ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הלכות כלליות
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
א. לרוב הפוסקים, יש חיוב מדאורייתא לאכול כזית פת או כביצה פת בסוכה בלילה הראשון של החג, ולמרות שסוכה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, גם נשים חייבות לאכול כזית או כביצה פת בלילה הראשון של החג. ועל כן, אין לאכול בערב סוכות כבר מחצות היום ואילך כדי שיאכל לתיאבון בערב.
בערב פסח אסור לאכול מהמנחה ולמעלה (כשעתיים וחצי לפני השקיעה) כדי שיאכל לתיאבון בערב. ויש הבדל בין פסח לסוכות: בערב סוכות לא אוכלים מחצות היום, כי מיד לאחר תפלת ערבית בא לביתו ואוכל את סעודת החג. אבל בערב פסח כתוב שלא יאכל מהמנחה ולמעלה מכיון שסעודת החג מתאחרת ביותר עקב קריאת ההגדה (עיין לבא"ח האזינו אות ג').
הדלקת הנרות
הנחתם בסוכה - טוב ביותר להדליק את הנרות במקום האכילה, דהיינו בסוכה, ובפרט השנה שיחול יום טוב ראשון בשבת. אך אם יש חשש שריפה וכדו' טוב לקנות מתקן מיוחד לנרות, שיהיה אטום וסגור, כך שלא יהיה חשש סכנה. ומכל מקום יזהר להרחיק ממתקן זה כל דבר שעלול להידלק כגון סדינים וכדו'.
שהחיינו - יש נשים שנוהגות לברך "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות, כל עת שהבעל מברך "שהחיינו" בקידוש, ומי שנוהגת כן יש לה על מי לסמוך ויכולה להמשיך במנהגה.
סדר שבעה אושפיזין
א. טוב לומר בכל לילה מחג הסוכות, קודם שיכנס לסוכה "לשם יחוד", ואת הקטע השייך לאותו הלילה (עיין במחזור 'קול יעקב' בעמודים 123 - 132).
ב. יש נוהגים להכין כסא לאושפיזין ולהניח עליו ספרי קדש, ויש מדליקין נר מיוחד כל לילה לשם האושפיזין.
סיפר הרה"ג ר' אברהם רפול זצ"ל, מעשה באדם אחד שקראו לו 'רפול אלחלק' (הספר) שעבד בערב סוכות עד שעה מאוחרת, וכשבא לביתו אמרה לו אשתו: 'מדוע באת כל כך מאוחר הרי אפילו לא בנית סוכה', וזירזה אותו מייד לבנות סוכה. אמר לה בעלה: 'בואי ותעזרי לי לבנות את הסוכה', וכן עשו. והנה כשחתך את הסכך, נחתך ונפצע כמה פעמים, וכעס על אשתו ואמר לה שזה "בגללה". אמרה לו אשתו: אל תכעס, במקום זה, תאמר על כל מכה ופצע שהם במקום דם קרבן, שהרי אמרו חז"ל (חולין ז' ע"ב) "דם ניקוף מרצה כדם עולה", ומנתה על כל מכה ומכה קרבן אחר, עד שאמרה את כל הקרבנות. כשסיימו לבנות את הסוכה כבר הגיע בין השמשות, וכיון שלא הספיק ללכת לבית הכנסת החליט להתפלל ביחידות בביתו את תפילת ליל החג. והנה הגיע אדם זקן ונכבד לביתו וביקש להתארח, ואמר לו בעל הבית שאין בביתו אוכל טוב, ואם רצונו לאכול כדבעי, ילך לרה"ג חכם אברהם ענתבי שהוא עשיר ורב גדול. לאחר זמן, הגיע חכם אברהם ענתבי בעצמו לביתו של הספר רפול, ואמר לו: 'מה זכית שהיה אצלך אברהם אבינו ואתה גרשת אותו'? אמר לו רפול: אני גרשתי אותו?! אמר לו הרב: 'הרי היה זה אברהם אבינו האושפיזא קדישא הראשון שבא בזכות כל המכות והפציעות שנפצעת ואמרת על כל אחד ואחד שזה כנגד קרבן אחר'.
לישב בסוכה
א. כשיש קידוש מברכים "לישב בסוכה" אחרי הקידוש ולפני ברכת "שהחיינו". ויש נוהגים לברך "לישב בסוכה" לפני הקידוש.
ב. מעיקר הדין, יכול לשבת ולברך "לישב בסוכה", אבל המנהג לעמוד בעת הברכה ואחר כך לשבת.
אימתי מברכים לישב בסוכה
א. לדעת הרמב"ם , וכך פוסק הגר"א, מברכים על ישיבה בסוכה גרידא גם ללא אכילה ושתיה, וז"ל הרמב"ם (פ"ו מהל' סוכה ולולב הל' י"ב):
"כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה".
ובהגהות מיימוניות הביא את דעת ר"ת שחולק עליו שלא לברך אלא על אכילה ממש, וז"ל (שם אות ק'):
"ואפילו בעשרה זימני ביומא, וכן כתב בה"ג וכן ספר יראים. וראיה מתפילין דרבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי מברכי. וכן מצאתי בפרק לולב וערבה. ודלא כר"ת שאמר שברכה בסעודה פוטרת כל טיול ולימוד ושינה שמסעודה לסעודה, וכן פסק רבינו שמחה וז"ל, דכל חד וחד מהני דמיחייבי לנהוג בסוכה מברך עליו הברכה לישב בסוכה, ואפילו נכנס לישן, ולא ישנה ממטבע הברכות ואומר לישב בסוכה לישנא דקרא בסכות תשבו עכ"ל,וכן בעל הרוקח וכן רבינו אבי"ה. וכתב ונ"ל שאם יצא על מנת לחזור מיד ולא הסיח דעתו שא"צ לחזור ולברך", עכ"ל.
ב. מרן בשו"ע פסק כנוהגים שלא לברך אלא על אכילה ושתיה בלבד, וז"ל (או"ח סי' תרלט סעי' ח'):
"נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה (והכי נהוג)".
וכתב במשנה ברורה (שם, ס"ק מ"ו):
"וכתבו האחרונים דנכון הדבר לצאת גם דעת הפוסקים הראשונים ולא לישב כך בלי ברכה וע"כ תיכף בבואו מביהכ"נ יברך על דבר שהוא מחמשה מינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה ויברך לישב בסוכה ולא יברך אח"כ בשעת אכילה".
ולמעשה אנו סוברים כדעת מרן בשו"ע שמברכים על אכילת פת כביצה בלבד. ומכל מקום מי שנוהג לברך גם על שבעת המינים, יש לו על מי לסמוך. ויש מקילים גם בשתיית רביעית יין בלבד, ויש שהקילו גם בשתיית מעט יין ללא שיעור. גם הרמב"ם וגם מרן הפליגו בגודל מצות סוכה, וכי יש לשבת שם כל היום, ויעשה סוכתו קבע ודירתו עראי, ואם אדם היה יודע את גודל המצוה ואת עוצמתה, היה נזהר מלהפסיד אפילו רגע אחד בלא ישיבה בסוכה.
ג. יש חובה לאכול לפחות כזית פת בסוכה בליל יום טוב ראשון, ויש מחמירים כביצה וכנ"ל. בשאר ימי החג אינו חייב לאכול פת כלל, אלא שאם אכל פת חייב לאוכלה בסוכה, וז"ל מרן (שם, סעי' ג'): "אכילה בסוכה בליל יו"ט הראשון חובה, אפי' אכל כזית פת יצא י"ח. מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל שבעה, אלא פירות וקליות חוץ לסוכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח", עכ"ל. הרי, שהמטיילים למיניהם שאין להם סוכה במקומות מסעם, יכולים לאכול לכתחילה מאכלים ללא פת, או פת פחות משיעור כביצה, ולא מתחייבים בסוכה בהכי.
ד. קבע סעודתו על תבשילים - מעשה קדרה כגון תבשיל בורגול, או אטריות, או מקרונים, אם אוכל מהם מנה גדולה בשיעור של 240 גרם וקובע עליהם סעודה, לכאורה, כיון ששיעור זה מחייב אכילה בסוכה, גם מברכים עליהם "לישב בסוכה" - ומכל מקום מנהגנו כדעת מרן (הנ"ל) שאין לברך אלא על אכילת כזית פת בלילה ראשון וכביצה בשאר ימים. והנה, הרב "מחנה אפרים" רבו של מרן חיד"א זצוק"ל אמר, שעל 'מקרונים' יש לברך "המוציא" ומשום כך היה נמנע מלאכול לוקשי"ן אלא בתוך הסעודה דוקא.
"קוגל" - ברכתו "מזונות". וידוע שה"קוגל" עשוי מאטריות ומבשלים אותם ואח"כ הוא נאפה בתנור, ואם אוכל שלש חתיכות של "קוגל" נכנס לספק אם יברך ברכת המזון או על המחיה, מכיון שזה מבושל ואח"כ נאפה. ואם אכל - יברך רק "על המחיה".
וכשנמצא בבית הכנסת ויש קידוש וכדו' ומגישים 'קוגל', לא יאכל אלא מעט, כדי שלא יכנס לספק בענין הברכה האחרונה, וכן כדי שישאר גם לאורחים האחרים ולא יגרם צער לבעל השמחה, וכן כדי שיוכל לשוב לביתו ולאכול לתיאבון ממה שהכינה אשתו.
דבר שטיבולו במשקה
יש שמגישים עם חתיכת ה'קוגל' מלפפון חמוץ, ויש להזהר ליטול ידיים כיון שהמלפפון טיבולו במשקה או שינגבו את המלפפונים מראש. ואני רגיל לספר, פעם אחת התארחתי אצל האדמו"ר מבובוב בחו"ל שהוא עשיר גדול, והגישו לי ענבים. ראיתי שהענבים לחים ולא רציתי לאכול מהם. הפציר בי האדמו"ר ולא הסכמתי. לשאלתו, הסברתי לו שזה רטוב. הוא התפלא על כך, חשב שזה חידוש, והזמין את ביד הדין שלו שהגיעו אליו מייד ועמדו בהכנעה מרובה לפניו. לשאלתו אמרו לו שיש חומרא כזו (למרות שאין זה חומרא אלא דין גמור). כששמע כך, סימן בידיו, ומייד הגיעו שלושה מחסידיו, האחד עם טס גדול שכולו זהב, השני עם נטלה שכולה זהב מלאה מים, והשלישי עם מגבת על כתפו.
אכילה בלילה הראשון כשודאי לילה
כתוב בשו"ע (או"ח סי' תרלט, סעי' ג'): "הגה: ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה".
וכתב במשנה ברורה (שם, ס"ק כ"ה):
"דאכילת סוכה בלילה ראשונה הוא דומיא דאכילת מצה בליל פסח דכתיב בה בערב תאכלו מצות, והיינו משתחשך. ואם בירך בין השמשות ואכל כזית, צריך לחזור ולאכול כזית בלילה ודאי, אבל ברכת לישב בסוכה לא יברך שנית דספק ברכות להקל" עכ"ל.
לימוד מסכת סוכה
טוב ללמוד משנה ממסכת סוכה בכל לילות החג בתוך הסוכה (בא"ח האזינו ז'). ואם אינו יכול ללמוד את כל המסכת בכל לילה, ילמד בכל לילה פרק אחד. ועדיף ללמוד מתוך משנה עם פירוש ויבאר לבניו מה שכתוב.
וכתוב (מלאכי ג, כד) "והשיב לה אבות על בנים ולב בנים על אבותם" - לעיתים האב מסביר לבנו, ולעיתים, אם הבן חכם, הוא מסביר לאביו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
