ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- החודש
החודש הזה לכם
חודש ניסן הוא החודש ממנו מונים את כל חודשי השנה, ולא כפי שחושבים שחודש תשרי הוא הראשון כיון שיש בו את "ראש השנה", ואדרבה חודש תשרי הוא החודש השביעי בשנה. וכך התורה כותבת:
(שמות, פרשת בא, יב, א-ב) 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה'.
הנה, התורה מדגישה בכמה מקומות שאת חג הפסח חייבים לקיים באביב, כמו שכתוב: (שם, כג, טו) 'אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב '. וידוע, שמניין ימות השנה לפי תקופות הירח שונה ממניין ימות השנה לפי תקופות החמה, כך שאם היינו מונים את ימות השנה לפי הירח בלבד, היינו עלולים לחגוג את הפסח בחורף או בקיץ, וכפי שבאמת קורה אצל המוסלמים שחג ה"רמדאן" שלהם חל בתקופות שונות, וכדי שהפסח לעולם יהיה באביב, נקבע שמועדי ישראל ייקבעו על פי תקופות החמה ולא על פי תקופות הלבנה, מה ששום אומה ולשון לא השכילה לעשות. ה"אבן עזרא" האריך מאוד בעניין זה (על הפסוק הנ"ל 'החודש הזה' וכו'), ונצטט מספר קטעים מתוך דבריו המאליפים, ומשם יכולים ללמוד את חכמת התורה ואת חכמת עם ישראל שלא היתה ולא תהיה למעלה הימנה. וז"ל:
"...ועתה אפרש לך וכו', והשנה באמת היא לשמש לבדו, כי הוא המוליד זמני קור וחום וקיץ וחורף, שהם ד' תקופות השנה, ואז נחשוב שהיתה בתחלת ראש טלה, והוא ילך בגלגלו שס"ה ימים וקרוב מרביעית יום עד שובו פעם שנית, ובעבור זה נקרא שנה וכו', ובעבור ששנת הערלים קרובה אל שנת החמה, וראו ששתים עשרה פעמים תתחדש הלבנה בשנת החמה, חלקו ימי השנה על שנים עשר, וקראו לכל חלק חדש, בעבור שהוא קרוב מימות חדש הלבנה, וזאת ההסכמה מהם אינה בדרך התולדות, גם הישמעאלים בעבור שמועדיהם תלוים בימי חדשי הלבנה, ותחלת החדש מליל ראות הלבנה, וראו כי י"ב חדש יש בשנת החמה, לא מצאו חשבון יותר קרוב מזה, כי אין בין שני המספרים רק י"א יום, על כן שמו כל שנותיהם שנות הלבנה. וכל שנה ישתנה מועד פסחם אחורנית י"א יום, עד שיהיו ל"ג שנות חמה הם ל"ד שנות הלבנה, כי אלה אינם על דרך התולדות. וה' צוה בתורתו לשמור מועד במועדו, כי אמר שמור את חדש האביב", עיי"ש באריכות.
וכך ידעו חכמי ישראל לשמר את ציווי התורה שלא יחול חג הפסח אלא באביב.
מזלות השנה מזרזים לקיום מצוות
פעם הוזמנתי לאזור כפר נחום שליד טבריא, אחרי שגילו הארכיאולוגים בית כנסת עתיק מתקופת התנאים. ראיתי שהרצפה מכוסה בקישוטי המזלות, והיו שם גם טלה ומאזניים. שאלתי את המדריך: אם הוא יודע להסביר מדוע בחרו דוקא בסימנים אלו, וענה לי שכך עלה בלבו של אותו "אומן" שבחר בהם ו"המציא" זאת מדעתו. אמרתי לו שעליו לשמור מצוות שהרי אפילו המזלות בשמים "דתיים" ומורים לנו את דרך התורה. ומששאל אותי הכיצד, הסברתי לו שלחודש ניסן יש את מזל ה"טלה" לא בכדי, אלא ללמדנו שבחודש זה מקריבים קרבן פסח, ולחודש תשרי יש את מזל ה"מאזניים" ללמדנו שהקב"ה דן את העולם ומעמיד את המצוות כנגד העברות שעם ישראל עשה במהלך השנה, ועלינו להתכונן ולהרבות במצוות כדי לזכות בדין.
שימוש בתאריך לועזי
כתב הרמב"ן שאסור להשתמש בתאריך לועזי, אלא רק בתאריך יהודי שנאמר "החדש הזה לכם ראש חדשים" - ולא ינואר, וז"ל: "ולפי מדרשו "לכם" לומר שקדוש החודש צריך בית דין מומחין (ר"ה כה:) ולכך לא נאמר בתחלה 'דברו אל כל עדת ישראל', שאין בקדוש החדש אלא משה ואהרן וכיוצא בהם. וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט, א) ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י, יא), ובחדש השביעי באחד לחדש וגו' (שם כט, א) וכן כולם", עכ"ל.
עם כל זה, כיום התירו לכתוב בש'יקים או במכתבים שני תאריכים, תאריך יהודי ותאריך של הגויים כדי שפקידי הבנק יבינו מה כתוב.
אשר תקראו אתם
כתוב (ויקרא כג, ד) "אשר תקראו אתם במועדם" - אומרים חז"ל (במסכת ר"ה): אתם - אפילו שוגגים, אתם - אפילו מזידין, אתם - אפילו מוטעין.
וכתוב "כי חוק לישראל הוא" אומרים חז"ל: אומר הקב"ה למלאכים תשאלו את הסנהדרין מתי קובעים ראש השנה כדי שאנו בשמים נשב לדון.
ועל זה אמרו חז"ל, גם אם הרבנים טעו בקידוש החודש או ששינו את התאריך בכדי שלא יחול יוה"כ ביום שישי או ביום ראשון, הקב"ה מתאים את חודש הבא לפי מה שחכמים קבעו.
מדוע גזרו היוונים על החודש?
גזירות רבות גזרו היונים כדי להשכיחם תורתך ותחילת הגזירות ועיקרן הם שלשה דברים: ח ודש, ש בת ומ ילה.
מצות שבת היא מצוה גדולה ויקרה המבדילה בין ישראל לעמים "כי אות היא ביני וביניכם". וכן מצוות מילה מייחדת אותנו מן העמים ואף היא אות לסגולת ישראל - ומובן מדוע התנגדו היוונים לשתי המצוות הללו. אך מה הטעם שהתנגדו לחודש ?
אמרו המפרשים בדרך פשוטה שהרי אם אין חודש אין מועדים פסח, סוכות, שבועות, ראש השנה וכיפורים ולכן בקשו היוונים לעקור את המועדים כדי לבטל מישראל את החשבון המיוחד להם לשנים ולמועדים. זאת ועוד, היונים רצו לפגוע בקדושת ישראל, בטהרת נשות ישראל, המונות לפי החודש העברי ולא הלועזי.
אך יתר על כן, כבר אמרו חכמים "בכסה ליום חגנו - כי חוק לישראל הוא". הקב"ה מסר את קידוש החודש לחכמי ישראל דווקא, הם קובעי הזמנים "אשר תקראו אותם - אתם" !
אומרים היונים למתייוונים: מדוע הרבנים קובעים מתי יחול ר"ח, הנה יש לנו לוח עולמי לשנה שלמה ובו כתוב שר"ח פלוני יחול ביום כך וכך וכן הלאה.
ידעו היונים שאם קבעו חכמי ישראל את החודש בתאריך אחר - הקב"ה משנה את סדרי בראשית כדי שקביעתם תהיה מועדכם. "חכמי יון" לא יכלו לקבל זאת שחכמי ישראל יקבעו את מהלך הירח והכוכבים, שהם ישלטו בצבא השמים. וזהו ענינה של מצות החודש שיש בה אמונת חכמים, שיש בה אמונת קבלת תורה - וכל זאת בקשו היונים לעקור על ידי גזרותיהם.
בג' דברים התקשה משה רבינו
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה" (שמות ל, יא-יג).
מבאר רש"י, וז"ל: "הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואומר לו כזה יתנו", עכ"ל.
ויש לשאול, מדוע הראה לו כמין מטבע של אש ולא מטבע רגילה ? ועוד, אם משה רבנו אינו בקי בטיב המטבעות הוא יכול לשאול את ציפורה אשתו שתראה לו כיצד נראה מטבע של מחצית השקל, וגם אם היא לא תדע, הוא יכול לשאול כל אדם, ובפרט שהתורה כתבה שמטבע זה היה "עשרים גרה" (שזה בימינו 20 גרם כסף, ומחציתו 10 גרם)?
אומרים חז"ל (מנחות כט ע"א) "תנא דבי רבי ישמעאל, שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן, מנורה וראש חדש ושרצים. מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה, ראש חודש דכתיב החודש הזה לכם ראש חדשים, שרצים דכתיב וזה לכם הטמא. ויש אומרים אף הלכות שחיטה שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח". ומקשים התוספות (שם ד"ה "שלשה דברים"): "ויש לתמוה דלא חשיב מחצית השקל דכתיב 'זה' יתנו ואמרינן (שקלים ג ומ"ר) כמין מטבע של אש הראהו למשה? וי"ל דלא שייך התם נתקשה אלא משום דלא הוה ידע בשום עניין אם לא היה מראהו".
ומה הכוונה שלא ידע משה רבנו בשום ענין אם לא היה מראהו ? והדבר יבואר עפ"י מה שכותב בשיטה מקובצת "אי נמי נתקשה בזה, וכי בדבר מועט יכפר על עוון העגל". כלומר, משה רבנו תמה הכיצד אותו מטבע קל שהוא הכיר וידע בו, מכפר על עוון כל כך חמור? ועל כן היה צריך הקב"ה להראות לו מטבע בחזיון של אש, כדי להראות לו שאפילו מטבע קלה יכולה לכפר אם היא בוערת כמו אש, היינו, כשנותן אותה לשם שמים ובהתלהבות כמו אש.
ועוד הוקשה, מדוע התקשה כל כך משה רבנו בקביעת ראשי החודשים (היה יכול ללמוד את פירוש ה"אבן עזרא" או את הרמב"ם וכד' והיה מתמחה בזה)? אלא, כשהיו ישראל במדבר, היו הזמנים שלהם כמו זמני מצרים, והקב"ה רצה שידע לקבוע את ראשי החודשים לפי זמני ארץ ישראל שהיא היסוד של כל הארצות, ולשם כך הגביה הקב"ה את משה רבנו ממקומו והראה לו כיצד הזמנים משתנים ממקום למקום ושזמן השקיעה בארץ ישראל שונה משל מצרים, ובחשבון זה התקשה משה רבנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
