נפילת העריצים בסוריה

הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה

השבוע נפל משטר העריצות שהיה בסוריה יותר מחמישים שנה. על המפלה הזאת כתב ישעיהו הנביא "מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה" הרבה בתים נחרבו ושממו מאנשים. מיליונים ברחו למדינות אחרות. "עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר, לַעֲדָרִים תִּהְיֶינָה, וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד". נפילת משטר של 54 שנים, בלילה אחד "לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה, בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ" כל המפלה הזאת היא עונש לעם שניסה לפגוע במדינת ישראל שנים על שנים "זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ" (ישעיהו יז).

וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה

על הנפילה של מושלי רשע צריכים להודות לה', שנאמר "בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי יא י). העיר תשמח כשמושלים בה אנשים ישרים. "בְּהַצְלָחַת הַיְּשָׁרִים - תִּתְרוֹמֵם הָעִיר וְתִתְנַשֵּׂא כִּי הֵם אוֹהֲבִים כְּלַל בְּנֵי הָעָם, וּמִבִּרְכָתָם יִתְבָּרְכוּ. וְאוּלָם הָעִיר אֲשֶׁר תִּהְיֶה מֻנְהֶגֶת בְּפִי רְשָׁעִים – תֵּהָרֵס, כִּי הוּא יָשִׂים הַנְהָגָתָהּ מְעֻוֶּתֶת וְזֶה יִהְיֶה סִבַּת הַשְׁחָתַת הָעִיר" (רלב"ג משלי יא י. סנהדרין דף קיג/ב). לכן שמח עם ישראל כשמת אחאב "וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה" (מ"א כב), ועל שאלת הגמרא האם שמח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים? עונה הגמרא שהוא לא שמח, אבל בני אדם שמחים (סנהדרין דף לט/ב).

מי יחליף את אסד בדמשק?

יש שואלים למה יש שמחה כשמת אחאב או רשעים אחרים, הרי אלה שיחליפו אותם הם לא חסידי אומות העולם? התשובה היא שמיתתם היא תחילת תהליך של שיקום. אחרי מיתת אחאב מלך בנו אחזיהו "וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיַּכְעֵס אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו" (מלכים א כב). יש אפילו ירידה, מלכות מואב לא משלמת מס לישראל אחרי מיתת אחאב. "וַיִּפְשַׁע מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב". אבל אחר אחזיהו מושל יהורם "וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו" (מלכים ב פרק ג א). מתחיל תהליך תיקון והתקדמות.

עלווים – עובדי אלילים

המושלים של עכשיו אינם כמשפחת אסד שמילאה את סוריה בפסלים של חאפז אסד. הפיכת אדם לאל היא מסורת אצל בני הדת העלווית שמשפחת אסד נמנית עליה. כל עאלווי כורע כל יום על ברכיו ואומר את הטיפשות הבאה: "אֲנִי מֵעִיד שֶׁאֵין אֵל, פְּרָט לְעָלִי".  עלי היה בן דוד של מוחמד והם רואים אותו כמו אל. האם יש משהו יותר מטורף מזה? האם יש יותר עבודה זרה מזה? כעת מחליפים אותם מוסלמים שאינם עובדי עבודה זרה כמותם. היום מפילים את כל פסלי הענק שהציב אסד בכל רחבי סוריה.

נפילת אסד היא מכה קשה לציר הרשע האיראני

נפילת אסד היא מכה קשה לציר הרשע האיראני ששם לעצמו מטרה להביא להשמדתה של מדינת ישראל. דרך סוריה העבירו לחיזבאללה נשק ותחמושת מטהראן כדי להשמיד להרוג ולאבד יהודים בישראל. ציר ההברחות הזה נחסם כעת והוא יחסל את שאריות הכח של החיזבאללה.

נפילת העריצים בסוריה, באירן, בחמאס ובחיזבאללה היא חלק מתהליך עולמי של נפילת עריצים אחרים. "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". על נפילת העריצים הללו כותב הראי"ה קוק זצ"ל "כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם מִתְעוֹרֵר כֹּחַ מָשִׁיחַ. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, זְמִיר עָרִיצִים, הָרְשָׁעִים נִכְחָדִים מִן הָעוֹלָם וְהָעוֹלָם מִתְבַּסֵּם,  וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ". וממשיך וכותב "ואח"כ כְּתֹם הַמִּלְחָמָה מִתְחַדֵּשׁ הָעוֹלָם בְּרוּחַ חָדָשׁ וְרַגְלֵי מָשִׁיחַ מִתְגַּלִּים בְּיוֹתֵר, וּלְפִי עֶרְכָּהּ שֶׁל גֹּדֶל הַמִּלְחָמָה בִּכְמוֹתָהּ וְאֵיכוּתָהּ כָּכָה תִּגְדַּל הַצִּפִּיָּה לְרַגְלֵי מָשִׁיחַ שֶׁבָּהּ" (אורות המלחמה א).

לא אמרנו תחנון – שהוא יום שמחה

נפילת אפיים בבושה בגלל העוון

אחת הדרכים לציין את השמחה היא בכך שלא אומרים תחנון ונפילת אפים. על כוחה של נפילת אפיים אנו לומדים ממחלוקת קורח ועדתו. שם אמר ה' למשה ואהרן, "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע", משה ואהרן הבינו שעליהם להתעצם בתפילה, נפלו על פניהם והתפללו, שנאמר: "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: אֵ-ל אֱלֹוהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" (במדבר טז, כא-כב). ומכח תפילתם שנאמרה בנפילת אפיים נתבטלה הגזירה. מכאן לומדים על ערכה הגדול של נפילת אפיים להסיר את הדין מישראל.

לא אומרים במקום שמחה

בגלל שנפילת אפים אינה חובה כי אם "רשות ומנהג בעלמא, לזה יש ימים שנוהגין בהם בקצת מקומות בנפילת אפים. ומקצת מקומות שלא נהגו כן. כגון בחנוכה ובפורים שבישיבת רב עמרם גאון ז"ל היו נופלין. ובישיבת רב האיי ז"ל לא היו נופלין. וכן בר"ה ויוה"כ ושבת בינתים בישיבת מתא מחסיה היו רגילין ליפול על פניהם, ובפומבדיתא ובנהרדעא לא היו נוהגין הן, כמ"ש זה לגאונים ז"ל. וכן בבית האבל במנחה כתב רב שרירא גאון ז"ל שיש נופלין. כי להיות הדבר רשות כל מקום אוחז מנהגו. ונהרא נהרא ופשטיה. וכ"כ הר"ר יצחק בן גיאת ז"ל בהלכותיו בשם רב שר שלום ז"ל נפילת אפים רשות" (שו"ת ריב"ש תיב).

לכן לא נופלים על פניהם היום בעת שמחה (שו"ע קלא ו-ז) ובשבעת ימי חופה (שעה"צ טו) כי נמחלים עוונותיו של החתן, וכאשר נמחל לאדם אחד, סולחים לכל העולם בעבורו. ומטעם זה כתב בעל שו"ת משנה הלכות לא לומר תחנון ביום שעלה יהודי לארץ ישראל שנמחלים כל עוונותיו ולכל הקהל נמחל במחילת חטאיו (חלק יא קא). וכן כתב החיד"א בברכי יוסף (קלא ס"ק יג) לא לומר תחנון בכל מקום שיש ספק. כך חידש מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל לא לומר תחנון ביום שבו מניח נער פעם ראשונה תפילין, וכן ביום שבו הוא בר מצווה. לכן לא אמרנו תחנון ביום נפילת משטרו של אסד, וביום נפילת העיר תדמור.

עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבי תרמוד

אמרו חכמינו בגמרא: "עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבי תרמוד". תרמוד היא תדמור שבסוריה, והיא נפלה פעם נוספת בימים אלו. מקשה הגמרא: איך נעשה יום טוב כשתחרב תרמוד\תדמור? והלא היא כבר נחרבה! ומתרצת הגמרא, שיש תרמוד חדשה שנבנתה ליד תרמוד הישנה, וכשנחרבה שכונה אחת קיימת השכונה השנייה, וכשנחרבת השנייה, כבר הוקמה הראשונה. "אכפולי הוא דמכפל, חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא, ואי חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא". ועתידים ישראל לעשות יום טוב כשתיחרב כל תרמוד (יבמות יז ע"א).

סביבות תדמור – סוריה

את החורבן המוזר שמתארת הגמרא אפשר לראות בימינו. לפני תשע שנים, במאי 2015, נכבשה העיר תדמור על ידי ארגון הטרור של כוחות המדינה האסלאמית. מאות תושבים ומתנגדים הוצאו להורג, בעיקר על ידי עריפת ראשם. במרץ 2016 הצליחו כוחות משטר אסד לשוב ולכבוש את תדמור מידי כוחות המדינה האסלאמית ושוב הייתה בעיר שפיכות דמים והרס גדול. בדצמבר 2016 שוב חרבה העיר כשכבשו אותו כוחות המדינה האסלאמית, וחודשיים אחר כך היא נחרבה פעם נוספת כשנכבשה בשנית בידי צבא אסד. בשבוע  האחרון היא נכבשה שוב על ידי המורדים, וכך מתקיימים בה ובסביבתה כל מה שנאמר עליה על ידי חכמינו זכרונם לברכה.

סביבתה של תרמוד – גרועה ממנה

הגמרא אומרת שכל סביבתה של תרמוד רעים כמותה ויותר ממנה. "דְאָמְרֵי אִינְשֵׁי, קַבָּא רַבָּא וְקַבָּא זוּטָא מְגַנְדֵּר וְאָזִיל לִשְׁאוֹל, וּמִשְּׁאוֹל לְתַרְמוּד, וּמִתַּרְמוּד לְמֵישָׁן, וּמִמֵּישָׁן לְהַרְפַּנְיָא". משל הוא שאומרים האנשים כי כלי גדול וכלי קטן התגלגלו ונפלו לשְׁאוֹל. המשיכו להתגלגל ונפלו למקום עמוק יותר מהשאול ושמו תַרְמוּד. המשיכו להתגלגל יותר נמוך והגיעו לְמֵישָׁן ומשם התגלגלו עוד יותר נמוך והגיעו לְהַרְפַּנְיָא.

מישן והרפניא הם מקומות הסמוכים לתרמוד, ולמדו ממעשיהם של בני תרמוד והוסיפו להרשיע מהם, עד כדי כך שנאמר על מישן: "עֲשָׂרָה קַבִּין עַזּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מֵישָׁן וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ" (קידושין מט ע"ב). עזות שנובעת מממזרות שקיימת בהם. וכיום הקלקול של תרמוד דבק בכל סוריה.

לא מקבלים מהם גרים - משום שפגעו בבנות ירושלים

ובגמרא (יבמות טז ע"ב) לא מקבלים מהתרמודים גרים בגלל שפגעו בבנות ירושלים: חַד אָמַר, תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרֵי וְשִׁתָּא אַלְפֵי קַשְתּוּיִי, וְחַד אָמַר, תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרָא וּמִנַּיְהוּ שִׁתָּא אַלְפֵי קַשְׁתּוּיִי. בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ הַגּוֹיִם לַהֵיכָל, הַכֹּל נִפְנוּ עַל כֶּסֶף וְזָהָב, וְהֵם נִפְנוּ עַל בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (איכה ה) "נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתוּלוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה". ולצערינו ראינו את הנוחבות פוגעים בבנות ישראל. וראינו אותם מורדי המדינה האיסלמית פוגעים בבנות מוסלמיות ומוכרים אותן כמו שפחות בביזיון.

החליפו תדמור בתרמוד כי השיבו רעה תחת טובה

ויש אומרים שלא מקבלים מהם גרים בגלל עבדי שלמה. בספר דברי הימים (ב פרק ח) כתוב "וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמָת צוֹבָה וַיֶּחֱזַק עָלֶיהָ: וַיִּבֶן אֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בַּחֲמָת". והסביר שם רש"י "וְזֶה שֶׁשָּׁנִינוּ בִּיבָמוֹת אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַתַּרְמוֹדִים ובב"ר בְּפָרָשַׁת עֲקִידָה מְפָרֵשׁ שֶׁעָזְרוּ לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּלְפִי שֶׁהֵמִירוּ עַצְמָם וְנִתְחַלְּפוּ לְרָעָה בַּסּוֹף עַל כֵּן נִכְתַּב בַּמְּלָכִים 'תָּמוֹר' לְשׁוֹן תְּמוּרָה, שֶׁהָיָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לְיִשְׂרָאֵל חֶסֶד שעָשָׂה עִמָּהֶם שְׁלֹמֹה שֶׁבָּנָה לָהֶם כֶּרֶךְ תַּדְמֹר". וכשם שקבעו חכמים על עמון ומואב שהשיבו רעה תחת טובה, כך קבעו חכמים לא להכניס תרמודים בקהל ה' על מה שעשו לישראל בעת חורבן בית ראשון וחורבן בית שני.

אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד

על כן אמר רבי יוחנן בתלמוד ירושלמי (תענית כה ע"ב): "אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד שהיא הייתה שותפת בחרבן הבית הראשון ובחרבן הבית השני, בחרבן ראשון העמידה שמונים אלף קשתים ובחרבן השני העמידה שמונת אלפים קשתים". עליהם אמר רבי במדרש (רבה בראשית פרשה נו פסקה יא) "ויירש זרעך את שער שונאיו" – שהם היו שונאים לישראל בחורבן ראשון ונשארו שונאים גם אחרי 490 שנה בחורבן בית שני (וראה עוד מדרש רבה איכה פרשה ב פסקה ד), ונותרו שונאים עד היום בכמה וכמה מלחמות שהסורים נלחמו בנו וקיוו לאבדנו, מקום המדינה ועד היום, שתלו את אלי כהן והיו מענים את החיילים הישראלים שנפלו בידם.

תרמודים - עמקי החושך

תדמור – עמוקה יותר מהשאול

שורש הקלקול של עמון ומואב הוא בתרבות סדום ועמורה, לכן לא מקבלים מהם גרים. כך רומזת הגמרא (יבמות יז ע"א) ששורש קלקול העריות של תרמוד הוא עמוק מהשאול. כך מובא בזוהר הקדוש (ג' רלג/ב) "אָמַר רִבִּי חִיָּיא, הָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא זוּטְרַתִּי הוּא? דְּתָנֵינָן, נִשְׁרָא רַבְרְבָא הֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיהּ שְׁלֹמֹה מַלְכָּא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, וַהֲוָה שְׁלֹמֹה מַלְכָּא רָכִיב עַל גַּדְפָהָא, וְאוֹבִיל לֵיהּ ד' מְאָה פַּרְסֵי בְּשַׁעֲתָא חֲדָא. לְאָן אוֹבִיל לֵיהּ לְתַרְמוֹ"ד בַּמִּדְבָּר בֶּהָרִים. אֲתָר כַּד אִיהוּ, לְגַבֵּי טוּרֵי דַּחֲשׁוֹכָא, דְּאִקְרֵי (מלכים א ט) תַּרְמוֹד בַּמִּדְבָּר וְלָאו אִיהוּ אֲתָר דְּתַרְמוֹדָאֵי, אֶלָּא תַּרְמוֹד דְּאִיהוּ בַּמִּדְבָּר בֶּהָרִים, וְתַּמָּן מִתְכַּנְּשֵׁי כָּל רוּחִין וְסִטְרִין אַחֲרָנִין. וְהַהוּא נִשְׁרָא הֲוָה טָאס לְתַמָן, בְּשַׁעֲתָא חֲדָא".

אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וכי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ היה חכם קָטָן איך הוא טועה טעות כל כך גדולה? שֶׁלָּמַדְנוּ, הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל הָיָה בָּא אֵצֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְהָיָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ רוֹכֵב עַל כְּנָפָיו, וּמוֹבִיל אוֹתוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת בְּשָׁעָה אַחַת. לְאָן הוֹבִיל אוֹתוֹ? לְתַרְמוֹד בַּמִּדְבָּר בֶּהָרִים. מָקוֹם אֶחָד יֵשׁ אֵצֶל הָרֵי הַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּקְרָא תַּרְמוֹד בַּמִּדְבָּר, וְאֵין הוּא מָקוֹם שֶׁל אַנְשֵׁי תַּרְמוֹד, אֶלָּא תַּרְמוֹד שֶׁהוּא בַּמִּדְבָּר בֶּהָרִים, וְשָׁם מִתְאַסְּפִים כָּל הָרוּחוֹת וְהַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים. וְאוֹתוֹ נֶשֶׁר הָיָה טָס לְשָׁם בְּשָׁעָה אַחַת. הזוהר מסביר שתרמוד שאליה היה מגיע המלך שלמה היא לא העיר הבנויה בארץ, אלא השורש הרוחני שלה בשמים.

תרמוד - מקום מלאכי חבלה

בשורש הרוחני של תרמוד בשמים נמצאים גדולי מלאכי החבלה "עֲזָא וְעַזָאֵל, דְּאִינּוּן תַּמָּן אֲסִירִין בְּשַׁלְשְׁלָאֵי דְּפַרְזְלָא, נְעִיצָן גּוֹ תְּהוֹמֵי". כוחות הרוע שאסורים בכבלי ברזל ותקועים בתוך התהומות. שלמה היה מגיע לשם כדי לקחת את חכמת הקליפות מעמקי החושך ולהשתמש בה לקודש.

השימוש באשמדאי והנזק שלו

כך מספרת הגמרא (גיטין סח ע"א) על שלמה, שרצה לדעת את מקום אבן השמיר שהייתה דרושה לו לצורך חיתוך אבנים לבית המקדש בלי להשתמש בברזל. לשם כך הוא שלח את בניהו בן יהוידע, שלקח בשבי את אשמדאי מלך השדים ושאב ממנו את המידע על האבן הפלאית הזו. בסופו של דבר נפל שלמה בידי אותו אשמדאי מלך השדים שזורק אותו ארבע מאות פרסה. "בִּלְעֵיהּ, אוֹתְבֵיהּ לְחַד גַּפֵּיהּ בִּרְקִיעָא וּלְחַד גַּפֵּיהּ בְּאַרְעָא. פַּתְקֵיהּ אַרְבַּע מֵאָה פַּרְסֵי".

בלע אשמדאי את הטבעת, שם כנף אחת בארץ וכנף אחת ברקיע והעיף את שלמה מחוץ לגבולות ארץ ישראל ארבע מאות פרסה. אחר כך הוא גם מלך במקומו. ואף שחזר שלמה המלך למלכותו, נשאר לו פחד גדול בלב וְהַיְינוּ דִּכְתִיב (שה"ש ג) "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת".

כָּל מַה דְּבָעֵי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וּמִתַּמָּן הֲוָה יָדַע שְׁלֹמֹה חָכְמְתָא

כשם ששלמה השתמש בכוח אשמדאי לצורך הקדושה על ידי הטבעת, כך השתמש שלמה בעמקי הקליפות של תדמור לצורך הקדושה (זוהר ב קיב:). "וּשְׁלֹמֹה כְּדֵין אַפִּיק עִזְקָא דְּחָקִיק עָלֵיהּ שְׁמָא קַדִישָׁא, וְשַׁוִּי בְּפוּמָא דְּנִשְׁרָא. וּמִיַּד, אִינּוּן הֲווֹ אַמְרֵי, כָּל מַה דְּבָעֵי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וּמִתַּמָּן הֲוָה יָדַע שְׁלֹמֹה חָכְמְתָא".

והיה משתמש בטבעת שחקוק עליה שם ה' שתגן עליו מהטומאה והחושך של הקליפות הקשות הללו ותוציא מהם את כל החכמות. "הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מלכים א ט) וַיִּבֶן וְגוֹ' אֶת תַּרְמוֹד בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ. וְכִי בִּנְיָינָא הֲוָה עָבִיד בָּאָרֶץ. אֶלָּא מַהוּ 'וַיִּבֶן'. אִסְתְּכַּל בְּסָכְלְתָנוּ, וְיָדַע לְהַהוּא דּוּכְתָא, לְמִנְדַּע בֵּיהּ חָכְמְתָא". "זה שנאמר בשלמה: 'ויבן... את תרמוד במדבר בארץ' - וכי בנין היה עושה בארץ? אלא מהו: 'ויבן'? שנסתכל בתבונה וידע אותו מקום לדעת בו חכמה" (זוהר ג' רלג/ב).

שלמה בחכמתו תיקן את כל אלה המקומות והכניעם לקדושה

כותב השם משמואל כי "שלמה בחכמתו תיקן את כל אלה המקומות והכניעם לקדושה" (בראשית חנוכה).  אבל כמו התקלה הגדולה שהייתה לשלמה מאשמדאי והנשים הנוכריות, כך מתרחשת לשלמה תקלה גדולה בתרמוד, שכל אלה הם "תכלית היפוך ישראל". בתחילה שלמה לקח מהם את חכמתם ושיעבד אותה לקדושה, בסופו של דבר הם השתלטו על ישראל בחורבן ולקחו את האוצר הגדול והחשוב של עם ישראל, בנות ירושלים.

עד שתכלה רִיגְלָא דְתַּרְמוֹדַאֵי – טומאת העריות

לא נתמלאה ירושלים אלא מחורבנה של תדמור

הגמרא אומרת כי זמן הדלקת נר חנוכה עד שתכלה רִיגְלָא דְתַּרְמוֹדַאֵי. והוא כחצי שעה. ויש שואלים למה הגמרא נתנה סימן של זמן שקשה לדעת מהו. הרי לא בכל מקום יש תרמודים. וגם במקום שיש עכשיו תרמודים, אחר כך לא יהיו. ובכל מקום שהגמרא רוצה לתת סימנים למשך זמן, היא נותנת דוגמאות שכל אחד מבין אותן. למשל: כדי הילוך מיל, כדי אכילת פרס, כזית או כביצה. אבל הביטוי "עד דְכַּלְיָא רִיגְלָא דְתַּרְמוֹדַאֵי" הוא לא מובן כל כך.

ממקום בית המקדש אורה יוצאה לעולם

רבי צדוק הכהן מסביר שהתרמודאי זה רמז על התרבות של החושך שלהם. "ובאה מצות נר חנוכה להאיר את המקומות החשוכים האלה". כי זה כוחו של בית המקדש, להאיר לעולם גם במקומות החשוכים, וכן אמרו חז"ל כי "ממקום בית המקדש אורה יוצאה לעולם" (מדרש רבה ויקרא פרשה לא פסקה ז). וכן הוא מצוות נר חנוכה שממשיכה את האור של בית המקדש ולהאיר גם את המקומות החשוכים ביותר ולכוון אותם אל הקודש. לכן אומרת הגמרא כי מדליקים נרות חנוכה "עד דכליא רגלא דתרמודאי", עד שיכלה החושך שתרמוד מביאה לעולם.

אור חנוכה לכלות את טומאת העריות

מסביר רבי צדוק כי התרמודים חטאו בחטא של היוונים שגזרו על בנות ישראל שמתחתנות שיבעלו למושל הגוי תחילה בלילה הראשון לחתונתם.  ועל ידי חנוכה "כליא ריגלא דתרמודאי", על ידי האור של חנוכה, מתבטלת טומאת העריות הללו של היוונים ושל התרמודים שהמשיכו את דרכם (רבי צדוק הכהן ברסיסי לילה - אות נז).

בימינו צריכים לכוון בהדלקת הנרות חנוכה לסלק את החושך המוסרי של יוון ותרמוד. בימינו נמצא החושך הזה בעיקר אצל המחבלים שפגעו בבנות ישראל בשמחת תורה. ויהי רצון שאור נרות החנוכה שלנו יסלק את החושך של כל הטמאים הללו וחבריהם.

סילוק קליפת העצבות

כח הרשעה – עצבות

על נפילת כל העריצים הללו מתנבאים כל הנביאים כן אנו מתפללים בראש השנה וביום הכיפוים ואומרים "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". הגמרא אומרת על נבוכדנאצר – גדול העריצים - כי הפחד היה כלי השליטה שלו (סנהדרין פו.) ובגמרא "ואמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה, שנאמר נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה, - מכלל דעד השתא לא הוה רנה" (שבת דף קמט עמוד ב). וכך כותב הנביא "מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ: נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה: גַּם בְּרושִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ" (ישעיהו יד).

הכנעת העריצים – על ידי השמחה

לעומת הרשעים שמביעים לעולם צער, מביא דוד המלך לעולם את השמחה. וכשיש שמחה – העריצים מתמעטים. כך אומר הזוהר כי באמצעות הזמירות "אעקרותא מאתרייהו כל אינון תקיפין" (זוהר ג רפד). וכך צריך כל אדם לכוון בפסוקי דזמרא שמרובים בהם תפילות על הכנעת הרשעה בעולם. "והוא מה שתיקן דוד המלך ע"ה בזמירותיו - להכניע הקליפות. ובקרבן היה גם כן שיר הלויים לפעולה זו" (קיצור הכוונות לרמח"ל).

פסוקי דזמרא – מכריתים את העריצים

מי שרוצה לסייע בהכרתת העריצים צריך להיות בהודאה ולומר פסוקי דזמרא בשמחה רבה. כך כותב החתם סופר (תהילים קלז)  בשם רבו בעל ההפלאה: "הנה שמעתי מפי קדוש מורי הפלאה זצ"ל פירוש 'הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו'. דב' תיקונים יש על חטא זה. א] לבכות במר נפשו ודמעות עיניו מכפרים טיפין נגד טיפין. ב] לעבוד ה' בשמחה ושירים וזמירות מלשון 'זמיר עריצים' (ישעיה כ"ה ה') שקוצר הקליפות כזומר כרם על ידי זמירות". והוא כותב שיוסף הצדיק ממונה על התיקון באמצעות השמחה. ומסיים החתם סופר "אלו דברי מורי זצ"ל ושפתיים ישק".

כן כותב הרב סבע בספרו צרור המור (שמות לא יג) "ודוד הוא הראש להלחם עמו בכח שיריו, באומרו (תהילים קיט, נד) 'זמירות היו לי חוקיך'. והוא כמו זמיר עריצים, לא תזמור (ויקרא כה, ד), והמזמורים הם מזמרות לכרות כל כחות הדין וכח יצר הרע, כאומרם ז"ל שיר של פגעים, שהוא מסוגל להבריח המזיקים ולשברם".

שיר הצדיקים על זְמִיר עָרִיצִים ומפלתן

מקור הדברים הוא בנבואת ישעיהו (פרק כה) שמודה לה' ומרומם את שמו בגלל מפלת העריצים. "ה' אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן" שהחרבת ערים וארמונות של רשעים. "כִּי שַׂמְתָּ מֵעִיר לַגָּל, קִרְיָה בְצוּרָה לְמַפֵּלָה, אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר, לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה" לכן יכבדו אותך כל העמים החזקים, והגוים העריצים ייראו ממך "עַל כֵּן יְכַבְּדוּךָ עַם עָז, קִרְיַת גּוֹיִם עָרִיצִים יִירָאוּךָ".

בזכות ביעור העריצים יש שמחה גדולה לכל היתומים והאלמנות לכל החלשים והמוחלשים. כולם ניצלים מעול ידיהם של העריצים הללו. "כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל ,מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לו,ֹ מַחְסֶה מִזֶּרֶם, צֵל מֵחֹרֶב, כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר". חורב – הוא חום גדול שמייבש את הכל, השבתת החורב היא בגשם שמחייה את האדם ואת האדמה. "כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים, תַּכְנִיעַ חֹרֶב בְּצֵל עָב, זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה". צל עב הוא הצל של העננים שמביאים את הגשם ומכניעים את החורב והם מביאים שמחה גדולה. "כן יענה שיר הצדיקים על זמיר עריצים ומפלתן" (רד"ק).

הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיושִׁיעֵנוּ

בסוף הפרק כתוב שה' יסיר את מסכת הצביעות של כל העמים "וּבִלַּע בָּהָר הַזֶּה פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט עַל כָּל הָעַמִּים וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם". הס"מ מסמא את עיני האנשים והם רואים רק את המסכה ולא את אלוקים שמנהיג את הכל. וכשרואים את אלוקים מתבטלות המלחמות "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלוקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְדוָד דִּבֵּר". שהרי מי שלא רואה את אלוקים במלחמה הזאת הוא עיור, חרש, שוטה וקטן. "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיושִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ".

סיפור

הרב עם הגולן

כבר שנים רבות יש מלחמות בתוך סוריה, שלטונו של אסאד רופף מאין כמוהו, כמעט מיליון הרוגים, יותר משני מיליון פליטים, דעא"ש, אירן, רוסיה, טורקיה וחיזבאללה מעורבים, ואף אחד לא יודע אם הנשיא הסורי יחיה או ישלוט עוד יום אחד.

היום זה נראה כל כך טיפשי ומסוכן לחתום הסכם עם סוריה ולתת לה את כל רמת הגולן, להחריב את כל היישובים ולסמוך על כך שהם יעמדו במילתם לעשות שלום עם ישראל. אבל היו אנשים שחשבו בתמימותם שזה דבר טוב וכמעט חתמו הסכם עם אסאד.

סיפר חבר הכנסת לשעבר יגאל ביבי: כותרות העיתונים בישרו לנו שההסכם בין ממשלת ישראל לסוריה למסירת רמת הגולן לסורים הינו רציני וקרוב מתמיד. ההסכם הזה הגיע בתום שיחות שקיימו בצרפת ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון ושר החוץ הסורי על הסכם למסירת רמת הגולן לסורים.

באותו היום נפטר בצפת רבי שלמה האופט, מראשי הציבור ומעמודי התווך של חבר המועצות הדתיות. בעודי מהרהר כיצד אגיע להלוויה, קיבלתי שיחת טלפון מעוזרו של הרב זצ"ל, הרב חיים סויסה נ"י, והוא הודיע לי שהם שכרו מטוס קטן על מנת להטיס את הרב ללוויה, ויש מקום גם בשבילי. היה לי הכבוד והזכות לטוס במחיצת הרב ולקיים מצוות לוויית המת.

בשעה 17:00 הגענו לשדה התעופה מחניים על מנת לטוס חזרה לירושלים. פניתי לכבוד הרב, סיפרתי לו כי בשעה זו מתקיימות שיחות בצרפת בקשר למסירת הגולן לסורים, ושאלתי האם כבוד הרב יכול לתת הוראה לטייס לטוס מעל רמת הגולן, בכדי שהרב יוכל לעשות תיקונים לביטול הגזירה.

הרב אכן נתן הוראה וטסנו מעל הגולן. הרב ישב בקדמת המטוס והתחיל בתפילותיו ובכוונותיו. אנחנו, שישבנו מאחור, חשנו את ההילה שהייתה מעל לרב זצ"ל. בהגיענו לירושלים נתבשרנו כי השיחות עלו על שרטון והגזירה התבטלה.

בחסדי ה', תפילת הרב מעל רמת הגולן בשעת השיחות עשתה כנראה רושם בשמים, כך שהופרו כל עצות אויבנו והגולן ממשיך ב"ה להיות חלק בלתי נפרד מארץ ישראל.

שאלות

יש קץ לימי הרעה. האם יש בעיה להגיד את המילים "ואין קץ לימי הרעה" בפיוט "מעוז צור"?

תשובה:

טוב מאוד לשנות את המילים "ואין קץ לימי הרעה". המילים הללו מתאימות לאדם שנמצא בבית סוהר מרוחק מהוריו ומכל טוב. כך היינו בחו"ל בשעה שכתבו את המילים של השיר הזה. ובימים ההם המילים הללו היו מאוד נכונות.

המציאות של ימינו היא כזאת שכל כך טוב הקב"ה משפיע על עם ישראל בדור הזה, ולכן זו כפיות טובה לומר: "אין קץ לימי הרעה". תחשוב על חתן שתחת החופה ליד הוריו שגידלו אותו בשפע גדול כל ימיו וליד רעיתו החדשה והשמחה הוא אומר: "אין קץ לימי הרעה שעברו עלי" - אין לך כופר בטובה יותר ממנו.

אני לא פוסק שאסור לשיר את המילים הללו. אני לא שר אותם כיון שזה נראה לי כמו כפירה בטובתו של הקב"ה שמאיר לנו פנים כל כך.

אני מרגיש שצריך לשיר לה' על הנסים הנפלאים שעשה לנו מאז ועד היום. נסים מופלאים של הארת פנים גדולה. נסים של הצלה כמו שהיו ביציאת מצרים. תזכור. ישראל של היום נחשבת למעצמה צבאית, כלכלית, חקלאית ומדינית. גם מבחינה רוחנית - במדינת ישראל של ימינו יש יותר לומדי תורה ממה שהיו באלפים השנים האחרונות.

איך אפשר לומר "אין קץ לימי הרעה"?

ויהי נועם עם המשפחה. כתוב ב"מאמר מרדכי" שטוב לומר אחרי הדלקת נרות חנוכה ''מזמור שיר חנכת הבית'' ואת הפסוק "ויהי נעם" ו''יושב בסתר'' שבע פעמים. האם צריך לומר את הנ''ל מיד אחרי ההדלקה, או שאפשר לשיר לפני כן שירי חנוכה? לפעמים למשפחה אין כוח לחכות.

מצווה לשיר עם המשפחה קודם.

בחורה רווקה שגרה לבד ולא הדליקה נרות חנוכה ביום הראשון, האם צריכה לברך  "שהחיינו" ביום השני?

צריכה לברך "שהחיינו" בהדלקה הבאה שלה.