ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מנהיגות
- מלוכה
- ספריה
- קומי אורי
- יב - הנהגה
עתה, לאחר ששככו קצת קולות המלחמה, מגיעה העת לדון בשאלות מפתח על מידת מעורבותה של הנהגה תורנית בהכוונתה של ממלכה ישראלית. שאלה זו עולה בשני מישורים - האחד, תיאורטי כרגע: כיצד צריכה להיראות ממלכת ישראל שבראשה מלך המשיח; והשני, מעשי עד מאוד: כיצד משליך הדבר על התנהלותנו הצבאית והמדינית כבר כעת.
דומני, שאחת הסוגיות שדרכן ניתן לבחון את יחסה של תורתנו הקדושה לסוגיה זו, היא שאלת הצורך ברשות הסנהדרין ליציאה למלחמה.
שנינו במסכת סנהדרין (פרק א משנה ה) : "ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד". מכאן, לכאורה, שאחד מן התנאים להוצאה של צבא ישראל למלחמה, הוא קבלת רשות מבית-דין הגדול לפעולה זו. הגמרא (בדף טז עמוד א), עוסקת במקור שממנו נלמד דין זה, וז"ל: "אין מוציאין כו'. מנהני מילי? -
אמר רבי אבהו: דאמר קרא [במדבר כ"ז] ולפני אלעזר הכהן יעמד, הוא - זה מלך, וכל בני ישראל אתו - זה משוח מלחמה, וכל העדה - זה סנהדרי. ודילמא לסנהדרי הוא דקאמר להו רחמנא דלישיילו באורים ותומים? - אלא, כי הא דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו, והיה מנגן מאליו. מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין לפרנסה! אמר להן: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו. אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצין באחיתופל, ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים...". עפ"י גמרא זו, מדובר בדין דאורייתא, הנלמד מן הפסוקים העוסקים בנהלי היציאה לקרב שנאמרו ליהושע. יתירה מזאת, כך גם למדנו מהתנהגותו של דוד המלך ע"ה, לפני היציאה לקרב.
נשים לב - מדובר כאן רק ביציאה למלחמת הרשות. במלחמת מצווה, באופן פשוט, אין צורך כזה כלל, והמלך רשאי להוציא למלחמה גם בלי רשות הסנהדרין.
וכך גם פוסק הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק ה הלכה א): "ולא מוציאין למלחמת הרשות... אלא על פי בית דין הגדול..." וכן בהלכות מלכים (פרק ה הלכה ב): "מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד".
עד כאן, הכל לכאורה נראה פשוט. אלא, שבדברי רש"י בפירושו לסוגיה המקבילה בברכות (ג ע"ב), מצויה פרשנות שמעוררת שאלה, וז"ל: "ונמלכין בסנהדרין - נוטלין מהם רשות, כדי שיתפללו עליהם". והשאלה בה דנו רבות הפוסקים בעקבות דברי רש"י אלו - האם צריך את אישורם של חברי בית הדין הגדול, או שמא רק את תפילתם? עד כדי כך, שמחלק מן הראשונים עולה, שאין חובה מלאה להימלך בסנהדרין, אלא רק בתנאים מסוימים.
הר"ן, על המשנה לקמן (כ' ע"א), המונה בין זכויותיו של המלך גם את היכולת להוציא את העם למלחמת רשות על-פי בית-דין, כותב: "פירוש, שהמלך יכול להכניס העם ולהוציאם למקום חפצו, וזו אחת ממעלת המלכות, דאין לפרש שהכוונה לומר שאינו מוציאם אלא בבי"ד של ע"א, א"כ אין זו מעלה אלא שפלות..." כלומר, על-פי שיטתו של הר"ן, לכאורה, המלך אינו חייב לקבל את רשות בית הדין, אלא זוהי המלצה כביכול, ירצה ישמע לה, לא ירצה - יתעלם ממנה!
המאירי, בפירושו לסוגיה כאן, מחלק בין שני צרכים שונים: "אבל שאר מלחמות שהוא עושה מעצמו, מצד רצון או להרחבת גבולו, או לפרסם גבורתו, הרי אלו מלחמת רשות ואין יכול לכוף את העם לצאת בה אלא עפ"י בי"ד של שבעים ואחד". כלומר - רשות נתונה לו למלך לצאת גם בלי הסכמת בית הדין, אלא שסמכותו לכוף את העם מותנית באישור בית-דין.
גם הבנה זו קשה בלשון המשנה, הקובעת כי "אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד", משמע - בלא אישורם, אין כלל לצאת.
נמצאנו למדים, שישנן כאן שלוש מגמות בין הראשונים:
הר"ן - המלך כלל אינו תלוי באישור בית-דין, אלא מומלץ שישאל אותם.
המאירי - המלך אינו תלוי, והוא רשאי להוציא למחמה אף בלי בית-דין, אלא שאז אין ביכולתו לכוף את העם לכך.
רש"י - הצורך לבקשת הרשות, נובע מן הצורך שבית הדין הגדול יתפללו על הלוחמים. יש להדגיש, שלא כפי שהבינו חלק מן האחרונים, שגם לרש"י ישנה תלות בבית הדין, והמלך אינו רשאי להוציא את העם בלי להימלך בהם. אלא שמטרת ההימלכות איננה עצם ההסכמה, אלא התפילה שתנבע מכך.
ועדיין נראים הדברים כפשוטם, כפי הבנת הרמב"ם שלעיל, שהמלך אינו רשאי כלל להוציאם בלי רשות, וממילא צריך לברר יותר את מטרת ההימלכות בהם.
דומני, שהכיוון הפנימי ביותר נמצא בדברי המהרש"א כאן, וז"ל: "ועוד, נטלו עצה מסנהדרין, איך יתנהגו במלחמה ע"פ התורה בכמה דברים במלחמה". כלומר - אכן, על המלך מוטלת חובה להימלך עם הסנהדרין, אבל לא מפני שעצם ההחלטה האם לצאת למלחמה חייבת לעבור את אישורם, בשל המשמעות הגדולה שלה, מבחינת חיי אדם וכד', אלא כדי שמהלך המלחמה ינוהל על-פי דרכה של תורה, על-פי ההלכה והמוסר התורני, על-פי דרך ה' ולא בדרכי המלחמות בהם נוהגים הגויים.
אומנם שיטת המהרש"א קצת קשה, שכן חובת ההימלכות בסנהדרין קיימת רק במלחמת רשות, ולכאורה גם מלחמת מצוות צריכה להתנהל על-פי התורה, אך למרות זאת ניתן לראות כאן מגמה כללית נכונה - לפני יציאה לשדה הקרב, על ההנהגה המדינית להימלך בהנהגה הרוחנית, כדי שזו תדריכה בדרך הנכונה, כיצד נלחמים.
שאלת רב בקרב
המסר העולה מכל זה ברור - הנהגת המדינה הישראלית חייבת להיות תורנית. לתורה יש מה לומר בכל תחום, והיא שולחת את פארותיה לכל ענף מענפי חיינו. הרוצה להפריש בין התנהלות המטבח ותפילה, לבין התנהלות חיי היום-יום, ולתחום את תחומה של התורה ושל מלמדיה לתחום הצר של "חיי הדת", טועה ומטעה, ומצמצם את האור הא-לוהי שגנוז בתורה. איש ההלכה המאמין, מאמין שההלכה איננה רק קובץ חוקים יבשים הבאים לנהל את חיינו, כי אם תמצית גילוי רוח ה' יתברך אשר מתגלה עלינו על-ידי תורתו, ולאורה נלך, בכל אורחות חיינו.
ניתן להדגים זאת בכמה דוגמאות בולטות. הכרעה בשאלות מוסריות המתעוררות בשדה הקרב, למשל, חייבת להתקבל על-פי שיקול דעת תורני. ההלכה קבעה מסמרות של ברזל בשאלות של סדרי עדיפויות בהצלת חיי אדם, בהקדמת הצלת אדם מישראל למי שאינו וכד', ובשאר שאלות מוסריות, כגון היחס לענישה קולקטיבית, ובשאלות נלוות שעולות תוך כדי המערכה. בעיצומה של המערכה בלבנון קיבלתי כמה שאלות מתלמידים שהתלבטו האם מותר להם לאכול אוכל של אוכלוסיה אזרחית שברחה, במצבי חוסר קשים שבהם היו מצויים. הצבא הנחה אותם הנחיה מסוימת, אך הם רצו לדעת את עמדתה של ההלכה בנושא, כמובן. אלה אומנם שאלות צדדיות, אך גם להן השלכה ישירה על התנהלות המערכה, והן אמורות להיות מוכרעות על-ידי אנשי הלכה מובהקים.
יתירה מכך - כל המגמה שעומדת מאחורי מלחמה, וקובעת את המצווה שבה, צריכה להיות לאורה של תורה. כל כך כאב לי, שבמשך כל הקרבות והמלחמה, לא נשמע קול אחד שיקום ויאמר: "לא על קרקע גזולה אנו נלחמים, אלא על אדמתנו הקדושה, שנצטווינו לרשת אותה ולא להשאירה תחת שלטון העמים. אנו באנו הנה לא כדי לנקות את קיני הטרור המאיימים על ערי ישראל, אלא מפני שכאן זו ארץ-ישראל, ואנו מצווים לכבוש אותה ולהישאר בה לנצח נצחים! (דרך אגב, תחשבו מה זה היה גורם מבחינת תחושת הניצחון. הרי במלחמת ששת הימים, העולם כולו עמד מתפעם כנגד ניצחוננו הנסי. במה הוא התבטא? אבידות בנפש היו, רבות פי כמה מאשר במלחמה האחרונה. מדוע אם כן יצאנו כמנצחים? משום שסיימנו את המלחמה שולטים בשטח שלא היה בידינו קודם, ונלקח מאת שכנינו. זאת השפה המובנת במזרח התיכון - שפת כיבוש הקרקע. לערבים חשובה הקרקע יותר מכל דבר אחר. לא מפריע להם להקריב כמה מאות חללים, אך אובדן טריטוריאלי היה מרתיע אותם מהמשך דרכם. אם אויבינו יידעו, שהמחיר על כל פעולה מצדם, ביו"ש, בעזה ובצפון, יהיה העברת שטח לשליטתנו הנצחית, הם לא יעזו לפגוע בנו!)
כל זה, מפני חסרון הנהגה תורנית ראויה. הנהגה שתציב אתגרים תורניים למדינה כולה, של ניהול הממלכה על-פי רצון ה' ושאיפה להיות יסוד כסא ה' בעולם. להנהגה כזו אנו מייחלים, ואליה עינינו תלויות. השאלה מה עלינו לעשות כרגע, כל עוד לא זכינו להתממשות חזון מלא זה, דורשת במה רחבה יותר לצורך בירורה וליבונה המעמיק. ויהי רצון, שה' יתברך יערה רוח ממרומים על כל בניו רחומיו, שישובו לפניו בתשובה שלמה, ויבקשו את ה' א-לוהיהם ואת דוד מלכם!
__________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.









