ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
בטור הקודם ביררנו את שיטות הראשונים, נסכם אותם כאן בקצרה:
א. רב שרירא גאון: מצוות החוזרות מזמן לזמן.
ב. בעלי התוספות (במסכת ברכות דף מו ע"א): על מצוות שיש בהן שמחה.
ג. רש"י (בביאורו למסכת ברכות דף לז ע"ב): על מצווה שאדם לא קיים מזה זמן רב ועתה זוכה לקיים אותה שוב.
ד. רש"י (בביאורו במסכת מנחות דף עה ע"ב, על פי הרחבת הרוקח לדבריו): על הפעם הראשונה שאדם מקיים מצווה.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
65 - חמדת השבת: שיטות הראשונים בברכת 'שהחיינו' על קיום מצוות
66 - חמדת הברכות: כיצד מברכים על המצוות?
67 - חמדת הברכות: שהחיינו על פירות עונתיים
טען עוד
1. לא מוכח שרש"י סובר שאין לברך במצבים אחרים. יתכן ורש"י מסכים עם הראשונים האחרים שניתן לברך גם במצבים שהם מתארים.
2. לגבי ביאור הברייתא בה עסק רש"י: בעלי התוספות מבארים שהכוונה היא לכהן השב לעבוד במשמרתו הקבועה; הרמב"ם מבאר שהכוונה היא להקרבה הראשונה של מנחה מהתבואה החדשה.
ה. רמב"ם: מברכים על שלושה סוגי מצוות: 1. מצווה החוזרת מזמן לזמן (בדומה לרב שרירא גאון). 2. מצווה שהיא קניין. 3. מצווה נדירה (בדומה לדברי רש"י במסכת ברכות דף לז ע"ב).
ו. טור: מברכים שהחיינו על ציצית. משמע שלא על תפילין. מדוע?
1. מהר"י אבוהב: מברכים על בגד הציצית, מצד היותו בגד, ללא קשר למצווה שבו.
2. ב"ח: מברכים על שמחת המצווה שבלבישת ציצית. אין מברכים על תפילין, מפני שהתפילין דורשים כובד ראש גדול, ולא נכון לשמוח בהם.
נסקור את הפסיקה בעניין:
נפתח בהערה על דברי הב"ח: אמנם הב"ח מפרש את הטור כך. אך הוא חושש לסוברים שאין לברך על ציצית, ופוסק שלא לברך עליהם. מצד שני, הוא מציין שמקובל לברך 'שהחיינו' על פדיון הבן, ותוהה מדוע. למעשה הוא אומר כך: ככל הנראה זו גם מצווה נדירה וגם ניתן לומר שיש לה זמן קבוע (ל' יום אחרי הלידה).
הגדרת 'הזמן' באופן הזה מפתיעה: בטורים הקודמים כאשר התייחסנו ל'זמן', התייחסנו למעגל השנה. כאן אנו מדברים על 'זמן' במובן שונה. שנית, אין חובה לפדות את הבכור ביום השלושים – "ופדויו מ בן חודש תפדה". ניתן לפדות את הבכור החל מהיום השלושים. אם כך, לא מדובר בהגדרת זמן בלוח השנה וגם לא זמן קבוע בחיי התינוק!
מצד שני, דווקא בהקשר של פדיון הבן לכאורה ניתן להצדיק את ברכת 'שהחיינו'. יום השלושים הוא מעין 'יום הולדת', במובן שמאותו יום הוא כבר אינו נחשב תינוק שזה עתה נולד ונמצא בסיכון. באותו רגע שהוא יצא מכלל הסכנה ומכלל נפל ח"ו ניתן לפדותו ולברך 'שהחיינו' על ששרד את התקופה הראשונה של חייו.
דברים אלו של הב"ח מאפיינים את דברי רבים מן הפוסקים: אחרי שהראשונים העמידו קריטריונים מסוימים לברכת 'שהחיינו' על המצוות, למעשה הפוסקים בדרך כלל צירפו יותר ממאפיין אחד להצדיק את המצווה, כפי שנציג כעת:
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן כב סעיף א) פוסק שיש לברך 'שהחיינו' על ציצית, לכל הפחות כשם שמברכים על בגדים חדשים.
בהגהת הרמ"א על הלכות שחיטה (יורה דעה סימן כח סעיף ב) פוסק לברך על הפעם הראשונה שאדם מכסה את הדם (אחרי שחיטת חיה או עוף).
הש"ך (שם ס"ק ה) מתלבט – מצד אחד, לכאורה הרמ"א פוסק כדברי רש"י, שבפעם הראשונה שאדם מקיים מצווה עליה 'שהחיינו'. מצד שני, לא מובן מדוע הרמ"א מזכיר את הברכה דווקא בהקשר של כיסוי הדם, ולא בהקשר של מצוות אחרות. כך שהוא אומר שהקריטריון שמגדיר על איזו מצווה מברכים ועל איזו לא אינו ברור.
לעומתו, הט"ז (באורח חיים סימן כב ס"ק א) אינו מתלבט – הוא אומר שעולה שהרמ"א פוסק כשיטת רש"י, ואם כך ניתן לברך 'שהחיינו' על כל מצווה שמקיימים לראשונה.
המגן אברהם (סימן כב ס"ק א) אומר שככל הנראה מילה, פדיון הבן, וכן כיסוי הדם אינן מצוות שכיחות, ולכן מברכים על קיומן בפעם הראשונה. הפרי מגדים מציין על דבריו שלכאורה יש כאן ערבוב: הרי הרמ"א כותב מפורשות שמברכים על כיסוי הדם כאשר מקיים את המצווה בפעם הראשונה, ואם כך יש כאן שני יסודות שונים המאפשרים את ברכת 'שהחיינו'!
לכאורה צריכים לבאר את דברי המגן אברהם כך: איננו פוסקים כשיטת רש"י, ועל כן אין לברך 'שהחיינו' על מצוות נפוצות, גם כאשר מקיים אותן לראשונה. מברכים רק על מצוות נדירות. מצוות כיסוי הדם היא מצווה מורכבת: מצד אחד, לא כל אדם זוכה לקיימה. מצד שני, ניתן לקיימה בכל עת. לכן לגביה יש פשרה: היא נדירה מספיק להצדיק את הברכה; אך ברכתה תהיה על קיומה הראשון.
בכדי לצאת מהסבך, הפרי תואר מציע שכוונת רש"י שונה. נשוב ונחדד את הבעיה: מצד אחד, רש"י כותב שניתן לברך 'שהחיינו' על מצוות שאדם מתחנך לעשותן. מצד שני, אנו יודעים שאין הדבר נכון על כל מצווה שאדם מקיים לראשונה בחייו. אם כך, הקריטריון נותר עלום.
על כן הפרי תואר מבאר כך: יש מצוות שלא ניתן לקיים עד שלב מסוים בחיים. הרמב"ם (הלכות כלי מקדש פרק ה הלכה טו) פוסק שכהן אינו רשאי לעבוד במקדש עד גיל עשרים. כאשר הכהן מתחנך, דהיינו, שחונכים אותו לעבודה חדשה זו – הוא מברך על כך שחי וזכה להגיע לרגע בו הוא מסוגל לקיים את העבודה. הוא הדין לנער המגיע לגיל בו הוא מסוגל לשמור על גופו ולהניח תפילין. הברכה אינה על עצם התפילין, אלא על כך ש'החיינו' – להגיע לגיל בו הוא מסוגל, ומתוך כך הוא אכן, מניח תפילין.
(כמובן שדבריו חולקים על דברי הרמ"א – לפי דבריו אין הצדקה לברך 'שהחיינו' כאשר אדם מכסה את דם העוף לראשונה בחייו בגיל 23).
החתם סופר (חלק א' אורח חיים סימן נה) מציע נפקא מינה אחרת לסוג ה'חינוך' הזה (במובן של חניכה לקיום סוג של מצוות, ולא של חינוך הילדים): כאשר אישה נישאת, פתאום היא מתחילה לקיים מצוות רבות: טבילה, הדלקת הנר, הפרשת חלה. יש לברך על הכניסה להקשר החיים הדורש את קיום המצוות הללו. לכן הוא אומר שיש לברך 'שהחיינו' על הראשונה שבהן, ולכוון על היתר.
בטור הבא בע"ה נוסיף מספר נקודות, נסכם את השיטות, ונשתדל להנחות להלכה ולמעשה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
