מדוע עדות שהגט נכתב לשמה נחשב איתחזק איסורא? (דף ב:-ג.) | הרב דניאל קירש | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
גיטין

קטגוריה משנית

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בגמרא (גיטין ב: ושוב בדף ג.) מובא: "ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ליבעי תרי מידי דהוה אכל עדיות שבתורה עד אחד נאמן באיסורין אימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא אבל הכא דאיתחזק איסורא דאשת איש הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים".
הרי שעדות של השליח שהגט נכתב לשמה היא עדות במצב של 'איתחזק איסורא', שהוחזק איסור אשת איש.
הגאון מליסא בתורת גיטין (ב: ד"ה 'תוס' - הוי דבר שבערוה') הקשה קושיא גדולה שכל האחרונים דנו בה. מדוע עדותו של השליח שהגט נכתב לשמה נחשבת עדות ב'איתחזק איסורא'? הרי העדות לא סותרת ישירות את חזקת האשת איש! יתכן שהגט נכתב לשמה, ובכל זאת לבסוף הגט לא תינתן, והאשה תישאר אשת איש.
בגלל הקושיא הזאת התורת גיטין הסביר את הגמרא באופן מחודש, שהקושיא היא מדבר שבערוה וגם איתחזק ביחד ע"ש (ובמנחת אשר כתב שהתורת גיטין הסביר "באופן רחוק ומפולפל").
לעומתו רבי עקיבא איגר בחידושים שלו (גיטין כאן), וכן בהערותיו על השולחן ערוך (יו"ד סי' טו) חולק על היסוד של התורת גיטין. מה שהתורת גיטין אומר בסימן שאלה - "מדוע זה נחשב איתחזק איסורא?", רבי עקיבא איגר אומר בסימן קריאה: "מכאן מוכח שזה נחשב איתחזק איסורא!".
בהערות על השו"ע (שם) רבי עקיבא איגר הוסיף ולמד נפקא מינה להלכה שאין עד אחד נאמן לומר שעגל הוא בן שמונת ימים וכשר לשחיטה משום שהוחזק האיסור, אף שהוא מעיד קודם השחיטה שהעגל בגיל שמונת ימים ולא סותר ישירות את החזקת אינו זבוח. וזה לשונו:
"נשאלתי מחכם א' וז"ל ב' עדים המכחישים זא"ז בעדותן על עגל שנשחט אם היה בן ח' ימים אם לא דאפשר דאין ע"א נאמן להעיד שהוא בן ח' להוציאו מחזקת נפל…
וא"כ אחר השחיטה יש לולד זה חזקת איסור שאינו זבוח כמו כל ספק בשחיטה ואף אם בא העד המתיר קודם שחיטה בעוד שהולד בחיים דגם לפי דבריו עדיין אינו זבוח ואינו מוציאו מחזקתו ועדותו רק דיש תקנה לזה בשחיטה וזה אינו נגד החזקה דכל בהמות כן הוא דיש להם תקנה בשחיטה מכל מקום נ"ל במה שמעיד שתהיה מותרת אחר השחיטה ואז כשנבוא להתיר לאכול ע"י עדות העד הזה מוציאים אותה מחזקת איסור אינו זבוח בזה ג"כ אין ע"א נאמן וראיה לזה מסוגי' דריש גיטין דפרכי' ולבעי תרי וכו' הוי אתחזק איסורא אף דהתם השליח מעיד קודם הגירושין שגט זה כשר לגרש בו דנכתב לשמה ובזה עתה אינו מוציאה מחזקתה דהא גם כפי עדותו עתה היא אשת איש אלא שמעיד דאפשר לגרשה בגט זה וזה אינו נגד החזקה דהא פשיטא דיכול לגרשה בגט כשר ואעפ"כ מקרי חזקת איסור במה דנדון אחר הנתינה דמגורשת ע"י גט זה עפ"י עדות העד וא"כ ק"ו הדברים דהתם בשעה שמעיד בודאי ביד הבעל לגרש אותה בגט כשר ולהוציאה מחזקתה מכ"ש בנ"ד דאין בידו לסלק החזקה דשמא הוא נפל ולא יתקיים ח' ימים". עכ"ל רבי עקיבא איגר.
הרי שנחלקו רבי עקיבא איגר והנתיבות אם עדות שהיא כרגע לא סותרת ישירות את החזקה, אלא שהיא מובילה לסתירת החזקה, האם היא נחשבת עדות במצב של איתחזק איסורא.
[מכיון שהזכרנו מחלוקת בין רבי עקיבא איגר והנתיבות, יש לציין בדרך אגב, סיפור מעניין על היחס ביניהם. מסופר בשרי המאה (חלק א עמ' 269) שכיבדו את רבי עקיבא איגר בקריאה בתורה, בעלייה שהיא יותר חשובה מאשר העלייה שכיבדו את בעל הנתיבות. רבי עקיבא איגר ברוב ענוותנותו מאד הצטער מהדבר, עד שהסביר לו הנתיבות שכיבדו את רבי עקיבא איגר רק בגלל שהוא רב של פוזנה שהיא עיירה גדולה וחשובה יותר מהעיירה ליסא הקטנה. רק כך נחה דעתו של רבי עקיבא איגר].
נחזור לעניינו:
לכאורה רבי עקיבא איגר יסבור שעד אחד אינו נאמן להעיד על מקווה שהוא כשר משום שזה סותר את חזקת הטומאה. אך באמת אין הכרח לומר כן, ומצינו הסברים בדברי האחרונים מדוע יש לחלק בין עדות על מקווה לעדות על כשרות הגט.
נזכיר כמה מהלכים מדוע עדות על מקווה אינו נחשב איתחזק איסורא, למרות שעדות על גט שהוא כשר נחשב איתחזק איסורא. יש נפקא מינא בין ההסברים לעניין עגל:
א. עד נאמן להעיד על מקווה שהוא כשר, משום שכרגע העדות אינה סותרת חזקה. אך כתיבת הגט היא חלק מהגירושין ונחשבת כעדות על הגירושין. כך ביאר הגרנ"ט כמובא בחידושי רבי נחום. וכעין זה כתב בתפארת יעקב (גיטין כאן), וכעין זה כתב בזכר יצחק (סי' כ). בזכר יצחק תלה שאלה זאת במחלוקת בין בית הלל לבית שמאי (גיטין פא.) אם הכותב לגרש את אשתו ונמלך, האם האשה פסולה לכהונה. (אגב הגרנ"ט החשיב את ר' איצלה מפונביז בעל הזכר יצחק כרבו המובהק, כך שזה מעניין שהם אומרים מהלך דומה, ואולי הגרנ"ט שמע את עיקרי הדברים מרבו הזכר יצחק).
בחידושי רבי נחום העיר שמהלך זה הוא חידוש גדול.
ב. כתב בחידושי הגר"ש שקופ (גיטין סי' א):
"ועל כן נלענ"ד דשאני עדות הגט מעדות על כשרות המקוה וכדומה, דשם שהמקוה והטמא אינם שייכים זל"ז כלל שהדין של הטמא אינו תלוי כלל בהמקוה הזו, וכן במה שהוכשרה המקוה לא נגרע שום חזקת הטמא, אבל בגט שהגירושין של האשה מתיחדים על ידי מעשה פרטי שכותבים גט עבור האשה הזאת ומכיון שהוכן דבר המתיר עבורה נחשב גירעון בחזקת איסור א"א לענין זה שהוכן דבר המתיר אותה, ובמקוה לא שייך זה, דאם לא יתטהר במקוה זה יש להטמא מתירין אחרים".
הגר"ש שקופ (סי' ב) הוסיף ביאור לעניין:
"ולענ"ד נראה בזה דיש לחקור בהא דע"א אינו נאמן היכא דאיתחזק אם הוא כדין שאינו נאמן ע"א לענין ממון, היינו כמו דלענין להחזיק לאחד לבעלים נגד אחרים לא האמינה תורה ע"א כמו"כ לא האמינה תורה בדבר דאיתחזק. או שהענין דבדבר דמוחזק לנו בהיתר או באיסור הוא כעין התנגדות לעדותו דהענין מורה היפך דבריו, מכיוון שיש התנגדות לדבריו.
ונראה דיותר מסתבר לאמר כאופן השני, דמאי שנא איתחזק ולא איתחזק בסוג האיסור, דהכל מין וסוג אחד הוא, אלא משום דהחזקה מתנגדת בהוראת המציאות לעדותו של עד, משו"ה אינו נאמן…".
וביאר המנחת אשר (גיטין כאן, ובויקרא סי' לה אות א) שהסיבה שעד אחד אינו נאמן לשנות את המוחזק אינו משום שחזקה חזק יותר מעד אחד (שאם כן אין נפקא מינה בין עד המעיד על כשרות הגט למעיד על כשרות המקוה). אלא שדין עד אחד נאמן באיסורין הוא דין הנהגת איסור והיתר ויש לסמוך על עד אחד ולנהוג על פיו ולא לחדש ספק נגדו. אבל כשהוא מעיד כנגד המוחזק והידוע - יש ספק ברור לפנינו.
עוד הוסיף המנחת אשר (ויקרא לה, אות ב) שלפי הגדרה זו צודק רבי עקיבא איגר במה שדימה עדות על עגל שהוא בן קיימא שכל מהות העדות וכוונתה היא לבטל מהעגל חזקת אינו זבוח ולהכשיר את העגל לשחיטה.
ג. כתב הגרי"ש אלישיב (כאן) בשם האחרונים: "גט הואיל וצריך לעשותו לשמה, והיינו לשם גירושין, הרי שהגט קשור הוא עם הגירושין, ולכן עדות על הגט נידונית עם הגירושין, דאיתחזק איסורא דא"א, משא"כ המקוה הרי אי"צ למלאות מ' סאה לשם טבילה ולכן לא תלוי הא בהא, וכן בעגל העדות על היותו בן ח' ימים לא קשור לשחיטה".
הרי שהגרי"ש אלישיב הוסיף עוד נקודה. בגט צריך לכתוב לשם אשה מסויימת. מה שאין כן במקווה שלא צריך למלא את המים לשם טהרת הטמא.
יוצא שיש נפקא מינה בין ההסברים לעניין עגל. לפי ההסבר של הגרנ"ט (הסבר א) והגרי"ש אלישיב (הסבר ג) עדות על עגל נחשבת עדות באופן שלא איתחזק איסורא. שונה עדות על כשרות הגט, משום שהגט היא חלק מהגירושין (לגרנ"ט), או על כל פנים כותבים את הגט לשם האשה (הגרי"ש אלישיב).
לעומת זאת לפי הניסוח של המנחת אשר עדות על עגל נחשבת עדות במצב של איתחזק איסורא כרבי עקיבא איגר, משום שהעדות היא על עגל מסויים שהוא כשר לשחיטה, כמו בגט, שהרי הגט נכתב לשם אשה מסויימת (ואין חשיבות בכך שהגט צריך להיכתב לשם האשה).

גיטין

הרב דניאל קירש

הרב דניאל קירש ר"מ בישיבת ההסדר שבי שומרון. רב צבאי במילואים מחבר ספר 'באר הדיינים' על הלכות דיינים.

גיטין
האם יש חשש מזויף בגט?
אלול תשפ"ד
סיפורים נוספים
התאונה ליד ביתו של הרב משה פיינשטיין
ז' אדר תשפ"א
יתרו
מוֹנֶה לְלֹא אֱמוּנָה
שבט תשע"ט
סיפורים נוספים
הליכה בשמיים בין מגדלי התאומים
כ"ו טבת תשפ"א

גיטין

גיטין
נאמנות עד אחד באיסורים
יבמות דף פז ע"ב; גיטין ב ע"ב
הרב יאיר וסרטיל | סיון תשע"ג
54 דק'
גיטין
שטר הלוואה-ראיה או קניין
מסכת גיטין: דף כ' ע"ב
הרה"ג משה דימנטמן ז"ל | ט"ו תמוז תשס"ז
43 דק'
גיטין
כפיה בגט, גט מעושה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ג אלול תשפ"ה
55 דק'
גיטין
התקבלי גיטך
מסכת גיטין: דף כ'
הרב חיים כץ | ג' תמוז תשס"ז

גיטין

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

מגד ירחים
שאילת גשמים בארץ ישראל ובחוץ לארץ
מתוך "מגד ירחים" בהוצאת "בית הרב", גיליון 133
הרב יהודה זולדן | חשוון תשע"א
הזכרת גשמים
בקשת גשמים
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז
15 דק'
ברכות השבח והראיה
ברכת הלבנה
הרב אליעזר מלמד | תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב שמואל אליהו
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרה"ג יעקב אריאל
הרב חיים כץ
הרב אליהו ברין
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב בני אלון

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז