ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- שמחת תורה
אנו מכירים את הפן האוניברסלי של חג הסוכות, שבמהלכו מקריבים בבית המקדש שבעים פרים "כנגד שבעים אומות, לכפר עליהם", כדברי חז"ל (סוכה נה, ב וברש"י), ומפטירים בנבואת זכריה: "והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות". יש כאן איזו הזמנה לאומות העולם להשתתף בשמחת החג. אבל יום שמיני עצרת מצטייר בכיוון ההפוך: יום שבו מקריבים פר אחד, כפי שמסבירים חז"ל: "פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה". על כן שמיני עצרת הפך להיות גם שמחת תורה – כי כאשר אנחנו לבד עם הקב"ה, הכי מתאים לשמוח בתורה הקושרת בינינו, כפי שאנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". אם כן נראה לכאורה כי התורה היא לנו בלבד, ואין לזרים לטעום מטובה.
אולם הנביאים חוזרים ואומרים כי התורה עצמה עתידה להתפשט ולהגיע, בדרך מסוימת, אל כל האומות. זהו חלק עיקרי בחזון של ימות המשיח, הכולל לא רק את גאולת ישראל אלא "לתקן עולם במלכות ש־די"! עם ישראל ודאי נמצא במרכז, אך סביבו חגים שבעים פרים במעגל אוהב, כמו שהכרזנו בחגיגיות בתפילות הימים הנוראים: "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' א־לוהי ישראל מלך ומלכותו בכול משלה". כך גם מתואר המשיח כמי שמביא את דבר ה' לכל בני האדם, ככתוב בפסוקים שהובאו קודם: "ויורנו מדרכיו... ושפט בין הגויים" כאשר הכוונה למלך המשיח, וכמו שמתאר הרמב"ם את תקופתו ואישיותו של המשיח "ויבואו כל הגויים לשומעו" (הלכות תשובה פ"ט). בכך משלים המשיח את משה רבינו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" – משה הביא את התורה לישראל, "בישראל כמשה", והמשיח יביא את התורה לעולם כולו, כמו שמפרש הרלב"ג.
לצאת מהמרחב המוגן
גם יום שמיני עצרת יכול להתפרש בצורה הבאה, כמעט הפוך ממה שמקובל: לעומת הסוכה שמהותה הגנה ושמירה, הרי שמיני עצרת מבטא את החזון העתידי שבו אין צורך להתכנס במרחב מוגן, כי דבר ה' מגיע לכל מקום ולכל אדם. כך מפרש רבי יוסף סאמיגה, מגדולי ישראל לפני ארבע מאות שנה, בספרו מקראי קודש: "הסוכה מורה כעניין הבורח מאויביו שבא להינצל במבצר עוז ומגדל, שאנו ניצולים מהמזיקים והמקטרגים ושעבוד גלות בהיותנו בורחים ונסים ממקומות ממשלתם", ואילו שמיני עצרת "הוא רמז לעתיד שיהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'... ולא יהיה בשום מקום לא שטן ולא מזיק ולא פגע רע. לכן צריך האדם לצאת מהסוכה והיוצא מהסוכה לגמרי נחשב לו כמקדש שמו ברבים". בסוכות מקריבים אומנם שבעים פרים, אבל אנחנו חוסים בצל ה' הפורס עלינו סוכת שלום מכל צרה וצוקה, מאותם פרים הרוצים כעת להשמידנו, "סבבוני פרים רבים". אבל בחג העתידי, שמיני עצרת, אנו פורצים את גבולות הסוכה ויוצאים עם ספר התורה לרחובה של עיר, בשירה "כי מציון תצא תורה" ובאמונה שלמה כי התורה שניתנה לנו תאיר לבסוף לאנושות כולה.
זו אכן מהפכה. אנו רגילים להסתייג מללמד תורה למי שאינו יהודי, והנה מתברר שבחזון המשיחי התורה מצליחה לצאת מעבר לגבול ישראל. השאלה הגדולה היא מתי מגיע הזמן לזה, ואיך הדבר מתרחש.
בכך עוסק הספר החדש של הרב יצחק גינזבורג שליט"א, 'המהפכה הרביעית' (הוצאת גל עיני תשפ"ה). הרב גינזבורג פורס ארבע מהפכות בלימוד התורה, החל מכתיבת התורה שבעל פה, לאחר שבתחילה הדבר היה אסור, "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב"; דרך האישור ההלכתי למעמד הרבנים ומורי התורה המתפרנסים בכבוד מהציבור, בהיתר שביסס מרן רבי יוסף קארו; דרך לימוד התורה לנשים, כפי שנעשה בדורות האחרונים, עד וכולל היום הזה. לבסוף מצוינת המהפכה של הבאת התורה לאומות העולם, בסימן הפסוק "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעובדו שכם אחד". המהפכות הללו נוצרות בפועל מתוך כורח המציאות, כמו ההכרח לכתוב תורה שבעל פה כדי "שלא תשתכח התורה", אבל באמת הן מעלות אותנו לקומה חדשה, כאשר התורה הולכת וכובשת את העולם.
הגיע זמן מהפכה
החידוש הגדול הוא שאכן מגיע זמנה של אותה מהפכה רביעית. עלינו לחשוף ולפתח את החזון האוניברסלי שיש בתורה, לדבר בפירוש על העתיד הטוב של אנושות המאמינה בה' אלוקי ישראל ובתורת משה והשואבת ערכי צדק ויושר מהמקור האלוקי, וכבר היום לחתור לקראת העתיד הזה. הלוא הקומה הרוחנית של האדם היום אינה מסתפקת בהתגדרות בתוך גבולות העם־הלאום, הוא הפך להיות קוסמופוליטי, אזרח העולם הגדול. בעם ישראל במיוחד: תהליך שיבת ציון מחזיר אותנו אל הפוליטיקה העולמית, כמדינת לאום המשחקת במגרש הבין־לאומי. במצב הזה, אם נתעלם מהשליחות הגדולה שלנו להביא את דבר ה' לעולם, הרי אנו מועלים בשליחותנו, בתפקידנו במרוץ השליחים ההיסטורי המעביר את לפיד האמונה מאברהם אבינו מדור לדור. הבשורה הבין־לאומית של התורה היא גם המפתח לחיבור אמיתי בתוכנו, בין הכוחות שעיניהם נשואות החוצה אל העולם הגדול לכוחות שעיניהם ומעיינם פנימה אל סגולת ישראל, חיבור "הניידים והנייחים" אם תרצו.
בשמחת תורה לפני שנה תמימה נשפך דמנו בחמת רצח אכזרי, והנה אנו נקהלים לעמוד על נפשנו. המלחמה הזאת היא ודאי חבלי משיח, וייתן ה' שכבר יצאנו ידי חובת הצרות, ומכאן ואילך תהיה הגאולה בחסד וברחמים. לענייננו, המלחמה עצמה מבררת בין טוב לרע כשהיא מכריחה את כל העמים לנקוט צד כלפי ישראל, לנו או לצרינו. דווקא עכשיו עלינו לומר בקול את הבשורה האוניברסלית של התורה והאמונה, ולתת כלי ביטוי לכל הטובים בבני האדם, בדרך "לעובדו שכם אחד".
הכותב הוא תושב אלון מורה, עורך ספרי הרב יצחק גינזבורג
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
