ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- המאבק על הארץ
המנהיג הרוחני הלאומי של ארץ ישראל היה הרב הראשי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הראי"ה. רוב מנהיגי היישוב היהודי בארץ שהו אז באירופה, אחרי הקונגרס הציוני ה־16 שהתקיים בציריך. הרב אריה לוין, מקורבו של הרב, העיד כי הבשורה האיומה הגיעה לרב במהלך השבת באמצעות הטלפון בבית החולים הדסה. הרב שמע על הזוועה מהרב יעקב יוסף סלונים, איש חב"ד ורבה האשכנזי של חברון, שבנו וכל בני משפחתו נרצחו. לשמע התיאור "התעלף הרב ונפל ארצה... כאשר השיבו את רוחו אליו פרץ בבכי מר, קרע קריעה, ישב על הארץ ובירך 'ברוך דיין האמת'" (ראו ספרי: חברון בעין הראי"ה, תשפ"ג, עמ' 72-57, 188-174).
הרב עמד אז מול סכנה של משבר איום, הן אישי והן לאומי. בנוסף להלם לנוכח המפלצתיות והאכזריות של הפורעים הערבים, היו לתגובה זו כמה סיבות:
א. הצפת הבעיה הערבית בשיא עוצמתה, בהפתעה. הרב, כמו רוב ההנהגה הציונית, לא חזו ולא צפו את עומק ההתנגדות הערבית למפעל הציוני, וקיוו והעריכו כי יתקיים שיתוף פעולה בין הערבים ליהודים, ברוח הסכם ויצמן-פייסל מ־1919. ההנהגה לא העריכה נכון את משמעות גלי השטנה וההסתה שחולל המופתי אל־חוסייני, וההנחה הייתה כי למעט אירועי שוליים לא נשקפת מערביי ארץ ישראל סכנה ממשית. כעת התברר כי הערבים בארץ הם אויב מר, פראי ואכזרי, ונדרשה הערכה מחודשת לאופן היתכנות המפעל הציוני והמשך העלייה וההתיישבות, לאחר שההגנה הבריטית התבררה כלא יעילה – מחוסר רצון או מחוסר יכולת.
ב. לרב היה קשר אישי עמוק ומיוחד עם קהילת חברון ועם ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה). הרב הכיר אישית את רוב מנהיגי חברון וראשי הישיבה, וגם לא מעט מהתלמידים. הרב היה פעיל בהבאת הישיבה לחברון, והוא חש אחריות אישית לגורל 24 בחורי הישיבה שנרצחו (ראו בהרחבה: חברון בעין הראי"ה, עמ' 72-24, 165-146).
ג. פרט לכל אלו, בשביל הרב משמעות האירועים הייתה גורלית: הספק שהוטל בהמשך המפעל הציוני עלול היה לערער על חזונו הגדול בדבר אתחלתא דגאולה – תחילת הגשמת חזון הגאולה התנ"כי־היסטורי – על משמעותו הרוחנית האדירה.
מנהיג מתוך היגון
ברגעי משבר אלו התגלה הרב קוק באחד משיאי חייו. מעומק הצער, ההלם והיגון הוא קם ופעל כמנהיג לאומי הנושא באחריות היסטורית. המקורות מספרים על פעילתו בכמה תחומים קריטיים, בהם הנעת קהילות יהודיות בחו"ל להפעיל לחץ על הממשלה הבריטית לנקיטת פעולות הגנה דחופות למען יהודי ארץ ישראל. אומנם מערכת התקשורת בארץ נותקה על ידי השלטון, אך הרב שלח שליח לביירות, ומשם נשלחו מברקים לחו"ל ובהם ידיעות על האירועים ודרישה לפעולה. במהלך השבת הרב טלפן למזכיר הממשלה הארי לוק, ודרש ממנו בתקיפות לנקוט בכל הפעולות הדרושות להגנה. הרב נתן הוראות לחלוקת נשק והתיר לנהגים יהודים לנסוע למשימות ביטחוניות בשבת. בנוסף לכך הרב פעל בחזית ההסברה מול עלילות השקר של הערבים, שכדרכם הצדיקו את הטבח הזוועתי בהתקפות, כביכול, של יהודים.
אך פרט לשאלות המעשיות של הנהגה בשעת חירום נחלץ הרב לפעולה גם בהנהגה הרוחנית ובמימד ההיסטורי. הפרעות והבנת משמעותן איימו על חזונו של הרב בנוגע לתהליך הגאולה. מה שהיה מונח על כף המאזניים הוא עצם יכולת המשך מימוש החזון והמשך תהליך בניית הבית הלאומי - בלי כוח צבאי גדול, תחת ממשל בריטי עוין והפקרה ביטחונית. אך גם לנוכח סיכונים אלו הרב המשיך לדגול בהשקפתו ללא מורא וללא היסוס. הוא דרש לשקם מיד את היישוב בחברון, וכתב מאמרים וקריאות ציבוריות שבהן עודד את העם והבטיח שתהליך הגאולה יימשך. אחד המאמרים החשובים שפרסם הוא "שובו לבצרון" (כלשון הפסוק "שובו לביצרון אסירי התקווה" בזכריה ט, יב), שבו הבטיח שהתהליך הגאולה יימשך ואף יתחזק.
במאמר זה הרב קובע עיקרון של "גואל שנכסה ונגלה". לדבריו, בתהליך הגאולה עלולות להיות גם ירידות זמניות, וכלשונו: "במשך המהלך של תחיית האומה והרחבת היישוב בארץ ישראל ראינו הרבה חליפות, עליות וירידות ועליות. כל ירידה במהלך המפעל הרי היא בחינת ההתכסות של הגואל, וכל עלייה הבאה אחריה הרי היא בחינת התגלותו".
ולאור זאת הרב מדגיש וכותב: "כל מי שהוא עוקב את סדרי היישוב, מראשית צעדיו עד עכשיו, יכול הוא להראות בחוש, איך שמכל ירידה אשר סבלנו נצמחה אחר כך עלייה והתפתחות יותר גדולה, וצעד של דליגה לטובה יצא מכל משבר... במהלך מלחמת העולם ראינו עין בעין איך שמתוך המחשכים יצא לנו אור גדול, והיישוב המצומצם רחבו גבוליו, ובאה ארץ ישראל למדרגתה היישובית שהיא עומדת בה היום. הרי ראינו במידה זעירה את הגואל שנכסה וחזר ונגלה לנו".
ומזה, כותב הרב, "עלינו ללמוד ולקחת לקח טוב, שלא להיות נופלים ברוחנו גם מחרדתה של הנפילה הנוראה, אשר נפל יישובנו כעת על ידי הרשעים הרוצחים הטמאים, אשר הרגו בזדון חסידי עליון... ואשר החריבו נאות יעקב אשר נבנו במסירות נפש ועמל דורות, ואשר זעזעו את כל יסוד קיום יישובנו בארץ ישראל. הכיסוי הזה אשר נכסה הגואל אומנם נורא ואיום הוא; יש בו צדדים שהוא עולה במחשכיו על כל הירידות אשר סבלנו מאז התחיל יישובנו להיבנות. אבל ברור הדבר, שלפי הערך של הכיסוי הזה - גדול יהיה האור אשר ייגלה, בצאת החלק של תכונת הגאולה, המונח תחת ערימת החושך הגדול הזה" (חברון בעין הראי"ה, עמ' 110-107).
תקומה מתוך החורבן וההרס
במאמר זה ובמאמרים נוספים הרב הבטיח כי דווקא מעומק הנפילה, הטבח, החורבן וההרס תבוא תקומה גדולה ותהליך הגאולה יימשך – ואדרבה, ביתר עוז ועוצמה. הדברים נאמרו בעוז ובביטחון, באמונה בלתי מעורערת, ובלטו מול הקדרות והזעזוע, ומול המציאות הקשה – ללא מדינה, כמעט ללא הגנה מול אויב אכזרי, בזמן משבר כלכלי וללא כל בסיס ריאלי.
האם הרב צדק? במבט לאחור, ברור כי הרב צדק. מקוצר היריעה אגע כאן בקצרה רק בשלושה נושאים: ממשל, עלייה וביטחון.
כתוצאה מהפרעות חלה תמורה ניכרת בשלטון הבריטי בארץ. הנציב העוין ג'ון צ'נסלור הוחלף על ידי סר ארתור ווקופ (Arthur Wauchope, שכיהן בשנים 1938-1931), אשר אהד את הרעיון הציוני ופעל לעזרת היישוב, לחיזוקו ולביסוסו. השינוי הבולט במדיניות היה בהגדלת מכסות העלייה. מגמה זו עלתה בקנה אחד עם הצורך הדחוף של יהודי אירופה לברוח מאימת עליית התנועה הנאצית. בעלייה בשנות ה־30 (העלייה החמישית) שולש מספר היהודים שהיו בישראל בתרפ"ט, ובסוף העשור היו בארץ כ־450,000 יהודים (לפי 'דמוגרפיה יהודית בת זמננו', הסוכנות היהודית, 2002). יישוב בסדר גודל של מאות אלפי יהודים כבר יכול היה להתמודד עם המרד הערבי שפרץ בשנת 1936 ובהתקפה הערבית הכוללת אחרי החלת החלוקה, בנובמבר 1947. במידה רבה הגידול הדמוגרפי הזה התרחש כתוצאה מהפרעות. גם בתחום הטריטוריאלי – למרות הספר הלבן של פאספילד – היה גידול ניכר, ונרכשו קרקעות רבות בעמק יזרעאל ובשטחים נוספים.
תמורה רבת חשיבות נוספת הייתה בהגדלה, ביסוס וחיזוק ארגון של ההגנה. בזמן הפרעות הארגון היה קטן, מפוצל, בלי פיקוד אחיד, בלי מערכת מסודרת של הצטיידות, גיוס ואימון, ובלי מעמד חוקי ותוכנית פעולה. במקומות הספורים שבהם פעל ההגנה הוא הגיע להישגים משמעותיים בזמן הפרעות, בעיקר בירושלים, אך ככלל היישוב היהודי היה חסר יכולת הגנה עצמית והסתמך על הגנת שלטון המנדט הבריטי. אחר הפרעות הובנה נחיצות בניית כוח מגן עצמאי. ב־1930 הקים הוועד הלאומי את המפקדה הארצית של ההגנה, ומספר חבריו גדל. הסוכנות היהודית העבירה תקציבים לרכש, והוחל גם בייצור עצמי של נשק ובהחלת תוכניות אימונים. בפרוץ המרד הערבי ב־1936 כבר היה הארגון בעל היקף משמעותי והוקמה 'משטרת היישובים העבריים' בשיתוף הבריטים. ארגון ההגנה היה הגרעין לצבא סדיר ואפשר את עמידת היישוב במלחמת השחרור והצלת עם ישראל (יגאל עילם, התפתחות ארגוני המגן בתקופת המנדט, היסטוריה של ארץ ישראל ט', 1982, יד בן צבי, עמ' 213 ואילך).
כאמור, תהליכים אלו התרחשו אחרי פרעות תרפ"ט, ובמידה רבה בעקבותיהן. הגואל שנכסה שב ונגלה. חזונו ואמונתו של הרב עמדו במבחן. הם המשיכו לעמוד בו גם בהמשך, במעלה דרך חזון הגאולה.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
