות מתכוון הכתוב שגם בעיני ה' יפלא? נראה שהכוונה לנס מופלא ביותר שנעשה בדרך הטבע, וזה כביכול פלא גם בעיני ה', שהטבע גם כן נוהג בהנהגה שלמעלה מדרך הטבע.
כפי שאנו רואים עתה קבוץ גלויות שהוא נס שלא היה כמותו.
וכך נראה לפרש בספר שמות (פרשת כי תשא) פרק לד פסוק י: וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ:
האם יתכן שיהיו נפלאות יותר ממה שהיה במצרים ובים סוף?
רש"י התקשה בכך ומפרש: "אעשה נפלאות - לשון ונפלינו שתהיו מובדלים בזו מכל האומות, שלא תשרה שכינתי עליהם":
רמב"ן גם הוא מתקשה בכך: "ולא יתכן לפרש שיבטיח לעשות עם ישראל עתה נפלאות אשר לא נבראו מקודם בכל הארץ ובכל הגוים, כי לא נעשו להם נפלאות גדולות אחרי זה יותר ממה שנעשה עמהם מתחלה במצרים ועל הים, אבל נבראו ונעשו עמהם מתחלה יותר גדולות. אלא שהענין ירמוז אל שכון השכינה בהם, ועל היותו עם משה לכבוד ולתפארת בנעלם ובמופלא, כאשר אמר (שם) ונפלינו, וכמו שפירשתי. והקב"ה יראנו נפלאות מתורתו:
כלומר, לא יהיו נסים גדולים יותר ממה שהיה במצרים, אלא נראה כולנו גאולה מופלאה שאי אפשר להסביר אותה אלא בכך שהשכינה בתוכנו.
וכך מנבא הנביא מיכה (פרק ז) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת: ס כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת: יִרְאו גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה: יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ:
ומה יהיו הנפלאות? אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי: שנראה איך ה' הקים אותנו והאיר לנו מתוך החושך. ויאירו י"ג מידות הרחמים הרמוזים בפסוקים שם: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם: כפי שנאמר בתורה, שהנפלאות יתבטאו בכך.
הרבה נסים וישועות היו לעם ישראל שלא זכו להנצחה לדורות, "שאם באנו לכתוב - אין אנו מספיקין" 3 . ואף מגילת תענית בטלה לאחר החורבן, ונשאר לנו רק פורים וחנוכה, מדוע? כי היו להם משמעויות רוחניות.
בפורים – קבלו תורה מחדש, לאחר ש"ישנו מן המצוות", שהשתתפו בסעודת אחשורוש ובכך הביאו יאוש מגאולה ומבנין בית המקדש מחדש. (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א):" אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר".
בחנוכה – עיקר הגזרות היו רוחניות, כי היוונים בקשו לבטל דתם, כפי שכתב הרמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג: הלכה א: "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני". 4
וכאן נשאלת השאלה האם יש משמעות רוחנית של יום העצמאות?
א. נראה שקיום הנבואות שהזכרנו, וגאולה שהיא נפלאות בקנה מידה שלא הייתה כמותן בתולדות העמים היא קידוש השם מאין כמוהו, שראוי לקבוע יו"ט לדורות.
ב. זכינו לעצמאות בארץ ישראל, שמלבד הצלת עם ישראל, יש בה קיום מצוות יישוב הארץ שעיקרה לפי הרמב"ן בשלטון יהודי בארץ ישראל, ולפי הרמב"ם שהזכרנו בהל' חנוכה זו גם כן עילה לקביעת יו"ט שאז "חזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנה".
ג. ויתרה מזאת, עם ישראל שחזר והתקבץ במולדתו לאחר אלפיים שנה של גלות, וחזר וכרת עמה ברית אהבה, ברית אבות עם הארץ שניתנה להם, היא תשועה רוחנית גדולה שראויה לקבוע עליה יו"ט.
במגילת העצמאות מוזכר שחזרנו לארצנו מתוקף זכותנו ההיסטורית לארץ ישראל שנזכרת בספר הספרים, ושזה לאור חזונם של נביאי ישראל, אם כן עם ישראל זוכר את האבות שבזכותם אנו יורשים את הארץ.
נאמר ויקרא (פרשת בחקותי) פרק כו פסוק מב: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:
חלקו חכמינו ז"ל בתלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד א: "ושמואל אמר: תמה זכות אבות. ורבי יוחנן אמר: תחון זכות אבות".
מתי תמה זכות אבות אם ח"ו אין אנו זוכרים אותם. אולם בתוספות : "אומר רבינו תם דזכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה, דהא כתיב (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב אף לאחר גלות ואנן אין אנו מזכירין זכות אבות אלא הברית".
רש"י : "וזכרתי את בריתי יעקוב - למה נמנו אבות אחורנית, לומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי, הרי אברהם עמו, שהוא כדאי".
מוסיף "אם הבנים שמחה" מזה שנאמר בסוף "והארץ אזכר", ללמד אותנו שאף אם זכות אבות תמה ח"ו, אבל והארץ אזכור, ובזכות הדבקות בארץ ישובו בתשובה.
נתחזק באמונה שלימה שכמו שהקב"ה הראנו נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים, כן יראנו הקב"ה נפלאות בגאולה השלימה במהרה בימינו. ובזכות אהבת הארץ נבוא לכרות גם את ברית סיני לקיום מדינה יהודית על אדני התורה להיות אור לגוים, ויתקיים בנו האמת והשלום אהבו.
^ 1.הרב יעקב עמדין בהקדמה לסידורו כותב שקיום עם ישראל בגלות הוא נס שאינו נופל מניסי מצרים.
^ 2.על פי תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט עמוד ב: "דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה - שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר האל הגדל הגבר והנורא, אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא. אתא דניאל, אמר: נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו? לא אמר גבור. אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו - שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות? ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה! - אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו".
^ 3.כפי שאמרו בתלמוד בבלי מסכת שבת דף יג עמוד ב: "תנו רבנן: מי כתב מגילת תענית? אמרו: חנניה בן חזקיה וסיעתו, שהיו מחבבין את הצרות. אמר רבן שמעון בן גמליאל: אף אנו מחבבין את הצרות, אבל מה נעשה, שאם באנו לכתוב - אין אנו מספיקין. דבר אחר: אין שוטה נפגע. דבר אחר: אין בשר המת מרגיש באיזמל".
^ 4.נראה להוכיח שבחנוכה העיקר היה הנס של פך השמן שמסמל את הניצחון הרוחני. תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב: "אמר רב יוסף: שאני חנוכה דאיכא מצוה. - אמר ליה אביי: ותיבטיל איהי, ותיבטל מצותה! אלא אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא. רש"י מפרסם ניסא - כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה - ולא נכון לבטלו."
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
