ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הלכות כלליות
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
מצווה שידור אדם בסוכתו כל שבעת הימים כדרך שהוא דר בביתו, שנאמר (ויקרא כג, מב): "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", ואמרו חכמים (סוכה כח, ב): "תשבו כעין תדורו", כלומר, כדרך שאדם רגיל לדור כל השנה בביתו, כך הוא צריך לדור בסוכה עם מיטותיו ומצעיו וכלי תשמישו. לפיכך יאכל וישתה, יישן וינוח בסוכה. באו אצלו אורחים - יקבלם בסוכתו, רצה ללמוד - ילמד בסוכתו (שו"ע תרל"ט, א').
מה חובה לעשות בסוכה ומה מצווה בלא חובה
כל מה שאדם רגיל לעשות דווקא בבית, חובה עליו לעשות בסוכה. לפיכך חובה עליו לאכול ולישון בסוכה, שכן אכילה ושינה הם עיקר תשמיש הבית, שעיקר תפקידו של הבית להיות מקום לאכילה ושינה. לעומת זאת, דברים שלפעמים אדם עושה בבית ולפעמים בחוץ, כמו אכילת עראי, לימוד תורה, קריאת ספר ושיחת חברים, מצווה שיעשה אותם בסוכה, אבל אם לא ירצה לעשותם בסוכה, אין בידו עוון. שכן מצוות הישיבה בסוכה היא כפי שרגיל אדם לדור בביתו, ודברים שאנשים רגילים לעשותם לפעמים מחוץ לבית, גם בסוכות אפשר לעשותם מחוץ לסוכה (שו"ע תרל"ט, א'-ב').
איזו אכילת קבע שחובה לאוכלה בסוכה
ככלל אכילת קבע היא אכילה חשובה שאדם אוכל כדי לשבוע, ואילו אכילת עראי אדם אוכל כדי לטעום מאכל טעים או כדי להפיג מעט את רעבונו, אבל לא כדי לשבוע ממש.
כיוון שהמאפים העשויים ממיני דגן הם עיקר מאכלו של אדם, שמהם עושים לחם ועוגות, האוכל מהם שיעור של יותר מנפח ביצה רגילה שלנו, חייב לאוכלו בסוכה, מפני שהוא נחשב כאכילת קבע. ואף שאין הוא שבע לגמרי משיעור זה, מכל מקום כיוון שרגילים לשבוע ממיני דגן, וגם משיעור של יותר מכביצה קצת שבעים, הרי זה נחשב כאכילת קבע. אבל אם יאכל כשיעור ביצה בלבד, הרי זו אכילת עראי שמותר לאוכלה מחוץ לסוכה.
אכילת עראי מותר לאכול מחוץ לסוכה
האוכל פת בשיעור של כביצה או פחות, אף שהוא מברך עליה 'המוציא' וברכת המזון, כיוון שמדובר על שיעור קטן, הרי זו אכילת עראי, ומותר לאוכלה מחוץ לסוכה. וקל וחומר שמותר לאכול עוגה בשיעור של כביצה, שזו היא אכילת עראי. וכן מותר לאכול מחוץ לסוכה פירות, מים ומיצים, בלא הגבלה, מפני שאין רגילים לשבוע מהם, ולכן בכל שיעור הם עדיין נחשבים כאכילת עראי.
ואמנם מי שיאכל גם אכילת עראי בתוך הסוכה יקיים מצווה, ולכן המהדרים מקפידים לאכול גם אכילת עראי בתוך הסוכה, ואפילו מים אין שותים מחוץ לסוכה, אבל אין בכך חובה, ואפילו תלמידי חכמים רשאים, אם ירצו, לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה (משנה סוכה כ"ו, ב', ר"ן שם, באו"ה תרל"ט, ב').
אבל כאשר הסוכה קרובה, ואין טרחה לאכול בה אכילת עראי או לשתות בה, נכון להקפיד לאכול ולשתות בה, מפני שאם לא יעשה כך, יראה כמי שמונע עצמו בשאט נפש מהמצווה. אבל כאשר יש בכך טרחה או אי נוחות, מותר לכתחילה לאכול אכילת עראי ולשתות מים ומיץ מחוץ לסוכה.
בלילה הראשון חובה לאכול בסוכה כזית
מצווה מיוחדת ישנה לאכול בלילה הראשון של סוכות כזית לחם בסוכה. שכל הימים יכול אדם להסתפק באכילות עראי מחוץ לסוכתו, שכן המצווה היא שידור אדם בסוכתו כדרך שהוא דר בביתו, וכיוון שלפעמים אדם ניזון במשך ימים מאכילות עראי, ממילא אם ירצה לאכול כך בחג הסוכות לא יתחייב לאכול בסוכה, שכבר למדנו שאכילת עראי מותר לאכול מחוץ לסוכה. אבל בלילה הראשון חובה לאכול בסוכה (שו"ע תרל"ט, ג'). ולכתחילה, כדי לקיים את המצווה לכל הדעות, נכון לאכול לחם כשיעור נפח של ביצה.
לפני תחילת אכילת הלחם, צריך לכוון שבאכילה זו הוא מקיים מצוות ה', שציוונו לאכול בסוכה זכר לענני הכבוד שפרש עלינו בעת צאתנו ממצרים, וזכר לסוכות שעשו ישראל בצאתם ממצרים. ובדיעבד אם כיוון לקיים את המצווה בלא לזכור את פרטי הכוונה, יצא ידי חובה (מ"ב תרכ"ה, א').
איזה כמות של תבשילים מדגן חייבים לאכול בסוכה?
נחלקו הפוסקים לגבי תבשילים העשויים ממיני דגן כדוגמת פתיתים, אטריות ודייסה. יש אומרים, שהואיל ואינם ממיני מאפה, אינם חשובים כל כך, ורק אם יאכל מהם שיעור שישבע כמו בארוחה רגילה, יתחייב לאוכלם בסוכה (שו"ע תרלט, ב). ויש אומרים שהואיל והם משביעים מאוד, דינם כדין מאפים מחמשת מיני דגן, וכל הרוצה לאכול מהם יותר משיעור נפח של ביצה, חייב לאכול בסוכה (מ"א, גר"ז, יחו"ד א', ס"ה).
בשר, דגים, גבינה
הרוצה לאכול מעט בשר ודגים או גבינה, נחשבת אכילתו כאכילת עראי, ומותר לאוכלה מחוץ לסוכה. ובעבר, היו רגילים להורות, שגם האוכל הרבה בשר ודגים או גבינה, אפילו אם אכל כשיעור שישבע מהם, אינו חייב לאכול בסוכה, שהואיל ואין רגילים לשבוע מהם, גם כשאוכלים מהם הרבה, אכילתם נחשבת כאכילת עראי, שאין חובה לאוכלה בסוכה (רא"ש, שו"ע תרלט, ב). אבל להלכה המתכוון לאכול מהם כשיעור סעודה שהוא שבע ממנה, חובה עליו לאכול בסוכה (מ"ב תרלט, טו). ובמיוחד כיום, שרבים רגילים לאכול סעודות שלימות בלא לחם, ושבעים מבשר או דג עם אורז וירקות, או ממאכלי גבינה וסלטים, שבוודאי אכילתם בשיעור של ארוחה רגילה מחייבת סוכה.
יין ומשקאות חריפים
לגבי יין ומשקאות חריפים נחלקו הפוסקים. יש אומרים, שהואיל ואין שבעים מהם, אין חובה לשתותם בסוכה (רא"ש, רמ"א). ויש אומרים שמפני חשיבותו של היין, השותה ממנו שיעור רביעית נחשב כשתייה של קבע, וחובה לשתותו בסוכה (ריטב"א). ויש מחמירים גם בשאר משקאות חריפים, שאם מתאספים לשתותם בחבורה, חייבים בסוכה (או"ז, מ"א). וכן ראוי לנהוג לכתחילה (מ"ב תרלט, יג, ובאו"ה).
בתוך הסעודה אפילו מים חייבים לשתות דווקא בתוך הסוכה
חשוב לציין, שבעת הסעודה, כל הסעודה על כל מרכיביה נחשבת בכלל אכילת קבע, שחובה לאכול בסוכה, ויש להקפיד שלא לטעום דבר מחוץ לסוכה. ואם יצא להביא דבר מה מביתו לסוכה, לא ישתה שם מעט מים, ולא יטעם פרי, ואף לא ימשיך לבלוע דבר שהתחיל לאכול בסוכה (בניין שלמה, מקראי קודש לרב פרנק א', סו"ס ל"א).
ברכת 'לישב בסוכה' ומנהג התימנים
תקנו חכמים לברך לפני קיום מצוות הישיבה בסוכה, שעל ידי הברכה יכוון את דעתו לכך שהוא עומד לקיים את מצוות ה'. וזה נוסחה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לישב בסוכה". נחלקו המנהגים בשאלה אימתי מברכים ברכה זו.
לדעת הרבה ראשונים, וכך דעת הרי"ף והרמב"ם, בכל עת שאדם נכנס לסוכה, לאכול או לשתות או לישון או ללמוד או לשוחח עם חבירו, כיוון שהוא מקיים בזה מצווה, לפני שיישב יברך ברכה. וכך נוהגים עולי תימן. וכן נוהגים מקצת מהאשכנזים, שאם אינם מתכוונים לאכול כלל באותה פעם בסוכה, מברכים על הישיבה בה גם בלא אכילה (ט"ז, מ"ב).
מנהג הספרדים
עולי ספרד ואשכנז נוהגים כדעת רבנו תם ועוד הרבה ראשונים, שמברכים על האכילה בלבד, ובברכה שעל האכילה פוטרים את כל שאר הדברים שעושים במסגרת מצוות הישיבה בסוכה. וזאת משום שהאכילה היא היותר עיקרית, ועל כן ראוי לברך עליה. ואף שגם השינה חשובה, מכל מקום יש חשש שיברך לפני השינה ובסוף לא יירדם, אבל האכילה תלויה בהחלטתו של האדם, ולכן עליה ראוי לברך.
ולמנהג הספרדים מברכים "לישב בסוכה" על אכילת פת בשיעור של יותר מכביצה, ואם אוכלים עוגות או תבשילים ממיני דגן, רק אם יאכל מהם כשיעור שביעה של ארוחה רגילה, יברך "לישב בסוכה".
מנהג האשכנזים
כאשר אוכלים יותר מכביצה פת או מאפים של מזונות, מברך גם "לישב בסוכה". והאוכל תבשיל מזונות, כדוגמת פתיתים, רק אם יאכל כשיעור שביעה של ארוחה רגילה, יברך "לישב בסוכה". וזה כשאדם אוכל בתוך סוכתו. אבל כשמתארחים בסוכה אחרת, רבים נוהגים לברך אף על טעימה מועטת של מזונות או יין, מפני שזוהי הקביעות של האורח (הליכות שלמה ט, יב).
(ויש נוהגים לברך גם כשהם מתארחים רק על מזונות בשיעור של יותר מכביצה. ולעומת זאת, למדנו שיש נוהגים שאם אינם מתכננים כלל לאכול באותה שהייה בסוכה, מברכים על עצם השהייה).
שיחה ומשחק בסוכה
רצה אדם לשוחח עם חבירו, טוב שישוחח בסוכה, כפי שהוא נוהג לשוחח בביתו, שכל אימת שהוא נמצא בסוכה יש לו מצווה (שו"ע תרלט, א). וכן הרוצים לשחק שח או מונופול וכיוצא בזה, טוב שישחקו בסוכה (ע' מהרי"ו קצ"א, ד"מ תרל"ט, א').
ויש שנהגו להדר לשבת בימי הסוכות כמה שיותר זמן בסוכה ועם זאת השתדלו שלא לדבר בסוכה דברי חול (של"ה, כה"ח תרל"ט, ה-ו, וע' מ"ב ב'). אבל מי שרוצה להרבות בשיחת חול ובמשחק, טוב יותר שישוחח וישחק בסוכה.
נשים בסוכה
נשים פטורות מחובת הסוכה, הואיל והיא מצווה שתלויה בזמן. ומכל מקום המצווה שייכת גם לנשים, שכל אימת שיאכלו ויישנו ויישבו בסוכה - יקיימו מצווה. למנהג אשכנז אף יברכו כמו הגברים "לישב בסוכה". ולמנהג ספרד, כיוון שאינן חייבות לשבת בסוכה, לא יברכו על ישיבתה (שו"ע תקפ"ט, ו').
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
