ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- גיטין
כתבו התוספות (גיטין ב. ד"ה ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו):
"אבל כל זמן דלא אתי בעל ומערער נישאת על פי הגט ולא טענינן מזוייף דמשום עיגונא אקילו בה רבנן אבל בממון טענינן מזוייף לנפרע שלא בפניו ומיתומים ומלקוחות דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שיוכל כל אדם לכתוב שטר מלוה ולהחתים עדים מעצמו ולטרוף שלא בפניו מיתומים ומלקוחות".
הרי מבואר בתוספות שעקרונית היה צריך לחשוש לטענת מזויף בגט אף ללא ערעורו של הבעל, וכמו בממון. אלא שמשום עיגונא הקילו.
לפי תוספות ניתן להבין שבמקרה שצריך אמירת בפני נכתב ובפני נחתם כדי למנוע ערעור של הבעל, שוב אנו חוששים שהשטר מזויף. שהרי במקרה זה כבר אין לנו טעם להקל משום עיגונא. או שמא נשאר הטעם שמשום עיגונא הקילו גם כאשר אנו צריכים את אמירת בפני נכתב ובפני נחתם.
בר"ן (על הרי"ף גיטין ג.) מצאנו תירוץ אחר מדוע לא חוששים למזויף בגט: "לפי שאין אשה זו ממונו של בעל אלא ברשות עצמה היא להנשא ואנן לא מנעינן לה. ועוד שמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה ונאמנת כענין מה שהאמינוה לומר מת בעלי".
הרי שדעת הר"ן שאין אשה ממונו של בעל ואיננו חוששים שהשטר מזויף. (האחרונים הביאו את דברי הגרי"ז שפירש את דברי הר"ן שמכיון שאין האשה ממונו של בעל אם כן הבעל לא נחשב בעל דבר ואנו לא טוענים עבורו מזויף).
לפי זה ביאר בשיעורי אבי עזרי (סי' א, ראה גם שיעורי רבי שמואל ב. אות ב, חידושי רבי נחום ה. אות קיט בשם חמיו הגר"ח שמואלביץ), שלעת הר"ן נראה שאין לנו חשש שהשטר מזויף. רק בדעת התוספות יש להסתפק כנ"ל.
והוסיף הגרא"מ שך (שיעורי אבי העזרי שם) שאולי הר"ן לשיטתו. למדנו (בשיעור הקודם) שהר"ן סבור ששליח קבלה לא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם כי אין חשש שהבעל יבוא לערער על הגט בשליח קבלה. רק בשליח הולכה יש חשש שהבעל יערער משום שאין הגירושין נגמרים עד שהשליח יביא את הגט לאשה, ואולי הבעל יתחרט בינתיים. מה שאין כן בשליח קבלה, שהגט חל מיד, ולכן הבעל גמר בדעתו לגרש ולא יבוא לערער.
הרי שהר"ן סבור שאין חשש לזיוף, אלא כל החשש הוא לערעורו של הבעל.
אך בדעת התוספות יש לומר שהחשש הוא אמיתי כנ"ל.
לכאורה נחלקו בדבר הרמב"ם והראב"ד. לדעת הרמב"ם אשה עצמה המביאה את גיטה לא צריכה לקיים את הגט. ולדעת הראב"ד אשה המביאה את גיטה צריכה לקיים את הגט.
זה לשון הרמב"ם (הלכות גירושין פרק יב ה"ב):
"היו לה שני עדים שהיא גרושה אף על פי שאין שם גט הרי זו תנשא לכתחלה, הוציאה גט מתחת ידה ואמרה גירשני בעלי בזה הרי זו נאמנת ותנשא בו אף על פי שאינו מקויים כמו שביארנו".
על זה השיג הראב"ד: "הוציאה גט מתחת ידה ואמרה גרשני בעלי בזה הרי זו נאמנת ותנשא בו אף על פי שאינו מקוים. א"א אומר אני שיתקיים בחותמיו אף על פי שלא יצא עליו ערער".
ושוב נחלקו לעניין עבד.
כתב הרמב"ם (הלכות עבדים פ"ו ה"ז):
"וכיצד שוין במוליך ומביא שהמביא גט שחרור בא"י א"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם ובח"ל אם אין עדים מצויין לקיימו ואמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם זהו קיומו, ואם בא האדון וערער אח"כ אין משגיחין בו כמו שביארנו בגיטי נשים, כשם שהאשה עצמה מביאה גיטה ואינה צריכה לקיימו הואיל והגט יוצא מתחת ידה כך העבד ששטר שחרור יוצא מתחת ידו אינו צריך לקיימו, וכשם שהאשה אומרת בפני נכתב ובפני נחתם אם התנה עליה כמו שביארנו במקומו כך העבד שהביא גט ואמר בפני נכתב ובפני נחתם נאמן על אותו הדרך ואין צריך קיום.
על זה השיג שוב הראב"ד: "כשם שהאשה עצמה מביאה גיטה וכו' עד אינו צריך לקיימו. א"א זה הדרך הולך על דרך לא טוב לפי דעתנו כי הוא מפרש מה שאומר בגמרא אשה מכי מטי גיטא לידה איגרשא לה שאינה צריכה לקיימו ואין זה הדרך נכון בעינינו וכי היכן מצינו שטר שקרא עליו ערער שיגבה בו בלא קיום ואם יאמר שאינו צריך קיום עד שיערער עליו מנא ליה דמתניתין לאו ה"ק דילמא ה"נ קאמר צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם שלא תבא לידי ערער ולא תוכל לקיימו ואמאי אקשיה ליה מכי מטי גיטא לידה איגרשא לה והמתרגם הזה כמו כן איך סתם דבריו ואמר שאינן צריכין קיום בודאי אם יערער בעל ואדון צריכין קיום והשכל מורה שאף אם לא יערער אין להתיר אשת איש ואיסור עבד בלא קיום הגט אלא ודאי צריך לפרש בו דרך אחרת עכ"ל".
הרי שלדעת הרמב"ם אשה המביאה גיטה אינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
דעתו של הרמב"ם מתאימה לדעת הר"ן ששליח קבלה לא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם כמו אשה המביאה את גיטה, והטעם שלא חוששים לזיוף בגט הוא משום שהאשה אינה ממונו של בעל.
אך דעת הראב"ד שאשה המביאה גיטה צריכים לקיים את הגט. ומה שאמרה הגמרא (גיטין כד.) שאשה המביאה גיטה אינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ביאר הלחם משנה (הלכות עבדים שם) בדעת הראב"ד שהכוונה שבאשה המביאה גיטה לא מועילה אמירת בפני נכתב ובפני נחתם אלא צריך קיום גמור.
לפי זה אפשר שלדעת הראב"ד בשליח קבלה צריך קיום לגט (כך נראה דעת הב"ש כמובא בשיעורי ר' שמואל מסכת גיטין דף ב. אות ה).
הפוסקים דנו בדברי הראב"ד והעירו שמצינו שבגט בארץ ישראל לא צריך קיום, ואיננו חוששים שהוא מזויף. אם כן מדוע אשה המביאה גיטה צריכה לקיים את הגט?
ויש שהסבירו שרק באשה עצמה יש צורך בקיום הגט משום שיש חשש יותר גדול של זיוף, אך בשליח אין אדם חוטא ולא לו ולא חוששים למזויף.
(ראה ריב"ש סי' שפה, נודע ביהודה תנינא קלו, שיעורי הרב סולוביצ'יק גיטין כד., שיעורי ר' שמואל מסכת גיטין דף ב. אות ה, מנחת אשר סי' א).
יצוין ששאלה כזאת הגיעה הלכה למעשה לגרע"י וכתב שהלכה כרמב"ם ולא כראב"ד, כפי שפסק השולחן ערוך. זה לשונו (יביע אומר חלק י - אבן העזר סימן לז):
ב"ה. תל אביב, אלול תשט"ז
באה לפנינו אשה שעלתה מחו"ל לארץ ישראל, ובידה מעשה בית דין המעידים שנתגרשה בגט כדמו"י בפניהם, אך לא הכרנו חתימת הדיינים כלל. והנה הרמב"ם (הל' גירושין פ"ז הכ"ד) כתב, אשה שבאה לב"ד וגט יוצא מתחת ידה א"צ לומר כלום, והרי היא בחזקת מגורשת, הואיל והגט שבידה כתוב כהלכתו ועדים חתומים עליו, אף על פי שאין אנו מכירים כת"י העדים ולא נתקיים, אין חוששים דשמא זייפה אותו, שאינה מקלקלת את עצמה, ועוד שהעדים החתומים על הגט כמי שנחקרה עדותן בבית דין, לפיכך נעמיד הגט בחזקתו ותנשא, אא"כ יערער הבעל וכו'. ע"ש. וכ"כ עוד (בהל' גירושין פרק יב ה"ב), הוציאה האשה גט מתחת ידה ואמרה גירשני בעלי בזה הרי זו נאמנת ותנשא בו, אף על פי שאינו מקויים. ע"כ. והראב"ד שם השיג עליו, וז"ל: א"א אומר אני שיתקיים בחותמיו אף על פי שלא יצא עליו ערער. ע"כ…
וכן פסק מרן בש"ע (סי' קמב סעיף יג) בסתם, כד' הרמב"ם, וסברת הראב"ד כתבה (שם סעיף יד) בשם יש חולקים, וקי"ל הלכה כסתם, וגם להלן בש"ע (סי' קנב ס"ט) פסק כד' הרמב"ם, בלי חולק…".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
