ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מסעי
לפתע, נפתחה הדלת, והגאון יצא מחדרו ואמר להם: תנא? יודעים אתם – מהי מעלתו של תנא? אני – אולי כהרשב"א! (ויש גרסאות – אולי כהרמב"ן)!
יותר מזה, אומרים בשם הגר"א, שאמר על עצמו שהיה מייחל להיות סנדלר פשוט בתקופת התנ"ך, כי בתקופות אלו אנשים היו בעלי מדרגות גבוהות ועצומות. כלומר, לעיתים, עצם זה שאדם חי בתקופה מסויימת, כבר ניתנו לו כוחות גדולים ועצומים.
וכך מצאנו בגמרא (שבת קיב:) "אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים". החמור כאן מבטא את המדרגה הנמוכה ביותר, בוודאי – אם זה חמור פשוט, שאינו כחמורם של הצדיקים המדוברים.
אולם – מה תאמרו אם מישהו יגיד לכם – אני מייחל להיות חמור פשוט?
ובכן, בפרשה שלנו מצאנו חמור פשוט, שזכה בזכות גדולה מאוד, שלא זכו לה אפילו התנאים והנביאים הקדושים, ולוואי והיינו זוכים לזכות זו.
החמור המדובר רעה בשלווה באורווה במדיין, הוא היה חמור רגיל לחלוטין, כזה שקם בבוקר לעבודת יומו – סוחב משאות, נושא אנשים ועוד ועוד. הוא היה נוער לפעמים וגם אהב ללחך עשב. בקיצור – חמור מן המניין, חמור בין חמורים.
חייו זרמו על מי מנוחות, עד ש...
יום אחד, נפרצה לפתע דלת האורווה שלו, ולוחמים אחוזי חרבות פלשו לתוכה. הלוחמים מבני ישראל היו נחושים מאוד, הם הרגו את בעלי האורווה, ולקחו את החמור כשלל מלחמה. החמור שלנו, זקף את ראשו, הביע את מחאתו על ההפרעה בשגרת חייו בעזרת כמה נעירות ממושכות, אך בחוסר ברירה נגרר והלך עם הבעלים החדשים.
הלוחמים צירפו את החמור לעדר חמורים ענק, שהלך וגדל במהירות בהתאם לקצב הלחימה. כשהסתיימה המלחמה, פסע החמור עם שאר בני מינו, שמנו כבר 61000 (!) חמורים. יחד איתם, פסעו גם עדרים עצומים שמנו מאות אלפי ראשי צאן ובקר, ומילאו את כל הסביבה עד לאופק הרחוק.
האמת היא, שהחמור שלנו לא ראה מעולם כל כך הרבה בעלי חיים, והוא הרגיש קצת אבוד בתוך ההמון האדיר של בני מינו, הוא התגעגע קצת לאורווה השקטה והצנועה שלו.
אבל אז התרחש מהפך נוסף בחייו. העדר העצום נעצר מול משה רבינו, אלעזר הכהן וראשי אבות העדה. הם החלו לחלק את העדר לשני חלקים. בהמשך הם שמו עדר חמורים קטן בצד, המיועד למכס לה'. זכה החמור שלנו, ועלה בגורלו להיות אחד מהחמורים המיועדים למכס לה'.
ואז הגיע הרגע הגדול וההיסטורי בחייו של החמור...
משה רבינו ספר את החמורים בזה אחר זה, כדי להגיע למספר המדוייק של המכס, ולהעביר אותם לידי אלעזר הכהן. הוא ספר – 1...2...59...60. כעת הגיע תורו של החמור שלנו, שהיה אחרון הנספרים, ומשה הכריז בקול – אחד ושישים.
זהו נשלם המניין, המכס לה' הוא אחד ושישים!
החמור לא ידע, אבל באותו רגע הוא זכה שבתורה נכתבה מילה מיוחדת שעוסקת בו – "וחמורים... מכסם לה' אחד ושישים" (לא, לט). לחמור ה – 61 יש מילה משלו בתורה – 'אחד'. החמור הפשוט והרגיל זכה באותו רגע למילה שלימה בתורה, מה שלא זכו הנביאים והתנאים הקדושים, ואף גופי הלכות שניתנו ברמז.
מעכשיו, כל ספרי התורה שיכתבו במרוצת הדורות, יזכו לקדושת ספר תורה בשלמות רק אם תכתב בהם המילה 'אחד'.
(כמובן, כתבתי את הדברים באופן ציורי. יתכן ובפועל המאורעות היו מעט שונים, וגם יש לציין שהתורה נקראת 'משל הקדמוני', ויש בה רובד לפנים מרובד, כך שוודאי המילה 'אחד' המופיעה בתורה, רומזת גם לעומקים נסתרים מעבר לאותו חמור, ועדיין יש כאן רעיון חשוב בשבילנו).
וזה מלמד את כולנו יסוד חשוב מאוד בעבודת ה'. אנחנו, כפי שאמר רבי זירא, משולים לחמורים פשוטים. אך אם נשתדל להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, כפי שזכה החמור שלנו, הרי אנחנו מילה בתורה הקדושה!
וכפי שלימדונו רבותינו, שכל יהודי הוא כאות מיוחדת בתורה הקדושה.
וכך אמר הפרי צדיק (שמות פרשת שקלים) "עמך כולם צדיקים, וצדיק יסוד עולם, ועל כן אמרו: כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם, שבאמת בשביל כל אחד מישראל נברא... כי כל אחד הוא מדוגל ומנושא בענין מיוחד בפני עצמו, שעבור זה כל העולם כולו בשבילו וצריכים לו בזה. ועל זה אמרו: שאין לך אדם שאין לו שעה".
שנזכה תמיד לעבוד את ה' במקום הנכון ובזמן הנכון, לחוש כמה אנו מיוחדים, ולהוציא לפועל את הנקודה המיוחדת שלנו שבה אנו צדיקים יסודי עולם, ובכך לממש את האות המיוחדת שלנו בתורה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
