ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- האזינו
על פניו השירה הזו נועדה להוות ראיה לכך ש-ה' הזהיר מפני העונש הצפוי על החטא, כך שלא יוכל לבוא אדם ולטעון שלא הובאה לידיעתו העובדה שהחוטא עתיד להיענש.
אלא שאם זו אכן ההתבוננות הנכונה (או שמא נאמר – היחידה) על פרשת האזינו, לא מובן מדוע היה צורך לכתוב אותה כשירה. פרשיות רבות המורכבות מפסוקים רבים מוקדשות בתורה לאזהרות החוזרות ונשנות מפני העונש שיגיע לחוטא. כל הפרשיות הללו לא נכתבו בלשון של שירה, ולא נראה שהתוכחה חסרה דבר. אדרבה, המחשבה הפשוטה נוטה לחשוב על תוכחה כדבר כואב וקשה שלא שייך לאומרו בלשון שירה. השירה מוקדשת בתפיסתנו למעמד מרומם מן הרגיל, או ליכולת לבטא ערכים נשגבים. אפילו במקרה שהשירה עוסקת בטרגדיה הדבר מקובל על דעתנו מצד שהעיסוק הוא בערכים מופשטים. אך כאשר בא אדם להוכיח את חברו על מנת להחזירו למוטב – ודאי שלא ינקוט בלשון מליצית וגבוהה. אין ספק שהוא יבחר בלשון בוטה וכואבת כלשונות התוכחה שבפרשת בחקותי או שבפרשת כי תבוא. ועל כן אנחנו רוצים לשאול מדוע נכתבת פרשת האזינו כשירה?
עוד יש לשאול, אם שירת האזינו נועדה רק להוות תזכורת על כך ש-ה' התרה בחוטאים עוד בטרם הביא את העונש, מדוע דווקא עליה נאמר: "וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ"? למה דווקא השירה הזו לא תישכח, ותהיה בה תועלת מיוחדת ביחס לשאר התוכחות שבתורה?
***
שירה
מדוע אנחנו משתמשים בלשון של שירה? מה גורם לנו לבחור מילים מיוחדות כדי לבטא רעיונות שונים, שהיה קל יותר לבטאם במשפטים מובנים וקצרים יותר?
ההבדל המהותי בין שירה לבין נאום המורכב מביטויים רגילים הוא מטרת האמירה. כתיבה או דיבור רגילים באים להעביר מסר, ובזה תם תפקידם. מאמר טוב ולא נדוש הוא מאמר שמחדש אצל הקורא תובנה חדשה שלא היתה ידועה לו קודם לכן. הגדרות ברורות וביטויים קולעים יעזרו למאמר להשיג את מטרתו. ביטויים מליציים רק ירחיקו את הקורא מהשגת התכלית לשמה נכתב המאמר, שכן שפה שירית מעמעמת את חדות המסר ונותנת מקום לפירושים שונים לטקסט.
לעומת זאת, בשירה המטרה איננה רק העברת המסר. ישנם שירים בהם אין כלל מסר, אלא רק תיאור של מציאות משמחת, טראגית או של חוויה אחרת. וגם בשירים בהם ישנו מסר חבוי או גלוי, עיקר ההתמקדות של מילות השיר לעולם לא יהיה במסר. השיר לעולם ילך סחור-סחור בתיאורים היקפיים, והמסר יצטרך לעלות מאליו.
השיר פורט על מיתרי הרגש ולא על ההכרה השכלית. אל ההכרה השכלית אנחנו פונים בדיבור תכליתי וקולע ולא בשיר. אך את תיאורי הרגש של החוויות האנושיות לא מספיק לתאר במילים רגילות. אפשר לומר 'שמחתנו מאוד בחתונתנו שלשום', והמסר יעבור. ייתכן גם שהקורא של המברק הזה אפילו ישמח בשמחתם של בני הזוג הטריים. אך לו יחפצו הנשואים הצעירים להעביר לקוראים או לשומעים את עומק הרגש שלהם, בודאי שהם לא יסתפקו במילים הברורות הללו. כדי לתאר את השמחה הם ינסו את כל יכולות הכתיבה השירית שלהם, וגם אז מסתבר שלא יעלה בידם תיאור מושלם. כמו כן, שיר שנועד להעביר מסר יעסוק בפיתוח הרגש המתאים אצל הקורא. באמצעות הרגש הזה מתכוון המשורר להטות את החשיבה של הקורא לעבר המסר הסמוי.
הרגש שלנו הוא מקום עמוק יותר בנפש מאשר ההכרה השכלית. הרגש הוא פנימי ולא מוגדר. הוא מוליך אותנו לפעמים שולל, וגורם לנו לעשות דברים שלפי ההכרה השכלית לא היינו עושים. הרגשות בדרך כלל לא משתנים אצל בני אדם, וכמו שאדם נולד כך הוא נפטר. מעטים האנשים שמצליחים לשנות דבר מהותי ברגשות הבסיסיים שבאופי שלהם. הרגשות שלנו מבטאים את אישיותנו יותר מאשר הידועות השכליות אותן רכשנו עם השנים.
כי לא תשכח
התורה בדרך כלל פונה להכרה השכלית והמעשית של האדם. עשה מעשה זה, הימנע מפעולה אחרת, דע כך וכך. מעטים הם המקומות בתורה בהם התורה פונה אל המקומות העמוקים בנפש היהודית, אל העומק הפנימי של חיינו. המקומות המעטים שבכל זאת התורה עושה זאת הם השירים שבתורה.
כשם שהשיר האנושי פונה אל המקום העמוק והחבוי בנפש, זה שמתחת פני ההכרה הגלויה, כך התורה בדברי שירה פונה אל המקום העמוק בנפש היהודית. שירת האזינו פונה אל התת-מודע של נפש העם שלנו. התוכן הוא תוכן מוכר. ה' מתרה בחוטאים ומביא עונש על מי שמפר את הציווי. אך הסגנון מצביע על ענין עמוק ביותר החבוי בין שורות השיר. למרות שהתוכן מוכר, שירת האזינו מבטאת ערך עמוק יותר מזה הנגלה.
שירת האזינו באה על רקע החטאים המתוארים בפרשת וילך. החטאים מבטאים את הריחוק מהאלוקות. יבוא יום, או כמה ימים, או כמה מאות שנים, והעם יחטאו בחטאים חמורים כאלה שיצדיקו גלות מרה של אלפי שנים.
"וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (ל"א, י"ז-י"ח).
מה יהיה במצב הקשה הזה? האם במהלך הגלות הארוכה עם ישראל יפרוק מעליו לגמרי את עול המצוות, חלילה? הרי עמים אחרים במצב דומה נטמעו בתוך העמים שכבשו אותם והצטרפו לתרבות הכובשים!
על זה באה התורה ואומרת – לא יקום ולא יהיה! היהודים שונים מעמים אחרים. הם קשורים ל-ה' יתברך בקשר עמוק מאוד שאי אפשר לנתקו. החיבור המהותי בין ישראל לאביהם שבשמים יגבר על כל ניסיון אנושי לנתק בכוח בין הדבקים. "וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". בד בבד עם האזהרה שבפסוק הזה, באה גם הנחמה ברמז. דעו לכם שאפילו אם תרצו לחטוא, ואפילו אם תעשו ככל יכולתכם לנתק את הקשר עם ה' יתברך, חלילה, לא יעלה הדבר בידכם. המציאות תוכיח שהשירה לא תישכח. המציאות תראה שהקשר הפנימי עם ה' חזק מכל, ועתיד לגבור על הכול. כמו כן, סופה של שירת האזינו תנחומים וצפייה לגאולה שבודאי תבוא, מתוך הקישור של עם ישראל לאלוקיו.
התת-מודע היהודי הוא קישור פנימי לאלוקים. מתחת לפני השטח של החטאים החיצוניים חבויה נשמה יהודית הרוצה בכל מאודה להידבק בבוראה. ואפילו אם יהודי זה או אחר ימיר דתו ויפרוש מן הציבור, עדין הציבור ככלל ימשיך להיות קשור לאלוקיו בקשר בל יינתק. ישנו רובד פנימי ועמוק שאי אפשר לשנות. הוא חזק יותר מכל הניסיונות האנושיים לעקוף או למוסס אותו.
אל הרובד הפנימי הזה פונה שירת האזינו. או אם נדייק יותר, אפשר לומר שאת הרובד הפנימי הזה מציגה בפנינו שירת האזינו, בעצם העובדה שהיא כתובה כשירה. השירה הזו מראה שבעומק הנפש היהודית מצויים הערכים אליהם מחנכת פרשת האזינו בתוכנה הגלוי. השירה מבטאת את היות הערכים הכלולים בה ענין עמוק ופנימי אצל עם ישראל, אליו היא פונה, כפי ששיר אנושי מבטא פניה אל הרבדים העמוקים שבנפש. לכן היא כתובה בלשון שירה, ולכן דווקא היא לא תישכח מפי עם ישראל לדורותיו.
בדברינו לפרשת וילך עמדנו על השייכות של יהושע למדרגת המציאות הגשמית, שבסופו של דבר תגרום לחטאים העתידיים. משה שייך לדרגה של פגישה עם ה' פנים אל פנים, כך שהרוחניות שולטת והחומר בטל אליה. יהושע, כמו שאר הנביאים, שייך לדרגה של חיים בתוך העולם הזה, שבו הרוחניות חבויה ומתמודדת על מקומה בתוך גילויי החומר.
על רקע מה שהתבאר כעת בנוגע למהות שירת האזינו מובנת היטב העובדה שיהושע אמר יחד עם משה רבנו את שירת האזינו לעם ישראל: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן" (ל"ב, מ"ד). שירת האזינו אוצרת בקרבה את היסוד הרוחני המבטיח את ההישרדות הרוחנית לאורך הדורות, גם לאחר מקרים של נפילות קשות. את המסר הזה נדרש גם יהושע להעביר לציבור (בנוסף למשה), שכן המאבק הרוחני הזה שייך להנהגתו של יהושע.
ברית
שירת האזינו פונה אל הרובד האמוני הנסתר והחבוי שבנפש היהודים. הגילוי המעשי של האמונה הזו הופיע פעמים רבות, לצערנו, בהיסטוריה היהודית. כאשר עם ישראל הוכרח על ידי כובשים שונים במשך הדורות לבחור בין המרת הדת לבין המוות – הוא בחר במוות. הרע מכל איננו המוות הגשמי, שהוא הפסקת החיים החולפים, אלא המוות הרוחני התמידי. עם זאת, עדין אין בכך גילוי מספיק של קישור מעשי ל-ה', שכן החיים בעצמם היו יכולים להיות חסרי קשר ל-ה', ורק עם המוות בא לידי ביטוי חוסר היכולת להתנתק מ-ה'.
האם ישנו גילוי מעשי במשך החיים של הקישור הבלתי-פוסק בין היהודי לאלוקיו?
חז"ל אמרו (שבת ק"ל ע"א):
"כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות כגון עבודת כוכבים ומילה עדיין היא מוחזקת בידם".
את מצוות עבודת כוכבים הזכרנו, שהיא עצם האמונה ב-ה' יתברך וחוסר היכולת לקבל דת אחרת. יחד עם המצווה היסודית הזו – איסור עבודה זרה, מונים חז"ל את מצוות המילה כמצווה שישראל מסרו את הנפש עליה, ומתוך כך התקיימה בידם. כלומר, ישנו קישור מיוחד של עם ישראל למצוות מילה, יותר משאר המצוות שלא הוזכרו בגמרא הזו. לכך יש לצרף גם את העובדה שעינינו רואות שהמצווה (אולי היחידה, לצערנו) שכל עם ישראל כולו מקיים גם כיום היא מצוות מילה. גם הרחוקים ביותר מתורה ומצוות הם נימולים; מצוות מילה היא קונצנזוס.
על דרך זו אמרו במשנה (נדרים ל"א ע"ב):
"קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עובדי כוכבים שאין הערלה קרויה אלא לשם עובדי כוכבים שנאמר כי כל הגוים ערלים..."
כלומר, אדם שנודר נדר לפיו אסור לו ליהנות מערלים – מותר לו ליהנות מיהודים שמאיזו סיבה לא מלו. ולהיפך, אם נודר ממי שהוא נימול – אסור לו ליהנות מיהודי ערל. מתוך כך שהערלה היא ביטוי כל כך מהותי להבדל שבין עם ישראל שעושה ברית מילה, לבין הגויים שלא עושים ברית מילה, הפך התואר 'נימול' לשם נרדף ליהודי.
עוד אמרו חז"ל (מנחות מ"ג ע"ב):
"ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצווה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו".
גם כאשר היהודי מעורטל מכל מצווה, כגון תפילין או ציצית, מצוות ברית המילה מלווה אותו. וגם כאשר באופן מהותי יהודי איננו מקיים מצוות, ולא רק בגלל שהוא נכנס באופן זמני לבית המרחץ, מצוות המילה קיימת ומחברת אותו לאלוקיו.
מצוות מילה מכונה בתורה (בפרשת לך-לך) 'ברית', וכך בדברי חז"ל. הברית היא קישור פנימי בל-יינתק בין שני הצדדים שכרתו אותה. זוהי מצווה שבאופייה המעשי מבדילה את היהודי מהגוי בחותם גופני, וכמו כן במהותה הרוחנית מייחדת את עם ישראל כדבקים ב-ה' בכל מצב . זהו הביטוי המעשי לקישור הקבוע בין ישראל לאביהם שבשמים, שמתבטא בפרשת האזינו .
באתר של הרב יהודה רוט תוכלו למצוא תוכן נוסף מאת הרב
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.












