ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- צבא ומלחמה
אם נעצור לרגע ונשאל את בני החוגים השונים בזמננו, מה לדעתם ראוי היה שיאמר ה' באחד הגילויים החשובים ביותר, מן הסתם היינו מקבלים תשובות שונות. ליטאים יאמרו: "תלמד גמרא בעיון עד שתהיה בן תורה". חסידים יאמרו: "תדבק בה' ותעבוד אותו בשמחה". חסידי מרן הבית יוסף יאמרו: "תלמד הלכה בשיטת מרן". קנאים יאמרו: "שנאו את הרשעים ואת כל המתקרבים אליהם". בעלי חסד יאמרו: "ואהבת לרעך כמוך". דתיים מודרניים יאמרו: "דרך ארץ קדמה לתורה".
אולם הקדוש ברוך הוא אמר: "הארץ אשר את שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", ומתוך כך "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". זה הגילוי האלוקי. ואכן יעקב אבינו הכיר על ידי כך את גודל קדושת הארץ, וזהו שאמר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי. ויירא ויאמר: מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים" (בראשית כח, יג-יז).
תוכן כל הגילויים
מניסיוני אני יודע שפעמים רבות גם המלומדים מבני החוגים השונים, שקראו בתורה פעמים רבות, לא שמו ליבם לגילויים האלוקיים ולחשיבותם, ולכן הם נוטים להתווכח ולטעון: אכן בפעם הזאת דיבר ה' על העם והארץ והבאת ברכה לכל העמים, אבל יש עוד גילויים על נושאים שונים וכו'. אולם דבריהם אינם נכונים, כל הגילויים האלוקיים לאבות עסקו בהקמת עם ישראל שיפרה וירבה ויירש את הארץ ויביא ברכה לכל העמים.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
742 - היחס לחוק הפוטר בני ישיבות מגיוס
743 - תוכן הגילוי האלוקי
744 - הטוב, הרע והמצמיח
טען עוד
אשרי הצדיקים
אשרי החיילים הלוחמים בחירוף נפש ומגינים על העם והארץ, אשרי הנשים שמחזקות את בעליהן שמשרתים חודשים ארוכים בחזית, אשרי האימהות שגידלו גיבורים שכאלה. אשרי הרבנים והרבניות, המורים והמורות, שחינכו את הגיבורים שבחזית ואת הגיבורות שבעורף.
יהי רצון שיזכו החיילים עם כל בני משפחותיהם לרוב ברכה בכל מעשה ידיהם, ויזכו לראות בנים ובנות, נכדים ונכדות, נינים ונינות, עוסקים בתורה ובמצוות. מתוך כך נזכה כולנו, מתוך מסירות הנפש ולאור התורה, להמשיך בבניין העם בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים, ומתוך כך תימשך ברכה לישראל ולכל העמים.
הלוויים והכהנים הובילו את צבא ישראל
שאלה: בטור הקודם כבוד הרב כתב שלומדי תורה חייבים במצוות הגיוס לצבא, אולם שמעתי שאומרים שלומדי התורה נחשבים כמו שבט לוי שהיו מוקדשים לענייני קדושה ותורה ולכן לא התגייסו לצבא. וכפי שכתב הרמב"ם: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר: 'ברך ה' חילו'. והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר: 'אני חלקך ונחלתך'. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו" (שמיטה ויובל יג, יב-יג).
תשובה: אין לדעה זו בסיס, מפני שבני שבט לוי והכהנים השתתפו במלחמות ישראל. ומה שכתב הרמב"ם: "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל" (שם), הכוונה שהואיל ושבט לוי לא נחל כאחד השבטים, לכן לא השתתפו במלחמות של כל שבט כשנצרך להגן על נחלתו הפרטית. אבל כאשר הייתה מלחמה של כלל ישראל נגד האויב, היו שבט לוי חייבים במלחמה כמו כל ישראל. וכפי שפירש מרן הרב קוק (בספרו שבת הארץ לרמב"ם שם). וכן למדנו מפסוקים מפורשים בדברי הימים (א' יב, כה-כח), שכאשר המליכו את דוד וספרו את חלוצי הצבא, נמנו מהלוויים 4,600, מהכהנים 3,700, ומיהודה 6,800.
בנוסף לכך, הלוויים היו השוטרים כפי שלמדנו מפסוקים רבים (דברי הימים א' כג, א-ד; כו, כט; דברי הימים ב' יט, יא; לד, יג). וכן אמרו חכמים: "בתחילה (בימי בית המקדש הראשון) לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוויים, שנאמר: ושוטרים הלוויים לפניכם" (יבמות פו, ב). בימי בית המקדש השני, מכיוון שרק מעט לוויים עלו מבבל, השוטרים היו מכל השבטים.
מכיוון שהלוויים נועדו להיות שוטרים, בעת מלחמה שימשו כמשטרה צבאית. שנאמר: "ודיברו השוטרים אל העם לאמור... והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם" (דברים כ, ה-ט). כלומר, במלחמת רשות תפקידם של השוטרים הלוויים היה לפטור את מי שבנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חיללו, נשא אישה ולא היה עימה שנה. ובמלחמת מצווה, כדוגמת מלחמת הגנה בפני אויב המאיים על ישראל, כל אלה היו חייבים לצאת למלחמה, והשוטרים פטרו מהמלחמה רק חולים ונכים שלא היו מסוגלים להילחם.
לאחר מכן כשהחלו לצאת לקרב, השוטרים היו עומדים אחר החיילים ומעודדים את הנחלשים, ומענישים את המבקשים לנוס מהמערכה. לשם כך העמידו שוטרים חזקים עם רומחים, כדי לחתוך את שוקיהם של המבקשים לברוח, מפני שבריחה עלולה לגרום לתבוסה (משנה סוטה ח, ו; רש"י במדבר כו, יג).
בנוסף לכך הכהנים והלוויים מילאו תפקידים חשובים בעיצוב צבא ישראל, ושימשו כחיל רבנות, חיל חינוך ומשטרה. קבוצה נבחרת מהלוויים והכהנים נשאה את ארון הברית שיצא עם הלוחמים, ולפני הקרב כהן משוח מלחמה היה מעודד את החיילים, ומהם שתקעו בחצוצרות ושוררו כמצוות התורה (במדבר י, ח-ט; סוטה מב, ב; ספר יראים תלב).
לסיכום, לא רק שהלוויים לחמו כמו שאר השבטים אלא שבהיותם בעלי תפקידים כלל־ישראליים הם שימשו כחיל רבנות, חיל חינוך ומשטרה צבאית. מהם גם הקימו את סיירת מטכ"ל, היינו את הסיירת של הלוחמים העזים ביותר שהגנו על הארון והפיקוד. וכאשר מפקדי הצבא כשלו, על סיירת מטכ"ל הייתה מוטלת האחריות להוביל את המערכה, כמו בימי החשמונאים (עיינו בפירוש רמב"ן לבמדבר ח, ב).
נמסטה
שאלה: האם מותר ליהודים לברך בברכת נָמַסְטֶה, היינו בברכה שמקובל לברך בתרבות ההינדית בעת שנפגשים עם אדם או נפרדים ממנו, תוך קידה קלה והצמדת כפות הידיים. האם יש בכך חשש חוקות הגויים או עבודה זרה?
תשובה: כשם שמותר לברך בברכות המקובלות בכל שאר השפות, כך אפשר לברך בנמסטה. ואין זה נחשב חוקות גויים, כי איסור חוקות הגויים הוא לחקות מנהג שהתקבע והתקדש בתרבות אחד העמים, ואין בו טעם או תועלת מלבד זה שהוא מבטא את מנהגם. אבל כאשר יש טעם בברכה, אין בה איסור. התרגום המילולי של "נמסטה" הוא "אני קד לרגליך", ומשמעותה בספרות הוודית העתיקה: "אני קד לקדושה שבך". אין בתוכן זה משמעות אלילית אלא אמת, שבכל אדם ישנו ניצוץ אלוקי וראוי לכבדו.
אומנם עדיף ליהודים לברך ב"שלום", שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא (שבת י, ב), ובו נוהגים יהודים לברך את אחיהם היהודים. ואף נוכרים הגונים ראוי לברך בשלום, אך אין לכפול להם "שלום שלום" (גיטין סב, א; שולחן ערוך יורה דעה קמח, י). משמעות ברכת ה"שלום" היא שעל ידי המפגש שבין שני אנשים שנשמה בקרבם נוצרת הפריה והשלמה הדדית, ובכך מתגלה שמו של ה' בעולם. כלומר לא רק הכרה בערך המקודש שבזולת כיחיד, אלא הכרה בכך שהמפגש מוסיף גילוי והפריה, ועל כן מתגלה על ידו שמו של ה' בעולם.
שמבלה ומנדלה
שאלה: האם מותר לענוד צמיד שַׁמְבָּלָה, או לתלות תמונת מַנְדָלָה, שהוא תמונה עם צורות גאומטריות, או לקשט את הבית בעציץ שנקרא "במבוק המזל"?
תשובה: מותר, ואף אם עובדי אלילים האמינו שהשימוש בהם מעניק רוגע ומרפא בעזרת כוחות מיסטיים, כל זמן שמתייחסים אליהם כקישוטים נאים, אין בהם איסור. ואף מי שסובר שהם מעניקים רוגע, אם הוא סבור שהרוגע מגיע על ידי השפעתם הגלויה, היינו על ידי שילוב הגוונים והפרופורציות שלהם, אין בכך איסור.
בובות וודו
בובות וודו משמשות בארצות מסוימות באפריקה לצורך כישוף, בעיקר כדי לפגוע בזולת, ולעיתים גם כדי לרפא. וכל המשתמש בהן לצרכים אלו עובר על איסור תורה. מי שאינו מאמין ביכולת לכשף על ידן אינו עובר בהחזקתן על איסור תורה, אבל נכון שלא להחזיקן כקישוט, כי אין ראוי לקשט את הבית בדבר שיש משתמשים בו באיסור.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
