ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת "חרבות הברזל"
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- פדיון שבויים
מאמר זה לא מתיימר להציע פתרון מעשי לדילמה הכאובה והחמורה של פדיון השבויים מול סיכוני הכניעה לחמאס, אלא להציג שתי גישות אידאולוגיות שעל פיהן יש להתייחס לנושא.
הנחת יסוד מוסכמת על הכול היא דברי הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ח הלכה י):
"אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו הרי זה עובר על 'לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך', ועל 'לא תעמוד על דם רעך', ועל 'לא ירדנו בפרך לעיניך', וביטל מצוות 'פתוח תפתח את ידך לו' ומצוות 'וחי אחיך עימך', 'ואהבת לרעך כמוך', ו'הצל לקוחים למוות' והרבה דברים כאלו, ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים".
ראשית יש להקדים, שלמשפחות ולמקורבים שמורה הזכות להקים קול זעקה גדולה ומרה ולדרוש את השבת יקיריהן בהקדם האפשרי, מבלי להתחשב בנושאים ביטחוניים, מדיניים ואחרים. אדם קרוב אצל עצמו. מול המשנה הידועה (גיטין מה, א) "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן", יש משנה אחרת (כתובות נב, א) על אשתו שנשבית, והיו מבקשין ממנו עד עשרה בדמיה – פודה, מבלי להתחשב בהשלכות שהדבר עלול לעודד חטיפות אחרות. וכתבו שם התוספות: לא תיקנו שלא יוכל לפדות אדם את עצמו יותר מכדי דמיו, שהרי "עור בעד עור וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו" (איוב ב), ואשתו כגופו.
יש מקום גם להבין לליבן של המשפחות הדואבות והדואגות, בצדק, בהתפרצויות של כעס. אין אדם נתפס על צערו.
ב. אך הציבור הרחב, והמנהיגות בפרט, חייבים להיות מאוזנים, ענייניים, שקולים ואובייקטיביים, ולבחון את הדברים מתוך אספקט כללי. אומנם גם מתוך ראיית המכלול יש להתייחס לפדיון השבויים כאל ערך נעלה, שיש לתת לו עדיפות על פני צרכים אחרים. זהו ערך שהחברה כולה מחויבת לו. כל ישראל ערבין זה בזה.
הרבה טענות מושמעות, רבות מהן ענייניות, אם כי לא כולן. העולה על כולן היא הטענה שמבחינת כלל אזרחי המדינה, הסכנה המוחשית הישירה שהיינו בה בשמיני עצרת תשפ"ד כבר חלפה. תושבי הדרום והצפון חוזרים לבתיהם ומשקמים את יישוביהם, שדותיהם ועסקיהם. נותרה רק משימה אחת - להציל את החטופים הנתונים בצרה ובשביה וחרב חדה מונחת על צווארם. יש לפדותם מיד ועכשיו כדי להציל את חייהם מן הגיהינום בו הם שרויים. הם בסכנה ודאית ועכשווית, בעוד למדינה עצמה אין סכנה מוחשית דחופה.
ג. הערבות ההדדית היא היסוד האידאולוגי של עצם קיומה של מדינה. לשמה של הערבות היא הוקמה. כל אזרח משלם בדמו ובדמיו לשם קיומו וקיומם של האזרחים האחרים. באחריותה של המדינה להגן על כל אזרחיה, ובפרט אלו שנשקפת להם סכנה מיידית ומוחשית. הפרט למען הכלל, והכלל למען הפרט.
סליחה על ההשוואה הלא מדויקת, מבחינה משפטית יבשה - המדינה היא מעין חברת ביטוח. כל אזרח משלם פרמיות בגופו וברכושו, על מנת שהמדינה תעשה הכול למען הצלתו והצלחתו. הפרת החוזה היא לא חוקית ולא מוסרית.
כבר לפני דורות רבים ציטט הרמב"ם בשם אריסטו: "האדם מדיני בטבע" (מורה נבוכים ח"ב, מ). כלומר האדם, בעצם מהותו, הוא יצור חברתי. הוא זקוק למסגרת חברתית לשם הישרדותו מבחינה קיומית וכלכלית, ולשם כך הוא מוכן לשלם טבין ותקילין. רק חברה מאורגנת מסוגלת להתמודד עם בעיות הקיום של הפרט, ולהבטיח לו מזון, מדור, מלבוש, מרפא ומגן מפני פגעי טבע ואדם.
המנהיגות נבחרת על ידי הציבור למימוש מטרה זו על הצד הטוב ביותר. אם לא תעשה כן, היא מועלת בשליחותה. הכלל זקוק לפרט שימלא את חובותיו, ובמקביל - הפרט זקוק לכלל שימלא את אחריותו להישרדותו והגנתו.
אי לכך, משימתה העיקרית של המדינה בשעה זו היא להחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם, מיד ועכשיו!
ד. אולם יש גם זווית ראייה אחרת. המדינה איננה אוסף של פרטים. היא לא רק אינדוקציה אלא דדוקציה. היא לא רק צורך, אלא ערך בפני עצמו. לא הפרטים יוצרים את הכלל, אלא להפך - הכלל הוא היוצר את הפרטים. המדינה היא אידיאה, שהפרטים מיישמים אותה בחיי המעשה.
הרמב"ם לא מסתפק באמירתו של אריסטו שהאדם מדיני בטבע, הוא יוצק בה גם תוכן ערכי. האדם זקוק לחברה לא רק מפני שהיא צורך קיומי להישרדותו הפיזית, אלא משום שהיא ערך מוסרי. רק במסגרת חברתית־מדינית יכול האדם לפתח את אישיותו המוסרית, לצאת מקונכייתו האגואיסטית ולהיות אלטרואיסט. אין אפשרות להיטיב עם הזולת ללא קיומו של אותו זולת. רק במסגרת חברתית ניתן לפתח מידות טובות. "לא טוב היות האדם לבדו" - אדם לבדו אינו טוב.
זהותו של הפרט, ללא גיבויה של מסגרת לאומית, היא מטושטשת. הוא גרגר קטנטן באבק המכיל מיליארדי גרגרים כמותו, ללא ייחודיות ערכית ותרבותית. הפרט ללא כלל הוא בעצם לא פרט. הוא כמעט ולא קיים. הוא פרט הצריך לכלל.
והיא הנותנת: מכיוון שהמדינה נושאת ערך מוסרי, ערכי המוסר מחייבים אותה להגן על כל אחד ואחד מאזרחיה, גם אם הדבר מחייב השקעת משאבים כלכליים ואישיים. היא חייבת זאת לא מכוח זכויות האזרחים, אלא מכוח חובתה הערכית והמוסרית של המדינה כלפי אזרחיה.
הכלל הידוע "כל ישראל ערבין זה בזה" מתפרש לפי תפיסה זו באופן כללי ולא פרטני. כלל ישראל ערב לכל פרט מישראל, ככל גוף אורגני שכל איבריו פועלים באופן ספונטני להציל איבר סובל ופגוע.
ה. מלחמה, מעצם מהותה, היא מושג ציבורי. יחיד או יחידים המתעמתים מול יריבים זהו ריב, עימות, קטטה, אך לא מלחמה. גדריה של קטטה הם פרטניים. מותר לכל אחד להגן על עצמו, אך עליו להתמקד בהגנה בלבד. מלחמה שאני. היא עימות בין קולקטיב לקולקטיב. השיקולים אינם פרטניים. היא כוללת תחומים רחבים, מעבר להגנה פרטנית. מטרת המלחמה היא הבסת האויב והרתעתו לטווח רחוק. "עד רדתה".
מדינה לא יכולה להרשות לעצמה שאזרחיה ייחטפו על ידי אויביה וישמשו כקלפי מיקוח. סיכונם הוא סיכונה של המדינה כולה. כל פרט הוא איבר בגוף האורגני הכללי, וחטיפתו על ידי ציבור אחר היא פגיעה חמורה בגוף כולו. ובמקביל החיילים, שהם נציגי האורגניזם הכללי, נחלצים להגן על האזרחים גם במחיר סיכונם האישי. לכן מותר להם להסתכן למען הכלל. כשם שהגוף האורגני מוותר באופן ספונטני ואינסטינקטיבי על איבר אחד לשם הצלת הגוף כולו, כך גם האומה בכללה. כל פרט ערב לכלל כולו, וכן להפך.
על העומדים בראש המדינה להתעלות מעל ראייה פרטנית ולראות את התמונה כולה.
הם אחראים להצלת כל פרט, אך לא פחות מכך אם לא יותר, הם גם אחראים לכלל כולו. הם חייבים לראות לטווח רחוק. הכלל לא מורכב רק מפרטים, שהם איברים בגוף הכללי. הוא לא רק סך הכול של הפרטים. הוא עם, הוא מדינה שיש לה אחריות לכלל אזרחיה, בהווה ובעתיד.
ו. מזווית ראייתה של התפיסה המדינית הערכית, מלחמת שמיני עצרת, בה אנו עדיין נתונים כבר כשנה ומחצה, מורכבת משני אלמנטים שהם אחד: מלחמת קיום לאומית, ומלחמת תרבות אוניברסלית. הברוטליות החייתית החמאסית שוללת את עצם קיומו של עם ישראל בכלל, ובארצנו זו בפרט. לדעתם, על פי דתם, זוהי "אדמת קודש" ('וואקף') בה אין זכות קיום לשום גורם אחר אלא רק לאסלאם. ודת האסלאם לפי הבנתם (והבנת מוסלמים רבים בעולם) מחייבת אלימות, רצח, אונס וסדיזם כלפי "כופרים" בכלל ויהודים בפרט, ובארץ ישראל בפרט שבפרט - מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. זו תרבות שונה מהתרבות האנושית, שאחד ממקורותיה הוא היהדות. א־לוהי ישראל שונה מאלוהי מוחמד. הוא א־לוהי החסד, הרחמים והשלום לכל מי שנברא בצלם. להבדיל בין ישראל לבינם, לפי תורתנו, יש מקום גם למיעוט נוכרי בארץ. לא כופים עליו את היהדות, הוא יכול להישאר בארץ כגר תושב בעל זכויות. מה שנדרש ממנו הוא רק קיום שבע מצוות בני נוח, שהן עקרונות מוסריים אלמנטריים. מלחמתנו זו היא מלחמת תרבות בין היהדות והעולם החופשי מחד גיסא, לבין האסלאם הרדיקלי מאידך גיסא.
ז. מזווית ראייה זו, המלחמה עדיין בעיצומה. אומנם האויב נהדף למנהרותיו, אך הוא ממשיך להילחם בנו ביתר שאת. הוא לא נרתע. אדרבה, חרף החורבן הנורא שהמיט על עצמו, הוא רואה בהחזקת חטופים ניצחון. הוא מכתיב את כללי המשחק. הוא מתעלל בהם וברגשות משפחותיהם מתוך סדיזם נורא. הוא מחזיק את הקלפים בידו, ברצותו יסכים לשחרר טיפין טיפין, ברצותו יקשיח את עמדותיו. ברצותו ישפיל וברצותו ירומם. מטרתו להתכבד בקלון השפלתנו.
אומנם מלכות שמחלה על כבודה אין כבודה מחול, אך מלכות ערכית ומוסרית יכולה גם להתכבד במצוות פדיון שבוייה, חרף רמיסת כבודה. הבעיה אינה כבוד. הכבוד זוקף את קומתו של חמאס לא להרפות משאיפתו לחסל חלילה את מדינת ישראל. את האסון שהמיט על עצמו הוא מנצל, יחד עם יתר המדינות המוסלמיות, למלחמה מדינית נגדנו בהאג ובאו"ם, באקדמיה ובמדינות רבות בעולם בהן יש מהגרים מוסלמים. הוא מציג את עצמו כקורבן אומלל, כנרדף תמים ומסכן, ורוכש בכך את אהדתם של שונאי ישראל.
הוא מנהל נגדנו מלחמה פסיכולוגית, שאינה נופלת בחומרתה ממלחמה בתותחים ומטוסים. הוא זוקף את קומתו השפופה ומראה ראשית כול לעצמו ולעמו שהוא "מנצח" כביכול. ובאותה שעה הוא מנסה להחדיר זאת גם למוחנו (ואכן יש בתוכנו כאלה שרעל המלחמה הפסיכולוגית חדר לתודעתם). ובחסות לוחמה זו הוא ממשיך להתעצם, לאמן חיילים חדשים, להצטייד, לייצר כלי משחית ולהשתקם. שותפיו ביהודה ושומרון ובמקומות אחרים ממשיכים במלחמתם נגד אזרחים תמימים וחפים מפשע.
המלחמה נגד כלל ישראל לא הסתיימה, היא בעיצומה. רק הכנעתו של חמאס תגדע את זרועו של האסלאם הפנאטי, הנמצא בתוכנו ומקיף אותנו מסביב סביב.
חובתנו להציל את החטופים כוללת הצלת כולנו ממלתעות הרשע, החמס והעוול. כל עוד האויב מחזיק בחטופים, הוא מניף לעין כול את האלימות והאטימות שהן דגלו, סמלו ואמונתו. יצאנו למלחמה, גם בשם העולם החופשי כולו, למגר אידאולוגיה מושחתת ומשחיתה זו. להוריד את דגלה ולהניף במקומו את דגל השלום, הרחמים והחמלה. כניעה לחמאס היא המשך העריצות והברוטליות. היא סכנה חמורה לא רק לעם ישראל, אלא לעולם כולו.
התפקיד הקשה המוטל על העומדים בראש המערכה הוא למצוא דרך יצירתית כיצד להציל את השבויים, תוך כדי הכנעת חמאס. כי הא בהא תליא. המוח היהודי, בעזרת החונן לאדם דעת, יוכל אם ירצה השם לשבור את החבית ועם זאת גם לשמור את יינה.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
