- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
אם נעצור לרגע ונשאל את בני החוגים השונים בזמננו, מה לדעתם ראוי היה שיאמר ה' באחד הגילויים החשובים ביותר, מן הסתם היינו מקבלים תשובות שונות. ליטאים יאמרו: "תלמד גמרא בעיון עד שתהיה בן תורה". חסידים יאמרו: "תדבק בה' ותעבוד אותו בשמחה". חסידי מרן הבית יוסף יאמרו: "תלמד הלכה בשיטת מרן". קנאים יאמרו: "שנאו את הרשעים ואת כל המתקרבים אליהם". בעלי חסד יאמרו: "ואהבת לרעך כמוך". דתיים מודרניים יאמרו: "דרך ארץ קדמה לתורה".
אולם הקדוש ברוך הוא אמר: "הארץ אשר את שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", ומתוך כך "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". זה הגילוי האלוקי. ואכן יעקב אבינו הכיר על ידי כך את גודל קדושת הארץ, וזהו שאמר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי. ויירא ויאמר: מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים" (בראשית כח, יג-יז).
תוכן כל הגילויים
מניסיוני אני יודע שפעמים רבות גם המלומדים מבני החוגים השונים, שקראו בתורה פעמים רבות, לא שמו ליבם לגילויים האלוקיים ולחשיבותם, ולכן הם נוטים להתווכח ולטעון: אכן בפעם הזאת דיבר ה' על העם והארץ והבאת ברכה לכל העמים, אבל יש עוד גילויים על נושאים שונים וכו'. אולם דבריהם אינם נכונים, כל הגילויים האלוקיים לאבות עסקו בהקמת עם ישראל שיפרה וירבה ויירש את הארץ ויביא ברכה לכל העמים.
רביבים (748)
הרב אליעזר מלמד
765 - היחס לחוק הפוטר בני ישיבות מגיוס
766 - תוכן הגילוי האלוקי
767 - הטוב, הרע והמצמיח
טען עוד
אשרי הצדיקים
אשרי החיילים הלוחמים בחירוף נפש ומגינים על העם והארץ, אשרי הנשים שמחזקות את בעליהן שמשרתים חודשים ארוכים בחזית, אשרי האימהות שגידלו גיבורים שכאלה. אשרי הרבנים והרבניות, המורים והמורות, שחינכו את הגיבורים שבחזית ואת הגיבורות שבעורף.
יהי רצון שיזכו החיילים עם כל בני משפחותיהם לרוב ברכה בכל מעשה ידיהם, ויזכו לראות בנים ובנות, נכדים ונכדות, נינים ונינות, עוסקים בתורה ובמצוות. מתוך כך נזכה כולנו, מתוך מסירות הנפש ולאור התורה, להמשיך בבניין העם בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים, ומתוך כך תימשך ברכה לישראל ולכל העמים.
הלוויים והכהנים הובילו את צבא ישראל
שאלה: בטור הקודם כבוד הרב כתב שלומדי תורה חייבים במצוות הגיוס לצבא, אולם שמעתי שאומרים שלומדי התורה נחשבים כמו שבט לוי שהיו מוקדשים לענייני קדושה ותורה ולכן לא התגייסו לצבא. וכפי שכתב הרמב"ם: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר: 'ברך ה' חילו'. והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר: 'אני חלקך ונחלתך'. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו" (שמיטה ויובל יג, יב-יג).
תשובה: אין לדעה זו בסיס, מפני שבני שבט לוי והכהנים השתתפו במלחמות ישראל. ומה שכתב הרמב"ם: "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל" (שם), הכוונה שהואיל ושבט לוי לא נחל כאחד השבטים, לכן לא השתתפו במלחמות של כל שבט כשנצרך להגן על נחלתו הפרטית. אבל כאשר הייתה מלחמה של כלל ישראל נגד האויב, היו שבט לוי חייבים במלחמה כמו כל ישראל. וכפי שפירש מרן הרב קוק (בספרו שבת הארץ לרמב"ם שם). וכן למדנו מפסוקים מפורשים בדברי הימים (א' יב, כה-כח), שכאשר המליכו את דוד וספרו את חלוצי הצבא, נמנו מהלוויים 4,600, מהכהנים 3,700, ומיהודה 6,800.
בנוסף לכך, הלוויים היו השוטרים כפי שלמדנו מפסוקים רבים (דברי הימים א' כג, א-ד; כו, כט; דברי הימים ב' יט, יא; לד, יג). וכן אמרו חכמים: "בתחילה (בימי בית המקדש הראשון) לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוויים, שנאמר: ושוטרים הלוויים לפניכם" (יבמות פו, ב). בימי בית המקדש השני, מכיוון שרק מעט לוויים עלו מבבל, השוטרים היו מכל השבטים.
מכיוון שהלוויים נועדו להיות שוטרים, בעת מלחמה שימשו כמשטרה צבאית. שנאמר: "ודיברו השוטרים אל העם לאמור... והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם" (דברים כ, ה-ט). כלומר, במלחמת רשות תפקידם של השוטרים הלוויים היה לפטור את מי שבנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חיללו, נשא אישה ולא היה עימה שנה. ובמלחמת מצווה, כדוגמת מלחמת הגנה בפני אויב המאיים על ישראל, כל אלה היו חייבים לצאת למלחמה, והשוטרים פטרו מהמלחמה רק חולים ונכים שלא היו מסוגלים להילחם.
לאחר מכן כשהחלו לצאת לקרב, השוטרים היו עומדים אחר החיילים ומעודדים את הנחלשים, ומענישים את המבקשים לנוס מהמערכה. לשם כך העמידו שוטרים חזקים עם רומחים, כדי לחתוך את שוקיהם של המבקשים לברוח, מפני שבריחה עלולה לגרום לתבוסה (משנה סוטה ח, ו; רש"י במדבר כו, יג).
בנוסף לכך הכהנים והלוויים מילאו תפקידים חשובים בעיצוב צבא ישראל, ושימשו כחיל רבנות, חיל חינוך ומשטרה. קבוצה נבחרת מהלוויים והכהנים נשאה את ארון הברית שיצא עם הלוחמים, ולפני הקרב כהן משוח מלחמה היה מעודד את החיילים, ומהם שתקעו בחצוצרות ושוררו כמצוות התורה (במדבר י, ח-ט; סוטה מב, ב; ספר יראים תלב).
לסיכום, לא רק שהלוויים לחמו כמו שאר השבטים אלא שבהיותם בעלי תפקידים כלל־ישראליים הם שימשו כחיל רבנות, חיל חינוך ומשטרה צבאית. מהם גם הקימו את סיירת מטכ"ל, היינו את הסיירת של הלוחמים העזים ביותר שהגנו על הארון והפיקוד. וכאשר מפקדי הצבא כשלו, על סיירת מטכ"ל הייתה מוטלת האחריות להוביל את המערכה, כמו בימי החשמונאים (עיינו בפירוש רמב"ן לבמדבר ח, ב).
נמסטה
שאלה: האם מותר ליהודים לברך בברכת נָמַסְטֶה, היינו בברכה שמקובל לברך בתרבות ההינדית בעת שנפגשים עם אדם או נפרדים ממנו, תוך קידה קלה והצמדת כפות הידיים. האם יש בכך חשש חוקות הגויים או עבודה זרה?
תשובה: כשם שמותר לברך בברכות המקובלות בכל שאר השפות, כך אפשר לברך בנמסטה. ואין זה נחשב חוקות גויים, כי איסור חוקות הגויים הוא לחקות מנהג שהתקבע והתקדש בתרבות אחד העמים, ואין בו טעם או תועלת מלבד זה שהוא מבטא את מנהגם. אבל כאשר יש טעם בברכה, אין בה איסור. התרגום המילולי של "נמסטה" הוא "אני קד לרגליך", ומשמעותה בספרות הוודית העתיקה: "אני קד לקדושה שבך". אין בתוכן זה משמעות אלילית אלא אמת, שבכל אדם ישנו ניצוץ אלוקי וראוי לכבדו.
אומנם עדיף ליהודים לברך ב"שלום", שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא (שבת י, ב), ובו נוהגים יהודים לברך את אחיהם היהודים. ואף נוכרים הגונים ראוי לברך בשלום, אך אין לכפול להם "שלום שלום" (גיטין סב, א; שולחן ערוך יורה דעה קמח, י). משמעות ברכת ה"שלום" היא שעל ידי המפגש שבין שני אנשים שנשמה בקרבם נוצרת הפריה והשלמה הדדית, ובכך מתגלה שמו של ה' בעולם. כלומר לא רק הכרה בערך המקודש שבזולת כיחיד, אלא הכרה בכך שהמפגש מוסיף גילוי והפריה, ועל כן מתגלה על ידו שמו של ה' בעולם.
שמבלה ומנדלה
שאלה: האם מותר לענוד צמיד שַׁמְבָּלָה, או לתלות תמונת מַנְדָלָה, שהוא תמונה עם צורות גאומטריות, או לקשט את הבית בעציץ שנקרא "במבוק המזל"?
תשובה: מותר, ואף אם עובדי אלילים האמינו שהשימוש בהם מעניק רוגע ומרפא בעזרת כוחות מיסטיים, כל זמן שמתייחסים אליהם כקישוטים נאים, אין בהם איסור. ואף מי שסובר שהם מעניקים רוגע, אם הוא סבור שהרוגע מגיע על ידי השפעתם הגלויה, היינו על ידי שילוב הגוונים והפרופורציות שלהם, אין בכך איסור.
בובות וודו
בובות וודו משמשות בארצות מסוימות באפריקה לצורך כישוף, בעיקר כדי לפגוע בזולת, ולעיתים גם כדי לרפא. וכל המשתמש בהן לצרכים אלו עובר על איסור תורה. מי שאינו מאמין ביכולת לכשף על ידן אינו עובר בהחזקתן על איסור תורה, אבל נכון שלא להחזיקן כקישוט, כי אין ראוי לקשט את הבית בדבר שיש משתמשים בו באיסור.
מתוך העיתון 'בשבע'
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
לו הייתי רוטשילד
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
לקום מהתחתית של התחתית
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
ראיית המבט השלם
איך עושים קידוש?
