האם החשש שהשטר נכתב שלא לשמה הוא חשש אמיתי או רק חשש של לעז הבעל? | הרב דניאל קירש | בית המדרש

משנה וגמרא
גיטין

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

יש לחקור אם אמירת בפני נכתב ובפני נחתם נצרכים כדי למנוע בעיה אמיתית, שהגט לא נכתב לשמה לדעת רבה או שהוא מזויף לדעת רבא. או שמא אין כאן חשש אמיתי כלל אלא שאנו חוששים שהבעל יערער על הגט ולכן אנו מנסים למנוע את הלעז של הבעל.
בשיעור זה נעסוק בשיטת רבה. ובשיעור הבא בשיטת רבא.

רש"י במשנה (בד"ה 'צריך') מבאר שתקנת המשנה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" היא רק בשליח הולכה ולא בשליח קבלה.
ביאר הר"ן (ב.) שדברי רש"י מוכרחים בגמרא בהמשך (דף כד.). מבואר שם שאשה שבאה עם גט בידה לא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, והוא הדין לשליח קבלה.
בטעם הדבר ביאר הר"ן שכאשר הבעל נותן גט לשליח הולכה יש בכך חשש שהוא לא גמר בדעתו לתת את הגט, ואם כן אחר כך הוא עלול לבוא ולערער על הגט. לכן תיקנו חכמים שיאמר המביא את הגט בפני נכתב ובפני נחתם. מה שאין כן כאשר הבעל נותן את הגט לאשה או לשליח קבלה והגט חל מיד, הרי שהבעל גמר בדעתו לגרש, ושוב לא יבוא לערער על הגט.
יש לציין שלכאורה דברי הר"ן נכונים גם לדעת רבה וגם לדעת רבא, משום שאם יש נפקא מינא בין רבה לרבא בעניין זה היה לגמרא להזכיר אותה כפי שהיא מנתה נפק"מ אחרות.

הקשה הפני יהושע על דברי הר"ן: דברי הר"ן נכונים רק לשיטת התוספות (ב: ד"ה לפי השני) הסבורים שכל החשש לדעת רבה שהגט לא יהיה כתוב לשמה אינו חשש אמיתי, אלא חשש ללעז של הבעל. אך לדעת רש"י (ב: ד"ה ורבנן) החשש הוא אמיתי שאולי הגט אכן לא נכתב לשמה. אם כן אף אם אין חשש שהבעל יבוא לערער, יש לחשוש מצד האמת שהגט לא נכתב לשמה.
לכן תירץ הפני יהושע (כאן בדף ב.) באופן אחר מהר"ן. וז"ל:
"ונראה לענ"ד דכיון דבשליח קבלה נגמרו הגירושין במדינת הים עצמה תו לא חיישינן כי היכי דלא חיישינן לגיטין שניתנו במדינת הים מיד הבעל ליד האשה ובאתה אח"כ לארץ ישראל דמותרת להינשא בדליכא ערעור וה"נ דכוותיה ודו"ק".
כלומר שלא תיקנו לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא בשעת נתינת הגט. אך כאשר הגט כבר ניתן לשליח קבלה, או לאשה, אנו לא חוששים מעצמנו שהגט לא בסדר.
וכן כתבו המהר"ם שיף (ב.), ורש"ש (כד.).
קצת צריך עיון בדבריהם שאם אכן יש חשש אמיתי שהגט פסול, מדוע אכן לא חששו חכמים גם במקרה שהגט כבר ניתן?
צריך לומר לדבריהם שאף שיש חשש אמיתי (לדעת רש"י) שהגט לא נכתב לשמה, אין החשש אלא לכתחילה ובשעת נתינת הגט, ולא חוששים לאחר גמר הדבר.

הדרכי דוד, הברכת אברהם והמנחת אשר (על תחילת המסכת) ביארו שאף שרש"י סבור שהחשש הוא אמיתי, אנו לא חוששים אלא כאשר הבעל מערער. [ראה רמב"ם (גירושין ז ב) שבעל שמערער על הגט, הגט נפסל מדאורייתא. ומגיד משנה שם ציין שזה רק אם האשה לא טוענת כלום, ולא יודעת בזה דבר].

יש לציין שאף שהמנחת אשר והברכת אברהם אמרו תירוץ אחד, המנחת אשר אמר זאת בשיטת רבה (ולא התייחס לשיטת רבא). והברכת אברהם אמר זאת גם בשיטת רבא.

בשיטת רבא בלנ"ד נעסוק בשיעור הבא. ונביא שם את דברי הרמב"ם והראב"ד שנחלקו למעשה אם אנו חוששים גם בלי ערעורו של הבעל.

גיטין