ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מַה שֶׁתַּלְמִיד וָותִיק עָתִיד לְהוֹרוֹת כְּבַר נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי
חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שמשה רבינו קיבל את כל התורה מהר סיני. כך למד רבי יהושע בן לוי מהפסוק "וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל". (דברים ט י). בא ללמדך "מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד וְאַגָּדָה, אֲפִילּוּ מַה שֶׁתַּלְמִיד וָותִיק עָתִיד לְהוֹרוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ כְּבַר נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. מַה טַעַם? (מדוע נאמרו כבר בסיני?) אלא יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר אדם (קהלת א, י) רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא וְגוֹ' (ובא חבירו לתמוה על אותו דין) מְשִׁיבוֹ חֲבֵירוֹ וְאוֹמֵר לוֹ, כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים" (ירושלמי פיאה פרק ב הלכה ד).
יש ציווים שנאמרו באהל מועד או בערבות מואב
מאידך אנחנו קוראים בפרשת השבוע שמשה קיבל את עשרת הדברות בהר סיני, גם פרשת משפטים נאמרה בהר סיני, אבל בספרים ויקרא במדבר דברים יש דברים שמשה שומע מה' במקומות אחרים. "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א', א); וכן בערבות יריחו "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר" (במדבר ל"ג, נ). אם כן איפה קיבל משה את המצוות כולן?
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
646 - פרשת בשלח תשפ"ה: קדושה – קידוש ה' בכל העולם
647 - פרשת יתרו תשפ"ה – נטיעת התורה בתוכנו בהר סיני
648 - פרשת משפטים תשפ"ה – הלכות שלג בשבת
טען עוד
התשובה לשאלה הזו נמצאת בגמרא "תַּנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כְּלָלוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי, וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב" (בבלי חגיגה ו.). הסביר רש"י את דברי רבי ישמעאל שבסיני נאמרו רק הכללים ואחר כך פורטו הדינים במשך ארבעים שנה במדבר. לעומתו סובר רבי עקיבא כי גם הפרטים נאמרו למשה מסיני. ואחר כך הם "נִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב".
משה מקבל את יסודות ההלכה בסיני
מהגמרא במנחות (דף כט/ב) משמע כי אע"פ שלדעת רבי עקיבא כתוב שמשה קיבל מסיני כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת, הכוונה שהוא קיבל בסיני את הכל בכח ולא בפועל. כך עולה מדברי הגמרא: "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ? אָמַר לוֹ, אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרֹשׁ עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְאֵהוּ לִי. אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ. הָלַךְ (משה) וְיָשַׁב לְסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם אוֹמְרִים, תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ (רבי עקיבא) לְדָבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי מִנַּיִן לְךָ? אָמַר לָהֶם, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ (של משה). חָזַר וּבָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה, וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי? אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי וכו'.
משה השיג את הדברים בכח, ורבי עקיבא בפועל
הסביר הבא"ח (בספרו בן יהוידע על מנחות דף כט/ב) שבשמיים לומדים את הדברים כפי שהם בכח. ובעולם הזה לומדים אותם כשהם בפועל. "דִּידוֹעַ כָּל נְשָׁמָה שֶׁתָּבֹא לָעוֹלָם הַזֶּה הִנֵּה הִיא לוֹמֶדֶת מִקֹּדֶם לִפְנֵי הקב"ה לְמַעְלָה כָּל הַסּוֹדוֹת אֲשֶׁר תּוּכַל לְהַשִּׂיג, אַךְ לִמּוּד זֶה הוּא אֶצְלָהּ בְּכֹחַ דַּוְקָא שֶׁהוּא סוֹד הַמַּחְשָׁבָה, כִּי הַכֹּחַ הוּא הַמַּחֲשָׁבָה וְהַמַּחְשָׁבָה הִיא הַכֹּחַ עִנְיָן אֶחָד הוּא. וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעַ זְמַנָּהּ לָבֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהִתְלַבֵּשׁ בַּגּוּף אָז כָּל הַלִּמּוּד הוּא יוֹצֵא מִמֶּנָּה מִכֹּחַ לַפֹּעַל".
דבר שהוא בכח – נקלט ברגע. דבר שהוא בפועל – נלמד במשך שנים
זה ממש כמו גרעין וצמח. לשתול גרעין לוקח רגע אחד. אבל לצמוח לוקח זמן רב. כך התורה נאמר בה "וחיי עולם נטע בתוכנו". הנטיעה היא ברגע במעמד הר סיני והצמיחה היא בזמן רב לאורך כל ההסטוריה. "כִּי כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְּכֹחַ דַּוְקָא נִקְלָט כָּרֶגַע, אֲבָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְהַשִּׂיגוֹ בְּסוּג פֹּעַל שֶׁהוּא בִּזְמַן הֱיוֹתוֹ בְּהִתְחַבְּרוּת גּוּף אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ וּלְהוֹצִיא הַדְּבָרִים כֻּלָּם מִן הַכֹּחַ לַפֹּעַל כָּרֶגַע".
לכן "בַּהַשְׁקָפָה הָרִאשׁוֹנָה תָּשַׁשׁ כּוֹחוֹ (של משה), כִּי חָשַׁב אֵין לוֹ הַשָּׂגָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ כְּלָל, אַךְ אַחַר שֶׁשָּׁמַע שֶׁאָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו מִנַּיִן לְךָ וְהֵשִׁיב לָהֶם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ, כִּי יָדַע שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ הֵם גְּנוּזִים אִתּוֹ, אַךְ עֲדַיִן לֹא בָּא זְמַנָּם לָצֵאת מִן הַכֹּחַ לַפֹּעַל".
מה שאי אפשר לאדם לומר כן
מכאן יובנו דברי רבי שמעון בר יוחאי במכילתא (טו) והביאם רש"י על הפסוק "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" (שמות כ א) המובא בתחילת עשרת הדברות. וכך מפרש שם "מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן. א"כ מה תלמוד לומר עוד 'אנכי' ו'לא יהיה לך'? שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו". לפי זה עם ישראל שומע פעמיים את מתן תורה. אחד מה שהפה האנושי לא יכול לומר, וגם האוזן האנושית לא יכולה לשמוע. אחר כך היה מתן תורה השני שהדברים היו מפורשים ובני ישראל יכולים לשמוע.
וצריך לומר שמתן תורה הראשון היה ברגע אחד, כי כל דבר שהוא 'בכח' לא צריך זמן. אחר כך ה' התחיל להסביר להם גם בפועל את עשרת הדברות באופן שהפה יכול לדבר והאוזן יכולה לשמוע ולהבין.
התורה מתגלה בפועל יותר ויותר
כך מתגלים חלקי התורה השונים כשמגיע זמנם באוהל מועד או בערבות יריחו. וחלק מהדברים הגנוזים בתורה עתידים לצאת על ידי רבי עקיבא ועל ידי חכמים שבכל דור ודור. מכאן נבין איך בכמה מקומות משה לא ידע מייד, כגון: בפרשת המקלל, משה לא ידע מה דינו "וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'" (ויקרא כד). וכן באנשים שהיו טמאים בפסח ראשון שנאמר בו "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם" (במדבר ט', ח). וכן נאמר על המקושש "וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר – כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שם ט"ו, לד). גם בפרשת בנות צלופחד משה שואל את ה' מה דינן (שם כ"ז, ה). אע"פ שנתגלה לו הכל בכח בהר סיני, היה צריך עזרה גדולה להביאם אל הפועל. כמו שנאמר "מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש" (שמות כה מ).
מתי נכתב ספר התורה?
כתיבת התורה בשנת הארבעים
לעומת התורה שנאמרה כולה בהר סיני ומתפרטת לאורך הדורות, הכתיבה של התורה נעשתה בסוף שנת הארבעים. שם נאמר " וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם : וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לֵאמֹר: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד " (דברים לא כד-כו). חכמינו מספרים שאחרי שמשה נתן את ספר התורה לבני לוי באו אליו כל השבטים האחרים ואמרו למשה גם אנחנו רוצים את התורה, ושמח משה מאוד וכתב לכל שבט, ספר תורה משלו.
כתיבה ראשונה אחרי מתן תורה
ואע"פ שכל התורה בשלמות נכתבה בשנת הארבעים, יש חלקים שנכתבו קודם, כמו שהתורה אומרת בסוף פרשת משפטים אחרי שמשה יורד מהר סיני " וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה'" ואחר כך "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד). רש"י במקום מסביר שמשה כתב "מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצוות שנצטוו במרה". לדעת הרמב"ן התיאור של כתיבת התורה בסוף פרשת משפטים היה יום אחרי מתן תורה. לפי זה בספר שכתב משה רבינו היו עשרת הדברות ומצוות רבות . "והנה משה כתב ביום ההוא בספר כל מה שנצטווה, חוקים ומשפטים ותורות".
הכתיבה השניה – אחרי העגל
אחרי שסלח ה' על מעשה העגל נדרש משה לכתוב שנית את הדברים. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל " (שמות לד כז). לזה התכוון הרמב"ן בהקדמה לספר בראשית שכתב כי בספר התורה הזה כתב משה "מתחלת התורה עד סוף ציווי המשכן" (רמב"ן בראשית א א). וזה היה אחרי ירידת משה מהר סיני אחרי יום הכיפורים, כשציווה על המשכן.
תורה - מגילה מגילה ניתנה
ובגמרא (גיטין ס.) יש שתי דעות איך ניתנה התורה למשה. "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי בַּנָּאָה: תּוֹרָה - מְגִלָּה מְגִלָּה נִתְּנָה, שָׂנֵא' 'אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי'. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: תּוֹרָה - חֲתוּמָה נִתְּנָה. שֶׁנֶּאֱמַר 'לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת'". והסביר רש"י בדעת רבי יוחנן "כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה, ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן".
תורה - חתומה ניתנה
לדעת ריש לקיש "תורה - חתומה ניתנה" ופירש רש"י: "לא נכתבה עד סוף הארבעים לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן. והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן ". ושואלים תוס' והרשב"א איך יסביר ריש לקיש את הפסוק שאומר כי משה כתב את חלק מהתורה אחרי מעמד הר סיני. ועונה הרשב"א שהיו מגילות מיוחדות שנכתבו כי היו נצרכות לעם ישראל כמו המגילה שאחרי מעמד הר סיני. אבל ספר התורה בשלמותו נכתב בסיום הארבעים שנה (וע"ע תוס' שם ומפרשים).
ברית והפרת ברית – פרשות מיוחדות שנאמרו בסיני
כל התורה כולה תלויה במשפט
אחרי שהבנו כי בהר סיני ניתנה כל התורה כולה בכח, גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ברבות הימים, צריך להבין למה יש ארבע פרשות בתורה שנאמר בהן כי נאמרו בהר סיני. הראשונה היא פרשת משפטים שנאמרה בהר סיני מיד אחרי מתן תורה. ובסוף הפרשה נמצא סיום מעמד הר סיני. "וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: וְנִגַּשׁ משֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ". למה התורה כללה את כל הפרשה הזו בתוך מעמד הר סיני?
חכמינו אמרו במדרש (רבה שמות ל טו) שהטעם הוא ללמד אותנו כמה חשוב לעשות צדק. כמה חשוב להזהר בדין של גר יתום ואלמנה. שכל התורה כולה תלויה במשפט, לכן נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות (רמב"ן). משפטים שמונעים מהעריצים לעשוק את החלשים. שכאשר העשירים והחזקים מנצלים את החלשים - גם בית המקדש הוא חסר משמעות. "לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה" (ישעיהו א, ירמיהו ז, עמוס ג ועוד). לכן הכלל החשוב הזה נכלל במעמד הר סיני.
כריתת הברית עם ישראל
עוד דבר חשוב מאוד נמצא בסיום פרשת משפטים, כתיבת התורה וכריתת הברית עם ישראל עליו. "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כד). בגלל הברית הזאת נקראו הלוחות בשם "לוחות הברית". וכן הארון נקרא בעקבותיהם 'ארון הברית', והיא נעשית רק אחרי שבני ישראל שומעים את המשפטים ואומרים נעשה ונשמע.
איסור לכרות ברית עם יושב הארץ הכנעני
במקביל לכריתת הברית עם ישראל, יש איסור כריתת ברית עם יושבי הארץ. כך מבטיחה התורה בסוף פרשת משפטים את נתינת ארץ ישראל לעם ישראל "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" (שמות כג). "כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, וְהִכְחַדְתִּיו".
המלאך יגרש מכאן את הכנענים, "וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ: לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ". הדברים הללו מאוד תואמים את מה שאנחנו רואים היום כשנשיא ארה"ב פועל להוציא את הערבים מעזה כדי לקיימה בידינו.
גירוש שונאי ישראל מארץ ישראל הוא דבר חיוני לירושת הארץ. " לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ". הציווי האלוקי הזה הוא אמת לאמיתה. וצריכים לזכור אותו תמיד ולשאוף לקיים אותו ולא חלילה לעמוד מן הצד כשיש מי שמנסה לחבל בהנהגה האלוקית.
אסור לכרות איתם ברית
וזה עוון שעשינו בהסכמי אוסלו. חשבנו שאנחנו כורתים איתם ברית של שלום, הבאנו להם נשק, הכנסנו עשרות אלפי מחבלים לארץ וחשבנו שהם יהפכו להיות אנשי שלום אוהבי ישראל, ויקימו מדינה מפותחת עם הטכנולוגיה של ישראל. לא הבנו שאנחנו עוברים על דבר ה' שאמר מילים הכי מפורשת "כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ ".
החרפה המוסרית?
לרוב החשיבות של חובת שמירת הברית ואיסור הפרת הברית, ה' אומר את הדברים הללו מיד אחרי מעמד הר סיני. הוא כאילו אומר לנו שבלי הגירוש הזה אין קיום לאומה בארץ ישראל. חשוב מאוד להדגיש אותם היום בשעה שנשיא ארה"ב פועל לסלק את התושבים של עזה הרצחנים למקומות אחרים. אנחנו חייבים לתמוך בזה בכל כח, כי סילוקם של אויבינו הוא רצון ה'.
חשוב מאוד להדגיש את הערך המוסרי של הגירוש, כי יש פרופסורים חכמים בעיניהם, שאומרים כי סילוק ערביי עזה הוא חרפה מוסרית. אותם אנשים מחוכמים הבטיחו שנסיגת ישראל תביא שלום וקדמה, במקום זה קיבלנו שפך דם. גאוותם לא מרשה להם להודות בטעות, והם רוצים לנסות עוד פעם את מה שכבר נכשל וגבה מחיר יקר בדם בחורי ובנות ישראל. ובאמת חרפה מוסרית יש רק על מי שחושב את עצמו נעלה ומוסרי יותר מהמוסר של ה' ולא יודע להודות בטעותו.
ברית והפרת ברית - בלוחות הברית השניים
ברית בהר סיני – בלוחות השניים
המקום השני שבו מוזכר הר סיני בתורה הוא בפרשת כי תשא העוסקת בשבירת הלוחות ובקבלת הלוחות השניים. גם בקבלת לוחות הברית השניים ה' מזכיר לנו את כריתת הברית המחודשת ממש כמו שהזהיר אחרי מתן תורה. כך אומר ה' "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ" (שמות לד י).
זהירות מהפרת ברית - בלוחות השניים
כמו כן הוא מזהיר אותנו לא להפר את הברית עם ה' בכריתת ברית עם יושבי הארץ "שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי". אל תכרות להם ברית " הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיושֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ". כך ממש מתנדבים יושבי הארץ לעטות חגורות נפץ ולהיות מוקש מהלך. וכך מזהירה התורה וחוזרת כי אם תכרות איתם ברית יהיו נישואי תערבות מסוכנים "פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיושֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ: וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן".
הכל נתקיים בנו
אי אפשר שלא לקרוא את הדברים הללו בלי להזדעזע. התורה מזהירה אותנו פעמיים בהר סיני לא לכרות ברית והסכמים עם יושבי הארץ ולא שמענו. עוד מזהירה התורה בפירוט ואומרת "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ" (במדבר לג). ופירש הרמב"ן שהאויבים יהיו לכם כמו סיכות בעיניים "להטעות אתכם ולא תראו ולא תבינו, כמו 'כי השחד יעור פקחים' (שמות כג ח)". ותשבו כל הזמן מאחרי גדרות "מסוכת קוצים הסוככת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא" (רש"י). ולצערינו הכל התקיים בנו.
ברית והפרת ברית - בפרשות בהר בחוקותי
בהר בחוקותי - נאמרו בהר סיני
שתי פרשות מיוחדות נאמרו בהר סיני. פרשת בהר מתחילה ב" וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר ". (ויקרא כה א) ופרשת בחוקותי מסיימת "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי" (ויקרא כז). שתי פרשיות שנאמרו בהר סיני, ולכן קוראים אותן בדרך כלל בשבת ביחד. ואע"פ שכל המצוות נאמרו מסיני, כבר למדנו שיש מקרים שהתורה מדגישה שנאמרו בסיני, וצריך להבין מה מיוחד בפרשות בהר בחוקותי.
ירושת הארץ תלויה בבן אדם לחברו
פרשת בהר מתחילה בשביעית ויובל בעיקר בהקשר של האיסור להונות במסחר. "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ: לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ".
הפרשה גם עוסקת הרבה בכך שאדם צריך לסייע לבן משפחתו או לאחרים לגאול את עצמו מעבדות או לגאול את שדהו שנמכר מחמת דוחק כלכלי. "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו". וכן "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד". וכן "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתושָׁב וָחַי עִמָּךְ: אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה).
אם תעשה כן תזכה לשבת בארץ ישראל
אם תקפיד במצוות חשובות אלו, יתקיים בך "וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח: וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ" (כה יח). כן הוא אומר גם בתחילת בחוקותי "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם ". אויביכם לא יציקו לכם על הארץ אלא אתם תרדפו אותם "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב".
הקמת הברית והפרת הברית
פרשיות בהר ובחוקותי עוסקות בקיום הברית שה' כרת איתנו, ובאיסור להפר אותה (כמו משפטים וכי תשא). בפרשת בחוקותי התורה אומרת כי קיום הברית הוא הברכה "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם ". והפרת הברית היא הצרה היותר גדולה "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי ", ובהפרת הברית, באים כל הקללות " וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית ".
הגאולה – החזרת הברית
בסיום פרשת בחוקותי התורה אומרת כי זכירת הברית תביא גאולה "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" מתקנים את הקלקול של פרשת בהר "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם".
הברית הזאת שומרת על העם בגלות. "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'". אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה".
הר המוריה – המשך להר סיני
קורבנות – המשך להר סיני
מקום נוסף שבו מזכירה התורה את הר סיני הוא בציווי על קורבנות המילואים שבהם חונכים את בית המקדש. שם נאמר "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים: אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לה' בְּמִדְבַּר סִינָי" (ויקרא ז). כן אנו מוצאים את הפסוק "עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לה'" (במדבר כח ו).
וכמו שכתב הרמב"ן שהמשכן ובית המקדש הם המשך להשראת השכינה שהייתה בהר סיני. לכן התורה מדגישה שכל הקורבנות הם המשך ישיר לקורבנות שהיו בהר סיני. "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לה' פָּרִים: וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".
וכמו שהקורבנות בהר סיני חידשו את הברית, כך הקורבנות בבית המקדש בירושלים יחדשו את הברית עם ה'. ונזכה לגאולה שלימה בקרוב. אמן.
סיפור
"וכי רק אני קיבלתי את התורה מסיני?"
נפסקה הלכה: הַשּׁוֹאֵל חָכָם וְאָסַר - לֹא יֵלֵךְ לִשְׁאֹל חָכָם אַחֵר בְּתִקְוָה שֶׁהַשֵּׁנִי יַתִּיר. וְכֵן הַשּׁוֹאֵל לְחָכָם וְטִמֵּא - לֹא יֵלֵךְ לְחָכָם אַחֵר שֶׁיְּטַהֵר. אמנם אם אומר השואל מראש לרב שבכוונתו לשאול רב נוסף - מותר הדבר.
פעם שאלתי את מו"ר הרב זצ"ל: וכי אחרי שהרב יפסוק, האם יש אפשרות שרב אחר יפסוק אחרת? וענה לי: וכי רק אני קיבלתי את התורה מסיני? אדרבה, שילכו לשאול.
(הרב זאב נוימן)
בזכות ברכה אחת
עבדתי בשליחות בתור רב בקהילה בקנדה. לאחר הרבה עבודה ומאמץ, אחת הבחורות שקירבתי ליהדות בוונקובר, גרמה לכך שהמשפחה שלה תעבור לגור ליד בית הכנסת, כדי שלא ייסעו בשבת לבית הכנסת. פעם אחת היא הגיעה אלי וסיפרה לי שתלמידי בית הספר היהודי שלה בחו''ל טסים לארץ-ישראל לטיול, והם עושים חיבור בין תלמידי בית הספר היהודי בוונקובר לבין תלמידי בתי הספר שבקיבוצים בצפון הארץ שאינם שומרי תורה ומצוות. אמרתי לה: "הקדושה שיש בירושלים זה לא מה שיש בגליל, ולא זו הקדושה שהייתי רוצה שתראי בפעם הראשונה בחייך בישראל. אז תשמרי את הראש על הכתפיים".
כשהיא חזרה מהטיול היא היתה ממש עצבנית עלי ואמרה: "למה לא אמרת לי שלא צריך לשמור שבת בישראל? למה אתה משכנע אותי לשמור שבת אם לא צריך?! אתה הרי יודע שאני רוצה לעלות לארץ בזמן הקרוב!" משלא הבנתי, היא הסבירה: "אתה צודק מצד אחד שבחו''ל צריך לשמור תורה ומצוות, כדי לשמור על סממנים יהודים. אבל בישראל לא צריך. זה מה שהחבר'ה בקיבוץ אמרו לנו".
היא היתה ממש נסערת. ישבתי איתה קרוב לשעתיים וראיתי שאינני מצליח להביא לפתרון. אותה בחורה הפסיקה לשמור שבת והיתה מאוכזבת מכך שכביכול שיקרתי ואמרתי לה שצריך לשמור תורה ומצוות. הייתי ממש שבור. למחרת טסתי לישראל והלכתי ישר לרב אליהו זצ"ל. היתה זאת הפעם הראשונה שביקשתי ברכה בעבור מישהי ספציפית, שלא כמו תמיד.
נתתי את שמה לרב, והרב בירך אותה. עוד באותו היום היא התקשרה אלי ואמרה: "אבי, אני לא מאמינה שעשיתי לך את זה. אתה ממש צודק!" היא חזרה לשמור תורה ומצוות כבתחילה.
לא עבר חודש מאותו המקרה, וקיבלתי מכתב מאדם שמודה לי שבזכות אותה הבחורה הוא עצמו חזר בתשובה, והוא זוקף את זה לזכותי...
שוב זכיתי לראות במו עיני איך עוצמת הרב הגיעה גם למרחקים גדולים ביותר!
(הרב אבי ברמן, מנכ"ל ה-
שאלות
לא תורה מסיני . האם מותר לנשים ללמוד תניא? האם מותר ונכון לשאול באגרות קודש?
מותר לנשים ללמוד תניא. מותר לשאול באגרות קודש ובלבד שיודעים שזה לא תורה מסיני.
פסיכולוגיה נגועה . אני לומדת נגיעות מפסיכולוגיה, סוציולוגיה ופסיכודרמה, כדי לעבוד עם אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות ונפשיות. האם ישנה בעיה בלימודים אלו?
אין שום בעיה מהותית. אבל צריך לזכור שהלימודים הם לא תורה מסיני, אלא תובנות אנושיות. על חלק מהם בוודאי יחלקו אנשים חכמים בדורות הבאים. אשר על כן בכל לימודייך אל תזניחי את השכל הישר, ובוודאי לא את ההלכה.
ואהבת לרעך היהודי . האם מצוות "ואהבת לרעך כמוך" חלה רק על יהודים, או שאני מצווה לאהוב גם גויים?
המצווה לאהוב חלה רק על יהודים. אמנם יש ערך בצלם אלוקים שנמצא גם בגויים, לכן צריך לדאוג לכל אדם שנברא בצלם, אבל זאת לא מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
תג אזרחי. מה דעת הרב על תג מחיר אזרחי?
בדרך כלל תג מחיר יותר מזיק מאשר מועיל. אבל בהחלט צריך להחרים כל ישוב ערבי שיצא ממנו רוצח. לא לקנות אצלו ולא להעסיק משם עובדים. זה חוקי וזה טוב וכך מייבשים אותם לגמרי.
אין שום ספק שמותר להפגין ולחסום כבישים ואפילו להבעיר מדורות באמצע הכביש. אם זה מותר בתל אביב זה מותר בכל מקום במדינה. זה לא נקרא תג מחיר, זה נקרא דמוקרטיה במיטבה.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
יום עיון בנושא בית המקדש- תשעה באב תשע"ז תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
