ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- מצוות לימוד תורה
בתחילת מסכת שביעית מקשה הירושלמי כיצד יתכן שבית דין מאוחר יבטל את דברי בית הדין הקודם לו. רבי יונתן אומר שבית הדין הראשון סמך למקרא אחד, ובית הדין השני סמך למקרא אחר. בית הדין הראשון דרש את הפסוק "בחריש ובקציר תשבות", ופירש שכוונת הכתוב היא לאסור את החריש המכין לשביעית ואת הקציר של יבול השביעית. בית הדין המאוחר דרש את הפסוק "שש שנים תזרע שדך": כשם שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", ובששת הימים אין איסור להכין את היום השביעי (לדוגמא: אין איסור שהמכשירים שלנו ימשיכו לעבוד בשבת), כך אין איסור להכין את חקלאות השנה השביעית בשש השנים.
אם כך, בית הדין הראשון התבסס על פסוק אחד לאסור את תוספת השביעית, ובית הדין השני התבסס על פסוק אחר להתיר.
לכאורה כל המהלך הזה אינו עונה על שאלת הגמרא. הגמרא שאלה כיצד יתכן שבית הדין המאוחר מבטל את דברי בית הדין הקודם לו. תשובת הגמרא היא: בית הדין הראשון דרש פסוק אחד, בית הדין המאוחר דרש פסוק אחר וביטל את דבריו. לכאורה הקושיה במקומה עומדת: כיצד יתכן שבית הדין המאוחר מבטל את דברי בית הדין המוקדם?
העלי-תמר (הרב ישכר ברבי צבי תמר, שחיבר את אחד מספרי הלמדנות החשובים ביותר על הירושלמי) מפנה אותנו לביאורו של הריטב"א למושג "אסמכתא".
אנו רגילים להבין את המושג "אסמכתא" כפירוש הרמב"ם. הווה אומר: דרך להציג את ההלכות מתוך הפסוקים, למרות שהפסוקים אינם מכוונים לכך. כוונת הפסוק לא הייתה מה שנאמר באסמכתא, והאסמכתא איננה מתיימרת לפרש את הפסוק כלל. האסמכתא היא דרך להסמיך, לחבר, את ההלכה לפסוקים, גם אם אין זו כוונת המחבר (הקב"ה).
לא כך מפרש הריטב"א את המושג אסמכתא. הריטב"א (על ראש השנה דף ט"ז) אומר דברים מפתיעים כל כך, שנצטט אותם בלשונו: "כל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק, העיר הקב"ה שראוי לעשות כך, אלא שלא קבעו חובה, ומסרו לחכמים ... לקבעו אם ירצו". נבאר את המשפט הקשה הזה.
חותמו של הקב"ה אמת. הוא כולו אמת, והוא מכיל אמיתות רבות, והוא כל האמיתות כולן. דא עקא, שהעולם המוגבל שלנו אינו יכול להכיל את כל האמת כולה. יש אמת בכך שייאוש שלא מדעת הוא ייאוש, ויש אמת בכך שהוא אינו ייאוש. העולם שלנו אינו יכול להכיל את שני הדברים, ולכן בהלכה יש כללי הכרעה. אבל אין זה אומר שהאפשרות השנייה איננה אמת. זה בסך הכל אומר שהעולם המוגבל שלנו נאלץ לוותר על יישום אחת האמיתות במקרה מסויים.
העולם שהקב"ה ברא אינו יכול להכיל את כל האמיתות כולן. הוא נתן תורה, המגישה לנו את כל האמת הגדולה והאינסופית שלו. אך העולם שלנו סופי. היכולת שלנו ליישם את האמיתות היא סופית, ובהכרח חלק מהאמיתות הא-לוקיות לא יוכלו לבוא לידי ביטוי בעולם המעשה. רבות מהאמיתות הללו הקב"ה טבע בפסוקים בדרך רמז. כאשר חז"ל דורשים חסרות ויתרות, ודרשות דומות, הם אומרים: הקב"ה בחר לנסח את התורה באופן המאפשר לקרוא את התורה גם כך, לזהות ייתור או מיעוט, בעזרתו ניתן לדלות את האמיתות. לכן הקב"ה טבע אותן בתורה.
האם העולם מסוגל להכיל את האמיתות הללו? לא תמיד, ולא בהכרח. אך אין זה אומר שאין כאן אמת שנכון ליישם. את ההחלטה מה ליישם, וכיצד, הקב"ה השאיר להחלטתם של חז"ל. זה מה שאומר הריטב"א: "כל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק, העיר הקב"ה שראוי לעשות כך, אלא שלא קבעו חובה, ומסרו לחכמים ... לקבעו אם ירצו".
אם כך, בית הדין השני אינו חולק על בית הדין הראשון. שניהם התבססו על אסמכתא. כלומר: שניהם מודים שהלימוד של בית הדין האחר הוא לימוד לגיטימי, וביד כל בית דין להחליט איזה לימוד ליישם.
חשיבה זו מסייעת לנו להבין את משמעות לימוד התורה בכלל. כאמור, העולם ההלכתי, של יישום ההלכה, אינו מסוגל להכיל את כל האמיתות. בסופו של דבר אדם מסוגל לבצע ברגע נתון ובסיטואציה נתונה פעולה אחת, ולא את הפכה. גם אם יש אמת אלוקית בפעולה הנגדית. אך האם האמת השנייה נמחקת מן העולם? חלילה. בית שמאי מביאים הרבה אמת לעולם, והאמת הזו נשארת חלק מהעולם בעזרת בית המדרש. בכל פעם שאנו לומדים מחלוקת תנאים, אמוראים, ראשונים או אחרונים, מטרתנו היא להחיות את האמיתות האלוקיות, ולהפוך אותם לחלק מהמציאות. רק כך, רק בעזרת הלימוד העיוני, אנו זוכים להאיר את האמיתות האלוקיות כולן ולהפוך אותן לחלק מחיינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
