ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
בטור הקודם פתחנו את העיסוק במעשר כספים. בטור זה נתחיל לברר ממה יש לקחת מעשר כספים.
מסכת פאה פותחת במשנה המפורסמת "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה". בירושלמי נאמר שדווקא מבחינה ממונית יש שיעור לגמילות חסדים: חז"ל הגבילו אותנו וקבעו שאין לתרום יותר מחומש מהנכסים, בכדי שאדם לא יפגע בעצמו כלכלית בצורה קשה מדי גם אם זה מתוך רצון להשקיע יותר בגמילות חסדים. רבי גמליאל בר אוניא שואל שם: אבל אם בכל שנה אדם נותן חומש מהונו לגמילות חסדים, תוך מספר שנים הוא באמת יתרושש! רבי מנא מסביר שאין צורך לתת חומש מכל ההון בכל שנה. בכל שנה נותנים מהרווחים בלבד.
מכאן עולה שאלה מורכבת: מה מוגדר בתור ה"רווחים"?
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
78 - חמדת התפילה: עשר אעשרנו לך
79 - חמדת התפילה: חישוב מעשר הכספים מן המשכורת
80 - חמדת הברכות: ברכת "שעשה נסים" בהפלגה
טען עוד
אדם לוקח הלוואה להתחיל עסק. ברור שההלוואה נועדה להשקעה עסקית. האדם אינו לוקח ממנה לעצמו דבר. אין סיבה להפריש ממנה מעשר כספים.
אך לכאורה הדברים אינם כה פשוטים. בתוך השקעה עסקית כלולים דברים רבים שלאדם הפרטי יש הנאה מהם. האם צריכים לחשב אלו הוצאות היו הוצאות עסקיות ממש ואלו הוצאות היו הוצאות שהאדם נהנה מהם?
ערוך השלחן (יורה דעה סימן רמט סעיף ז) נותן לנו פסיקה מרגיעה:
ובכלל רווח נחשב רק הרווח הנקי, וכל ההוצאות שהיה לו על העסק, אף מה שנסע הוא בדרך ואכל ושתה, הכל נחשב על הוצאות העסק ומנכה הכל, ומה שנשאר רווח אחר ניכוי כל ההוצאות מקרי רווח
אנו מכירים את הדבר הזה מהעולם העסקי. גם הוצאות שאדם מוציא על נסיעות, שהייה בבית מלון, ארוחת צהריים עסקית, וכדו' – הכל נחשב מהוצאות העסק, מכיוון שלולא הצורך העסקי שבדבר סביר שאדם היה מסתפק בפחות. לכן לא רק שאין צורך להפריש מעשר כספים מההוצאות שמקדמות את העסק בצורה ישירה, אלא גם ההוצאות הנלוות – נסיעות, ארוחות עסקיות וכדו' – כולן כלולות בהוצאות העסקיות, ואינן נחשבות מהרווח עליו צריכים להפריש מעשר כספים.
נעבור לשכירים:
המשכורת מחולקת, באופן כללי, לברוטו ולנטו. הנטו הוא הסכום שנכנס לחשבון הבנק של העובד. מעבר לכך על המעסיק להעביר תשלומים שונים. בכדי להקל על הדיון נגדיר זאת כתשלומי מס ותשלום ביטוחים שונים (שכוללים הפרשות פנסיה וכדו').
ביחס לביטוחים: כאן יטען הטוען שהתשלום לביטוח לאומי וכדו' נועדו לרווחת העובד. אמנם הוא אינו רואה את הכסף כעת, אך הוא מופרש לטובתו ולהנאתו.
המשנה הלכות השיב על שאלת מעשר כספים מביטוח לאומי (בארה"ב). הוא אמר כך: הכסף מופרש והממשלה משתמשת בו לצרכים שונים (בעיקר – לשלם ביטוח לאומי לאחרים). בבוא היום והתקיים התנאים יתכן והשכיר יקבל את הכסף שהמדינה התחייבה לשלם. כאשר יום זה יבוא, עליו להפריש מעשר כספים מהכסף שיקבל. אין סיבה לשלם מעשר כספים מראש.
הוא הדין לעניין הפרשות ותוכניות פנסיה שונות: הכסף אינו מגיע אל העובד כרגע. כאשר הוא יקבל תשלומי פנסיה עליו להפריש מההכנסות שיהיו באותה עת.
(יש לציין שיש להבחין בין שני סוגי ביטוח: יש ביטוח שמשלמים בכדי לקבל החזר ביום פקודה: ביטוח חיים, פנסיה, ביטוח לאומי, וכן ביטוח רכב. מכל אלה המשלם אינו מקבל תמורה בשעת התשלום, ולכן אין חובת מעשר כספים חלה עליהם עד הינתן תמורה/החזר. לעומת זאת, ביטוח בריאות ודומיו הוא הטבה שאנו רוכשים לשימוש שוטף. יכולתנו לפנות לרופא ובדיקות שונות וכו' זו זכות שאנו רוכשים בעזרת תשלום ביטוח הבריאות. את ההטבה הזאת מקבלים בשוטף, ולכן זו הוצאה רגילה).
ביחס למיסים: המדינה משתמשת במיסים למספר דברים: הוצאות נצרכות עבור אזרחי המדינה, כמו תחבורה, משטרה, צבא; פיתוח של המדינה: השקעה באמנות וספורט וכדו'; וצרכי רווחה (ניתן להמשיך לפרט, אך נסתפק בחלוקה גסה זו).
יש מקום לטעון שצבא משטרה תחבורה וכדו' הם בעצם שירותים שהאדם רוכש מהמדינה. האדם זקוק לכבישים ולהגנה מפנים ומחוץ, והוא משלם עליהם דרך המדינה. אך זה תשלום על שירות לכל דבר ועניין.
מצד שני יש מקום לטענה שהוצאות הרווחה שהמדינה מוציאה הם הם תשלום למעשר כספים, שהרי כספים אלו הולכים לטיפול בנזקקים.
ביחס לאמנות ספורט וכדו' כאן התמונה מעט יותר מורכבת: יש הוצאות שהאזרח מקבל מהם, ויש שירותים רבים שרבים מהאזרחים אינם נהנים מהם ישירות.
האדם הפשוט אינו יודע כיצד כספו מתחלק בדיוק. אך סביר שהוצאות הרווחה הן בסביבות עשירית מהשירותים שהאזרח מקבל, אם כך יש כאן הוצאה המספקת לאזרח שירות לצד מתן לנזקקים. לכן הכרעת הפוסקים היא להתעלם מהכספים הללו: להניח שמיניה וביה האזרח רוכש שירות ומשלם מעשר כספים, ולפיכך אין צורך להתייחס להוצאה זו.
המשמעות היא שכאשר מדברים על מעשר כספים, על השכיר להתייחס לנטו בלבד.
אך נשים לב שגם לשכיר יש הוצאות שנועדו לצורך העבודה בלבד. בדרך כלל החזרי הנסיעות קטנים מהסכום שאדם באמת מוציא על נסיעותיו. אך יתרה מכך: משפחה המחליטים להוציא כסף על צהרון לילדה שלהם בכדי לאפשר להם לעבוד יותר, אף זו הוצאת עבודה. מסתבר שלולא שעות העבודה היו מעדיפים להיות עם הילדים בצהריים, אך העבודה אינה תמיד מאפשרת. אם השיקול להכניס את הילדים לצהרון נובע מצורך או רצון להשקיע זמן נוסף בעבודה, אין צורך לתת מעשר כספים גם על הוצאה זו.
דבר זה אינו נאמר על חוגים לילדים. שליחת הילד לחוג היא בחירה להשקיע ולהעשיר את חייו של הילד. גם אם בוחרים את החוגים בשעות הנוחות מבחינת העבודה, מטרת ההוצאה היא סיפוק העשרה לילד, וזה אינו נכלל בהוצאות שנועדו לצורך העבודה.
בטורים הבאים נחדד עוד ממה יש להפריש מעשר כספים, ולאחר מכן נברר לאלו מטרות ניתן להפריש מעשר כספים.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
