בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וארא
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
'עלילת בייליס' היא עלילת הדם הגדולה האחרונה, שהתרחשה כשהעולם כבר החשיב עצמו כעולם מודרני ו'נאור'. במהלך המשפט של אותה עלילה, התרחש מאורע מעניין שקשור לפרשת השבוע.
מסופר שבמהלך המשפט, קם לפתע הקטגור והצהיר: 'יש באמתחתי הוכחה מפורשת מתורתם של היהודים, שהם מערבבים (ח"ו) דם של נוצרים במצות של פסח. הרי בהגדה של פסח נאמר: "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים – דצ"ך עד"ש באח"ב".
(כמובן, כוונתו של רבי יהודה היה לתת סימנים למכות מצריים, והמילים הללו הם ראשי התיבות של מכות מצריים, המופיעים בפרשתנו, דם, צפרדע וכו'. אך אותו קטגור גוי רשע ניסה להפוך מילים אלו למצע לדברי הבלע והרשעה שלו, וכך אמר:)
בואו אני יסביר לכם את הפירוש של ראשי התיבות הללו, המשיך הקטגור הרשע, דצ"ך זה ראשי תיבות – דם צריכים כולכם, עד"ש זה – על דבר שהרגתם, באח"ב זה – בן אל חי בירושלים' (כוונתו של הרשע, שכביכול היהודים מערבבים דם במצות כהמשך לכך שהיהודים הרגו את אותו האיש של הנוצרים ימ"ש בירושלים).
הנוכחים נדהמו מהעלילה המרושעת, ומדבריו המחודדים של אותו רשע. אך אז קם הרב מזא"ה, רבה של מוסקבה, שסייע לצוות ההגנה, ובו במקום הדהים את הנוכחים בתשובה מבריקה.
'להיפך', אמר הרב מזא"ה, 'בראשי תיבות הללו כתוב שעלילת הדם לא נכונה, כי פירוש המילים הוא כך: דצ"ך זה – דברי צורר כזב, עד"ש זה – עלילת דם שקר, באח"ב זה מדבר על מי שכינית אותו 'בן אל חי', ובאמת הפירוש הוא – בן אישה חשודה בזנות...'.
סיפור יפה, אך כמובן רבי יהודה התכוון בראשי התיבות של המכות למשהו אחר, ובאמת כבר שאלו רבים מגדולי ישראל – מה בא רבי יהודה ללמדנו באותם ראשי תיבות? הרי ראשי תיבות כל אחד יכול למצוא לבד, ובוודאי יש לרבי יהודה כוונה נסתרת בהופכו את עשרת המכות לראשי תיבות.
פירושים רבים נאמרו מסביב לראשי תיבות אלו, אך יש גם שביארו על דרך הפשט, שאפשר להבחין שעשרת המכות מחולקות לשלוש קבוצות עם מאפיינים ייחודיים לכל קבוצה, ונביא את אחד המאפייינים.
הקבוצה הראשונה, שסימנה – דצ"ך, כוללת את המכות שפוגעות במקומות הכי נמוכים – במה שצמוד לפני האדמה. המים הזורמים על פני האדמה הופכים לדם, וגם הצפרדע והכינים הם חיות הרוחשות צמוד לקרקע.
הקבוצה השנייה שסימנה – עד"ש, כוללת מכות בבעלי החיים העומדים על האדמה, אך הם בעלי חיים גבוהים. ערוב, דבר ושחין הם כולם מפגעים בבעלי החיים ובאדם, העומד גבוה על פני האדמה.
הקבוצה השלישית שסימנה – באח"ב, כוללת מכות באוויר. הברד הוא באוויר, הארבה עף באוויר, והחושך גם הוא בשמיים ובאוויר. ה – ב האחרונה של מכת בכורות היא שוב פגיעה באדם, אך עיקרה ממש נטילת נשמתם של הבכורות, והנשמה היא אפילו מעל האוויר, ממש החלק אלוק'.
אם כן, ראשי התיבות הללו, מלמדים אותנו שיש הדרגה במכות, וה' הולך ומכה ושולט מהמקום הנמוך ביותר עד למקום הגבוה ביותר, בכל מרחבי החיים.
ובעצם זה כל עניינה של יציאת מצריים, כפי שנאמר בפרשתנו על מטרת המכות "וידעו מצריים כי אני ה', בנטותי את ידי על מצרים", כל העניין שמצריים ידעו, בדגש על המילה – ידעו. אנו יודעים שיש – חכמה, בינה ודעת, וכאן הדגש הוא על הדעת. מה הכוונה?
גם כשמשה בא בפעם הראשונה לפרעה ואומר לו לשלח את ישראל, עונה לו פרעה – "מי ה' אשר אשמע בקולו? לא ידעתי את ה'...". הוא לא כופר במציאותו של ה', הוא לא אומר שאין ה' (ח"ו), אלא אומר – איני יודע את ה', שוב הדגש הוא על הדעת. מה הכוונה?
דעת בעברית זה חיבור, כמו "והאדם ידע את חווה אשתו". החכם והמבין מכירים את המידע, אך רק מי שיש בו דעת גם מחובר לאותו מידע. זה נוגע אליו.
פרעה הבין שיש את ה' שברא את העולם, אך האלוקים הזה עדיין לא התגלה וניהל את העולם. לכן פרעה אומר "לא ידעתי את ה'", הוא אף פעם לא התגלה פה, ולא ניהל את העניינים, אז אולי הוא ברא את העולם, אבל הוא עזב אותו, ולכן פרעה לא יודע ולא מחובר לה'. ואכן אונקלוס מתרגם שם "לא התגלה לי שם ה'", כלומר הוא מתחבא ולא מתגלה.
ואז באים מכות מצריים, שנוגעים בכל רבדי העולם, מהאדמה עם רום האוויר, וכולם רואים שה' מנהל את העולם, והוא רוצה משהו מהעולם, והוא מתגלה וכולם יתחילו לדעת אותו, כי הוא מחובר לעולם.
וממילא הוא גם מצווה מה לעשות פה, ועלינו לשמוע בקולו.
שנזכה תמיד לדעת את ה', ושכל העולם ידעו את ה'!



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il