ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
במשנה במסכת חולין (פרק ח משנה ב) נאמר שמותר לצרור בשר וגבינה במטפחת (בשק) אחד, ובלבד שלא יהיו נוגעים. בגמרא (דף קז ע"ב) שואלים – מדוע אסור שיגעו, הרי הם צוננים? אביי עונה: בכל זאת, יהיה צורך להדיח את הבשר.
מתוך הדברים אנו לומדים מספר עקרונות הלכתיים:
ראשית, כאשר אנו מדברים על 'מעבר טעמים', איננו מתכוונים למגע והימצאות המאכל בעלמא. כוונתנו היא ליצירת קשר כימי בין המאכלים. לדוגמא: כאשר שורים בשר בטיבול, אם יוציאו אותו מן הטיבול אחרי זמן קצר, אמנם הטיבול יימצא על הבשר, אך בזמן קצר הוא אינו מתחבר אל המאכל פנימה. ניתן לשטוף את הבשר ולהוציא ממנו את הטעם של הטיבול. אך בחלוף מספיק זמן, נוצר קשר כימי פנימי, ולא ניתן להדיח את הטיבול מתוכו. בשלב זה נאמר שהבשר קיבל את הטעם של הטיבול. דבר דומה קורה בבישול: בישול של מאכלים אינו משנה רק את הרכבם בעזרת חימום. הוא גם גורם להעברת טעם של מאכל אחד בשני. אם נכניס מרכיבים שונים של נזיד לתוך סיר ולא נחמם אותו, ייקח זמן רב עד שאותו קשר כימי אליו התייחסנו ייווצר. בשלב הראשוני יהיה מגע בלבד. אם נפרק את החבילה לפני שיעבור זמן מסוים, נוכל להדיח פריט פריט ולהשיב אותו למצבו הקודם. אך אם נרתיח את תוכן הסיר, טעמי המאכלים יתערבו וייבלעו זה בזה. אחרי שפעולה זו תיעשה, לא נוכל להשיב את המצב לקדמתו (בעבר נגענו בנקודה דומה בשאלה של 'אפשר לסחטו' – אחרי חימום המאכל כבר לא ניתן 'לסחוט' את הטעם שנבלע בו החוצה).
אחר הקדמה זו הדיון של הגמרא מובן יותר: הגמרא שואלת מדוע לא ניתן להניח את המאכלים זה בצד זה באופן שייגעו, הרי העברת טעם (במובן של קשירת אותו קשר כימי) לא ייווצר כאן. עונה אביי: אכן, אך עדיין יהיה צורך לנקות חיצונית את המאכלים בכדי לוודא שהשמנונית או המאכל עצמו יסורו זה מזה.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
98 - חמדת השבת: נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
99 - חמדת הכשרות: מגע בין מאכלים וכלים צוננים
100 - חמדת הכשרות: הקדמה להעברת טעם על ידי בישול - כלי ראשון וכלי שני לעניין שבת
טען עוד
בעל העיטור מציין שהסיבה לאיסור הוא שמא ישכח ולא ידיח. אך אם מדובר במאכל שרגילים להדיח לפני האכילה (או לפני הבישול) אין איסור שיגעו זה בזה, שהרי אין חשש שישכח ולא ידיח.
הרא"ה חולק על כך. הוא אומר שניתן לקבל את הדברים ביחס לכלים, ולא ביחס לאוכל. כלומר: יתכן ובנופש בדירה שכורה יהיו כלים שלא ידוע מה טיבם. מותר להשתמש בכלים לדברים כשרים ויבשים, מפני שבימינו אין זה מקובל להשתמש בכלים שלא נשטפו היטב. אם כך, אין חשש שישכח וישתמש בכלים שעדיין יש בהם מאכל שאינו כשר.
אך הרא"ה אומר שדין זה אינו נכון ביחס לבשר וחלב יחד. הוא אומר שאין היתר שהחלב והבשר יגעו זה בזה על סמך ההדחה העתידה לבוא. במגע של בשר וחלב, לשיטתו, יש להחמיר יותר.
הרשב"א מציין שיש רמות שונות של הדחה: הוא אוסר לחתוך בשר בסכין שמשתמשים בו להפריד את החֵלֶב והאליה מהבהמה. אמנם מקובל להדיח את הבשר לפני צלייתו, אך החֵלֶב והאליה שמנוניים, ודורשים הדחה תוך שפשוף, ואת זה לא רגילים לעשות בבשר רגיל.
מתוך דברי הרשב"א, הפרי מגדים (משבצות זהב סימן צא ס"ק א) מחזק את דברי הרא"ה: אין להניח מאכל על מאכל האוסר אותו, גם אם רגילים להדיח, מפני שלא תמיד ברור אם יש צורך להדיח עם שפשוף או לא, ולכן כל ההיתר הוא רק ביחס לכלים, שרגילים שיהיו נקיים ממש. ברם מהש"ך עולה שהשאלה היא פרקטית לחלוטין: אם אין חשש שישכחו להדיח באופן המתיר, אין איסור שהמאכלים יהיו במגע. דבר זה מוכח מהאופן בו הגמרא מציגה את הדיון: הגמרא תמהה: מדוע יש להקפיד שהמאכלים לא יגעו? מוכח שאמנם אביי מציג שישנו חשש, אך נקודת המוצא היא שלולא החשש, הגמרא לא ראתה בעיה בכך שהבשר והחלב יגעו זה בזה.
לכאורה יש לומר שהרא"ה והפרי מגדים למדו את הסוגיה הפוך: המשנה מגדירה גזרה מסוימת האוסרת שהמאכלים יגעו אם יהיה אסור לאכול אותם ללא הדחה. הגמרא שאלה את השאלה בכדי לחדד לנו שלפנינו גזירה. אך הבסיס הוא דברי המשנה, ועקרונית יש גזירה האוסרת, אלא אם כן נוכל לשער שהגזירה אינה בתוקף.
נשוב לדין של הכלי:
העיטור כותב, באופן מפתיע, שאסור להעלות בשר צונן בקערה שאינה כשרה, שמא יאכל ללא הדחה. אך יש לברר במה מדובר:
ראשית, נפסק כדבר פשוט שכלים ששימושם בצונן, די להכשיר אותם בהדחה. לדוגמא: כלי שתמיד משתמשים בו בשימוש קר בלבד, ניתן לשטוף אותם כרגיל ולאחר מכן להשתמש בהם בפסח. אם כך, אם מדובר בכלי נקי ששימושו בצונן, לכאורה גם אין צורך בהדחה.
בהקשר של טבילת כלים הרשב"א כותב שאם הכלי אינו כשר, יש להכשירו לפני הטבילה. ר"י חולק עליו ואומר שאין בעיה לטבול אותו כמות שהוא, ולהשתמש בו למאכל צונן!
בטור יורה דעה סימן צד מפורטים מקרים שונים בהם כלי נאסר. הטור פוסק שם שיש להכשיר את הכלי, אך מותר להשתמש בו כמות שהוא בכדי להגיש פירות צוננים וכדו'.
להכריע בין הצדדים, המשנה ברורה (סימן תנא ס"ק טו-טז) אומר כך: עקרונית וודאי שאין כאן איסור. שהרי הטעם האסור הנמצא בכלי לא ייבלע במאכל הקר שמכניסים לתוכו. אך אסור לעשות כך דרך קבע, שמא ישתמשו בו למאכלים חמים. אם נשוב לדוגמא שכתבנו לעיל: משפחה שכרה דירת נופש, ויש בה כלים שלא ידוע מה טיבם. ניתן לתת לילדים קורנפלקס באופן חד פעמי בכלי נקי שלא ידוע מה טיבו, מפני שהאיסור שבכלי לא יעבור לקורנפלקס. אך אם נמצאים שם למספר ימים, עולה חשש אחר: אחרים שיראו שהשתמשו בכלי לא יהיו מודעים לכך שמדובר בכלי שאינו כשר. הם עלולים להשתמש בכלי באופן שכן יעביר את הטעם שבכלי אל המאכל שלהם. אם ישנו חשש שכזה, אסור להשתמש בכלי גם בשימוש קר חד פעמי.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
