ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- שיעורים נוספים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה
אנו אומרים בהגדה של פסח: "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָֹה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֵת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ". במילים "ולנו" אנו מדברים על הנס שאלוקים עשה לנו. ואי אפשר שלא להודות על הנס שהיה השבוע בעצירת כל מאות הטילים הבליסטיים, טילי השיוט והכטבמי"ם שנשלחו מאיראן לזרוע חורבן והרס רב בישראל.
אנו מודים לה' שלא נפקד מאתנו איש והנזק היה מזערי. כשמשווים את הנזק שנגרם בישראל לנזק העצום שנגרם לאוקראינה ממתקפות קטנות בהרבה מזו שחווינו השבוע, אנחנו מבינים שה' חסך מאיתנו התמוטטות של בניינים רבי קומות על יושביהם, התרסקות ושריפה של קניונים ובתי חולים. אפילו טיל אחד לא נפל על בניין רב קומות. "וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה הַלְלוּיָהּ".
וראו כל עמי הארץ
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
610 - איך מבטלים את כוח הרע העולמי
611 - ליל הסדר לחיילים בחזית
612 - גאולה - חמישים שערי בינה
טען עוד
אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר
הנס הזה לא מובן מאליו. כולנו ראינו מה קרה כשהיינו במחלוקת בשמחת תורה. עיני המודיעין הטוב בעולם היו עצומות, המטוסים לא הצליחו להמריא. התברר כי בלי עזרת ה' "שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט" (תהילים לג יז). "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (תהילים קכז). לעומת זאת ראינו כעת כי כשה' שומר אותנו – השמירה של המודיעין היא לא לשווא. הפעולות של החיילים והטייסים פעלו ועצרו את כל הטילים המסוכנים הללו. ועל כך התודה הגדולה שלנו.
בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ
דוד המלך אומר בתהילים (מד) על כיבוש הארץ בימי יהושע "בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ". אנחנו מנגחים את הצרים שלנו, אבל אתה הוא הכוח שלנו. כלי הנשק כשלעצמם לא שווים כלום. "כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תושִׁיעֵנִי". עם השם הם שווים הרבה יותר מכוחם. משירת הים אנחנו לומדים שכשאנחנו יודעים שה' הוא המנצח - גם העולם יודע שה' הוא האלוקים.
אמר לי אחד המפקדים הבכירים שפיקדו על המבצע במוצאי שבת: "נס גדול מאוד מעל כל דבר נתפס. אין באמת דרך מדעית להסביר את זה. אין שום מערכת הגנה בעולם שמתנהלת בצורה הזו. בפרויקט הזה יש: 'שם ה' נקרא עליך'".
מומחה אחר שהוא ד"ר לפיסיקה והיה בסוד העניינים אמר כי "במוצאי שבת קרה פה משהו בסדר גודל של קריעת ים סוף". יותר מהניצחון של ששת הימים ומלחמת העצמאות. ההצלה שהייתה לעם ישראל במוצאי שבת היא בלתי אפשרית באופן טבעי.
הוסיף ואמר אותו מומחה כי "ברמה המדעית זה פשוט לא יכול לקרות". זה דבר שלא קרה בשום מקום בעולם. "גם אם היינו מקבלים הגנה של 90% זה היה בגדר נס. מה שקרה זה שכולם – הטייסים, מפעילי המערכות ומפעילי הטכנולוגיות – פעלו כאיש אחד ברגע אחד באחדות כוללת. אם זה לא מעשה אלוקי אז אני כבר לא יודע מה זה נס". התקיים בנו "כימי צאתך מארץ מצרים הראנו נפלאות".
נוכחות ה' היא עיקר ההגדה
עיקר ההגדה – ה' הוא האלוקים
וזה עיקר ההגדה של פסח. לדעת שה' מנהל את העולם. " וִֽידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹ֣הֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרֽיִם " (שמות ו ז). אני הבטחתי ואני מקיים (רש"י שם). למרות שנראה כאילו משה ואהרן עושים את כל המופתים. הם מכים את המכות והם קורעים את הים, באמת ה' פועל בידיהם. כך אנחנו צריכים לזכור שמתרחש היום.
את הדבר המופלא הזה צריכים לזכור כולנו בליל הסדר. את הדבר הזה צריך לזכור כל חייל וכל מי שלא יכול לקרוא את ההגדה. הזכירה הזאת היא העיקר בליל הסדר. הוא צריך לזכור כי בזכות ההקרבה שלו, של אשתו וילדיו – עם ישראל לא משועבד לגרועים שבאומות. בזכותם זוכה כל עם ישראל לשבת בביתו ולחגוג את חירותו. אין מי שמקיים את חג החירות בהידור גדול יותר מהחיילים והמפקדים שנמצאים בנמר בטנק או בעמדה. מהנשים שלהם שנמצאות בבית ומעצימות את עם ישראל מכוחן ואמונתן.
המחנה כולו כמקדש – שיא הקדושה או שיא ההפך
רוב החיילים רואים את מעשה ה'. רואים את ה' מסייע להם בכל מעשה ידיהם בחינת "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (דברים כ ד). מרגישים "כי המחנה כולו כמקדש ה' וממנו נלמוד למקום התפלה" (רמב"ן דברים כג י). מקדש שמפיץ אור גדול ובהיר לכל העולם.
עם זאת כולנו רואים שמקום המקדש יכול גם להיות להפך. כך הוא היום מקום של הסתה לאנטישמיות ושפיכות דמים. אין לך מקום של הסתה שקרית יותר מהמקום הזה. כך גם מחנה צבא יכול להיות שיא הקדושה או חלילה שיא הטומאה. "והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב". חיילים בצבא עלולים אחרי ניצחון להתגאות ולומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה". כולנו זוכרים את הרמטכ"ל שאמר לפני שמחת תורה ״מדינת ישראל זה אנחנו. האנשים שעובדים, משרתים ומחזיקים על כתפיהם את כל הטפילים". הגאווה הזאת היא אם כל חטאת. על כן חובה עלינו לזכור תמיד "כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חייל". וזה עניינו של חג הפסח כמו שכתבנו לעיל.
כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית
להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים
התורה חוזרת ואומרת פעמים רבות כי הדרך לזכור את יציאת מצרים היא לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. כך כותב הרמב"ם "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים" שנאמר (דברים ו') 'ואותנו הוציא משם' וגו'. ועל דבר זה צוה הקב"ה בתורה (דברים ה') 'וזכרת כי עבד היית'. כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית" (הלכות חמץ ומצה פרק ז ו).
זכירת הניסים בימינו
הזכרנו בעבר את הפירוש של הרבי מחב"ד שאומר כי מקיימים את המצווה הזו בכך שפוקחים את העיניים ורואים את הניסים שמתרחשים בימינו במלחמות מול הרעים שסביבנו. לפני יותר משלושים שנה, כשארה"ב הכתה את סאדם חוסין, הזכיר הרבי את הפסוק "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם", ועל זה נאמר "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהילים קלו) שזה נס שחוזר תמיד וחוזר גם בימינו.
אם רוצים ללכת בדרכו של הרבי, אנחנו צריכים לזכור כי בימינו רואים "בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". ובפרשות קדש והיה כי יביאך הנמצאות בתפילין הנקשרות על היד מוזכרת היד החזקה של ה' ארבע פעמים. כל זה באלהמחיש לנו שאת החוזק שלו ה' נותן לעם ישראל, שנאמר "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהילים כט יא). על כן מתקיים בנו "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כ"ח י; ברכות ו ע"א).
לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
כן אנחנו רואים את ה' מכה באמצעותנו מלכים גדולים כמו אלו ששולטים באיראן. על זה אנחנו אומרים "לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". כן אנחנו אומרים על סטאלין וחבריו שנפלו "וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". כשאנחנו משחררים את ארץ ישראל משלטון הערבים מתקיים בנו "וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". כשאנו מכים את החמאס אחרי שמחת תורה מתקיים בנו "שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".
פסח מצה ומרור – חלק מהסיפור של יציאת מצרים
גם מצה ומרור ופסח – כאילו יצאת ממצרים
כשצריכים לקצר בהגדה אומרים את דברי רבן גמליאל "כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח. מַצָּה. וּמָרוֹר". מכאן משמע שהאומר את הדברים הללו יצא ידי חובה. האם יצא ידי חובת הגדה או ידי חובת המצה והמרור? לפי האבודרהם אמירת שלושת הדברים הללו הם חלק ממצוות אכילת פסח מצה ומרור, "אף על פי שיאכל פסח מצה ומרור, לא יצא ידי חובתו אם לא יאמר שלשה דברים אלו למה הם באים, שמצאנו שהכתוב הקפיד באמירה ובהגדה".
באכילת מצה - הכוונה מעכבת
הסביר המהרש"א (פסחים קטז ע"ב) כי כתוב על המצה "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". הרי לנו שאכילת מצה נועדה להזכיר לנו את יציאת מצרים. ולכן מי שלא זכר את יציאת מצרים באכילת המצה לא יצא ידי חובה. לכן אמר רבן גמליאל שצריך להסביר את הטעם לאכילת המצה.
בקרבן פסח - הכוונה מעכבת
גם הכוונה של האוכל קרבן פסח מעכבת את המצווה. שהרי הגמרא אומרת "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת" (זבחים ב ע"א). הרי לנו שהכוונה בקרבן פסח מעכבת. שהרי אין מצווה לאכול קרבן פסח לשם אכילת בשר אלא לשם זיכרון שה' אוהב את בני ישראל ופוסח על הבתים שלהם במצרים.
במיוחד שהכוונה במילה פוסח אינה שהוא מדלג על הבתים של ישראל, אלא שהוא מדלג מבית של יהודי לבית של יהודי מעל בית של מצרי. והנוכחות של ה' בבית שלנו היא הגאולה שלנו. אומר רבן גמליאל שבלי לזכור את מהות קרבן פסח לא יוצאים בו ידי חובה.
גם באכילת מרור – הכוונה מעכבת
כן צריך לזכור באכילת המרור שבעבר היינו עבדים. חמש פעמים אומרת התורה כי חובה עלינו לזכור את ההשפלה הגדולה שמרגיש כל עבד. המקום הראשון שחייבים לזכור את המרירות של העבדות היא בציווי על השבת "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה) כדי שינוחו עבדך ואמתך כמוך.
המקום השני הוא בחובת הענקה לעבד המשתחרר כמו שה' העניק לך את רכוש המצרים. "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם" (דברים טו).
גם השלישי הוא בספר דברים ובו אנחנו מצטווים לשמח את החלשים והעניים: "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה" (דברים טז). המקום הרביעי הוא בציווי לא לעשוק עני ואביון ולשלם את שכרו ביומו. לא יומתו אבות על בנים. לא להטות משפט גר יתום ואלמנה.
חשוב לזכור את המרירות של העבדות ולא לעשות כן לאחרים: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה". כן מצווה התורה גם לעשות מעשים חיוביים ולא רק להימנע מניצול. לתת לקט שכחה ופאה לעני ולגר ליתום ולאלמנה: " וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים כד).
כל מצווה שנתפרש טעמה כוונתה מעכבת
מדברי רבן גמליאל אלו לומד הב"ח (או"ח ח', וגם תרכה), כי בכל מקום שהזכירה התורה טעם למצווה, קיום המצווה תלוי בהבנת הטעם שלה. משא"כ בשאר המצות שדי בכוונה שעושה לשם ה' שציוה לעשותם, ולכן בתפילין שנאמר בהן (שמות יג, ט) "למען תהיה תורת ה' בפיך" צריך לכוון בהנחתם. וכן בסוכה שנאמר בה (ויקרא כג, מג) "למען ידעו דורותיכם", וכן ציצית שנאמר בה (במדבר טו, מ) "למען תזכרו". וכן בכל מצווה שנתפרש טעמה.
אכילת המצה והמרור עם פירושם – הם חלק מההגדה
יש מקשים על פירוש זה מדברי הרמב"ם שהביא את דברי רבן גמליאל וכתב בסופם כי המילים הללו הן חלק מההגדה. " ודברים האלו כולן הן הנקראין הגדה". משמע שבזכירת שלושת הדברים הללו מקיימים את מצוות ההגדה וזה שלא כדברי האבודרהם והמהרש"א. אבל באמת אין ביניהם סתירה כיוון שבאכילת המצה והמרור והפסח אנו מקיימים את הסיפור של יציאת מצרים.
כמו ששתיית היין בהסיבה היא חלק מהרגשת החרות וגם חלק מסיפור יציאת מצרים. לכן שותים את היין על פי סדר ההגדה ולא שותים ארבע כוסות בזו אחר זו, כך השילוב של אכילת המצה והמרור והפסח בתוך הסיפור עם ההסבר שלהם - הוא הנקרא הגדה.
גם הקידוש הוא חלק מההגדה ולכן חייב להיות בלילה
מכאן נבין את הטעם שאין לקדש על הכוס בליל פסח מבעוד יום למרות שזה מותר בכל שבת וחג. שכך כתוב בשו"ע (סי' תע"ב ס"ק א') "אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך". כי אף על פי שבכל שבתות השנה והימים הטובים אפשר להקדים ולקדש על הכוס מפלג המנחה – בפסח אין לקדש עד שתחשך, שאע"פ שקידוש הלילה הוא מצווה בפני עצמו, בליל הסדר הוא גם חלק מההגדה וסיפור היציאה ממצרים (ראה ט"ז ומג"א שם).
האם חייבים לומר את כל נוסח ההגדה?
אין רשאין לאכול עד שיספר ביציאת מצרים
על פי ההלכה מסירים את המצות מהשולחן אחרי הקידוש. " כאלו כבר אכלו, כדי שיראו התינוקות וישאלו" (שו"ע או"ח סימן תעג ס"ע ו). וכשהילד שואל למה מסירים את המצות ישיבו לו " שאין רשאין לאכול עד שיספר ביציאת מצרים" (משנ"ב שם).
פְּטַרְתַּן מִלּוֹמַר מַה נִּשְׁתַּנָּה
הגמ' (פסחים קטו ע"ב) מספרת: "אַבַּיֵּי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבָּה חֲזָא דְּקָא מַדְלִי תַּכָּא מִקַּמֵּיהּ אֲמַר לְהוּ עֲדַיִין לָא קָא אָכְלִינַן אָתוּ קָא מְעַקְּרִי תַּכָּא מִיקַּמַּן. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה פְּטַרְתַּן מִלּוֹמַר מַה נִּשְׁתַּנָּה". אביי היה ילד קטן יתום שאומץ על ידי רבה שהיה אחד מגדולי האמוראים. ראה אביי שאחרי הקידוש, נטילת ידיים של "כרפס" ובציעת המצות ב"יחץ" מוציאים את הקערה של המצות מהשולחן. שאל אביי: למה אתם מוציאים את המצות? הרי עדיין לא אכלנו. אמר רבה: פָּטַרְתָּ אוֹתָנוּ מִלּוֹמַר מַה נִּשְׁתַּנָּה.
ומתוך כך יבוא לישאל בשאר דברים
התוספות שם מסבירים שאביי היה ילד סקרן ופיקח, הוא שאל ורבה היה עונה על השאלות שלו. על כן הוא היה שואל עוד ועוד, והגמרא הביאה רק את השאלה הראשונה שלו. אבל בגלל כל השאלות שלו היה פטור רבה מלומר מה נשתנה. שבשאלה אחת "למה אנו עוקרין השלחן? לא יפטר ממה נשתנה". אבל כיוון שענו לו על השאלה הזו הוא ישאל עוד שאלות. "ומתוך כך יבא לישאל בשאר דברים". ולכן הם פטורים מלומר מה נשתנה.
אם יש שם קטן השואל לו ולמה הגבהת הקערה אז אינו אומר כל ההגדה
חידש המהרי"ל (מנהגים סדר ההגדה) כי "בנימוקי רבינו שמחה כתב אם יש שם קטן השואל לו ולמה הגבהת הקערה אז אינו אומר כל ההגדה , וראיה בגמ' דאמר התם פטרתנו לומר מה נשתנה, וכולה חדא מלתא היא עד ר"ג היה אומר כו'". לפי פירושו הוא לא רק פטור מאמירת מה נשתנה אלא מכל סיפור ההגדה עד דברי רבן גמליאל על שלושה דברים.
ולמה הוא פטור? כי כיוון שהתורה הזכירה ארבעה אופני שאלה ותשובות שונות לכל בן לפי חכמתו ומזגו, למדנו שהתורה רוצה לומר שיש כמה אפשרויות לספר את סיפור יציאת מצרים באופן שתענה לכל בן מה שמתאים לו. וברור הוא שהתורה לא מכוונת שתאמר לכל ארבעת הבנים את כל התשובות של הבנים האחרים, כי כך הם יאבדו עניין. מכאן למד רבינו שמחה שכשאתה עונה לבן שלך על שאלותיו ובאמצעותם אתה מסביר לו את סיפור יציאת מצרים, אתה לא צריך לומר את נוסח ההגדה.
כשהבן שואל, אין צריך לומר מה נשתנה, אלא מתחיל עבדים היינו
המהרי"ל מספר "על חמיו מהר"ר משה כ"ץ. פעם אחת שאלתו בתו אבא למה הגבהת הקערה, והתחיל 'עבדים היינו' ולא אמר 'מה נשתנה'". חמיו של המהרי"ל חלק על רבנו שמחה וסבר שבשאלת הבן הם פטורים רק ממה נשתנה ולא מכל ההגדה. וכך פסק הרמ"א (תעג) בשמו"דכשהבן או האשה שואלת, אין צריך לומר מה נשתנה, אלא מתחיל עבדים הינו" . וזה מתאים למה שכתוב בגמרא על רב נחמן (בהמשך) שאחרי השיחה שלו עם העבד שלו דילג על מה נשתנה ו "פתח ואמר עבדים היינו" .
ציבור לא קשוב
לפי רבנו שמחה, כשיש ציבור שאינו קשוב לסיפור ההגדה, אפשר לספר להם את סיפור ההגדה באופן שהם מבינים ובשפה שהם מבינים ולא חייבים להיצמד לנוסח ההגדה. העיקר שיהיה עניין והקשבה ויבינו שה' הוא הפועל ביציאת מצרים והוא הפועל גם היום לנווט את ההיסטוריה של העולם לפי התוכנית שלו. תוכנית שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים ונאמרה גם לכל עבדיו הנביאים.
בצד המעשי חשוב שיהיה קידוש. חשוב להראות להם את המצב העגום שהיה במצרים ואת הטוב שיש בחרות. חשוב לספר להם את הרע שהיה אלפיים שנה תחת ממשלות זרות ועוינות מפוזרים בכל קצוות תבל, ואת הטוב שיש בקיבוץ גלויות ובחרות במדינת ישראל. שיאכלו מצה בהסיבה ויבינו שהם אוכלים מצה שהיא לחם החרות. שיאכלו מרור ויבינו איך מרגיש עבד, ואת החובה עלינו לא לתת לאחרים הרגשה רעה אלא הרגשה של בני חורין ושמחה. כמובן שהם צריכים לשתות ארבע כוסות יין בהסיבה להרגיש את החרות שיש לנו עכשיו ושתהיה לנו בעתיד.
מעשה דרו - העיקר שיהיה מעניין
מה יעשה עבד שאדונו הוציא אותו לחרות וצייד אותו בכסף וזהב?
עוד מעשה יש בגמרא (פסחים קט"ז): "אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְדָרוּ עַבְדֵּיהּ: עַבְדָּא דְּמַפֵּיק לֵיהּ מָרֵיהּ לְחֵירוּת וְיָהֵיב לֵיהּ כַּסְפָּא וְדַהֲבָא מַאי בָּעֵי לְמֵימַר לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: בָּעֵי לְאוֹדוֹיֵי וּלְשַׁבּוֹחֵי. אֲמַר לֵיהּ: פְּטַרְתַּן מִלּוֹמַר מַה נִּשְׁתַּנָּה. פָּתַח וְאָמַר 'עֲבָדִים הָיִינוּ'".
רב נחמן שאל את דָרוּ עבדו: מה צריך לעשות עבד שהאדון שלו הוציא אותו לחרות, ולא עוד אלא שנתן האדון לעבד המשוחרר הרבה כסף וזהב? אמר דָרוּ בהתרגשות: העבד צריך להודות ולשבח כל הזמן את האדון הנדיב שלו. אמר לו רב נחמן: פָּטַרְתָּ אוֹתָנוּ מִלּוֹמַר מַה נִּשְׁתַּנָּה. פָּתַח רַב נַחְמָן וְאָמַר "עֲבָדִים הָיִינוּ".
אַתְּ פְּתַח לוֹ
בסיפור של רב נחמן יש חידוש גדול על הסיפור של אביי ורבה, כי כאן היחידי ששאל היה רב נחמן ולא הבן או מישהו אחר. הוא שאל את העבד מה צריך לעשות עבד ששוחרר. מהתשובה של העבד לומדים שהעיקר הוא לְאוֹדוֹיֵי וּלְשַׁבּוֹחֵי באופן שיהיה מעניין. מסתבר שהשאלות של "מה נשתנה" הן לא חובה. למדו את זה מתוך שנאמר בבן שאינו יודע לשאול "אַתְּ פְּתַח לוֹ", ואפשר ללמד אותו בלי שהוא ישאל שאלות. אתה האבא המספר תספר לו את הדברים בצורה מעניינת. ומנין לומדים זאת?
מתוך מה שהתורה אמרה לספר את סיפור יציאת מצרים כשמצה ומרור מונחים לפניך, אנחנו לומדים שהתורה לא מסתפקת בהעברת הידיעה לבן בחינת "וידעת היום" אלא להעביר את ההרגשה של חרות והרגשה של הודאה. ולכן באופן שבו רב נחמן מציג את הדברים כולם מגלים עניין והזדהות ומבינים את התודה שצריך לומר על יציאת מצרים.
כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים
כן כתב הרמב"ם כי צריך להמחיש לו את החרות ויאמר האב לבנו: " בני. כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקדוש ברוך הוא ויוציאנו לחירות". הרמב"ם בא להדגים לנו איך לספר ולהשתמש בכל מה שנמצא לידינו כדי להמחיש את סיפור היציאה ממצרים. ובימינו שאין עבדים – צריכים להשתמש במה שלפנינו כדי להמחיש מהו שבי ומהי חטיפה, ומה החשיבות של היציאה מהם לחרות.
תפילה על החטופים
לפי זה ראוי בשנה זו לספר לבנינו על הסבל הרב שעוברים החטופים בשבי הברברים בעזה, להמחיש להם את הכאב הנורא של העבדות הזו. שאין להם אוכל מספיק, שאין להם תרופות, שהם נתונים לחסדים של הברברים, חסדים שלא קיימים. שהם נתונים להתעללות על בסיס יום יומי. לספר לעצמנו ולספר לילדים שכך סבלו בני ישראל במצרים במשך דורות על דורות. לספר שהאמונה של עם ישראל נתנה לו כוח לצאת לחרות. לספר על הבטחת ה' לגאולה שמגיעה גם אם היא מאחרת לפי החשבונות שלנו. לחזק את האמונה בתוכנו כדי שלא נתייאש חלילה מהגאולה של עם ישראל, ולא נתייאש ונפעל לשחרור החטופים.
חשוב מאוד להכניס את סבלם של אחינו לתוך לבנו ולהתפלל עליהם כאילו הם בנינו ובנותינו. לספר לבנים שלנו כי ה' הוציא אותנו ממצרים מסבל דומה. להתפלל ביחד איתם על האחים והאחיות שלנו שיֵצֵאוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִֹמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. אמן.
אלף קושיות פחות אחת
חכם צדקה הזקן היה בקי בארבעת חלקי "שולחן ערוך" כמו שאנשים אחרים בקיאים ב"אשרי יושבי ביתך". אמנם לא בכל הדברים הוא היה בקי באותה מידה, ב"אורח חיים" וב"יורה דעה" היה בקי בעל-פה ממש, בכל הסימנים, סעיף סעיף כמאן דמונח בידיה. ובשני החלקים "אבן העזר" ו"חושן המשפט" היה בקי "כמאן דמונח בכיסיה". כשהיה נשאל באחד מהם היה פותח את הספר מיד במקום הנכון ופוסק הלכה.
הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל היה מספר כי פעם שאל אותו חכם צדקה הזקן על מה שאומרים בליל הסדר בהגדה "מצה ומרור כהלל שהיה כורכן ואוכלן, לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו" – הרי פסוק זה נאמר על פסח שני ולא על פסח ראשון, אם כן מה מקומו בליל הסדר בזמן פסח ראשון?
ענה חכם צדקה שיש לו תירוץ על הקושיה הזאת, אבל על התירוץ שלו יש אלף קושיות. עם זאת הוא חושב שהתירוץ שלו הוא נכון ואמיתי.
שאל הרב זצ"ל: מהו התירוץ? אמר חכם צדקה הזקן כי הלל הזקן מדבר על התקופה שבה אי-אפשר להקריב קרבן פסח כמו היום. על זה הוא אומר: אנחנו כורכים מצה ומרור ביחד בליל הסדר כדי שנוכל "לקיים מה שנאמר" בפסח שני "על מצות ומרורים יאכלוהו".
שאל הרב זצ"ל: הרי זה לא על-פי הדין. והביא הרב את שאלתו של החיד"א ב"יוסף אומץ" ששאל מה יהיה הדין אם יבוא משיח בין פסח ראשון לפסח שני, האם נקריב פסח שני בחודש אייר, או שרק כאשר יש פסח ראשון ולא הקריבו יש תשלומים בפסח שני? התשובה שלו היא שפסח שני הוא תשלומים על פסח ראשון ואי-אפשר להקריב פסח שני כשלא הייתה אפשרות כלל להקריב בראשון.
אמר חכם צדקה לרב: אמרתי לך שיש על התשובה שלי אלף קושיות. נשארו לך עוד 999 קושיות. ובכל זאת הפירוש נכון.
תשובה כהלכה
חמותו בערה בו. חמי וחמותי אוהבים לזרז את העניינים בליל הסדר ודעתם לא נוחה אם מנסים לעשות באמצע משחקים או הצגות כדי שלילדים תהיה חוויה טובה. האם נכון להגיע אליהם בכל זאת כדי לכבד אותם והילדים ילמדו מזה כבוד למבוגרים, או שחשוב להשקיע בחוויה לילדים בליל הסדר?
אם ההורים לא לוחצים שתגיעו כי הם עורכים את הסדר במקום שמשמח אותם, אפשר וכדאי לעשות את הסדר עם הילדים באווירה יותר מחנכת. אמנם צריכים מדי פעם להגיע גם להורים כדי ללמד את הילדים כבוד למבוגרים. ובלבד שההחלטה הזו מוסכמת על שני בני הזוג.
בניסן עתידין להיגעל . האם כשמגעילים מיחם מים לקראת פסח צריך שהמים יעברו על שפתו העליונה? האם צריך לשים סבון במיחם בזמן ההגעלה?
צריך שהמים יעברו על שפתו. לכתחילה צריך טיפה של סבון.
שמה בפוך עינה . האם גם באיפור יש צורך בהכשר לפסח כמו קרמים וסבונים?
שפתון סבון וקרמים צריכים הכשר לפסח, אבל איפור לא.
שיעור חובה . מהי הכמות המינימלית במצה שחייבים בה? ומה לגבי היין?
החובה היא לאכול כזית מצה, 27 גרם. ביין צריך לשתות רביעית, כלומר 86 סמ"ק. בכל כוס צריך לשתות רוב רביעית, ובאחת משתי האחרונות צריך לשתות רביעית משום ברכה אחרונה.
כיבוד הורים למהדרין . האם מותר לי לאכול בפסח אצל הוריי אוכל שנאפה בתנור במידה והם נוהגים לפי פסיקה שמתירה הכשר התנור?
מותר.
עבודה זרה . האם עובד זר נוצרי יכול להשתתף בסעודת ליל הסדר?
רק אם אין ברירה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
