ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- נושאים שונים
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת "חרבות הברזל"
מאז ועד היום
לפני 45 שנה למדתי בישיבת מרכז הרב. אני זוכר אדם עיוור שהתגורר בשכונה והיה מגיע עם גמרא בכתב ברייל בידו האחת ומקל נחייה בידו השנייה ולומד בבית המדרש. בנקודה אחרת ישב בחור שהתמודד עם קשיים גדולים בתנועה ובדיבור, ומחוסר יכולת ללמוד בחברותא למד לבדו תנ"ך. במקום אחר ישב בחור בכיסא גלגלים, ובכל פעם שהיה צריך לצאת מבית המדרש ולהיכנס אליו, היו ארבעה בחורים מתנדבים בשמחה לשאת אותו במדרגות. אחרים התמודדו עם קשיים בולטים בשמיעה, ונדרשה מחבריהם מידה של סבלנות בשיחות איתם. משפחת הישיבה אימצה את המתמודדים אל חיקה. לא נעשו בשבילם התאמות כלשהן, אולם הם הסתדרו בתנאים הקיימים ובעזרת חבריהם. בסביבתה של הישיבה היו גם בחורים שהתמודדו עם מחלות נפש שונות. הם השתתפו מדי פעם בשיעורים ואף היו מבאי ביתו של הרב צבי יהודה זצ"ל.
עולם הישיבות היה אז קטן למדי ולימוד התורה לא היה המסלול המרכזי לבוגרי הישיבות התיכוניות, ובמצב כזה לא רבים היו נכי הגוף או הנפש שבאו ללמוד במסגרת ישיבתית. היום המצב שונה. ברוך ה', הלימוד הישיבתי נעשה המשך מובן מאליו לרוב בוגרי הישיבות התיכוניות, וכתוצאה מכך עלה מאוד מספרם של הבחורים שמתמודדים עם נכויות שונות המבקשים ללמוד תורה. מצוות תלמוד תורה חלה גם עליהם, כפי שכותב הרמב"ם: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה... בין שלם בגופו בין בעל ייסורין... גדולי חכמי ישראל, היו מהן... סומים, ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה" (הלכות תלמוד תורה א, ח-ט).
וכאן עלינו לשאול את עצמנו: עד כמה יש ביכולתו של עולם הישיבות לתת להם מענה?
האתגר
הישיבות מכירות את האתגר, אולם קשיים גדולים עומדים בפני כל מוסד שמבקש להיענות לו. חוק זכויות אנשים עם מוגבלות מחייב הנגשה של כל מוסד ציבורי, אולם המדינה מסייעת במימון רק כאשר מדובר במוסדות החינוך הרשמיים או באוניברסיטאות. הישיבות מצליחות בקושי רב להחזיק את התלמידים הרגילים, ואין להן שום דרך לממן את ההתאמה למתמודדי הגוף או הנפש. ישיבות רבות פועלות במבנים ישנים שיש בהם מדרגות רבות ואין בהם מעליות ואפילו לא תשתית לכך. טיפול מיטבי במתמודדים עם קשיים אחרים דורש השקעה גדולה בכוח אדם, וגם בזה הישיבות אינן יכולות לעמוד.
עם זאת, ברוך ה' נעשים צעדים חשובים. אף שחוק המדינה (בהוראת שעה) מחריג את הישיבות מחובת ההנגשה, רוב ככל המבנים החדשים נבנים כשהם מונגשים לכיסאות גלגלים. בישיבה אחת נפתחה כיתה למתמודדים עם קשיי תקשורת. במקום אחר נפתח "הוסטל ישיבתי" למתמודדים עם בעיות מורכבות. מן הסתם ישנם עוד ועוד פתרונות נקודתיים או רחבים יותר. ובכל זאת, כציבור, מוטל עלינו לעשות יותר.
לקחת את האחריות
הבנה פשוטה היא שכשם שהמדינה מתקצבת הנגשה, כיתות לחינוך מיוחד, סייעות ועוד שלל פתרונות ללומדים במערכת החינוך ובאקדמיה, כך עליה לעשות זאת גם ביחס ללומדי התורה. אולם אי אפשר להבטיח את לקיחת האחריות בידי המדינה, וגם לא ברור שהמדינה תרצה לקחת אחריות על שילובם של נכים בישיבות, כאשר קשה להצביע על תמורה כלכלית שתהיה להשקעה זו בעתיד.
וכאן המקום לשאול מנקודת המבט של ההלכה: מי אחראי על כך? נבקש לענות על השאלה בעזרת הספר 'חסד שבמלכות' שעומד לראות אור על ידי 'מרכז תורה ומדינה'. התפיסה המקובלת בעולם החול מבססת את האחריות לגורלם של הנכים על ערך השוויון, ומטילה אותה על המדינה. הדיון ההלכתי ניגש לעניין משתי נקודות מבט, האחת היא הלכות צדקה והשנייה היא הלכות תלמוד תורה.
אין ספק שהנגשת הישיבות כלולה במצוות צדקה, והיא בכלל "די מחסורו אשר יחסר לו", הרבה יותר מאשר "סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו". האחריות מוטלת בראש ובראשונה על סביבתו הקרובה של הנכה. להלכה נפסק בכמה מקומות שגבאי הצדקה מצווים לסייע רק למי שמשפחתו אינה יכולה לסייע לו (שולחן ערוך יורה דעה סימן רנא-רנב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן לח). כאשר המשפחה אינה יכולה להיענות לאתגר, האחריות עוברת אל הקהילה (שולחן ערוך שם). וכאשר אין קהילה מוגדרת, ניתן לראות את הציונות הדתית כולה כקהילה רחבה. אחריותה של המדינה באה רק בשלב מאוחר יותר, כאשר גם הקהילה אינה מסוגלת לתת מענה.
נקודת המבט השנייה היא הלכות תלמוד תורה. כל יהודי חייב בלימוד תורה, כולל "בעל ייסורים". החובה להחזיק לומדי תורה איננה סעיף בהלכות צדקה. ויותר מכך, תמיכה בלומדי תורה רק מתוך רחמים על מצבם הקשה גובלת בביזיון התורה (עיין רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג, י). אומנם יש אחריות למשפחתו של האדם לסייע לו ללמוד, אולם חובה זו מוטלת רק על משפחתו הקרובה ביותר – אביו או סבו (רמב"ם הלכות תלמוד תורה א, א-ב). מעבר לכך, על מי מוטלת האחריות להחזקת התורה בישראל? התשובה לכך עולה ממה שנאמר: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" (דברים כז, כו). על כך שואל הירושלמי: "וכי יש תורה נופלת?!" ושתי תשובות נאמרו על כך.
תשובתו של רבי אחא היא: "למד ולימד... והייתה ספיקה בידו להחזיק ולא החזיק – הרי זה בכלל ארור" (סוטה ז, ד). ולדעתו, האחריות מוטלת על כל יהודי לפי יכולתו. אל דעה זו ניתן לקשור את דברי הרמב"ם: "מצווה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אף על פי שאינן בניו" (הלכות תלמוד תורה א, ב). תשובתו של רבי שמעון בן חלפתא היא: "זה הבית שלמטן (בית המלוכה)". לדעה זו, האחריות מוטלת על המדינה. וכך כותב הרמב"ן: "ידרשו בהקמה הזאת, בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה" (דברים שם). בתווך, בין הפרט והמשפחה ובין המדינה, נמצאת קהילת הציונות הדתית בכללותה.
שיח זכויות ושיח אחריות
בין אם נדון בנושא מנקודת המבט של מצוות הצדקה ובין אם נדון בו מנקודת המבט של החזקת התורה – לא מדובר על כך שיש לנכים זכות תביעה כלפי החברה. ההלכה משתמשת במושגים "זכות לקיום בכבוד" או "זכות להשכלה". אלו חובות שמוטלות על הנותנים, כאשר ניתן בידיהם מרחב גדול של שיקול דעת לקבוע את סדרי העדיפויות שלהם. ועם זאת, מאחר שמדובר כאן בבעיה מתמשכת הנוגעת לתלמידי ישיבות רבים במהלך השנים, לא יעלה על הדעת להתעלם ממנה. וגם אם סיבות שונות גרמו לכך שהנושא הזה נדחק בעבר לשוליים, הגיעו מוראות המלחמה הנוכחית והניחו את הנושא במרכז סדר היום שלנו. אם אנו, הציבור הדתי־לאומי בכלל, והמוסדות הישיבתיים בפרט, שלחנו את תלמידינו למלחמה שבה הם נפגעו בגופם או בנפשם – מוטלת עלינו אחריות כבדה כלפיהם. לא ייתכן שנאמר לאלה ששבו פגועים משדה הקרב שאין להם מקום בישיבותינו בשל בעיות של התאמה ונגישות.
קריאה גדולה יצאה מארגון 'רבני הארץ הטובה' בחודש אדר תשפ"ד, ובה נאמר: "המלחמה הפילה חללים והותירה גם פצועים רבים בקרב בני התורה. רצונם עז להמשיך להתפלל בציבור ולהגיע לטבול במקווה, כמנהגם מימים ימימה... מוטלת עלינו החובה לגמול להם אחד מני אלף ולהנגיש למענם את כל המסגרות הללו... על כן, מופנית קריאה זו לכל מי שביכולתו – ובייחוד גבאים ומנהלי ישיבות – לעשות מאמץ עליון ולפעול למען הנגשת המבנים... כמו כן אנו קוראים לנציגינו בכנסת ובשלטון המקומי, לפעול בכל כוחם כדי שתתקבל העזרה הממשלתית הראויה להנגשת כל המסגרות התורניות במדינה".
במבחן היישום
קל להיות נאה דורש, קשה להיות נאה מקיים. קליטת כל נכה בכל ישיבה שבה ליבו חפץ אינה בגדר האפשר. הפער בין המשאבים הנדרשים לכך ובין מה שעומד לרשות הישיבות אינו ניתן לגישור. אבל נדרש לחשוב באופן מערכתי, בשילוב כוחות של כל הארגונים שמאגדים בתוכם את המוסדות. יש לדאוג להתאמה של מגוון מוסדות בפריסה רחבה – הן באזורי הארץ השונים והן בכיוון הרוחני שלהם – לסוגים שונים של התמודדויות. ישיבה זו תהיה מונגשת לכיסאות גלגלים וישיבה זו תפתח כיתה לחירשים. ישיבה זו תקלוט מתמודדי נפש מסוג כזה, ואחרת תקבל מתמודדים מסוג אחר. תקופת המלחמה יכולה להיות הזדמנות לגיוס תרומות ותקציבים ייחודיים שיוכלו לתת מענה לאתגר זה. לא נהיה כמו קין, שכאשר נשאל על ידי הקדוש ברוך הוא "אי... אחיך", ענה: "לא ידעתי! השומר אחי אנוכי?!". נזכור כי מדובר באחינו, שהם עצם מעצמנו ובשר מבשרנו, ולחלק מהם אנו חייבים את חיינו ואת קיומנו.
הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש המחלקה לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
