ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הלכות כלליות
לדוגמא: הגמרא (מסכת שבת דף קז ע"ב) אומרת שאין איסור דאורייתא בצידת חיה שאין במינה ניצוד, כלומר אין בה שימוש לבני האדם.
לאור הדברים, נשאלתי אם מותר לסגור זבובים בתוך קופסה, מפני שיש כאן שני צדדים להיתר: א. אין במינו ניצוד – אין לאדם שימוש בזבוב. ב. הסגירה בקופסה אינה מנגישה את הזבוב. ברגע שיפתח את הקופסה ללא ספק הזבוב מיד יעוף החוצה. הסבירות לתפוס את הזבוב, גם אחרי סגירתו בקופסה, נמוכה ביותר.
הטור (בסימן שטז) מדבר על בית שיש בו זבובים, ויש שם קופסה שהזבובים מטיילים בה. בעל התרומות אוסר לסגור את הקופסה, מפני שיש כאן איסור צידה מדרבנן. אך הטור חולק עליו, משני טעמים: א. "שאין הזבובים ניצודין בתיבה, שאם בא לפתוח התיבה וליטלם – יברחו". ב. אין כאן כוונה לצוד.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
35 - חמדת השבת: לחם משנה קפוא
36 - חמדת השבת: סגירת זבובים וספק פסיק רישא
37 - חמדת השבת: ברכת 'שעשה נסים לאבותינו'
טען עוד
הבית יוסף דוחה את דבריו, ומכריע כדברי בעל התרומות. בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שטז ג) הוא פוסק שאסור לצוד זבובים, הרמ"א מזכיר את המחלוקת, כותב בסתם שאסור לסגור קופסא שיש בה זבובים, ומוסיף שיש מקלים אם סביר שכאשר יפתח את הקוספא הזבובים יצליחו לברוח ממנו.
בילקוט יוסף, לאור פסיקת הרב עובדיה ביביע אומר, פוסק כדברי הטור, אם הזבובים מציקים לו, מפני שיש כאן שני דרבננים (שאין דרכו להיות ניצוד, ושהצידה לא יעילה מפני שלא יוכל לתפוס את הזבובים) בהקשר בו מעוף הזבובים מצער אותו.
הט"ז מבאר את הטור בצורה שונה: אם יש זבובים בקופסא, גם הטור מסכים שאסור לסגור את הקופסא. הטור מדבר על מצב בו הוא אינו בטוח אם יש זבובים בקופסא. למעשה הט"ז מתיר לנפנף להעיף את הזבובים הנראים ואז לסגור את הקופסא, גם אם יתכן ונותרו שם זבובים.
לכאורה הדבר מפתיע: אם לא נותרו זבובים, אין שום סיבה לאסור. מדוע הט"ז חושב לאסור? מפני שהוא יודע שיתכן ויש שם זבובים. ואם יש שם זבובים, הוא צד. אם כך, מדוע מותר לו לסגור את הקופסא?
בכדי להסביר את דבריו, נשווה את הדברים לדיני דבר שאינו מתכוון:
אדם גורר ספסל על גבי קרקע. יתכן ויהיה לו מידע מספיק על הכובד של הספסל והצפיפות וקשיחות של הקרקע בכדי לדעת אם הוא יותיר אחריו חריץ. אם הוא יודע שלא, ודאי שזה מותר. אם הוא יודע שזה יותיר חריץ, הדבר אסור בוודאי, שכן זהו פסיק רישא. ואם הוא אינו יודע? היה מקום לדרוש ממנו לכאורה להביא סיסמוגרף ופיזיקאים ולהכריע אם הספסל יותיר חריץ או לא, ורק לאחר מכן יידע אם מותר לו לגרור את הספסל. אך אנו לא דורשים את זה ממנו. כל עוד הוא בספק אם יש כאן פסיק רישא, זה כבר לא נקרא פסיק רישא, אלא דבר שאינו מתכוון.
אומר הט"ז: מוכח מכאן שכל עוד אין לאדם ידיעה אם יש פסיק רישא, הדבר מותר. אם כך, הוא הדין לסגירת הקופסא: אין לאדם מידע שסגירת הקופסא תכלא זבובים, מפני שהוא לא בטוח אם יש זבובים. לכן מותר לסגור את הקופסא.
בדרך כלל דבר שאינו מתכוון הוא דבר שאין לנו כלים סבירים לבחון את המציאות. הט"ז מרחיב את ההגדרה לדברים שניתן לראות בעיניים אנושיות, לא מוטל על האדם להתחיל לחפש את הבעיות. מכיוון שהתורה התירה דבר שאינו מתכוון, מותר לו, לא לחפש את האיסורים. ולכן פסיק רישא המוטל בספק זהה לדבר שאינו מתכוון.
נראה שהדבר מבוסס על הבנת מושג פסיק רישא. התורה אינה אוסרת לעשות פעולה, גם אם תתכן תוצאת מלאכה אסורה ממנה. אך אם התוצאה וודאית, אסור. מדוע? הרי גם במקרה בו התוצאה וודאית האדם אינו מתכוון לתוצאה הזאת?
התשובה היא שאם התוצאה וודאית, האדם אינו יכול להתחבא מאחורי חוסר הכוונה. הוא מודע לתוצאה, שבהכרח תבוא, ולכן אנו משייכים אליו את התוצאה.
מחדש הט"ז שאת זה נאמר רק אם האדם באמת יודע. כל עוד חסר לו מידע התוצאה נידונה כנעשתה בחוסר כוונה.
המרדכי על מסכת עבודה זרה מביא את הדין שכתבו ראשוני אשכנז, שאסור לחתות את האש שתחת קדירה של נכרים, שמא הנכרים הכניסו בשר וחלב, ונמצא שהוא בישל בשר בחלב. שואל רע"א: מדוע, הרי אין לו כוונה לבשל בשר בחלב? אומר רע"א: בגלל שיש הבדל בין ספק שניתן להכריע על ידי התבוננות נוכחית וספק שניתן לברר רק בעתיד. את השאלה אם הספסל ישאיר חריץ אדם רגיל יכול להכריע רק בעזרת ניסוי. אך האם הגוי הכניס בשר וחלב אפשר לברר כבר עכשיו. אם כך, יש כאן ספק פסיק רישא, שצריכים לדון בו לאיסור, בשונה מדבר שאינו מתכוון, המותר.
אם כך, גם במקרה של הזבובים קורה דבר דומה: אם יש זבובים, ודאי שיש איסור. האדם יכול לברר את מציאות הזבובים כבר עכשיו, ולכן רע"א יאסור, כדברי הבית יוסף בניגוד לט"ז.
למעשה הביאור הלכה מכריע כדברי הט"ז, לכל הפחות לעניין מלאכת צד, ובוודאי לעניין צידת דבר שאין במינו ניצוד.
אם כך למעשה: לפי הרב עובדיה מותר לסגור את התיבה גם אם הזבובים נמצאים בה. לפי הביאור הלכה מותר לסגור את התיבה רק אם אינו יודע אם יש שם זבובים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
