ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
סיפורו של עם ישראל מתחיל בפרשת לך לך, כאשר ה' הבטיח לאברהם אבינו "ואעשך לגוי גדול" (בראשית יב, ב). אבל פרשיות בראשית ונח הן טרומיות ומספרות על נסיונות כלל האנושות. בבראשית מדובר על מכשול אדם וחוה שחמדו לאכול מפרי עץ הדעת; ואח"כ הזוועה של הרצח הראשון ע"י קין. תחילת פרשת נח מאשים תושבי העולם בשחיתות החמס וזמה ועל זה הגיע עונש המבול. אבל במה חטאו בוני מגדל בבל, שמפני כך נתפזרו לשבעים מקומות? חז"ל תמהו תמיהה זו ואמרו: "מעשה דור המבול נתפרש. מעשה דור הפלגה לא נתפרש" (בראשית רבה לח, ו).
ואע"פ שאין החטא מפורש במקרא, בעינם החדה של חז"ל חקרו ומצאו מענה ברמזי המקרא. "ויהי בנוסעם מקדם, וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם" (בראשית יא, ב). שאלו חז"ל אם פירוש המלה "קדם" הוא "מזרח" והרי גם בבל הוא במזרח? אלא הם "הסיעו עצמם מקדמונו של עולם. אמרו אי אפשנו (אין אנו רוצים) לא בו ולא באלוהותו" (בראשית רבה לח, ז). כלומר הקב"ה היה קודם בזמן לכל מה שנברא בעולם ונקרא "קדם". מפרש מהרז"ו (ממפרשי המדרש, על הדף) "שאם (אילו) היו מודים שהוא קדמונו של עולם, היו מודים באלהותו וממשלתו וקבלת מלכותו". וכן רמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ז) כאשר מנה חמש קבוצות שהם "מינים" הזכיר את האומרים שאין הקב"ה "הראשון וצור לכל", כאילו מצא חומר מוכן ולא הוא בלבד יצר את הכל והוא אדוננו המוחלט.
בהשוואה מה בין אנשי דור המבול לבין אנשי דור הפלגה, מציינים חז"ל כי הראשונים חטאו חטא קל (גזל וחמס) והאחרונים חטאו חטא חמור (חשבו למרוד בהקב"ה, כאילו לעשות נגדו מלחמה, לבטל שלטונו על עולמנו). ובכל זאת הראשונים נמחו מהעולם, נתבלו במבול. אבל האחרונים חיים וקיימים, למרות שנתפזרו עד אפסי ארץ. הא כיצד? אלא גדול השלום. כיון שהיו "שפה אחת ודברים אחדים", "שהיו אוהבים זה את זה", זכות זו עמדה להם שלא נהרגו (ב"ר יא, ו). ובכן הקושיא קשה עוד יותר. כיון שהיתה בהם מעלה כה גדולה של אחדות, כיצד נפלו במכשול כה גדול? אם כבר השיגו אידיאל כה נשגב, להרגיש קרבה לכל שאר בני חברתם, כיצד נפלו בכפרנות?
עונה על כך רבי שמשון רפאל הירש (יא, ד. עמ' קל) "שאיפת אומה לעשות לה שם ולהרבות את כבודה הלאומי, היא קץ לכל ייעוד מוסרי. "מדת רדיפת הכבוד נחשבת חסרון ליחיד, אבל מעלה לציבור". וכדבריו (יב, א. דף קמא) "יושר, אנושיות ואהבה הם מצוות המוטלות על הפרט; אך הם נחשבים כאיוולת ביחסי האומות, ואין הם חשובים לכלום בעיני מדינאים ודיפלומטים. בעוון מרמה ורצח ייכלא וייתלה היחיד; אך מדינות רוצחות ומרמות בקנה מדה גדול, וכל רוצח ורמאי 'לטובת המדינה' יבוא על שכרו משלם". זאת אומרת, אהבת הכלל מכסה על כל עוול.
גם הרב אברהם קוק שם לב לתופעה שלילית זאת והוסיף על כך נדבך חינוכי. כך כתב:
"אז (מדובר על הבריונים הלאומיים בזמן חורבן בית שנ) יצאו כיתות לאומיות שספגו את הצד החיצוני של הלאומיות ושמריה. נתגברה שנאת הבריות וכו' תחת דגל הלאומיות. אע"פ ששנאה זו מכוונת לכאורה רק כלפי עם זר ואיננה נוגעת בנחלת האומה (גופא) (עצמה), ברבות הימים מתהפכת למארה פנימית ושנאת אחים מתגברת ומהרסת כל טוב לאומי" ("מאמרי הראי"ה", עמ' 5).
הרב קוק הבחין בין לאומיות חילונית, ללאומיות המבוססת על רעיון הקודש התורני. כך לשונו:
"הלאומיות שבישראל בהתחברה עם ההשקפה הגדולה והקדושה של עול מלכות שמים ועול מצוות, הרי יסודתה בהררי קודש. אבל בהיפרדה ותצא רק לגבול החול של אהבה לאומית גסה, כדרך כל עמי הארץ (כל עמי תבל) שהיא רק אהבה חומרית לעצמו, היא תוליד דברים רעים ודעות רעות המרחיקות את שם ה' מליבות עם ה'" ("עין איה" ח"א עמ' 67, ע"ע "אורות" ראש עמ' סו).
נחזור לחטא בוני המגדל. הם העמידו לעצמם מטרה לחבר כל האוכלוסיה לאחדות אחת, עצמאית ומכלכלת את עצמה, בלי כל צורך לאלוקים. בזה שיא המרד, להכחיש מציאותו של הבורא. אמנם אי אפשר לשום ציבור בלי שיהיה בקרבו אלמנטים של עושי רשעה. כלשון רמב"ם:
"אין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהם פרוצים בעריות וביאות אסורות" (הל' איסו"ב פרק כב הלכה יט).
אבל יש להבדיל בין רשע לרשע. הרמב"ם (בפירוש המשנה, סנהדרין, פרק חלק, סוף י"ג עיקרים, מהד' הגר"י קאפח, עמ' קמה) מתח קו אדום המבדיל מתי רשע אפילו "יצא מכלל ישראל". כי כל עוד שהאדם מאמין בה', אפילו הוא נכשל במעשים מושחתים מאד, עדיין יש תקוה. אבל אם הוא כופר בכל, איננו מאמין שיש כח עליון המשגיח ונותן שכר ועונש, סופו מי ישורנו. בזה הוא יצא מכלל ישראל (רמב"ם, הל' עדות, סוף פרק יא).
וכך כותב הרב קוק כי עם ישראל כולל בקרבו אפילו רשעים, כל עוד הם עדיין מאמינים בעליונות התורה וסמכותה, למרות שאינם מקיימים דבריה ופרטיה. אבל אם הגיע למצב אומלל שכבר אינם מקבלים סמכות התורה, ודאי שאינם שייכים ל"כנסת ישראל". כך לשונו:
"על כן צריכה התורה כולה, שמכללת את הכלל כולו בכל שיווי ארחות החיים, להיות לתריס מפני הפירוד וכו'. שהכל צריכים להתאחד בנוגע לכללות קיומה של תורה. ומי שחושב שריבוי הצבעונים צריך להכליל ג"כ אתו הצביון של רשעים המוחלטים, הכופרים ופורקי עול בגלוי, הוא טועה. ועל זה אמרה ברוריה "רני עקרה לא ילדה" (ברכות י ע"א)
עיי"ש עוד ("קבצים מכתב יד קדשו", רמת גן, תשס"ו, עמ' מג. והובא בשינויים קלים ב"אורות" עמ' קסט, פסקא ו). וכך כתב ב"עין איה" (ח"א עמ' 49) כי אין בכוחה של "כנסת ישראל" להוליד גידולים רעים ומאררים כאלו רק מרוח משחית חיצוני נולדו".
וכאן יש לשאול שאלה מחודדת. במדרש רבה (בראשית לח, ו) שבחו חז"ל את אחדותם של דור בוני המגדל. זו לשונם:
"דור המבול ע"י שהיו שטופים בגזל לפיכך לא נשתיירה מהם פליטה. אבל דור המגדל, על ידי שהיו אוהבים זה את זה שנאמר 'ויהי כל הארץ שפה אחת' לפיכך נשתיירה מהם פליטה".
לעומת זאת, חז"ל קובעים במשנה את ההיפך: "פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. כינוס לרשעים, רע להם ורע לעולם" (סנהדרין עא ע"ב). יש כאן סתירה קשה.
הרב קוק הבחין בין לאומיות חילונית, ללאומיות המבוססת על רעיון הקודש התורני. כך לשונו:
"הלאומיות שבישראל בהתחברה עם ההשקפה הגדולה והקדושה של עול מלכות שמים ועול מצוות, הרי יסודתה בהררי קודש. אבל בהיפרדה ותצא רק לגבול החול של אהבה לאומית גסה, כדרך כל עמי הארץ (כל עמי תבל) שהיא רק אהבה חומרית לעצמו, היא תוליד דברים רעים ודעות רעות המרחיקות את שם ה' מליבות עם ה'" ("עין איה" ח"א עמ' 67, ע"ע "אורות" ראש עמ' סו).
נחזור לחטא בוני המגדל. הם העמידו לעצמם מטרה לחבר כל האוכלוסיה לאחדות אחת, עצמאית ומכלכלת את עצמה, בלי כל צורך לאלוקים. בזה שיא המרד, להכחיש מציאותו של הבורא. אמנם אי אפשר לשום ציבור בלי שיהיה בקרבו אלמנטים של עושי רשעה. כלשון רמב"ם:
"אין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהם פרוצים בעריות וביאות אסורות" (הל' איסו"ב פרק כב הלכה יט).
אבל יש להבדיל בין רשע לרשע. הרמב"ם (בפירוש המשנה, סנהדרין, פרק חלק, סוף י"ג עיקרים, מהד' הגר"י קאפח, עמ' קמה) מתח קו אדום המבדיל מתי רשע אפילו "יצא מכלל ישראל". כי כל עוד שהאדם מאמין בה', אפילו הוא נכשל במעשים מושחתים מאד, עדיין יש תקוה. אבל אם הוא כופר בכל, איננו מאמין שיש כח עליון המשגיח ונותן שכר ועונש, סופו מי ישורנו. בזה הוא יצא מכלל ישראל (רמב"ם, הל' עדות, סוף פרק יא).
וכך כותב הרב קוק כי עם ישראל כולל בקרבו אפילו רשעים, כל עוד הם עדיין מאמינים בעליונות התורה וסמכותה, למרות שאינם מקיימים דבריה ופרטיה. אבל אם הגיע למצב אומלל שכבר אינם מקבלים סמכות התורה, ודאי שאינם שייכים ל"כנסת ישראל". כך לשונו:
"על כן צריכה התורה כולה, שמכללת את הכלל כולו בכל שיווי ארחות החיים, להיות לתריס מפני הפירוד וכו'. שהכל צריכים להתאחד בנוגע לכללות קיומה של תורה. ומי שחושב שריבוי הצבעונים צריך להכליל ג"כ אתו הצביון של רשעים המוחלטים, הכופרים ופורקי עול בגלוי, הוא טועה. ועל זה אמרה ברוריה "רני עקרה לא ילדה" (ברכות י ע"א)
עיי"ש עוד ("קבצים מכתב יד קדשו", רמת גן, תשס"ו, עמ' מג. והובא בשינויים קלים ב"אורות" עמ' קסט, פסקא ו). וכך כתב ב"עין איה" (ח"א עמ' 49) כי אין בכוחה של "כנסת ישראל" להוליד גידולים רעים ומאררים כאלו רק מרוח משחית חיצוני נולדו".
וכאן יש לשאול שאלה מחודדת. במדרש רבה (בראשית לח, ו) שבחו חז"ל את אחדותם של דור בוני המגדל. זו לשונם:
"דור המבול ע"י שהיו שטופים בגזל לפיכך לא נשתיירה מהם פליטה. אבל דור המגדל, על ידי שהיו אוהבים זה את זה שנאמר 'ויהי כל הארץ שפה אחת' לפיכך נשתיירה מהם פליטה".
לעומת זאת, חז"ל קובעים במשנה את ההיפך: "פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. כינוס לרשעים, רע להם ורע לעולם" (סנהדרין עא ע"ב). יש כאן סתירה קשה.
אבל לפי דברי רמב"ם הנ"ל, ההסבר פשוט. מעלה גדולה יש בשמירת אחדות האומה, לשמור על אהדה הדדית, יחס של כבוד זה לזה. ועלינו להזדהות גם עם העבריינים, פורעי חק התורה, להיטיב אתם בכל אופן אפשרי. כל זה אמור כל עוד לא נגעו בציפור נפשם של ישראל, האמונה באל חי, הקביעה שיש לעולם משגיח. אמנם יצר הרע עושה בנו שמות (ש' פתוחה), אבל הלב עוד קיים. אבל כשמדובר ב"רשעים מוחלטים" (כסגנונו של הרב קוק) העוקרים כליל את האמונה, ואומרים "הס כל לא להזכיר בשם השם", הללו כבר יצאו מהאומה. הפיזור טוב להם וטוב לעולם. כינוסם הוא רע להם ורע לעולם.
לפי החילוק הנ"ל שחילקנו, מובן טעם הכפילות שבדברי מזמור (צב, י) בתהלים. "כי הנה אויביך ה', כי הנה אויביך יאבדו. יתפרדו כל פועלי און". מפני ההדגשה "הנה אויביך ה'!" ברור כי מדובר כאן על "כופרים" והם הרשעים המוחלטים (אותם הזכיר הרב קוק), ולא מדובר בפושעים רגילים. אבל מדוע העונש מפוצל? "אויביך יאבדו" משמע כליון, הפסק החיים. אבל "יתפרדו כל פועלי און" משמע כי ימשיכו לחיות, אלא יהיו מפוזרים. אבל לפי דברי מדרש רבה הנ"ל, מובן הענין. אם הם בלי התאחדות ביניהם, יאבדו. ואם יצליחו להתחבר בינם לבין עצמם, ואי אפשר להכחידם מעל פני האדמה, לכל הפחות ייענשו שיתפזרו. "יתפרדו כל פועלי און". אם "כינוס לרשעים, רע להם (שיתגברו במרדם) ורע לעולם", צריכים להציל אותם ואת העולם דוקא ע"י פיזורם. ואם כל כך רע ומר התאחדותם בינם לבין עצמם, כיצד יוכלו כשרי ישראל "להתחבר" אליהם, להצטרף אליהם ולהיות בכינוס שלהם? הרי קל וחומר הדברים!
אמנם פרשתנו דנה על כפרנותם הקשה של כלל האנושות, ותוצאותיה המרות. כלום אפשר לנו ללמוד מזה ענין על כת הכופרים בה' שיש בארצנו בימינו? אותם מחנכים, פולטיקאים, עתונאים, שופטים וכו' שבשיטתיות מחקו כל זכר לאמונה בבורא עולם מהליכות ציבוריותינו?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.

נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.

רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.

בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא








