ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
הרב בצלאל דניאל – ראש תוכנית מורנו מבית 'ארץ חמדה'
לקראת פסח שני נשאלנו שאלה מעניינת:
ישנו מנהג יפה בעם ישראל לאכול מצות בפסח שני, להזכיר לנו שזהו יום הראוי להבאת קרבן פסח.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
52 - חמדת השבת: שינוי תפקיד הזימון
53 - חמדת השבת: צירוף לזימון על אכילת מצה
54 - חמדת השבת: עד היכן ברכת זימון
טען עוד
בהזדמנות אחרת נרחיב בביאור הטעם שהספרדים מברכים 'מזונות' ואילו האשכנזים מברכים 'המוציא'. הספרדים נוהגים במצה כדין פת הבאה בכיסנין.
נוסיף גם שאם אוכלים את המצה בקביעת סעודה, אין חולק שיש לברך 'המוציא' בנטילת ידיים (כמפורש בשולחן ערוך אורח חיים סימן קסח סעיף ו). דיוננו, כמובן, הוא רק במי שאוכל כמות שלא קובעים עליה סעודה.
דוגמא ומשל לדבר זה מצאנו בהלכות שבע ברכות. ישנם מספר קריטריונים לאפשר לברך את ברכות השבע ברכות: שיהיו עשרה, שיהיו פנים חדשות. מהו הדין אם אנשים נמצאים יחד, ויש מחלוקת אם הקריטריונים מתקיימים. לדוגמא: חתן וכלה מתארחים אצל אנשים בשבוע בו הם נישאו, ויש שם אדם אחד בלבד שלא היה בחתונה. ישנה מחלוקת אם די באדם אחד חדש לשבע ברכות, או שיש צורך בשניים. באופן כללי ולצורך הפשטות נגדיר זאת כמחלוקת בין האשכנזים ועדות המזרח. מהו הדין אם מחצה אשכנזים (המתירים לברך על סמך אדם חדש אחד בלבד) ומחצה ספרדים (הסוברים שיש צורך בשניים)? הגרש"ז פוסק שהאשכנזי יכול לברך את שבע הברכות, למרות שהספרדים סבורים שאין לברך את הברכה הזאת. הוא מצרף אותם למניין הדרוש לשבע הברכות, למרות שהם אינם שותפים בברכה זו. מדוע? מכיוון שהוא סבור שהם חייבים, מנקודת מבטו יש כאן מניין החייב בשבע ברכות, ועל כן הוא מברך. בחירתם שלא לברך אינה משפיעה על האופן בו הוא מנתח את המציאות ההלכתית.
על פניו ניתן להביא ראיה מן הדברים לנידון שלנו: גם כאן, האשכנזי סבור שהקבוצה חייבת בזימון. אמנם הם אינם מצטרפים לזימון (מכיוון שאין כאן אדם נוסף החייב בברכת המזון), אך מנקודת מבטו הם חייבים בברכת המזון, ועל סמך זה הוא יוכל לזמן.
דיון מעט יותר קרוב הוא מקרה של שלושה שאוכלים יחד, שניים גדולים וקטן היודע לברך. הספרדים מצרפים את הקטן לזימון, והאשכנזים לא. הגרש"ז פוסק שהספרדי הגדול יכול לזמן, מכיוון שמבחינת נקודת מבטו יש כאן עוד שניים המצטרפים לזימון. אמנם האשכנזי אינו רואה את הקטן כחלק מהזימון, אך אין זה מונע מהספרדי לצרף את שני האנשים שהוא סובר שיכולים להצטרף לזימון להצטרף אליו.
אך יתכן והמקרה שלנו שונה משני המקרים הקודמים.
ברכת שבע ברכות היא ברכה על שמחה, התלויה בכך שיש חתן וכלה, עשרה, ופנים חדשות. על ההשתתפות הזאת ניתן לשבח את הקב"ה. זה שבמקרה אחד הנוכחים, שהוא חלק מיצירת השמחה, סבור שאין במקרה זה הצדקה לברכה, אינו גורע את יכולתו של המברך להודות לקב"ה.
במקרה של הזימון, הספרדי מזמן את האשכנזי והקטן לברכה. זה שהאשכנזי סבור שאין לצרף את הקטן אינו משנה את העובדה שיש כאן שלושה שיברכו ברכת המזון, והאדם המזמן אותם סובר שהזמנת הקטן והאשכנזי לברכה מצדיקה את ברכת הזימון.
האם בזימון שלנו קורה אותו הדבר?
אנו עוסקים בשלושה, האחד סבור ששני האחרים חייבים בברכת המזון. אך הם אינם מתכוונים לברך ברכת המזון (מה גם שיש להם תשתית הלכתית מוצקה לא לברך את ברכת המזון). הצעתנו היא להתעלם מכך שהם לא יברכו, ולברך את ברכת הזימון יחד איתם.
לכאורה בכדי לעשות זאת עלינו להניח שברכת הזימון עומדת לעצמה, ויש תנאי שיהיו שניים אחרים החייבים בברכת המזון (לפחות מנקודת ראותו של המזמן) בכדי לברך את הברכה הזאת.
אך בחודשים האחרונים למדנו שתפיסה זו עומדת במחלוקת.
כפי שלמדנו והבאנו במספר טורים, ישנה מחלוקת עקרונית על אופיו של הזימון. ללא להיכנס לכל הפרטים, נאמר בצורה כללית:
מדברי הרשב"א בהחלט יתכן שברכת הזימון היא בראש ובראשונה הודאה על האכילה המשותפת, ומתוכה מזמינים את המסובים לברך את ברכת המזון. דברים דומים למדנו בשם הרא"ש. גם מתלמיד רבנו יונה למדנו שהזימון נושא תוכן הודאתי עצמאי. אם כך, אם אני סבור שעליכם לברך, לכאורה חלה עלי חובת ההודאה לקב"ה על האכילה המשותפת שלנו, גם אם אתם סבורים הלכתית שלא מוטל עליכם לברך.
ברם, מדברי הרמב"ם בשיטת הגאונים למדנו את ההיפך: שאין מקום לזימון ללא ברכת המזון. הרמב"ם מבין שהזימון – כמשמעו: הזמנת הסועדים לברך את ברכת המזון. בפסיקת הרמב"ם אין מציאות בה אדם יזמן אחרים לזימון, ואף אחד מהם לא יברך את ברכת המזון בפועל (או – יאזין לברכת המזמן וממנה יצא ידי חובה. אך אין זה משנה את העיקרון – שהזימון נעשה כהכנה לכך שעתה הוא יצא ידי חובת ברכת המזון).
אם כך, לפי הרמב"ם והגאונים אין מקום לאשכנזי לזמן את הספרדים לברכת המזון על אכילת המצה, שכן הם אינם מתכוונים לברך את ברכת המזון.
אך לפי הרשב"א, רא"ש ותר"י בהחלט יתכן שיש מקום להודות לקב"ה על האכילה המשותפת, גם אם האחרים אינם עומדים לברך את ברכת המזון.
למעשה במספר מקומות משמע שנטיית ההלכה היא כשיטת הרא"ש (לדוגמא: ניתן לענות לזימון, להאזין עד תום הברכה הראשונה, ולאחר מכן להמשיך באכילה. לפי הרמב"ם, הזימון חייב לזמן לברכה בפועל, ואין מקום לנהוג כך).
לאור זאת, האשכנזי יכול לסמוך על שיטת הרא"ש גם לעניין זה, ולצרף את הספרדים לזימון, ובכך להודות לקב"ה ברכה כפולה ומכופלת: שהוציאנו ממצרים באותות ובמופתים, וזיכה אותנו לדיבוק החברים הנעשה בעזרת האכילה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
