ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- דרכי חז"ל במקרא
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
נראה שהמידות המפורסמות בברייתא דרבי ישמעאל, הן מידות ללמוד ממקום אחד בתורה למקום אחר. פגשתנו איזה לימוד במקום אחד, ובאמצעות מידות אלו אנו לומדים אותו למקום אחר. בנושא זה מנה רבי ישמעאל שלוש עשרה מידות.
הערה מעניינת, הרמב"ם בהקדמתו למשנה כתב שדברים המקובלים ממשה אין בהם מחלוקת. פירוש הדבר, שבכל מקום שתמצא מחלוקת תדע שאינו ממשה רבנו אלא על ידי הלמדנים. כך גם מידות אלו של רבי ישמעאל, לדוגמה דורש הוא כלל ופרט וכלל ואילו ר"ע דורש ריבוי ומיעוט. יוצא איפה שמידות אלו אינן מסיני, אין להיבהל כך הקב"ה רצה שנלמד את התורה. דברים מתחדשים במהלך הדורות לפי כללי חכמים וסברותיהם, זה כוחם וסמכותם "לא בשמים היא".
גם בדברים מן התורה אפשר למצוא מחלוקות, בעקבות לימוד הנמצא במקום אחר אנו מבינים שיש לחלוק, דבר זה לומדים החכמים מעצמם והתוקף הוא כשל דברי תורה. כך נמצא תלמידי חכמים האומרים שחשמל הוא איסור דאורייתא, כיצד והרי לא היה חשמל בזמן התורה? זהו לימוד ע"פ דרשות ההלכה של חכמים, גם בדברים שאין בהם מסורת.
נזכיר בכך משהו, "שמעון העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא רבי עקיבא ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים" (פסחים כב, ב). פרישתו של שמעון העמסוני היא הוכחה ברורה שלא היתה לו מסורת לדרשותיו, אחרת לא היה מבטל דבריו אלא משאיר בקושיא. כיוון שרעיון עקבי ונכון נראה היה לו שצריך ללמוד מכל אתים שבתורה, אם מצא מקום אחד שהכלל אינו עומד אזי אינו נכון. סמכותם של חכמים לדרוש, זהו לשון חיפוש, "דרוש דרש משה" (ויקרא י, טז), חכמים מחפשים בתורה את הטמון בה.
ש: מה הגבול, עד איפה אפשר לדרוש?
פשט ודרש – הרב משה גנץ (13)
הרב משה גנץ
7 - הגשמת רעיון רוחני במציאות
8 - מידות שהתורה נדרשת בהן
9 - מקובל על המדע
טען עוד
שמעון העמסוני היה פרופסור לעניין 'אתים', עד שהמחקר נתקע. ר"ע הגיע ומצא פריצת דרך שהעמידה את כל התיאוריה, מה מצא ר"ע ששמעון העמסוני המומחה הגדול לא מצא?
הדרשנים אומרים בזה דבר יפה, ראה ר"ע את שמעון העמסוני. עשרים ושתיים שנה השקיע במחקרו, כיוון שנתקע היה מוכן לעמוד על האמת ולפרוש מן הכל. זהו תלמיד חכם, כשראה ר"ע את מסירות הנפש של שמעון העמסוני לעמוד על האמת, כיצד הוא דבק בדבר ה'. אז יכל ר"ע לומר שאכן אפשר לרבות ת"ח, הם מבטלים עצמם כלפי תורת ה'.
נתייחס מעט למידות רבי ישמעאל.
קל וחומר, לכאורה זו המידה הכי פשוטה שיש. צריך לדעת ששני סוגים שונים לחלוטין יש לקל וחומר, בתורה זהו קל וחומר שבו ברור לגמרי מסברא הקל והחמור. לדוגמה האחים פונים אל יוסף "הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען, ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב" (בראשית מד, ח). "הן צדיק בארץ ישלם אף כי רשע וחוטא" (משלי יא, לא). "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה" (שמות ו, יב). אלו דברים שברור כי חייב לאומרם, זהו הצד השווה בדברים אלו. אין צורך להאריך ולדבר, מספיק רק להציג את שני הצדדים וברור כי הקל וחומר עומד וקיים.
בדברי חז"ל עצמם בנויים הקל והחמור באופן אחר, אינם מן הסברא אלא מן הדין. לדוגמה רבי טרפון רוצה לומר ששור תם ברה"י ישלם נזק שלם, " ומה שן ורגל שברשות הניזק נזק שלם ברה"ר פטורה קרן שברשות הניזק חצי נזק אינו דין שברה"ר פטורה" (ב"ק כו, א). וכן רבי יהודה שלומד לסכך סוכה מארבעת המינים, קל וחומר מן הלולב, "ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין" (סוכה לו, ב). את זה לכאורה אפשר לדחות כי אם כן כל המצוות שנוהגות ביום כך? בלשון הגמרא ק"ו שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו חומר.
דוגמה קיצונית יותר נמצאת באחת הברייתות, "מה אשתי שאני מותר בה, אני אסור בבתה, אשת איש שאני אסור בה, אינו דין שאהא אסור בבתה" (מסכת ד"א פרק עריות, ו). ואם כן איך נתחתן? רק עם בת גרושה או אלמנה.. וכה"ג אם כן לא יתחתן שהרי ק"ו שבבת אלמנה לא יתחתן, וכך דחו את דבריו " אמר לו צא ופרנס לי כהן גדול, שכתוב בו כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, ואני אפרנס לך כל ישראל. דבר אחר, אין דנין לעקור דבר מן התורה".
קל וחומר בחז"ל בנוי מהנחה שאם דין א' חמור בדבר אחד לא יתכן שלא יהיה חמור גם בדין אחר, אלא אם כן נמצא פסוק הסותר זאת בפירוש. ק"ו פחות הגיוני משל התנ"ך, אך זהו אחד מכללי רבי ישמעאל שלא את כולם אנחנו יכולים להבין מהיכן הם למדו.
גזרה שווה, זהו דין שאפשר לשגע בו את כל העולם. על כן הוא צריך מסורת.
כלל ופרט, זהו דבר מובן, אם התורה הוסיפה פרט לכלל הרי שבאה ללמד כי זה דוגמה לכלל. אם כן אין בכלל אלא מה שבפרט. כל העולם ינהג בדרך פרט זה.
כלל ופרט וכלל, זהו דבר אמצעי, אינני אומר את הדרשה על הכל, ואמנם לא רק כעין הדוגמה שיש. כלומר דוגמה זו של הפרט תהיה רק לדומים לה וזהו רק למה שנלמד מסברא. וכך ר"ע הולך בכיוון דומה, במקום כלל ופרט כולל גם את הדומה לו ריבוי ומיעוט ריבה הכל ומיעט דבר מסוים.
נמצא כך דרשות של חכמים שקשה להבין כיצד הגיעו אליהם אך מובנים וחזקים הם.
בניין אב מכתוב אחד, אפשר לפרוך את זה שאינו דומה.
בניין אב משני כתובים, חזק יותר, עדיין אפשר רק להבין באופן חלקי. אנו סומכים על החכמים שיודעים יותר מאיתנו.
נדבר בעניין נוסף, דרשות יוצרות ודרשות תומכות. ישנו פסוק התומך דרשה מסוימת, כלומר לא נלמדת היא ממנו. הדין ידוע לפני הדרשה, לפעמים הפסוק בא לחזק את האנשים לקיימה ולפעמים לעניין אחר.
לדוגמה "כל חלב וכל דם לא תאכלו" (ויקרא ג, יז), אילו היה כתוב רק חלב וכו' מכאן למד רבי יוחנן "חצי שיעור אסור מן התורה. כנראה שזו דרשה יוצרת. רבי יוחנן ככל הנראה לא ידע מראש את הדין, אך הלימוד העלה אותו.
הדרשות התומכות לא צריכות להיות חזקות כיוצרות, הרי לא הן המקור אלא רק לחזק הדרשה. לדוגמה אתרוג נדע מי הוא כי נאמר הדר, הרי 'הידרו' זה מים, עץ הגדל על כל מים. אין התורה מדברת איתנו לעז, אלא זו דרשה תומכת לזיהוי המסורת של האתרוג. וכן למדנו בשיעור הקודם על התפילין.
פעמים רבות בגמרא אנו מוצאים דרשה בלשון "אל תקרי כך אלא כך, ולכאורה הדבר תמוה, הרי לא כתוב ומדוע לא לקרוא? כתב על כך הרמב"ם שזה כעין מליצת השיר. תיבול דרשה יפה כדי להעמידה, אין לקחת דרשה זו ברצינות אלא כמלווה להפנמת הרעיון שבפסוק. כלומר אין לבוא בתלונה אל מליצת השיר, כמו שדרשן יספר משל או בדיחה שאין מה להתפלפל בו, הרי זה בא רק לתבל ולהעביר את המסר.
בשני מקומות מצא הרב שהגמרא לומדת דבר חדש מדרשה בסגנון "אל תקרי". "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש וכו'" (ברכות ל, ב), לכאורה סתירה לכל דברינו? כיצד לומדים הלכה חדשה מאל תקרי? אכן הגמרא מייד דוחה דרשה זו, הרי אפשר לומר אחרת ואין ללמוד.
דוגמה נוספת אף היא יוצאת מן הכלל, "מכה נפש בהמה ישלמנה, אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה וכו'" (ב"ק י, ב). נסביר מדוע כך נדרש ונלמד. אדם שהרג בהמה הדין שישלים את הכסף שהחסיר מעבר לנותר בנבילה. פונה בעלי הבהמה בתלונה, הרי אני רוצה בהמה חדשה לא נבילה וכסף? אלא יש לומר שפשט המילה בפסוק כך היא "ומכה נפש בהמה יְשַׁלְּמֶנָּה. אותה עצמה ישלם, על כן הדרשה בזה היא לומדת כי כך באמת צריך לקרוא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
