ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
המקור לברכת 'שהחיינו' הוא המשנה במסכת ברכות (פרק ט משנה ג), שם נאמר שאדם הקונה בית או כלים חדשים מברך 'שהחיינו'.
במסכת עירובין (דף מ ע"ב) רבה מספר ששאל את רב הונא אם מברכים 'שהחיינו' בראש השנה ויום הכיפורים. מצד אחד, ראש השנה ויום הכיפורים חוזרים מזמן לזמן, מצד שני, הם לא 'רגלים'.
מדוע הגמרא מציעה שברכת 'שהחיינו' תחול דווקא על 'רגלים'? בשאלה זו נחלקו הפרשנים:
התורת חיים מסביר שברגלים יש דין של 'ושמחת בחגך'. וזו ההתלבטות: האם ברכת 'שהחיינו' שמברכים בשלושת הרגלים מתייחסת דווקא למימד של השמחה, או לעצם החזרה לאותה נקודת זמן בשנה? כלומר, האם המוקד של הברכה הוא שמחה 'שהחיינו', או החזרה 'שהגיענו לזמן הזה'.
הרי"ד מבאר באופן מפתיע יותר: הוא אומר שמשמעות המילה 'רגלים' היא 'זמנים'. אם כך ההתלבטות אינה קשורה לשמחה כלל. שני צידי הספק מניחים שהברכה היא על כך שהחיינו 'לזמן הזה'. השאלה היא אם די בעצם זיהוי נקודת הזמן, או שמא צריכים נקודת זמן שהתורה מגדירה בכדי לברך על 'הזמן הזה'.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
66 - חמדת הברכות: כיצד מברכים על המצוות?
67 - חמדת הברכות: שהחיינו על פירות עונתיים
68 - חמדת המשפט: "צדק צדק תרדוף"
טען עוד
מן הדברים עולה שבמועדים יש חובה לברך 'שהחיינו', ואילו על פירות חדשים אין חובה לברך 'שהחיינו'.
לפני שנצלול לעומק הדברים, יש לברר: מדוע בכלל לברך 'שהחיינו' על פירות המתחדשים משנה לשנה?
נציע שני כיוונים עקרוניים (וכיווני ביניים וניואנסים לכל כיוון נותיר לקורא הנבון):
א. הקב"ה ברא את הפירות להנאתנו. מבחינה עקרונית היה מקום לברך 'שהחיינו' על כל מאכל שהקב"ה נותן. אך מכיוון שכולם נגישים לנו, ההתרגשות פחותה. לכן אנו מברכים מתוך ההתרגשות על הפרי שלא היה נגיש מזה זמן רב. הברכה היא על ההתרגשות וההנאה מהפרי.
ב. הברכה אינה על השמחה שבעצם הפרי, אלא על כך 'שהחיינו לזמן הזה' – שנתן לנו שנת חיים נוספת, הבאה לידי ביטוי בכך שהנה שבנו לעונה בה יש את הפרי המסוים הזה. כלומר: הפרי משקף את העונה, מעורר את ההודאה והשמחה שבשיבה לנקודת הזמן הזו בשנה, אך השמחה אינה בעצם ההנאה מהפרי.
יתכן וכיוון זה רמוז בדברי רב יהודה: אפילו על דלעת הוא מברך. לכאורה הדלעת אינה מרגשת במיוחד. מדוע לברך כאשר היא גדלה מחדש ושבה לשוק? סביר שרב יהודה רואה בדלעת סימן של חזרה לאותה נקודת זמן בשנה, והברכה היא על כך, ולא על ההנאה העצומה שיש באכילת דלעת.
(יש מקום לחשוב אם המוקד בכיוון הזה הוא עצם השיבה לאותה נקודת זמן, או ההתרגשות של השיבה לנקודת הזמן הזו).
חזרה לסוגייתנו:
מתוך הסוגיה מסיק הרשב"א שאין חובה לברך 'שהחיינו' על פירות עונתיים. מדוע? לאור שתי ההבנות, ניתן להציע שתי אפשרויות: א. יש אדם שמתרגש מכך שפרי זה הגיע לשוק, יש אדם שלא. האדם מצווה לציין את הרגלים, אך אינו מצווה להתרגש על שיבת הפרי לשוק. אם הוא מתרגש, יברך, ואם לא – לא. ב. הפירות יכולים להוות סימן לחזרה לנקודה זו בשנה, אך אין בהם את אותה הקביעות שקבעה התורה ביחס לרגלים, ועל כן האדם המזהה את אותה החזרה – יברך, אך אין חובה לציין את מעגל השנה של הפירות העונתיים.
כנסת הגדולה הולך בכיוון דומה, אך מעדן את הדברים: אין חובה לאכול את הפירות העונתיים, אך מי שאוכל אותם חייב לברך 'שהחיינו'.
רוב הפוסקים (רמ"א מגן אברהם משנה ברורה) פוסקים בעקבות דברי הרשב"א, ואומרים שאין חובה לברך 'שהחיינו' על הפרי העונתי החדש.
ברם, ראוי לציין שבירושלמי קידושין (פרק ד הלכה יב) מסופר מעשה על רבי אלעזר, שלא היה עשיר, לכן היה מקפיד לחסוך פרוטות לקראת כל עונה, בכדי שיוכל לקנות מהפירות החדשים. בפירוש 'פני משה' מבאר כך:
"עתיד אדם ליתן דין וחשבון שרואות עיניו ולא אכל, משום שאינו נותן לבו לחזור אחריהן לברך ולהודות השם ברוך הוא שברא מינים אלו להחיות בהן בני אדם, וכמו שאינו נחשב בעיניו טובת יתעלה ברוך הוא, ועל זה קאמר דרבי אלעזר היה חושש לשמועה זו והיה רואה להביא עצמו לידי חיוב לכל הפחות פעם אחת בשנה כדי לברך על כל מין ומין וליתן שבח והודיה לאל יתעלה ברוך הוא ומבורך המשגיח ומפרנס ומכין מזון לכל בריה וצורך כל נפש חיה יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים."
לאור זאת האליה רבה פוסק שלמרות שאין חובה, עדיין ראוי להשקיע מאמץ בכדי לברך 'שהחיינו' על הפירות החדשים.
בפרשת השבוע שעבר קראנו 'כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה .... ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך'. אנו רגילים לחשוב על הפסוק כאמירה הלכתית: מי שאוכל מתחייב בברכת המזון. אך בפשט הדברים נשמע הפוך: יש חובה לברך את הקב"ה על הארץ. להודות לו על כך שנתן לנו ארץ טובה ורחבה, אשר עיני אלוקינו תמיד בה. בכדי להודות כראוי, עלינו לחוות את טוב הארץ. לכן רבי אלעזר אומר שחשוב להשקיע למצוא פירות חדשים ולהודות לקב"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, וכן נזכה לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
