קריעה על ירושלים ומקום המקדש בזמן הזה | הרב דניאל קירש | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
ירושלים ובית המקדש
ירושלים

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
ארץ ישראל ומצוותיה
א"י נקנית ביסורים

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

נעסוק בשאלה אם יש חיוב לקרוע על ערי יהודה, ירושלים, ובית המקדש לאחר שחרור השטחים ב"ה בניסים גדולים במלחמת ששת הימים.

החיוב לקרוע על ערי יהודה, ירושלים ומקום המקדש
בגמרא (מועד קטן כו.) למדנו שהרואה את ערי יהודה, ירושלים ובית המקדש בחורבן צריך לקרוע.
וכן נפסק בשולחן ערוך (תקסא א-ב):
"הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: "ערי קדשך היו מדבר", וקורע. הרואה ירושלים בחורבנה, אומר: "ציון היתה מדבר שממה", וקורע. וכשרואה בית המקדש, אומר: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה", וקורע".

הכל תלוי בשלטון
כתב הבית יוסף (סי' תקסא): "והאי ערי יהודה בחורבנן דקאמר דהיינו שהן חרבות ואין בהן ישוב כלל אבל אם יש בהן ישוב אף על פי שהן בידי גויים היה נראה לכאורה דאין צריך לקרוע. ואפשר דכל שהן בידי גויים אף על פי שיש בהן ישוב בחורבנן מיקרי וכן עיקר".
וכן כתב המשנה ברורה (ס"ק ב).
הרי שמה שקובע הוא השלטון.

קריעה על ערי יהודה בזמן הזה
למדנו כאמור שיש חיוב לקרוע על ערי יהודה בחורבנם, כלומר, על ערים שתחת שלטון גויים.
כתב הגרי"מ טיקיצ'ינסקי בספר עיר הקודש והמקדש (ח"ג עמ' רטו) שלא ראינו נוהגים לקרוע על ערי יהודה. וביאר שכל שאר ערי יהודא רובן ככולן אינן ידועות לנו כיום. ואפילו הידועות לנו כגון גדרה עקרון ומצפה והדומה, ואפילו באר שבע וחברון – לא ידועות אם הן הן על מקומן". והעתיק דבריו להלכה הפסקי תשובות (תקסא א).

כיום לאחר מלחמת ששת הימים, לאחר שחרור השטחים ב"ה כבר לא צריך לקרוע על ערי יהודה שתחת שליטת ישראל.
וכן כתב החזון עובדיה (אבלות ח"א עמ' רסד) שאין קורעים על ערי יהודה משני טעמים: א. משום שאיננו יודעים בדיוק המקומות (סברת עיר הקודש והמקדש). ב. משום שהיום הערים הם בשליטת ישראל. והביא כן החזון עובדיה בשם כמה פוסקים וביניהם הגר"י זוין בספר המועדים בהלכה.
במשנה ברורה איש מצליח (הערה סי' תקסא 1) מובא: "ובערים שנמסרו בעונותינו הרבים לישמעאלים בהסכם שחתמו עם ראשי המרצחים ימח שמם, יש להסתפק אם צריך לקרוע, או שכיון שהשליטה הבטחונית הכללית היא בידינו אין צריך לקרוע. ומסתברא שאין צריך לקרוע (משה לוי ס"ט)". עכ"ל.
לעומת זאת הגר"א נבנצל (ביצחק יקרא (תקסא א) כתב שאף היום יש חיוב לקרוע על מקומות שתחת שליטת גויים.

יש סיבה נוספת שלא לקרוע על ערים בשליטת הגויים, שאיננו מתרגשים כל כך. סברה זאת תובא בהמשך לעניין קריעה על הר הבית.

ערי ירושלים
באופן פשוט לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים ב"ה אין קורעים על ירושלים. וכך כתב האגרות משה (ח"ד ע): מסתבר שאף שעדיין לא נגאלנו בעוה"ר אין לקרוע בראיית ירושלים מאחר שהיא בחסד השי"ת בנויה לתפארת ואינה עכ"פ ברשות אומות עכו"ם". והניף ידי שנית באגרות משה (ח"ה לז).
וכן דעת רבנו הרצי"ה ומרן הגר"א שפירא (כמובא בפניני הלכה העם והארץ ט יא). וכן דעת הגר"ש גורן (תורת המדינה עמ' 105) שלא קורעים אפילו על החלקים מירושלים ששולטים בה גויים משום שרואים את ירושלים כולה כאחת, ורוב תושביה יהודים, כמו לעניין קריאת המגילה שאין להפריד עיר אחת לשניים. ועוד שהיא בפועל כולה תחת שלטון יהודי (דלא כאגרות משה ח"ד סי' ע' אות י"א הסבור שעל החלקים ששולטים גויים קורעים).

אמנם נאמרו כמה סברות שיש חיוב לקרוע על ירושלים גם בזמן הזה:

אין שלטון גמור
בספר ארחות רבינו (ח"ב עמ' קמט) מובא בשם הסטייפלר והרב דוד יונגרייז שגם בימינו יש לקרוע על ראיית ירושלים משום שהאמריקאים שולטים, ועל פיהם ישק הכל, והאמריקאים מעוניינים שנחזיק בעיר העתיקה.
ויש לדחות סברא זאת משני טעמים. גם אם המציאות הייתה כפי שמתואר בארחות רבינו נראה שאין חיוב לקרוע, וכפי שכתב האגרות משה:
"שא"כ עתה שבחסדי השי"ת אין מושלים האומות על ערי יהודה ועל ירושלים, והם גם מיושבים, הוא טעם גדול שלא לקרוע. אף שעדיין לא באה הגאולה ע"י מלך המשיח, ואנו מתפחדים מהאומות אין לקרוע. דהא הקרא שלמדים משם שצריך לקרוע על ערי יהודה (בירמיה מ"א, ה', ויבואו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים וגו') הרי באו אחר שנחרבו ממש, שאין ללמוד מזה אפילו ליום אחד קודם החורבן, אף שהיה ידוע ע"י ירמיהו הנביא ועוד, כי יהיה החורבן. וכ"ש עתה שמקווים אנחנו שמלך המשיח יבוא בקרוב כשיהיו כל ערי ישראל על מכונם, שאין צורך לקרוע".
ועוד, נראה שבמציאות אנחנו רחוקים מהמתואר שם שאמריקה שולטים. אף שאנו מתחשבים בדעת האמריקאים, סוף סוף רחוק לומר שהאמריקאים שולטים. ומסתבר שלאורך ימי בית המקדש השני וחלק מבית המקדש הראשון השליטה שלנו הייתה פחות חזקה מאשר עכשיו.
ומה שכתב שהאמריקאים רוצים שנחזיק את ירושלים – לפי מה שבדקתי אין זה כך. אין כאן המקום להאריך בכך, אך רק נציין שתי עובדות:
א. אמריקה לא הסכימו למכור לישראל מטוסים לפני מלחמת ששת הימים, ונאלצנו לקנות מצרפת.
ב. אמריקה לא הכירה בירושלים כבירת ישראל עד לאחר 50 שנה.

איננו יכולים לעקור את בתי העבודה זרה מירושלים
כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' עג):
לגבי "הספק אם בזמנינו שהשלטון בירושלם הוא בידי ישראל אם יש חיוב לקרוע עליה. חושבני דכל זמן שרואים עדיין בעיר הקדש והמקדש כנסיות של נכרים וגם קברי עכו"ם וכו', ואין אנו יכולים למעקר פולחנא נוכראה, עדיין היא בחרבנה, ועתה עינינו נשואות לשמים לראותה מהרה בפולחנא דשמיא בבנין בית הבחירה ונגילה בד' ונשמחה בישועתו לנצח".
ולענ"ד הדברים מחודשים, שסוף סוף העיר בשלטון ישראל.

שלטון כופרים
בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' עח) כתב:
"דבודאי אין לומר דכהיום שהשלטון ביד מנאצי ה' שלא יקרא בחורבנה דסו"ס עיר האלקים מושפלת עד שאול תחתי'... ואולי עכ"פ שייך זה רק כלפי הגויים דרצו להצר צעדי ישראל שלא יתרחב הישוב שלהם שעי"ז עדיין החורבן ניכר ביותר, משא"כ היום דעכ"פ הפוקרים האלה רוצים שיהי' ישוב ישראל ומבחינה זאת נתמעט החורבן. אבל כאמור סתימת העניינים דאין הבדל בזה"ז, אלא הנח להם לישראל". עכ"ל שבט הלוי.
ויש לדחות שגם שלטון ישראלים רשעים נקרא שלטון ישראל. ראה רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה (ג א).
ועוד שגם המכונים רשעים הם רובם ככולם תינוקות שנשבו (שו"ת מנחת אשר ח"א סי' י).
ועוד יש לציין לדברי החסד לאברהם (מעין ג' נהר י"ב): "ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב ותקיא הארץ את יושביה, וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא צדיק אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע."
וראה סנהדרין (קב :) "מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחת על ארץ ישראל".
ובספר אם הבנים שמחה (פתיחה) כתב על זה: "ולא עוד אלא נראה לי דאיש פשוט הזה שבונה את הארץ בלי שום כונה לשמים רק לטובתו עושה בזה תיקון יותר גדול בעולמות עליונים ממה שעושה איזה צדיק יהי' אפילו גדול שבצדיקים עם תיקון חצות שלו בבכיות ומקונן על השכינה והגלות שבודאי עושה בזה תיקון גדול אבל עם כל תיקונו שעושה לא הגיע להתיקון שגורם איש הפשוט במעשה ידיו במה שנבנה בפועל אף בלי שום בונה לש"ש כאשר הגמרא דסנהדרין הנ"ל מוכיח על זה". והדברים מחודשים.

ויש להוסיף שבמציאות יש המון תורה ומצוות בירושלים. זה לשון החזון עובדיה (עמ' רסה):
"ונעשית מטרופלין של מלך בתורה ובמצות, וידוע שמרכז התורה בעולם הוא בארץ ישראל ובירושלים. ולאט לאט חוזרת העטרה ליושנה. וכמו שאמרו בירושלמי (רפ"ק דברכות), א"ר חייא רבה "כך היא גאולתם של ישראל בתחלה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת". ואור צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום"...
אף על פי שעדיין לא זכינו שאנשי השלטון יהיו כולם שומרי תורה ומצות, מכל מקום אין זה שייך לחורבן, שאף הם יש בידם המצווה של יישוב ארץ ישראל ובנינה, וקיבוץ נדחי ישראל, והם נר לרגלם (ויהי רצון שהשם יתברך ברוב חסדו יחזירם בתשובה שלמה וידעו תועי רוח בינה), והוא היפך שלטון האומות שעיניהם צרה מאד בהתפחות ארץ ישראל...ומכל מקום כיון דלא פלטינן מפלוגתא דרבוותא ספיקא דרבנן לקולא".

גם מי שיחשוש לטעמים הנ"ל שצריך לקרוע – יש טעם אחר מדוע לא לקרוע, והוא שהיום איננו מתרגשים כל כך. ראה לקמן בעניין קריעה על מקום המקדש.

קריעה על מקום המקדש
כתבו רוב הפוסקים שיש חיוב לקרוע על מקום המקדש גם לאחר מלחמת ששת הימים. זאת משום שבניגוד לערי יהוה וירושלים שהעיקר זה השלטון, הרי שבבית המקדש העיקר זה בית המקדש, ובלי בית המקדש צריכים לקרוע.
כך כתב האגרות משה (או"ח ח"ד סי' ע או"ח ח"ה סי' לז) וכן היתה דעת מרן הגר"א שפירא (פניני הלכה שם) ועוד פוסקים רבים.
מה נקרא ראיית הר הבית?
דעת החזון עובדיה (שם) שמשעה שרואה את הכיפה שעל מקום המקדש (מסגד עומר) או את הכותל המערבי קורע. והביא כן בשם כמה פוסקים. ודעת הגר"ד ליאור (דבר חברון ח"ג סי' שפג) שרק מי שרואה מקרוב את רצפת הר הבית קורע.
הגר"א נבנצל סבור שמי שרואה את הכותל המערבי אינו נחשב שרואה את הר הבית (ביצחק יקרא תקסא). ואמר לי הגר"א נבנצל שאם רואה את מסגד עומר צריך לקרוע.

רוב העולם אינו נוהג לקרוע
רוב העולם לא נוהג לקרוע. ישנם כמה אופנים להסביר את המנהג:
א. למי שגר קרוב אין התרגשות מספיקה לחייב קריעה
הגרש"ז (הליכות שלמה כג, הע' 116) הסביר שכל שדר באותה העיר וגם יכול בקל לבוא לשם ואף על פי כן לא בא שלושים יום, ניכר שאינו מרגיש כראוי את צער החורבן ומשום כך המנהג שאינו קורע. וכן הביא בשמו הגר"א נבנצל שליט"א (ביצחק יקרא תקסא).
ושאלתי את הגר"א נבנצל (כ"ה באייר תשפ"ה) אם זה נכון גם למי שגר קרוב לירושלים. והשיב שכן. שאלתי עד איזה מרחק? והשיב: "גם בית שמש".
[שוב מצאתי בתשובה של הגר"א נבנצל באתר ישיבה (משנת תשע"ב) שכתב: "כי אדם שגר בארץ ישראל והיה ביכולתו להגיע להגיע ולראות את מקום המקדש בתוך 30 יום, אין צריך לקרוע כשיראה את מקום המקדש לאחר 30 יום". משמע שבכל ארץ ישראל וצ"ע.].
שאלתי את הגר"א נבנצל לגבי מי שגר קרוב ובכל זאת רוצה לקרוע, האם יש בזה חשש של 'בל תשחית'? והשיב שאין בזה חשש בל תשחית. (ראה לקמן בשם המשנה הלכות).
וכתב הגר"י אריאל שליט"א (בספר אהלה של תורה ב, עו) "כיום כשאנו רואים את ההר בשממונו ובהשתלטות נכרים עליו ואין גם שום נכונות ויכולת לבנות את המקדש קשה לפטור מקריעה. עם זאת יש אולי ללמד זכות על הנוהגים שלא לקרוע על מקום המקדש שתושבי א"י רואים את מקום המקדש לעתים קרובות וגם כאשר אינם עולים לירושלים רואים אותו בדרכים אחרות ויכולים להגיע אליו בקלות ולכן לא חלה עליהם חובת קריעה והדבר דומה למי שנולד בירושלים שאינו צריך לקרוע וצ"ע ושמעתי שיש נוהגים לקרוע לפחות פעם אחת בחייהם". עכ"ל.
והגר"מ מאזוז זצ"ל (הערות מ"ב איש מצליח סוף הספר סי' תקסא) כתב: "ומכל מקום רוב העולם היום לא נהגו לקרוע. ויש ללמד עליהם זכות על פי מה שכתב מרן החיד"א בברכי יוסף (ס"ק ב) שהדרים בירושלים לא נהגו לקרוע. ע"ש. וכיום אפשר לומר שכל הארץ דינה כירושלים לענין זה, כיון שאפשר בקלות להגיע לירושלים...ובפרט שאין רואים ממש את שטח המקדש".

בעקבות אורך הגלות אין לאנשים עגמת נפש מראיית הר הבית
בשו"ת משנה הלכות ח"ו (סי' קי) הלך צעד נוסף, שלא רק מי שגר קרוב לירושלים או בכל ארץ ישראל אינו מתרגש כל כך, אלא רוב עם ישראל לצערנו. וז"ל:
"והמבואר דמצות קריעה הוא משום עגמ"נ שנתחדש בו בכל שלשים יום אבל בעונ"ה אריכת הגלות גרמה שכבר הורגלו יום יום ואפילו רואים ירושלים ומקום המקדש לא מתרגשים יותר ואין להם עגמ"נ יתירה וא"כ למה יקרעו ואדרבה אם יקרעו הבגד יש להם עגמ"נ על הבגד שנקרע ולא על המקדש וירושלים אדרבה אולי יש כאן משום בל תשחית על הבגד וד"ל. אבל מי שיראת ה' נוגע בלבבו ולבו עליו דוה על חורבן בהמ"ק שיבנה במהרה בימינו ונתוסף עליו עגמ"נ בכל פעם שרואה מקום המקדש וירושלים ודאי יעשה כהלכה וכל המתאבל בחורבנה זוכה ורואה בנחמתה בביאת משיח צדקינו שיתגלה לנו בב"א".
ומה שכתב שיש בזה חשש בל תשחית, לעיל הבאנו בשם הגר"א נבנצל שאמר לי שאין חשש בל תשחית בקריעה על ידי תושב ירושלים אף שאינו מתרגש ומצטער מספיק.

לאחר מלחמת שחרור הכותל במלחמת ששת הימים אין חיוב לקרוע על הר הבית
דעת רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל שלאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים אין חיוב קריעה על הר הבית. דבריו הובאו להלכה על ידי הגרח"ד הלוי בספר מקור חיים השלם (ח"ב עמ' 208). וכן פסק בשו"ת בית מרדכי (ח"א לג) כדברי הגרצ"י. וכתב בשו"ת בית מרדכי שגם הגר"ש גורן הורה לחיילים שבאו אתו בראשונה, שלא לקרוע על יד הכותל, אלא לברך שהחיינו. (וע"ע בהמשך מתורת המועדים עמ' 108).
וזה לשון המקור חיים השלם (שם):
"כבר הורה זקן בחכמה הגרצ"י קוק שליט"א לפטור בזמנינו מקריעה על מקום המקדש, וטעמו
"שהאבילות האמתית על בית המקדש היא בגלל יד הגוים השולטת בו ואילו כיום אנו השולטים על הכותל והר הבית (גם אם יש בו מסגד) והעיכובים להקמת בית המקדש הם עתה מצדנו עכובים הלכתיים ופוליטיים". ע"ש.
וכתב בשו"ת בית מרדכי (שם):
"יתר על כן, הקריעה היא הביטוי של אבלות קודרת ונוקבת ולכן אם כיום, אחרי התשועה הגדולה שעשה צור ישראל לעמו ישראל, לארצו ונחלתו, קורעים למראה הכותל המערבי והר הבית, הרי זה כאילו הקורעים עדיין שרויים באבל ובצער והם כפויי טובה ואינם מכירים בנסים שעשה אדון הנפלאות לעם בחירו ולארצו אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד".

בספר 'קום התהלך בארץ' לידידי הרב מרדכי ציון הביא מספר רבנו (ח"א עמ' 155-153) שאמר הרב צבי יהודה שבמעמד מול הכותל, הוא לא קרע בראותו את מקום המקדש, כי רק כאשר "הישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן" (ש"ע או"ח תקסא מ"ב סק"ב), ויסוד זה שנאמר לגבי ערי יהודה נכון גם לגבי מקום המקדש. "הנזיר" הנהן בהסכמה והוסיף: "הלא גם כבודו ראה שמרן הרב קוק היה שם בבגדי שבת והוא לא קרע" (הוא ראה בחזון את מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל). כולם נדהמו וכל העיניים נסבּו לרבנו הרב צבי יהודה, אך הוא הנהן בראשו: "כן, ודאי"
ועוד הביא בספר הנ"ל מספר שיחות הרב צבי יהודה - ארץ ישראל (עמ' 193) שכתב הרב צבי יהודה שבמצוות דרבנן יש גם מקום לדון מצד איסור בל תשחית של הבגדים.
בחזון עובדיה אבלות (ח"א עמ' רסו) כתב: "וגם בזמן הזה אין להקל כלל על הרואה חורבן בית המקדש שאף על פי שכל ירושלים בשליטת ישראל כיון שהוא נמסר בידי הישמעאלים, ואין אנו יכולים להכנס לשם מפני שאנו בחזקת טמאי מתים, הרי בהמ"ק בחורבנו עד שיבא מלך המשיח אשר ברוח שפתיו ימית רשע, ויחזיר עטרת תפארת ליושנה".
משמע מדבריו שעקרונית היה מקום לפטור, אלא שהר הבית נמסר לישמעאלים, ושועלים הלכו בו.
וכתב הגר"ש גורן (תורת המועדים) שצריך לקרוע כאשר אין בית מקדש. והוסיף: "ביחוד כאשר בעוונותינו הרבים הסגרנו במו ידינו את הר הבית מקום המקדש וקודש הקודשים לוואקף המוסלמי, ואין מאפשרים ליהודים שנטהרו כהלכה, להתפלל תחת כיפת השמים בחלקי הר הבית, שמותרת שם הכניסה לכל הדעות והשיטות כולל שיטת הרמב"ם וסיעתו. והר הבית ומקום המקדש שועלים הילכו בו ברשות מדינת ישראל. על זה דווה ליבנו על אלה חשכו עינינו. לכן ברור שיש חובה לקרוע גם בזמננו על חורבן בית המקדש ולהתאבל עליו עד שנזכה בעזרת הגואל צדק לבניינו במהרה בימינו".
למעשה המנהג כרבנו הרב צבי יהודה זצ"ל. ומעולם לא ראינו שקורעים בכותל.
כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. שנזכה לראות את המקדש בבניינו!

הרב דניאל קירש

הרב דניאל קירש ר"מ בישיבת ההסדר שבי שומרון. רב צבאי במילואים מחבר ספר 'באר הדיינים' על הלכות דיינים.

גיטין
האם החשש שהשטר נכתב שלא לשמה הוא חשש אמיתי או רק חשש של לעז הבעל?
אלול תשפ"ד
שיעורים נוספים
גַּלַּאי הַהַעְתָּקוֹת
איר תשפ
נושאים שונים
'אלו ואלו דברי אלקים חיים'
כ"ג טבת תשפ"ה
שיעורים כלליים
לאיזה משפחה עדיף לעזור?
תשרי תשע"ט

ירושלים

ירושלים
לבנות חורבות ירושלים
הרב דוד דב לבנון | תשס"ב
ירושלים
ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | ניסן תשע"א
ירושלים
ירושלים
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | כד כסלו תשס"ח
4 דק'
עניינו של יום
בית מחובר לעם ישראל
הרב אביחי קצין | כח' אייר תשס"ט

ירושלים

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
ספר שופטים
סוד השערות
פרק ט"ז
הרב אלחנן בן נון | סיוון תשס"ט
נח
פרשת נח
ספר בראשית פרקים ו (ט) - יא
רבנים שונים
המתח שבין רועי הבקר והצאן
המתמטיקה של רועי הבקר והצאן
הרב מרדכי הוכמן | שבט תשס"ח

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הרב דוד דודקביץ'
הרב אליעזר מלמד
הרב מרדכי הוכמן
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב שלמה שושן

43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז
39 דק'
בבא מציעא
מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' חשוון תשפ"ז
1:04
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
38 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
25 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ו
הרב אלי סטפנסקי | ג' חשוון תשפ"ז
34 דק'
מידות הראי"ה
תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
הרב ש. יוסף וייצן | א' חשוון תשפ"ז