ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבת
- הלכות שבת
כתב השו"ע (רסה ג): אין נותנין כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן הנוטף מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו. כלומר השמן שבנר הוא מוקצה בשבת ואם בשבת מניחים כלי תחתיו כדי שיקלוט את השמן, הכלי שהיה מותר בטלטול, כעת יהיה אסור בטלטול, וחכמים אסרו לעשות כן משום שהוא כאילו סותר את הכלי או כאילו קובע לו מקום ודמי למלאכה (הנימוקים הללו מובאים במשנה ברורה ובביאור הלכה).
אין איסור ביטול כלי מהיכנו כשיכול לנער מיד את המוקצה מהבסיס
בסימן שח סעיף לט כתב השו"ע: "מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו" וכתב המשנה ברורה (ס"ק קמז): "ואין בו משום חשש ביטול כלי מהיכנו על אותו זמן שהם עליו דהא יכול להפריחם בכל שעה" כלומר מכיון שיכול לסלק את המוקצה מעל הבסיס בכל רגע, אין זה ביטול כלי מהיכנו.
דברים דומים כתב המשנה ברורה בסימן רסה ס"ק ה: "אבל מותר לתת תחת נר של שעוה או של חלב שחושש שמא יפול וידליק מה שתחתיו ומניח שם כלי שיפול על הכלי ומטעם דכיון שאפשר לנער מיד האיסור מתוך הכלי לא חשיב מבטל כלי מהיכנו, ולא דמי לשמן שאינו רוצה לנערו ולהפסידו" כלומר אין איסור ביטול כלי מהיכנו אם מדובר במוקצה שהוא יכול מיד לנערו מהבסיס, כלומר אם אין ענין שהמוקצה ישהה על הבסיס אין זה ביטול כלי מהיכנו.
ביטול כלי מהיכנו לשעה - כשאינו יכול לנער מיד אך יכול לנערו לאחר מכן
אם מדובר באופן שאינו יכול לנער מיד את המוקצה, אך יכול לנערו לאחר זמן, זה נקרא ביטול כלי מהיכנו לשעה כדלקמן:
בסימן רסה ס"ק ג כתב המשנה ברורה: "ולהעמיד כלי תחת הפחם שבראש הפתילה שיפול לתוכו אסור, אם לא במקום הפסד, ואף על גב דלאחר שכבו יכול לנערם מן הכלי מכל מקום חשיב ביטול כלי מהיכנו לפי שעה על כל פנים כיון שאי אפשר לנערם מיד" כלומר אסור להניח כלי תחת הפחם מכיון שישנם כמה רגעים שחשוב לו שהפחם יהיה מונח דוקא בכלי, ואע"פ שלאחר שכבה הוא יכול לנער את הכלי, מכל מקום זה מוגדר ביטול כלי מהיכנו לשעה כלומר לזמן מועט והוא אסור.
ובסימן רסו סעיף ט השוע מדבר על מקרה של חמור הטעון בכלים שאסור לטלטלם, ואדם רוצה להניח כריות על הרצפה ולהתיר את הקשר מעל החמור על מנת שהכלים יפלו על הכריות כדלהלן:" ואם היתה טעונה כלי זכוכית שאסור לטלטלם, כגון שהם כוסות של מקיזי דם, שאין ראוין בשבת לכלום לפי שהם מאוסים, ואם יפלו לארץ ישברו, מניח תחתיהם כרים וכסתות. ודוקא במשאות קטנים שיכול לשמטן מתחתיהן, אבל אם הם גדולים, שאינו יכול לשמוט הכרים מתחתיהן, אסור להניחם תחתיהן מפני שמבטל כלי מהיכנו..." כלומר מותר להניח כריות תחת כלי המוקצה הקטנים משום שהוא יכול אחר כך לשומטן מהכריות ואין זה ביטול כלי מהיכנו לכל השבת, וכתב המשנה ברורה (ס"ק כז): "ואע"ג שקודם שיספיק לשמטם כולם בנחת שלא ישברו הכלים, הרי הם מבוטלים מהיכנם באותה שעה על ידי זה, אפילו הכי התירו חכמים לעשות כן כדי שלא יהיה הפסד על ידי השבירה" כלומר מצב כזה של כלים שבירים שצריך לנערם בעדינות מהבסיס, אין זה נקרא שיכול לנערם מיד, ונחשב כביטול כלי מהיכנו לשעה, והתירו רק במקום הפסד. נפקא מינה לדין זה הוא למשל בגיטרה שנשכחה על מיטה בשבת, שאם רוצה לנער את המיטה ולהפיל את הגיטרה על כרית וכדומה, זה מוגדר ביטול כלי מהיכנו לשעה אחת.
ביטול כלי מהיכנו לכל השבת- כשאינו יכול לנערו לאחר מכן
בסימן רסו סעיף ט' כתב השו"ע לגבי החמור הטעון בכלים: "אבל אם הם גדולים שאינו יכול לשמוט הכרים מתחתיהן אסור להניחן תחתיהן מפני שמבטל כלי מהיכנו: ובס"ק כז כתב המשנה ברורה: "לבטל כלים מהיכנן לכל היום במקום הפסד מרובה, יש מתירין ויש אוסרין". כלומר אם מדובר באופן שאינו יכול לנער במשך השבת, זה מוגדר ביטול כלי מהיכנו לכל השבת, ואסור לעשות כן, ובמקום הפסד מרובה יש מחלוקת.
בסימן שיג סעיף ז כתב השו"ע לגבי קורה שנפלה מהתקרה ורוצה להשעינה על המיטה: "קורה שנשברה (מהתקרה) מותר לסומכה בארוכות המיטה שהם כלי, לא כדי שתעלה, דא"כ הוי ליה בונה, אלא כדי שלא תרד יותר, והוא שיהיו רפויים שיוכל ליטלם כשירצה, אבל אם מהדקם שם, אסור" והמשנה ברורה ביאר שאם הוא מהודק זה אסור משום ביטול כלי מהיכנו שהרי לא יוכל ליטלו. משמע שאם אם יכול ליטלו, זה מוגדר ביטול כלי מהיכנו לשעה, והתירו במקום הפסד כנ"ל.
לסיכום עד כאן: אם יכול לנער מיד, אין זה ביטול כלל, ואם יכול לנער מיד, הוי ביטול כלי מהיכנו לשעה. ואע"פ שלא מנער בפועל אלא מכיון שיכול לנער, אין זה ביטול כלי מהיכנו מלא. וכשאינו יכול לנער כלל בשבת, הוי ביטול כלי מהיכנו.
כשהמוקצה אינו חשוב אין הבסיס מתבטל
סימן רסה' מ"ב סק יד. שש"כ כב נא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
