ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
נעסוק בשאלה אם שמן זית שנוצר בנס נחשב שמן זית או שמא הוא נחשב משהו אחר. בסוף השיעור ניגע אם הסוגיא של שמן נס קשורה לסוגיית בשר מתורבת. כלומר האם בשר מתורבת צריך להיות מבהמה כשרה ושחוטה, והאם בשר מתורבת נחשב מאכל בשרי או מאכל פרווה.
נקדים ונציין שהשאלה הנ"ל (איך הדליקו בשמן נס) אינה קשה לפי חלק מההסברים של הבית יוסף בביאור אופן הנס. נסביר:
זה לשון הבית יוסף (סימן תרע):
"ואיכא למידק למה קבעו שמנה ימים דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות.
וי"ל שחילקו שמן שבפך לשמנה חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והיה דולק עד הבוקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס.
ועוד י"ל שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחלה וניכר הנס אף בלילה הראשונה.
אי נמי שבליל ראשון נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ובבוקר מצאו הנרות מלאים שמן וכן בכל לילה ולילה". עכ"ל הבית יוסף.
לפי התשובה הראשונה של הבית יוסף לא קשה הקושיא איך הדליקו בשמן נס, מכיון שהנס היה באיכות השמן ולא בכמות. יוצא שהדליקו בשמן זית ולא בשמן נס.
התשובה השלישית של הבית יוסף היא שבבוקר מצאו את הפח מלא בשמן. יש מקום להסתפק אם כוונת הבית יוסף שבאמת השמן נשרף, אך שוב נתמלא עד הבוקר בנס. או שמא כוונתו שאף פעם השמן לא נחסר. (ולפי זה אילו היו בודקים לפני הבוקר היו רואים שהנרות מלאים, אלא שבפועל לא בדקו עד הבוקר, או שבבוקר הנס היה בולט יותר מאשר בלילה).
המנחת אשר (חנוכה סי' א) הבין בפשטות כאפשרות השנייה. הרבי מלובביץ (אוצר ליקוטי שיחות חנוכה שיחה א) בתחילת דבריו בשיחה הבין שהשמן נשרף ושוב נתמלא. בהמשך דבריו חזר והסביר שהשמן אף פעם לא נשרף, כעין האש בסנה, שהאש בער והסנה איננו אוכל. לפי ביאור זה בדברי הבית יוסף לא קשה הקושייה איך הדליקו בשמן נס, כי הרי הם לא הדליקו בשמן נס אלא בשמן טבעי, והנס היה באיכות השמן כמו בתירוץ הראשון (עיין שם בשיחה שהרבי ביאר את עומק הנס והמשמעות בכך לעבודת ה').
אך לתירוץ השני של הבית יוסף אכן משמע שהשמן נשפך לנרות, ושוב שמן חדש נוצר, ומילא את הכד. ואם כן יש לשאול לתירוץ זה, איך הדליקו בשמן נס? והרי צריך להדליק בשמן זית.
מצינו כמה תירוצים לשאלה זאת:
המנחת אשר (מועדים, חנוכה סי' א) כתב שאכן אין בעיה להדליק בשמן נס. שמן שנוצר בנס אך דומה לחלוטין לשמן זית רגיל הרי שהוא שמן זית מבחינה הלכתית. וכתב שכך עולה מהסוגיא במנחות. זה לשון הסוגיא במנחות (סט:):
"בעי ר' זירא: חיטין שירדו בעבים, מהו? למאי? אי למנחות, אמאי לא? אלא לשתי הלחם מאי? ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא, אבל דעבים שפיר דמי, או דלמא ממושבותיכם דווקא, ואפילו דעבים נמי לא? ומי איכא כי האי גוונא? אין, כדעדי טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי".
ופירשו שם התוספות (ד"ה חיטין): "אלא נראה לי דעל ידי נס ירדו בעבים כי הנהו אטמהתא דפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נט:)".
הרי לנו מדברי התוספות, שחיטים שירדו בנס נחשבים חיטים, וכל השאלה של הגמרא היא אם הם נקראו ממושבותיכם או לא.
אך יש לדון בתירוץ זה. רש"י הסביר אחרת מתוספות שם. ז"ל רש"י: "שירדו בעבים - עם המטר כששתו העבים באוקיינוס בלעו ספינה מליאה חטין".
יתכן שרש"י בכוונה לא הסביר כתוספות משום שלדעת רש"י חיטים שירדו מהשמיים אינם נחשבים לחיטים כלל. כך כתבו מרן הראי"ה קוק (אגרות הראי"ה ח"ג תשצז), והגרי"ש אלישיב (הערות למסכת שבת כא:).
הערה נוספת, שגם בדעת התוספות יש לומר ששמן נס, אף שנחשב שמן, מכל מקום אינו נחשב שמן זית, וכמו שחיטים שירדו בעבים אף שנחשבים חטים אינם נחשבים ממושבותיכם. כך הבין החידושי הרי"מ (הובא בכלי חמדה ויקהל אות ה).
אמנם לכאורה יותר מסתבר שאם השמן נחשב שמן אזי הוא גם נחשב שמן זית. קשה לחלק כדברי חידושי הרי"מ שהשמן נקרא שמן אך לא שמן זית. אין זה דומה למושבותיכם שאינו תכונה מסוימת של פרי, אלא מקום גידולו שיש בו קדושה מיוחדת. (אגב, לגבי השאלה אם ניתן להדליק במנורה בשאר שמנים כאשר אין שמן זית עיין אגרות הראי"ה שם, ובמה שכתב לו הכלי חמדה ומובא בטוב ראי שבת כא:).
חידושי הרי"מ תירץ: "בנס חנוכה על כרחך היה רק ברכה ולא נס, ואם כן אותו השמן זית נתווסף ונעשה הרבה, עכ"פ כיון דבא מכח שמן זית המיעוט, הכל הוא שמן זית, וכשר למנורה".
כלומר, מכיון שהשמן נס לא נברא יש מאין אלא היה מעט והתרבה, הרי שהשמן נחשב שמן זית, ואינו נחשב שמן נס. כדבריו כתב באגרות הראיה (שם).
וצע"ק, שסוף סוף מדובר על שמן שנוצר בנס.
עוד כתב המנחת אשר (שם): "אך באמת תמה אני על קושיות מעין אלה, והלא הנס נעשה בשמן שבמנורת המאור, הרי שמן השמים נקבע ומפי הגבורה שידליקו בשמן זה ומה יש לדון אחר מדותיו של הקב"ה, אלא פשוט שאין כ"ז אלא בדרך דרוש, וכמ"ש דרוש וקבל שכר." עכ"ל המנחת אשר.
אך לענ"ד צ"ע, שאף אם רואים שה' עושה נס אין זה מתיר את האסור, או משנה את דיני וקצת ראיה לדבר בתענית (כד.): "אמרה ליה: בא וראה מה עשה לך אוהבך! - אמר לה: העבודה! הרי הן הקדש עליך. ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל".
עוד לגבי דין שמן שנברא בנס, ראה רד"ק מלכים ב (ד ז) בשם התוספתא לגבי השמן נס שעשה אלישע שהיה פטור ממעשרות.
האם יש ללמוד משמן נס לדין בשר מתורבת?
הג"ר יעקב אריאל והגר"א וייס כתבו שיש להוכיח משמן נס לדין בשר מתורבת, שיש להחמיר בשמן מתורבת שדינו כבשר היסודי שממנו התפתח לכל דבר, והבשר נחשב כמאכל בשרי, והוא צריך להיות מבהמה כשרה ושחוטה.
ז"ל הגר"י אריאל (תחומין לו):
"אך באמת יש להתיחס להשוואה זו בין מלאכותיות לניסיות מנקודת מבט אחרת. הכלי-חמדה העיר מהתוספתא, שהביא הרד"ק, על נס חנוכה, הרי שמן של נס אינו שמן זית, והתורה אמרה במפורש "שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". וא"כ כיצד הדליקו את המנורה בשמן שאינו שמן זית? וכתב דבר מסתבר, שיש לחלק בין שמן שכולו נוצר ע"י נס, לבין שמן שהתרבה מיניה וביה. שמן שנתרבה מיניה וביה דינו כמו השמן המקורי. השמן המקורי שנותר באסוך של האלמנה היה כבר מעושר, לכן כל השמן שנוצר ממנו היה פטור ממעשרות. וה"ה נס פך השמן בחנוכה. השמן שהיה חתום בחותמו של הכה"ג היה שמן זית ולכן כל השמן שהתרבה ממנו היה אף הוא שמן זית. ולענייננו, הבשר המתורבת נוצר כולו מן התאים הראשוניים שהיו בשר מן החי, ע"י תהליך הזהה לטבע. המדענים למדו לחקות את דרך התרבות התאים, הנעשית באופן טבעי ע"י התחלקות תאים ובנייתם ע"פ הצופן הגנטי הטמון בגרעין התא. הלכך כל הבשר שנוצר מהם אף הוא אסור באיסורא במה"ח".. עכ"ל הגר"י אריאל.
וז"ל הגר"א וייס:
"לענ"ד ברור ופשוט דכל שדומה לבשר בצביונו ורקמתו וטבעו בשר הוא ואין כלל נפ"מ כיצד בא לעולם. ואין זה דומה כלל למאכל היתר שטעמו כטעם איסור, וכמו חצילים בטעם כבד או חלב שקדים וכמו שמצוי היום בתעשיית המזון שיש חומרי טעם מלאכותיים, דכל אלה היתר המה ולא איסור, משא"כ בבשר זה שבכל בדיקה מעבדתית יוכח שמדובר בבשר ממש.
וראיה לזה מהמבואר במס' מנחות (ס"ט ע"ב)...
וע"כ כנ"ל דכל דהוי בשר בטבעו וצביונו בשר הוא.
וכיוצא בדבר נראה בנס חנוכה, דכבר הביאו בשם האחרונים מה שהקשו איך יצאו ידי חובת מנורת המאור שבמקדש בשמן של נס והלא בעינן שמן זית ושמן זה לא מן הזיתים יצא. ופלפלו בזה לפי התירוצים השונים של גדולי הדורות הבית יוסף והפרי חדש בביאור עצם הנס של ריבוי השמן, ואכמ"ל.
אך פשטות הדברים דאין בזה קושיא כלל דשמן זית שנברא ע"י נס שמן זית הוא לכל דבר ולעולם אין הגדרת החפצא תלויה בסיבת היותו, אלא בצביונו ומהותו, אם השמן בצביונו בדמותו ובטעמו שמן זית הוא כשר הוא למנורה. (ועיין בזה במנחת אשר מועדים ח"ב סימן א')".
הרי שהגר"י אריאל והגר"א וייס למדו משמן נס בחנוכה לאסור בשר מתורבת שלא הגיע מבשר בהמה כשרה ושחוטה, ושהבשר נחשב בשרי.
הגר"י אריאל למד מהכלי חמדה שאם המאכל התרבה מיניה וביה אזי זה נחשב כמו המין המקורי. והגר"א וייס למד שאם המאכל הוא בצורתו ובתבניתו של המאכל הבסיסי, הרי שזה נחשב אותו המין מבחינה הלכתית.
אך לענ"ד נראה שאין אפשרות לדמות ממש, ומסתבר שדבריהם נאמרו כתוספת חיזוק לשיטתם. משום שיש לחלק בין שמן נס לבשר מתורבת שנתרבה באופן טבעי. ונראה שיש לחלק לקולא ולחומרא לכל כיוון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
