ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- א"י נקנית ביסורים
המלחמה הנוכחית מבטאת משבר עמוק ומכריחה אותנו לחזור ליסודות. במשך שנים מדינת ישראל ניסתה להסביר לעולם שהיא מוכנה להתפשר עם הערבים, בתקווה שעל ידי כך תזכה לאהדה ולתמיכה. כאשר למרות הכול הערבים תקפו אותנו וברשעות פגעו באזרחים בניגוד לכל האמנות הבין־לאומיות, רבים בעולם לא הצדיקו את מלחמתנו להשמדת האויב.
הבעיה בעמדה היסודית שלנו היא שכמעט כל הנציגים הרשמיים של ישראל אינם מבטאים את הקשר המוחלט שלנו לארץ ישראל כולה, קשר שנובע מכך שה' הנחיל את הארץ לאבותינו ולנו, וציווה אותנו ליישב אותה. מלבד שגרירים אחדים, למשל ציפי חוטובלי בבריטניה ודרור אידר באיטליה, הנציגים שלנו אינם מזכירים את פסוקי התנ"ך שבהם ה' הבטיח את ארץ ישראל לעם ישראל, ואינם מצטטים את פסוקי הנביאים שהתנבאו לפני אלפי שנים על חזרת עם ישראל לארצו, כדי להפריחה ולהביא ברכה לעולם.
התנ"ך הוא הספר החשוב והמפורסם ביותר בעולם. נציגינו יכלו להישען עליו, לבטא את גודל הנס של הגשמת דברי הנביאים. במקום זאת הם מדברים על ביטחון ועל נכונות לפשרות, בלא תשובה לטענה היסודית של הערבים נגדנו, שבאנו לארץ זרה ונישלנו את תושביה. מתוך תפיסה שטחית מתארים את הסכסוך עם הערבים כסכסוך שכנים שניתן לפתרון של פשרה, במקום להסביר לעולם שהערבים המוסלמים שנלחמים בנו, נלחמים בעם ישראל וברעיון הגדול של תורת ישראל, ובמידה רבה בכל שאר העולם שאינו מוסלמי.
יהי רצון שמתוך חג השבועות וזיכרון מתן התורה נזכה להתחזק בלימוד התורה, שמגדירה את זהותנו הלאומית ואת הייעוד הגדול שלנו ליישב את כל הרעיונות של התורה בארץ, וכך להביא ברכה לארץ ולכל העולם. ומתוך כך נצליח במלחמה באויבינו ויעלה בידינו להסביר לאומות העולם את צדקתנו.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
729 - חילופי שבויים
730 - לשוב ליסודות
731 - מרן הרב קוק על הדתות השונות
טען עוד
ברכת כוהנים
בימים אלו, שבהם אנחנו מבקשים עזרה משמיים, נעסוק מעט בהלכות ברכת כוהנים שבפרשת השבוע. חשוב תחילה לבאר שהברכה שאנו מבקשים מה' אינה ברכה שתבוא בדרך נס אלא בדרך הטבע, כי באופן זה אנו מסוגלים לקלוט את הברכה כראוי ולהמשיך להתקדם. אולם כאשר אנחנו זוכים לנס, אף שהנס הציל אותנו, אין לנו כלים להמשיך הלאה, ולכן בדרך כלל אחר הנס ישנו משבר. וכן למדנו שהברכות המופיעות בתורה, בפרשיות בחוקותי וכי תבוא, הן ברכות שבאות בדרך הטבע.
בכל אופן, כל מה שאנו עושים הוא בעזרת ה', כי גם הטבע מתקיים על ידי ה'. ההבדל בין נס לטבע, שבדרך נס על פי כל החישובים ההגיוניים היינו נכשלים, ורק מפני שאירע דבר בלתי צפוי הצלחנו. וכאשר הברכה באה בדרך הטבע, גם לפי החישובים ההגיוניים יכולנו להצליח, אלא שהיינו יכולים להצליח יותר או פחות, וה' עזר שהצלחנו יותר. גם ברכת כוהנים, כמו שאר הברכות שבתורה, מכוונת שנזכה לברכה והצלחה ולשמירה בדרך הטבע.
המצווה
מצוות עשה מהתורה שהכוהנים יברכו את ישראל, שנאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרון ואל בניו לאמר, כה תברכו את בני ישראל אמור להם. יברכך ה'..." (במדבר ו, כב-כז).
מצווה זו נוהגת בכל יום, וכל כהן שקראו לו לעלות לדוכן לברך את ישראל וסירב, אף שמצד הדין ביטל מצווה אחת בלבד, נחשב לו הדבר כאילו ביטל שלוש מצוות מן התורה, כי שלוש פעמים נזכר לשון ציווי וזירוז לכוהנים לברך את ישראל (סוטה לח, ב; רמב"ם תפילה טו, יב). ואף אם כבר בירך פעם אחת באותו יום את ישראל, אם קראו לו במניין אחר לעלות לדוכן, מצווה שיעלה ויברך פעם נוספת. אבל אם לא עלה, אינו מבטל מצוות עשה מהתורה (שולחן ערוך אורח חיים קכח, ג).
בשעת ברכת כוהנים צריך כל אחד ואחד מישראל לעמוד מול הכוהנים, ולכוון דעתו לברכה (שולחן ערוך קכח, כג). וכתב בספר חרדים (יב, יח), שגם הישראלים העומדים מול הכוהנים בשתיקה ובכוונה ועונים אמן לאחר הברכה, שותפים בקיום מצוות התורה של ברכת כוהנים.
מקום עמידת המתברכים
בשעה שהכוהנים מברכים, צריכים המתברכים להימצא מולם, שנאמר: "כה תברכו את בני ישראל אמור להם" (במדבר ו, כג). למדו חכמים שברכת כוהנים צריכה להתקיים כדרך שאנשים מדברים עם חבריהם, שעומדים פנים כנגד פנים, ומדברים בקול רם שכל המתברכים יוכלו לשומעם.
מי שעומד אחר הכוהנים אינו נכלל בברכה, אבל מי שעומד ממש בצידיהם, יפנה את פניו לכוהנים והרי הוא נכלל בברכה. והיושבים בשורות הראשונות בבית הכנסת צריכים למדוד את מקומם ביחס לכוהנים; אם הם לפניהם, או אפילו ממש מול צידיהם, רשאים להישאר במקומם ויפנו את פניהם לכוהנים. אבל אם מקומם נוטה לצד שאחרי הכוהנים, עליהם לעבור למקום אחר בעת ברכת כוהנים (שולחן ערוך אורח חיים קכח, כד).
כל מי שעומד בבית הכנסת מול הכוהנים נכלל בברכה. ואפילו אם עומדים לפניו אנשים גבוהים שחוצצים בינו לבין הכוהנים, או שלפני מקומו יש עמוד שחוצץ בינו לכוהנים, הואיל והוא נמצא בצד שמול פניהם, הרי הוא בכלל הברכה.
שאלה: מי שעומד מול הכוהנים אבל מפנה את גבו אליהם, כגון שהוא עומד תחת טלית אביו ופניו אל אביו, או סתם מסתכל לכיוון הפתח, האם הוא בכלל הברכה?
תשובה: מי שמפנה גבו לכוהנים אינו נכלל בברכה. ואף שמי שמחמת אונס לא בא לבית הכנסת נכלל בברכה, לדוגמה מי שהיה צריך לצאת לעבודתו. וכן נשים וילדים שאינם צריכים לבוא לבית הכנסת נכללים בברכה שמופנית כלפי כל ישראל. אבל אלו שעומדים בבית הכנסת ומתרשלים לבוא לעמוד כשפניהם אל הכוהנים - אינם נכללים בברכה (ביאור הלכה קכח, כד, 'אם').
כהן רשע
שאלה: כהן רשע שחוטא בחילול שבת, ניאוף וגזל, האם אפשר שיישא את כפיו?
תשובה: גם מי שעובר עבירות רבות נשאר חייב בכל המצוות שבתורה, וכן כהן רשע נשאר חייב במצוות נשיאת כפיים, כי אין הברכה האלוקית באה בזכות הכהן, אלא מאת ה' שציווה לקיים את ברכת הכוהנים. ורק אם הכהן חוטא בחטאים שפגעו בכהונתו, כגון שהרג אדם או נשא גרושה או נטמא למתים, אינו רשאי לברך את ברכת כוהנים.
שיעור החייב בהפרשת חלה
שאלה: כאשר קבוצת נשים מתאספת ללישת בצק לשם קיום מצוות הפרשת חלה, כמה קמח צריך שיהיה לכל הפחות כדי שאפשר יהיה להפריש חלה עם ברכה, והאם צריך ששיעור זה יהיה לכל אחת מהמשתתפות?
תשובה: בקמח חיטה רגיל צריך להפריש בלי ברכה ממשקל של 1.250 קילוגרם, ועם ברכה ממשקל של 1.550 קילוגרם. בקמח מלא צריך להפריש בלי ברכה משיעור 1.450 קילו, ועם ברכה משיעור 1.650 קילו (ראו פניני הלכה כשרות יא, ו).
זאת משום שעיסה החייבת בחלה היא העיסה שהיו רגילים להכין בדור המדבר, שנאמר: "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה" (במדבר טו, כ). עריסה היא העיסה שהיו מכינים מהמן שירד במדבר בכל יום בעבור כל אדם, ושיעורה עשירית האיפה לכל אדם, שנאמר (שמות טז, לו): "והעומר עשירית האיפה הוא" (עירובין פג, ב). אבל עיסה ששיעורה פחות מזה אין בה חשיבות, ופטורה מחלה.
עשירית האיפה היא נפח של ארבעים ושלוש ביצים, וחומש ביצה - 2.160 ליטר (ביצה - כ־50 סמ"ק), ולכתחילה טוב לעגל את החשבון ל־2.200 ליטר. החשבון הוא של הקמח לפני שלשו אותו עם מים ובלא תוספות של מלח ותבלינים. כדי לדייק בשיעור הקמח יש למדוד אותו בכלים שיש בהם סימוני נפח. באין אפשרות למדוד את הנפח, נעזרים בחישוב השיעור לפי משקל, אולם כיוון שמדובר בהערכה שתלויה במידת דחיסות הקמח, יש בה ספק, שכן פעמים שקמח בנפח החייב בחלה שוקל יותר ופעמים פחות. לפיכך יש צורך לקבוע שני שיעורים, האחד לחובת הפרשה מספק בלא ברכה, והשני לחובת הפרשה עם ברכה.
התנאי להפרשת חלה מבצק משותף לכמה נשים
נשים שלשות יחד בצק, כאשר לכל אחת עיסה משלה שממנה היא מכינה לעצמה חלה, אף שיש שיעור חלה בבצק המשותף, כיוון שהן עומדות לחלקו - אינו מצטרף לשיעור, וכל עוד אין שיעור חלה לכל אחת - אינן יכולות לקיים את מצוות הפרשת החלה. ואפילו אם יאפו את הכול בתנור אחד, כל זמן שכל אחת מכירה את המאפה שלה והיא מקפידה לקחתו לעצמה, המאפים אינם מצטרפים לשיעור.
לפיכך נשים שרוצות לאפות יחד לחמים או עוגות כדי לזכות במצווה, ואין לכל אחת מהן שיעור חלה בפני עצמו, צריכות להקפיד להיות שותפות מלאות בכל המאפים עד גמר האפייה, באופן שלא יהיה ניכר של מי כל מאפה. ורק לאחר האפייה תיקח כל אחת מאפה לעצמה באקראי, היינו בלא שיהיה סימון שזה המאפה שלה, וכך בעת סיום הלישה תוכל אחת מהן להפריש חלה בעבור כולן.
אבל אם כל אחת קולעת לעצמה בצק בצורה מיוחדת ומקפידה לקחתו אחר כך, כיוון שלפני האפייה חילקו את העיסות, אין העיסות שלהן מצטרפות.
הפרשת חלה בגן ילדים
וכן גננת שאופה עם הילדים חלות לקראת שבת, וכל ילד לש לעצמו את בצקו ומדביקים עליו את שמו, אין החלות שלהם מצטרפות. אלא צריך שעד סוף האפייה יהיו כל המאפים שווים, בלא שידביקו עליהם את שמות הילדים, וכך תוכל הגננת לברך על הפרשת חלה. ולאחר סיום המאפה יחלקו את המאפים לילדים, ואם ירצו גם ידביקו עליהם מדבקות עם שמותיהם.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
