- מדורים
- חינוך ילדים
2
ההתלבטות בנוגע ליחס הראוי בין לימודי חול ללימודי קודש, באופן רחב יותר היא בעיקרה שאלה איזו "צידה לדרך" ההורים רוצים לתת לילדיהם. האם הם מעוניינים לגדל את ילדיהם שיהיו "יראי ה'... זרע קודש" ותחילת גידולם אמור להיות בעיקר מתוך לימוד תורה, או שהם מעוניינים לתת להם גם אפשרות בהמשך הדרך לצאת וללמוד בנוסף ללימודי קודש גם לימודי חול כדי שיוכלו לעבוד ולהתפרנס?
לעיתים רבות יש נטייה להכריע בשאלות כבדות משקל אלו בהחלטה אינטואיטיבית הנובעת מאופיו של הילד או מהרקע התורני של ההורים, אך נראה שכדי להכריע בשאלות אלו יש לעיין במקורות חז"ל העוסקים בהדרכה החינוכית הנכונה ובהתוויית דרך ראויה לפי הצרכים השונים של הילד, בגיל הנעורים וההתבגרות ובתור מבוגר.
היחס בין תורה ומלאכה
בחז"ל אנו מוצאים גישות שונות בנוגע למקומה של העבודה בחיי הפרט: "תנו רבנן: 'ואספת דגנך' - מה תלמוד לומר לפי שנאמר: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: 'ואספת דגנך' - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה... תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: 'ועמדו זרים ורעו צאנכם' וגו'. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: 'ואספת דגנך'" (ברכות לה, ב). לדעת רבי ישמעאל הדרך האידיאלית היא שילוב של תורה ועבודה, ואילו לדעת רבי שמעון האידיאל הרצוי הוא עיסוק בתורה.
איזה חינוך עדיף, תורה ואומנות או תורה בלבד? לכאורה מצאנו מחלוקת דומה לכך גם בנוגע לחינוך הילדים. הברייתא הפורטת את חיובי האב לבנו מונה שני חיובים בהקשר הלימודי: "ללמדו תורה... וללמדו אומנות" (קידושין כט, א). בזמן המשנה הכוונה הייתה ללמד את הילד אומנות מעשית (קידושין פרק ד, משנה יד), אך כיום מקובל לומר שכדי להשתלב במשק העבודה יש צורך במסד ידע נרחב, שנרכש באמצעות לימודי ליבה. אחרונים רבים מבינים שהכוונה "ללמדו אומנות" היא גם ללימודים תאורטיים כלימודי ליבה שיכולים להביא את הילד ללימודי מקצוע בעתיד (ר"א וסרמן קובץ שיעורים ב, מז; מכתבי ר' עקיבא איגר סימן ו; ר' יוסף חיים, בן איש חי, אמרי בינה עמ' רנא ועוד). מנגד מצאנו את דעתו של רבי נהוראי: "מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה" (קידושין פרק ד, משנה יד).
גם באחרונים מצאנו מחלוקת כיצד לפסוק. רבים מהאחרונים (המגן אברהם אורח חיים קנו, ב; שולחן ערוך הרב קנו, ב; קובץ שעורים חלק ב, סימן מז; כף החיים (פלאג'י) סימן כא אות א; שו"ת יחוה דעת ג, סי' עה; שו"ת עשה לך רב ו, פז) פוסקים כתנא קמא שהאב צריך לדאוג לכך שבנו יתחנך לתורה ואומנות, אך החתם סופר פוסק: "דאין לתינוקות ישראל ללמוד שום אומנות ושום חכמה כי אם תורת ה'" (חידושי ב"ב כא ע"א ד"ה בתינוקות, שו"ת חתם סופר חושן משפט ח"ה סי' עט).
עיון מעמיק יותר במחלוקת זו מראה שאין ויכוח עקרוני בין השיטות: האחרונים שסוברים שיש ללמד תורה ואומנות, טוענים שהנחיה זו היא הנחיה לכל הילדים, אך אם יש ילדים בעלי נטייה ורצון שרוצים רק ללמוד תורה - האב פטור מללמדם אומנות. מנגד החתם סופר, שסובר שיש ללמד ילדים קטנים רק תורה, סובר שכאשר הילד מגיע לגיל 13 או 14 יש לבדוק את מידת ההתאמה והרצון שלו להמשיך לעסוק בתורה, ואם ההתמסרות ללימוד תורה אינה מתאימה לאופיו יש ללמדו גם אומנות.
נמצא שיש הסכמה שבאופן עקרוני האב צריך לדאוג לכך שבנו ילמד גם תורה וגם אומנות, וכל הוויכוח הוא בעיקרו על הצד היישומי, האם נכון יותר לשלב בין לימודי הקודש והחול או שמא הלימוד צריך להיות בשלבים: לפי החתם סופר, יש להתמקד רק בלימודי קודש עד גיל 13 או 14, ולאחר מכן יש לעשות הבחנה בין ילדים שמתאימים ללימוד תורה אינטנסיבי ובין ילדים שאינם מתאימים לכך. לעומת זאת, לפי האחרונים שהוזכרו לעיל יש לשלב מגיל צעיר בין לימודי קודש ללימודים הנצרכים לאומנות.
הרב קוק – הערות מעשיות לחינוך המתחדש
אנשי היישוב המתחדש בארץ ישראל נועצו ברב קוק בדבר פתיחת מוסדות חינוך שונים ותוכני הלימוד במוסדות אלו. באיגרת שנכתבה על רקע חוברת ששלח אליו הרב יונתן בנימין הלוי הורוויץ, על פתיחת בית מלאכה לנערים שמשלבים בתוכו לימודי קודש ואומנות בירושלים תחת חסותה של ישיבת עץ חיים, מביע הרב קוק את עמדתו העקרונית: "שאנו חייבים ללכת בדרכי חיים באמת, וישובו מדרכי החושך, שהם ההפך מהדרך אשר ציווה ד' אלוקינו ב"ה אותנו ללכת בה, לבחור בחיים של כבוד וכשרון... לגזור איסור על מצוה גדולה כזאת, שמותר לדבר בגינה דברי חפץ בשבת קודש, דאמר רב שמואל בר נחמני הולכים לטרטיאות... לפקח על עסקי רבים בשבת, ותנא דבי מנשה משדכין כו' וללמדו אומנות (שבת קנ, א)" (אגרות הראיה א, רפט).
הרב קוק רואה בחינוך לאומנות בחירה ב"חיים של כבוד וכשרון". בהמשך אותה איגרת הוא כותב שיש מצווה גדולה לפתח לימודים אלו ביישוב המתחדש בארץ ישראל בטענה ש"אינו דומה רבים העושים את המצווה ליחידים". דהיינו שהיות שהיישוב היהודי בארץ הולך ומתרחב יש צורך להרחיב את השורות, ולאפשר לילדים אמצעים לפרנסה לכשיגדלו, ובכך גם יוכלו לתרום לפיתוח התעשייה בארץ ישראל.
באיגרת נוספת נרתע הרב קוק כנראה מהתקפות שנעשו נגד מוסדות כמו 'תחכמוני' ו'נצח ישראל' המשלבים בתוכם אומנות ולימודי חול כלימודי שפות ומדעים, וכותב: "ואין ספק שאילו ראו בעיניהם את מצבנו גדולי הראשונים, קדושי דור שלפנינו, גם הם היו אומרים ככה, שאין כוח בידינו למחות בידי העושים לשם שמים" (אגרות הראיה ב, תרנ"ד).
ייתכן לומר שהפער בין תמיכתו 'לכתחילה' של הרב קוק בתוכנית הלימודים של בתי המלאכה, ובין ההסכמה 'בדיעבד' ללימודים ב'תחכמוני' וב'נצח ישראל', מקורה בעובדה שלימודי האומנות בבתי המלאכה החלו בגיל מבוגר יותר, לאחר שהילדים ינקו רק מעולם של קודש, וכן בזמן הרב שהושקע בבתי הספר בלימודי חול בהשוואה לבתי המלאכה, שבתוך זמן יחסית קצר הביאו את הבחורים להיות בעלי מקצוע. מתוך דברי הרב קוק עולה שתוכניות הלימודים במוסדות אלו הודרכו על ידו כדי להגיע לאיזון המתאים בין לימודי החול ללימודי הקודש.
חינוך יהודי אותנטי צריך להתייחס לשני אלמנטים חשובים בחיי הילד והמתבגר כאחד - חינוך לתורה ומצוות, ולצידו חינוך שיוכל להכשירו לפרנסתו. הלכה למעשה ייתכנו גישות מעשיות שונות, או שיטה המשלבת בין לימוד תורה ולימוד אומנות. לפי שיטה זו יש צורך בהדרכה רבנית וחינוכית כדי לתאם בין התכנים השונים ולקבוע את היחס הנכון בין השעות המוקדשות למקצועות הקודש ובין אלה שמוקדשות למקצועות החול, או שיטה הגורסת שבשנים הראשונות יש ללמד רק קודש ואחר כך יש לבחון את התאמתם של הילדים למסלולי לימוד המותאמים לאופיים ולכישוריהם. בכל אופן תורתנו, שהיא תורת חיים, דורשת שילוב מושכל של שני האלמנטים הללו, החשובים ל"חיים של פרנסה... וחיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמיים" (תפילת רב).
הכותב הוא חוקר במחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
למה משווים את העצים לצדיקים?
למה ללמוד גמרא?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
איך נראית נקמה יהודית?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה המשמעות הנחת תפילין?
לקום מהתחתית של התחתית
סודה של ברכה
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?