בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויחי
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
מספרים, שפעם בא דרשן אחד לעיר, והוכיח קשות את בני העיר על רשימה ארוכה של חטאים שמצא בהם. היה שם אחד הצדיקים, שדרכו הייתה ללמד זכות על ישראל, ודברי התוכחה הקשים והקטרוג על ישראל עם קדושים, לא מצאו חן בעיניו.
מה עשה? הזמין את אותו דרשן לבוא ולהתארח בביתו, ולסעוד על שולחנו. בשעה שנותרו שניהם ביחידות, שלף הצדיק סכין גדולה, וציווה לאותו דרשן: "התוודה מיד על עוונותיך, כי בעוד רגעים אחדים, אתה נפרד מזה העולם"!
נבהל הדרשן, התחנן על חייו, ושאל את הצדיק: "מדוע אתה זומם להרגני"?
אמר לו הצדיק: "דע לך, אני עושה זאת למען פרנסתם של בני עירי. בעיר הסמוכה, יש קבר של צדיק, שרבים פוקדים אותו, ואגב עלייתם לקבר הצדיק, הם רוכשים סחורות בחנויותיהם של בני העיר הסמוכה, ופרנסתם מרובה. בעירנו אין קבר של צדיק, והתנועה דלילה, ופרנסתנו מועטה. ברצוני, שגם בעירנו יהיה קבר של צדיק. לפי דרשתך, הבנתי שאתה צדיק גדול, לכן וודאי תסכים למות ולהיקבר כאן, ולזכות את עירנו בקבר של צדיק".
נבהל הדרשן, וצעק: "איני צדיק, כי חטאתי חטאים רבים, והחל למנות ולפרט את חטאיו המרובים". כשגמר הדרשן לפרט את חטאיו, הוריד הצדיק את הסכין ואמר לדרשן: "אם כה רבים חטאיך, הכיצד העזת לדבר בגנותם של ישראל"?
סיפור יפה, שבא להמחיש את דברי חז"ל – "לעולם הווי דן את כל האדם לכף זכות". סיפור זה גם מלמד אותנו, שהדרך לדון לכף זכות עוברת דרך אימוץ נקודת מבט, שבה במקום להתמקד בשלילה של האחרים, עלינו לנסות לזכך ולהעלות את עצמנו.
וכך מצאנו בבעל שם טוב הקדוש (עמוד התפילה ועוד) שאומר לאדם להפוך את המבט, ולהתמקד בתיקון עצמי, שאם רואה עבירה באחרים, הרי משהו ממנה מצוי בו, לפחות באופן דק מן הדק. לדוגמא – מי שרואה עבודה זרה, הרי שיתכן שמלמדים אותו בכך שעדיין לא תיקן את מידת הכעס, ו"כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".
כחלק מאותה אמירה, יש מצבים נוספים שעלינו להפוך את מבט הגנאי על האחרים למבט מזכך שמעלה אותנו מבפנים –
א. כשמטיחים באדם דברי ביקורת, האינסטינקט הטבעי של האדם להתמקד באחרים, לנסות לענות לביקורת בתוך תוכו או לחילופין להאשים את המבקרים. אך לפי מה שכתבנו, על האדם לנסות לחשוב – כיצד הביקורת הזאת יכולה להעלות אותי.
ב. בתאוות עבירה שבאה לאדם, הרי גם זה מפגש של האדם עם כוח של גנאי. ומצאנו בבעל שם טוב הקדוש, שגם כאן על האדם להפוך את הגנאי לטוב - לנסות לברר את אותו כוח, למצוא את הנקודה הרוחנית האלוקית שבו, ולרומם אותה המידה לטוב. כך אם בא לו הרהור עבירה באישה, הרי עליו לרומם ולהפוך זאת לאהבת ה'. כי מתמקד בכוח הטוב שבקרבו.
ואפשר לבאר שזו הייתה דרכו של יוסף הצדיק. כשבאה אשת פוטיפר להכשילו, אומרים חז"ל (סוטה לו:): "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם...".
ואפשר לבאר, שיוסף אחרי כל הזיכוך שעבר, אחרי כל התוכחות והקשיים שעבר בחייו, הפנה את מבטו למבט פנימי מזכך. כשבאה לפניו אהבה פסולה, הביט לתוכו פנימה, וזיכך והעלה את כוח האהבה שבקרבו, וכשהסתכל בחלון – שהיה כעין ראי, ראה את דמות דיוקנו שלו הדומה לדמות דיוקנו של אביו, ואז התעוררה בו האהבה לאבא, שאביו אהבו. ומתוך כך גם תיקן את מידת האהבה לאחיו, החרותים באבני החושן, ולימד עליהם זכות שכל מעשיהם יהיה סופם לטובה.
וזה שעמד לו אחר כך בפרשיות מקץ – ויגש להוכיח את אחיו מתוך אהבה ולהעלותם, עד ששבו בתשובה שלימה, ויכול היה להתגלות אליהם.
וזה מה שלימד אותם יוסף בפרשת ויחי, כשבאו אליו אחיו לאחר פטירת אביו, ונפלו לפניו וביקשו את סליחתו. או אז אומר להם יוסף את אחד מלקחי חייו העמוקים – הפכו את המבט מהשלילה החיצונית לכף הזכות הפנימית, "אלוקים חשבה לטובה... להחיות עם רב".
שנזכה, שנזכה...



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il