ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- שכנים ושותפים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רפאל בן חנה
התובע והנתבעים יסדו אגודת שוחטים. בין השותפים הוסכם, שכולם יעבדו ביחד בשחיטת עופות, ואת הרווחים יחלקו בשווה. בסעיף ו של ההסכם נכתב: "במקרה של מחלה של חבר באגודה, הוא מקבל שכרו כרגיל". התובע נפל למשכב לפני מספר שנים. בשנה הראשונה קיבל משכורת מלאה, אולם בשנים שאחר מכן הוא קיבל רק חלק ממשכורתו.
התביעה :
התובע תובע להמשיך ולשלם לו משכורת מלאה, כפי המתחייב מההסכם של חברי האגודה. לטענתו, סעיף הפיצויים עבור מחלה אינו מוגבל בזמן, ולכן יש לשלם פיצויים גם לשותף שהפסיק לעבוד באופן סופי.
הלכה פסוקה (260)
הרב ש.ב.ורנר
44 - פסק דין: פיצוי על נזק ומניעת רווח עקב הפרת הסכם
45 - פסק דין: התחייבות לתשלום שכר בעת מחלה
46 - פסק דין: הסכם שותפות בהקצבות
טען עוד
הנתבעים טוענים, שסעיף הפיצויים בעת מחלה נועד רק למחלה זמנית, ואילו מחלתו של התובע היא מחלה קבועה, ולא ישוב לעבודה בעתיד. על כן, אין בסעיף האמור כדי לחייב לפצות אותו.
פסק הדין : בית הדין דחה את התביעה.
הנימוקים:
הרמב"ם (הל ' שלוחים ושותפים פרק ד הלכה ב) כותב: "האומנין שנשתתפו באומנות, אף על פי שקנו מידם אינן שותפין, כיצד שני חייטים או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהן בשוה - אין כאן שותפות כלל, שאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם".
לדעת הרמב"ם, אין אומנים כדוגמת חייטים או אורגים יכולים להיעשות לשותפים ברווחי עבודתם. הטעם הוא, שרווחים אלו הם דבר שלא בא לעולם, שאין קניין חל עליו. ומשיג עליו הראב"ד: "ורבותי הורו שאדם יכול להקנות את עצמו לחבירו בקניין כדין עבדים וכשם שמצינו באומרת יקדשו ידי לעושיהן".
הראב"ד סובר, שאמנם אי אפשר להקנות דבר שלא בא לעולם, אבל כל אחד מהשותפים קונה את שותפו בדומה לקניין של עבד עברי, וקניין זה מועיל לעניין שמה שיעשה אותו שותף, יהיה קנוי לחברו. והרי זה דומה לאשה המקדישה את מעשה ידיה, שההקדש חל, ואף על פי שמעשה ידיה הוא דבר שלא בא לעולם, יכולה לומר 'יקדשו ידי לעושיהן', והידיים נמצאות בעולם (כתובות נט.). וסובר הראב"ד, שאף על פי שהשותפים לא אמרו בלשון שקונים זה את גופו של חברו, מפרשים כך את כוונתם.
להלכה, דעת המחבר (חושן משפט סימן קעו סעיף ג) כדעת הרמב"ם, ואילו דעת הרמ"א כדעת הראב"ד, ובנתיבות המשפט (שם ס"ק ה) כתב, שדעת רוב הפוסקים כדעת הראב"ד.
המהרי"ק (שורש קפב) הסיק מדברי הראב"ד, שכיוון שהשותפים עושים קניין להשתתף, הם אינם יכולים לחזור בהם מהשתתפותם, אלא על ידי שיפרקו את השותפות בקניין. ואין דינם כדין פועל, שאף על פי שהתחייב לעבוד יכול לחזור בו בתוך הזמן משום 'עבדי הם ולא עבדים לעבדים'.
וכתב בקצות החושן (סי' שלג ס"ק ו), שהמהרי"ק סובר, ששותפים שהקנו זה לזה אינם יכולים לחזור בהם בלי קניין חדש, משום שגם פועל שעשה קניין על התחייבותו לעבוד, אינו יכול לחזור בו. והיות שהש"ך (סי' שלג ס"ק יד) כותב שראשונים רבים חולקים, וסוברים שפועל יכול לחזור בו גם כשקיבל קניין, עולה שגם לדעת הראב"ד שהשתתפו בקניין, יכולים השותפים לחזור בהם, שהרי הקניין שקונים זה את זה דומה לקניין של בעל הבית בפועל.
בנדון דידן, יש לראות את חתימת השותפים על מסמך כקניין סיטומתא, ונמצא שהשתתפו בקניין. אמנם, יש לומר כי היות שהנתבעים רוצים לחזור מההשתתפות עם התובע, הם רשאים לעשות כן.
הרמ"א (חושן משפט סימן ס סעיף ג) מביא מחלוקת לגבי מי שהתחייב לזון את חברו: "י"א דהמקבל עליו לזון חבירו סתם, כל ימי חייו או כל זמן שצריך משמע. וי"א דאם קבל עליו לזונו סתם, או יתן לו ק' זהובים לשנה, נפטר בשנה אחת מנדרו".
לדעה הראשונה ברמ"א, מי שהתחייב לזון את חברו בסתם, ולא קצב את ההתחייבות בזמן, הכוונה היא לעולם. לעומת זאת, לדעה השנייה, ההתחייבות היא למינימום זמן. ולכאורה, מחלוקת זו מתאימה גם לנדון דידן.
אלא שיש מקום לחלק, שהרי במקרה שבו דיבר הרמ"א, אין למתחייב תועלת מכך שהתחייב לזון את חברו. לעומת זאת, בנדון דידן הרי כל אחד מהשותפים יכול לחלות, ולכן יש מקום לומר שלכולי עלמא נאמר שההתחייבות היא לעולם. מאידך, יש מקום לומר שכוונתו של סעיף פיצויי המחלה הוא רק למחלה זמנית, והשותפים האחרים ישתדלו למלא את תפקידו של השותף שנעדר מהעבודה עקב מחלה, אבל לא מתקבל על הדעת שיקבלו עליהם לעבוד עבורו כשיהיה חולה שנים רבות.
בנוסף על האמור לעיל, יש לציין, כי היות שלעיל הסקנו, שהשותפים יכולים לחזור בהם בכל זמן שירצו מהתחייבותם ההדדית, ברור לחלוטין, שתוקפו של סעיף מסוים בהסכם שביניהם אינו רב מתוקפו של ההסכם כולו, ולכן ברור שמטרת הסעיף הייתה לשלם לשותף החולה רק כל זמן שהוא עדיין חלק מהשותפות, אבל אם הוא למעשה פרש מהשותפות עקב מחלה, ברור שהשותפים האחרים יכולים לבטל את חלקו בשותפות, וממילא גם למנוע את סעיף פיצויי המחלה.
ואף שהנתבעים שילמו משכורת לתובע במשך זמן ממושך, אין לראות בכך משום הודאה שסעיף הפיצויים תקף לעולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
