ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
כמעט בכל בתי המלונות מציעים ארוחת בוקר למתארחים, ובכלל התפריט ישנם גם פירות וירקות, והרבה פעמים הם מוגשים חתוכים על צלחת נפרדת. כמו כן הנמצא בטיול ורוצה לקנות מסופר-מרקטים פירות וירקות חתוכים, יש לדון אם הם מותרים, שהרי הם נחתכו בסכין של גוים.
ויש לדון משום שני חששות כשמאכל נחתך בסכין של גויים.
א. שמנונית המאכל הקרוש על גבי הסכין.
ב. האיסור הבלוע בדופני הסכין.
לגבי החשש הראשון, יסוד מוסד למדנו שאנו מחזיקין סכין של נכרים כנקי, ואין אנו חוששים שמא לא ניקהו כראוי לפני השימוש.
דין זה נלמד מדברי הגמרא (עבודה זרה ל.): ״נכרים- נהי דאאיסורא לא קפדי, אמנקיותא קפדי״, והובא יסוד זה רבות בדברי הפוסקים, וכגון בב״י (סי’ סט סי״ח): ״נכרים- נהי דאאיסורא לא קפדי אמנקיותא קפדי, וזהו נקיות להדיחה אחר המליחה״. וכן הביא בשם הסמ"ק (המובא שם בב״י): ״אם יש נכרי או נכרית משמשין בבית ישראל ושמו הבשר בקדרה ולא ידעינן אם הדיחוה או לא נאמנין במסיחין לפי תומן, וכל שכן אם יודעים בטיב יהודים. ואם יש שם נער או נערה יודעין בטיב הדחה או יוצא ונכנס מותר, משום דמרתתי, ועוד דיש לנו לומר דלנקיותא קפדי״, עכ"ל.
ובנודע ביהודה (או״ח קמא סי’ כג) כתב: ״ולא עוד אלא שחשש זה מצד עצמו רחוק, ונכרים אנקיותא קפדי, ואף אם היו לוקחים חבית כזה בודאי מתחלה היו מנקים מן הקמח״.
וכן הוא בדרכי תשובה (סי’ קכב ס״ק טז) בשם הפרי חדש (סי’ צד ס״ק כה), והמנח״י (כלל נט סק״א) דסתם כלי עכו״ם הם בחזקת נקיים, דגם אם אין ידוע אם הם נקיים סמכינן אחזקה דסתם כליהם הם בחזקת מנוקים (ודלא כדעת הבכור שור, חולין קיא,ב).
וכהנה עוד רבות בדברי רבותינו, ולכן נראה שאין חשש שמא הכלי היה מלוכלך.
אכתי היה אפשר לשאול, שהרי גם בסכין של ישראל אנו מחזיקים את הסכין כלא נקי, וכמו שכתב הש״ך (סי’ צד סכ״ט) דסתם סכין שמנוניתו קרושה על פניו, וכן פסק הפרי מגדים (ש״ד סי’ צו סק״ג) שסתם כלים אינם מקונחים, אולם כבר ביאר הפתחי תשובה (סי’ י ס״ב) דהיינו רק במקום שאין דרכם לנקות הסכינים היטב, אבל אנו שדרכינו לנקות היטב ודאי דשרי.
ובדברי מרן הש״ע (יו״ד סי’ צו ס״ד) מצינו שכתב להקל לקנות לימונאדה ממוכר גוי שנעשתה מלימונים שנחתכו בסכין של גויים, וז״ל: ״מי לימוני"ש שמביאים העובדי כוכבים וכן חתיכות דג מליח שמביאים העובדי כוכבים בחביות מותרים״.
והרמ״א בהגה: ״מפני שמביאים הרבה ביחד, ואף אם נאסרו מקצתן שנחתכו בראשונה עם סכין עובד כוכבים, נתבטלו באחרים הנחתכים אחר כן שאינן נאסרין כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים, ולכן כולם מותרים וכל כיוצא בזה (בית יוסף בשם שבולי לקט). ולכן אוכלים בקצת מקומות הכרוב שקורין קומפש"ט אף על גב דפרוס וחתוך, ויש מקומות שמחמירין בזה, ואין לשנות המנהג (מהרי"ו סי' מ"ט), אבל שאר דברים שאינם חריפין, כגון תפוחים או לפתות יבשים וכדומה, נוהגין בהן היתר כמו בלימוני"ש, ואין להחמיר כלל״, עכ״ל.
ולהסביר הלכה זו ומה שנוגע לנו, יש בהקדם לציין מחלוקת המובאת בטור ובש״ע (יו״ד ריש סימן צו) אם דבר חריף שנחתך בסכין בשרי שאינו בן יומו (דהיינו סכין שלא חתכו בו בשר חם במשך כ״ד שעות אחרונות) נעשה דינו בשרי שבולע הוא את הטעם הבלוע בסכין, או אולי רק דבר חריף ביותר כקורט של חלתית (ירק חריף שבכחו לנקב בני מעים של בהמה) בכחו להשביח את טעם המאכל הפגום הבלוע בסכין. לדעת המהר״ם מרוטנבורג רק אם חתכו קורט של חלתית נעשה דינו כדין הסכין, אולם דעת ספר התרומה שגם שאר דברים חריפים בולעים את טעם הסכין.
והנה מדברי הש״ע משמע שסבר לקולא כדעת המהר״ם שהרי נקט שיטתו כסתם ודעת ספר התרומה כי״א, ואף שבספרנו שף ויתיב (על הלכות קורונה סימן ב’) הסברנו שלדעת הש״ע יש לחשוש לכתחילה לדעת היש אומרים אם דעתם להחמיר, אולם ודאי במקום הדחק יש להקל כשיטה המקילה.
וישנם בהסבר הלכה זו שמקורה בשבלי הלקט (ח״ב סי’ לז) כמה שיטות בפוסקים:
שיטת הב״ח שהמדובר כאן הוא בסכין שאינו מקונח ששמנוניתו קרושה על פניו, ואותה שמנונית מתקנחת על גבי הלימון הראשון והשני ואח״כ הסכין כבר נקי ושאר הלימונים הנחתכים הינם כבר נקיים, אולם אין לחשוש משום בליעות הסכין שדיעה זו סוברת כדעת המהר"ם מרוטנבורג דלא אמרינן חורפייהו מחליא להו אלא בקורט של חלתית (פירוש,שאין ללימון דין דבר חריף שבולע את טעם הסכין) וכיון דסתם כלים של גוים אינן ב"י אין שם איסור אלא מפני השמנונית הנקרש בדופני הסכין ונתקנח בראשון ושני ואח"כ אין בו שמנונית כלל הלכך כל האחרים מותרין. והנה אין גם לחוש ללימון הראשון והשני שהרי הינם בטלים ברוב.
אולם להלכה סבר הב״ח שכיון דנהגינן כסה"ת דבחתך צנון אפילו בסכין שאינו ב"י דינו כב"י דדמי לקורט של חלתית וה"ה כרישין בצלים וכל דבר חריף, א"כ הני לימוני"ש כולם אסורים דכל חדא וחדא נאסרת ונעשה נבלה.
לפי הסבר זה דהב״ח בדעת השבלי הלקט שמרן הש״ע פסק כמותו, בסכין מקונח ליכא למיחש ומותר לשתות לכתחילה לימונדה זו, א״כ גם בפירות חתוכים יש להקל שהרי יש להניח שהגויים השתמשו בסכין נקייה מכל שומן וכנסביר להלן בס״ד. ואין לחלק בין לימונדה שהינה דבר לח והטעם בטל בה לפירות, שאין הפירות שנחתכו ראשונה בטלים שהרי אין בסכין נקייה שמנונית כלל, והרי הבלוע בסכין אינו יוצא. (אולם גם ללא זאת, הרי דבר יבש גם מתבטל חד בתרי כדכתב מרן הש״ע סימן קט ס״א).
שיטה נוספת היא דעת הש״ך (ס״ק כ) שסבר שמדובר בהלכה זו דשבלי הלקט בסכין נקי מכל שמנונית, והבליעה בלימון הראשון והשני נובע מזה שלימונים נחשבים מעט חריפים, אולם פחות משאר דברים החריפים כצנון וכדומה, ולכן בכחם להבליע רק מעט מה שבלוע בדופני הסכין ולא מה שבלוע בכל עובי הסכין, ולכן אנו משערים שודאי יש ששים בלימונים כנגד אותו המעט שבדופני הסכין.
ולפי זה יוצא שכיון שפירות אינם דבר חריף אין טעם הסכין האסור יוצא לפירות כלל, ולכן מותר לאכלם ללא חשש.
יתירה מזאת מצינו שנקטו הפוסקים להקל על סמך שודאי הגוים השתמשו בסכין נפרד המיוחד לחתיכת פירות, וכן מובא בשם הגרי״ש אלישיב זצ״ל (אהל יעקב הל’ בשר בחלב סי’ צו ס״ק סז), והסברא פשוטה שכיון שהמוכרים רוצים שלפירות יהיה טעם טוב, וחוששים הם שמא אם יחתכו בסכין שעדיין טעם האוכל קרוש על פניו, הטעם יעבור לפרי ויתן לו טעם לואי הפוגמו מטעמו הטוב, ועל ידי שהקונים ירגישו בטעם לואי זה ימנעו להבא מלקנות מהם, לכן נמנעים הם מלהשתמש בסכין הנ״ל. וכן כתב הרשב״א (חולין ח,ב ד״ה איתמר): ״חנוני מקנח כליו כדי לעשות מלאכתו בנקיות, ושלא יהא שומנו של סכין נדבק בחלתית ויזהמנו, ואין איסור נשאר על פניו בעינו״, עכ״ל.
זאת ועוד שידוע לכל מי שמתעסק במטבחים של מלונות גדולים שישנם אנשים הממונים לחתוך פירות וירקות ולהם יש את הסכין המיוחד להם ואין הם מערבים אותו עם הסכינים של שאר עובדי המטבח.
והשתא נגיע לחשש השני של האיסור הבלוע בדופני הסכין שגם בזה אין לחשוש אם חתכו בו פירות וירקות צוננים למעט אם חתכו דברים חריפים שאז הדבר החריף מחליא לטעם האיסור הבלוע בסכין ומבליע אותו בתוך המאכל (יו״ד סי’ צו ס״א).
אכן אם רואה שבחלק מהמנות שנחתכו יש דברים אסורים כגון בשר, דגים או גבינות, יחמיר ולא יאכל את הפירות והירקות שאז הסבירות שהשתמשו באותו סכין יותר גבוהה.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אין חיוב לבקר ולהשתטח על קברי צדיקים, מכל מקום התפילה במקום זה מסוגלת ומועילה
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
