ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב חרל"פ
לימים נעשה אותו בחור לראש ישיבה בעצמו, הלא הוא הרב ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת 'עטרת ישראל', רבם של תלמידים הרבה, שלפני שנה הסתלק לבית עולמו. תלמידיו מספרים על יחסו המיוחד, על רגישותו והתחשבותו בכל אחד מהתלמידים, רגישות שהייתה נר לרגליו, ואותה ינק גם מהרב חרל"פ.
במסע איסוף החומרים לכתיבת הספר "שירת הי"ם" (שירת חייו של הרב יעקב משה חרל"פ) זכינו להיכנס בניסן תשס"ח לביתו של הגאון הרב ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, ואשתו שולמית-בתו של הגאון הרב מאיר חדש זצ"ל, משגיח ישיבת "חברון". וכך סיפר לנו הרב ברוך מרדכי מזיכרונותיו מהרב חרל"פ:
"כל הרשמים שלי שיש לי עם האישיות הדגולה הזאת, הם רשמים של נער צעיר. אני זוכר שהלכתי אל הרב חרל"פ לשמוע אותו, נדמה לי שלא הבנתי את כל דבריו. לא הלכתי לשמוע אותו בגלל תוכנם של הדברים, הלכתי לשמוע אותו משום שהדמות שלו והאישיות שלו הקסימו אותי.
ישנם דברים שחרותים בי. אחד מהם שראיתיו בקידוש לבנה. אני זוכר את ההתלהבות ואת הדבקות שלו. אינני יכול לשכוח את זה, את הריקוד. לא עשה תנועות, אבל ראיתי עוצמה, לא ריקוד של רקדן, אלא הריקוד משך אותו, זה מה שראיתי. הריקוד היה בסוף קידוש לבנה כששרים 'טובים מאורות'.
בכלל, יש לי הרושם שכל מה שהרב חרל"פ עשה הוא היה נתון בתוך תוכנם של הדברים. כל האישיות שלו, גם החיצוניות שלו, גם התנועות שלו היו תמיד מושפעות וגם מביעות את העומק של הדברים. לא תמיד הבנתי את עמקם של הדברים, אבל האש שבתוך הופעתו ביטאה את תוכנם של הדברים. כך תמיד היה נדמה לי וגם עכשיו. איך הוא חי את התפילות, כל מילה שהיה מוציא מפיו, לא רק שהיה חושב עליה, לא רק שהיה משתהה, אלא הבנתי שהוא חי אותה. הוא מבטא אותה בתוך פנימיותו שהיא פורצת החוצה ואנחנו מתרשמים ממנה.
הרב חרל"פ מצטייר בפני עד היום כאדם שיש לו התלהבות פנימית, בערה פנימית. גם בהבדלה: אני לא יכול לשכוח את זה. ומה ראיתי שם? איני מדבר על נעימות הניגון או על צורת המנגינה אלא הַבֵּעֵרָה הפנימית, ההתאחדות בין עושה ההבדלה להבדלה עצמה, היה נדמה שהוא מבטא את תוכנה של ההבדלה. במיוחד אני מזכיר וזוכר כשהגיע ל"בין ישראל לעמים" עם התנועה המיוחדת שלו עומד לפני עיני. החיבור, כל המציאות שלו הייתה נתונה כאילו בתוך תוכן ההבדלה. כך בקידוש לבנה, כך בהבדלה, וכך גם כשאמר את דרשתו. לא הצלחתי להבין את דרשתו, אולי דיבר בענייני קבלה שנער לא מבין.
כל שבת באנו לסעודה שלישית ובעיקר לשיחה. ישבנו קבוצת אנשים, סביב לשולחן. הרב לא דיבר בקול גבוה, דיבר בקול חלש, למיטב זכרוני. אבל בקול בוער! בקול מתלהט! בקול מתלהב, בקול של דבקות בדברים. אדם שהכל מובע מתוך תוכו. תוך תוכו הוא זה שמביע את הדברים. וזה מה שמשך אותי. וזה דבר עצום.
אני יודע שאינני מדבר לא על גדלותו של הרב חרל"פ שוודאי היתה גדולה מאד, לא על גדלותו בהלכה ובענייני השקפה אבל אני מדבר על דברים שנער, נמשך אחריהם. אני חושב שדמות כזאת היא יחידה. מהבחינות האלה ודאי אינני מוצא להן אח ורע. זה טוב שהזיכרון שלו יהיה חקוק. אני רואה בזה התמזגות של אמת בתוך האישיות. של רצינות, התלהבות. של אהבת ה'. אהבת התורה. אהבת ישראל. אהבה. התוכן של אהבה, זו ההתמזגות של האדם עם הדבר שהוא דבק בו, הוא אוהב אותו. ואין ספק שכך היה רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל."
שאלנו את הרב אזרחי :מה היה מיוחד ברב חרל"פ?
וכך ענה: "אני חושב שאי אפשר לפרט לאחרים, זו התרשמות אישית, אבל מספיק שנדע שהייתה אישיות כזו, אני לא מכיר רבים שאפשר להתרשם מהם בצורה כזו, אדם שיכול להדביק באש של היום יום שלו: תפילה, הבדלה, קידוש לבנה, שיחות, דיבורים, להדביק אנשים בתוך האמת שבוערת בקרבו. היית רואה עליו שהדברים שהוא אומר הוא לא רק אומר, הוא רואה אותם, הוא חש אותם, הוא מרגיש אותם. חשוב לראות אדם שכל מה שעושה לא עושה כאדם שעושה דברים חיצוניים אלא פורץ מתוך קרבו. זה פרץ ממנו. זה מה שאני ראיתי. בזה היה יחיד במינו."
ענני במרחב י-ה
טרם פטירתו, חלה הרב חרל"פ במחלה, שממנה התייסר ייסורים קשים. הוא אושפז מספר פעמים בבית החולים, לתקופות ממושכות, ורק לעיתים, היו משחררים אותו לביתו במידת האפשר, לשבתות ולימים טובים. באחת הפעמים הללו, ערב שביעי של פסח, שוחרר הרב מבית החולים לביתו. בפני בני המשפחה עמדה התלבטות קשה, שמא אמירת השירה תדרדר את מצבו הבריאותי. בסופם של הדיונים הוחלט לקיים את מעמד 'שירת הים' ויהי מה. השמועה עברה כאש בשדה קוצים: הרב חרל"פ ישיר גם השנה את ‘שירת-הים'. קהל רב החל נוהר אל הבית מיד לאחר תום סעודת החג.
בהתחלה סבבו האנשים את הבית הלוך ושוב מצפים לשעת חצות. הבית התמלא עד אפס מקום. התרגשות גדולה אפפה את כולם.
לפתע הושלך הס. מתח רב אחז בנוכחים, מתח שעלה וגאה כאשר דלת חדרו של הרב נפתחה.
ממשיך ומספר הרב אזרחי: את הרב הישיש נשאו מחדרו פנימה אל החדר הגדול כשהוא ישוב על גבי כורסה. זכורות לי פניו החיוורות של הרב, השטריימל השמוט על מצחו, גופו הרפוי. מחלתו הקשה, וחולשתו, בלטה על רקע נרות החג המאירים. או אז חשבתי לעצמי - וכי מה כבר יכול אדם כה חלוש לעשות, בכוחותיו הדלים? חיכינו שמי מהקהל יתחיל בניגון, ואז מתוך השקט הדרוך שבו היינו ראינו כיצד הרב, היושב בראש השולחן, הרים את ידו והחל לנגן בקול שקט את ניגון ‘שירת-הים’ האהוב והמוכר. פסוק אחר פסוק, עלה קולו והתגבר. הרב החל להתנועע ולהניף את ידו עד כי בפסוק השני של "אז ישיר" התרומם מן הכורסה בקפיצה, בוער כלהבת קודש.
רק מי שכל עולמו הרוחני הוא דבקות אחת גדולה ב'מי שאמר והיה העולם'. רק מי שאישיותו היא מרקם שלם של אהבת ה’ ועמו. רק מי שכל רגע בחייו הוא קודש ללימוד התורה והיראה - רק אדם כזה, מסוגל להפיח רוח חיים עליונה, בגופו החולה והמדולדל, לצאת ממייצרי החומר, ולשוט בעולמות עליונים. חותם הרב אזרחי את דבריו ואומר: באותם רגעים נתמלאתי דאגה לבריאותו, מי יודע מה עלולות לגרום הקפיצות לאדם שכה חלוש בליבו, והרב ניתר וקפץ... זכורני כי לחשתי אז לחברי – "וכי כיצד מאפשרים לו לעשות דבר כזה"? וענה לי – "האם הרב חרל"פ צריך בכלל מישהו שיאפשר לו".
סיים הרב אזרחי את הפגישה אתנו ואמר:
"בכל מה שהוציא הרב חרל"פ מפיו, היית מרגיש שדברים אלו הם בכוונה מכוונת, בסערת רגשות. ניכר היה כי כל מה שהוא אומר - הוא גם מרגיש. כל מה שהוא עושה - הוא חש. כל מה שהוא מוציא מפיו – גדוש במחשבה וכוונה".
יצאנו מבית הרב אזרחי עם ברכת הדרך שלו להצלחה בכתיבת הספר בתיאור מרומם של הרב חרל"פ, ועם צידה לדרך מהרבנית – תמונות מתוך הספר "המשגיח" שהוציאה על אביה - אותן תמונות אח''כ שלבנו בספר "שירת הי"ם".
מאת: יאיר חרל"פ והרב אבישי גרוסר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
