ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- מצוות השירות
מן המפורסמים ברשימת המקורות הוא ציטוט מדברי הרמב"ם בשלהי הלכות שמיטה ויובל הסוגר את הספר השביעי במשנה תורה, הלוא הוא ספר זרעים. שם מדבר הרמב"ם על מעמדו המיוחד של שבט לוי בתור "חיל ה'" המיועד לתפקיד הרוחני של הרבצת תורה בקרב העם. ואלו דבריו הטהורים: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'".
עקב אחריות כבדה זו זכאי שבט לוי לכמה הקלות בחיים, כפי שכתב הרמב"ם בהמשך דבריו: "לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל ה' שנאמר 'בירך ה' חילו', והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר 'אני חלקך ונחלתך'".
הביטוי "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל" מתפרש על ידי הציבור החרדי בארץ כקביעה נורמטיבית ששבט לוי כלל לא השתתף במערכות הצבאיות בישראל. אולם פירוש כזה לגמרי אינו מוכרח. בהחלט יכול להיות שדעתו של הרמב"ם היא להתייחס לשבט לוי כדומה קצת לאלו שחוזרים מעורכי מלחמה (דברים כ, ה-ז) אבל חייבים, לפי הרמב"ם בהלכות מלכים (ז, ט), להצטרף למאמץ הלוגיסטי של הכנת מזון ותיקון הדרכים בעורף (וכן דעת הגרי"ז זצ"ל למסכת סוטה מג: "אין הכוונה שהם מופקעים כלל מיציאה למלחמה, דנראה דהיכא שצריכין להם בשעת המלחמה גם הם היו יוצאים").
יתר על כן, מאחר שהרמב"ם פוסק (שם ח, ד) שכהן – שהוא גם לוי – מותר ב"אשת יפת תואר", סימן שיש לשבט לוי זיקה כלשהי בשדה הקרב בעיצומה של המלחמה. נוסף לזה, לו הרמב"ם היה רוצה להציע פטור גורף ללומדי תורה משירות בצבא, מקומו הראוי היה לכתוב את הדברים מפורשות בכתובת המתאימה, דהיינו בהלכות מלכים פרקים ה'-ח', ולאו דווקא כמפטיר להלכות שמיטה ויובל (כלשון מו"ר הרב אהרן לכטנשטיין זצ"ל, "זאת תורת ההסדר" תחומין (ז), תשמ"ו).
מתעקשים לעוות את הרמב"ם
אבל הציבור החרדי בשלו, שהרמב"ם אכן פוטר לגמרי את שבט לוי מלשרת בצבא כמשתמע מלשונו, "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל". וממשיכים לצטט את דברי הרמב"ם בהמשך (בצורה מעוותת, לדעתי), שאומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוויים, הרי דוד ע"ה אומר 'ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי'".
האופן שבו מבין הציבור החרדי את הקטע הזה הוא שלמעשה, כל אחד ואחד יכול להתנדב להיות חלק משבט לוי כמי "שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים", ואזי גם הוא יהיה זכאי למה שנאמר על שבט לוי, ש"לא עורכין מלחמה כשאר ישראל". וכאן העיוות במלואו המביא לידי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שעליו נאמר ש"אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא" (אבות ג ,יא).
כפי שהוכחתי בספרי ('על כנפי נשרים – מחקרים בספרות ההלכתית של הרמב"ם', מכללת הרצוג, תשפ"ג, פרק שמיני: אוניברסליות במשנה תורה), דרכו של הרמב"ם לאורך ספר משנה תורה כולו היא להשתמש בביטוי החז"לי "כל באי עולם" כאינדיקציה לאוניברסליות של הרעיונות התורניים השייכים גם לאומות העולם. במוצהר קבע הרמב"ם שספר משנה תורה יהיה כתוב בעברית. וכך לשונו בהקדמה ל'ספר המצוות': "אבל אחברהו בלשון המשנה כדי שיקל זה לרוב האנשים".
הביטוי "כל באי העולם" נשלף ממסכת ראש השנה פרק א', משנה ב', ששם לומדים כי "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון". ועל האוניברסליות של ראש השנה בתור יום הדין כתב הרמב"ם בהלכות תשובה בזה הלשון: "וכשם ששוקלין זכויות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכויותיו ביום טוב של ראש השנה" (הלכות תשובה ג, ג).
הרמב"ם לא התכוון לפוניבז'
אשר לנכון, לדעתי, בהבנת דברי הרמב"ם מסוף הלכות שמיטה ויובל, פרסמתי בספרי 'על כנפי נשרים': "זכורני כאשר ישבתי כתלמיד בין ספסלי בית המדרש בישיבת הר עציון באלון שבות, לפני כחמישים שנה, פנה אליי באחד הימים ראש הישיבה הדגול, הרב יהודה עמיטל זצ"ל, וביקש ממני לחוות דעתי על משמעות הביטוי 'כל איש ואיש מכל באי העולם' בדברי הרמב"ם הנזכרים. תשובתי הייתה שכנראה, הרמב"ם לא התכוון לתלמידי ישיבת פוניבז' בבני ברק אלא לגויים דווקא
"הרמב"ם ידע היטב שהיהדות מבוססת על ההבנה שקירבה לקדוש ברוך הוא היא פועל יוצא של מעשי האדם ולא תוצאה של ייחוס משפחתי, מפואר ככל שיהיה. אולם לכל אורך ספר זרעים נפגשים בכהנים ולוויים בהקשרים שונים של תרומות ומעשרות ומתנות כהונה למיניהן. לכהנים – קדושה מיוחדת, וללוויים מעמד של שבט נבחר; והם מקבלים את זכויותיהם באופן אוטומטי כתוצאה מייחוסם. הדבר עשוי להיראות לא הוגן במידה מסוימת – על אף גזירות הכתוב בנושאים אלו".
לכן מוסיף הרמב"ם שכדי לזכות לקרבת השכינה אין צורך להיות כהן או לוי, וכדי לטפס מעלה בסולם הקדושה אפילו אין צורך להיות יהודי! "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי עולם" – הקירבה אל בורא העולם אפשרית לכול, כמו בימי אברהם אבינו. בהתאם מובן המשך דברי הרמב"ם: "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם". גוי החפץ בקרבת אלוקים עושה הכול בהתנדבות. הוא איננו מצווה על מצוות התורה, ובכל זאת הפוטנציאל קיים ואותו "איש מכל באי העולם" יכול להיות עובד ה' בדעה ובהליכה ישרה בחיים ו"הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים". ביכולתו להגיע למדרגת הכהן הגדול ביום הכיפורים!
כל זה כמובן אינו רלוונטי כלל לשאלת שירותם הצבאי של בני הישיבות. במקום לסלף את דברי הרמב"ם ומשמעותם האותנטית, כדאי יהיה לבני תורה להקפיד הקפדת יתר בדברי חכמינו במסכת אבות, "חכמים היזהרו בדבריכם" (אבות א, יא).
הכותב הוא רב (בדימוס) קהילת 'אֹהל נחמה' בקטמון שבירושלים, וכן נשיא ישיבת בני עקיבא 'נר תמיד' בחשמונאים
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
