ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- לקראת הנישואין
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
בבואנו לדון בשאלה חשובה זו, חשוב שנזכור שלושה כללים:
א. יש מצווה להתחתן. ב. חובה לקיים את כל המצוות ובכללם, כמובן, גם את מצוות החתונה.
ג. אי אפשר לקיים מצווה זו בלחץ. כל אחד ואחת צריך למצוא בסבלנות ובנינוחות את בן/בת הזוג המתאים לו, ואם טוב להם והם מתאימים, שיתחתנו.
לפיכך, מי שמצא את בן זוגו בגיל צעיר, מפני שהוא מרגיש שכך טוב ומתאים לו, ואין הדבר נובע מלחץ חברתי או לחץ אחר, יכול הוא להתחתן. וכן להיפך, מי שמרגיש שנישואין בגיל צעיר אינם מתאימים לאישיותו, וברצונו להמתין לגיל מבוגר יותר, מותר לו להמתין. לא צריך לדחוף את כולם לנישואין בגיל מבוגר, מפני שהמתנה זו עלולה לעיתים "לתקוע" את האדם, אך גם לא צריך להלחיץ את כולם להתחתן צעירים, מפני שיש אנשים שאינם בשלים לנישואין בגילאים אלו. ממילא, במרחב אותו הצבנו, ניתן לומר, שגילאי 24 - 18 הם הגילאים האידיאליים.
אמנם, אצל הבנים מתווסף לנושא ההתאמה והבשלות גם השיקול של לימוד התורה, אך גם שיקול זה בנוי בעיקרו על ההתאמה האישית. ישנם אנשים שלאחר החתונה טרדות שונות מפריעות אותם מהלימוד, אך לעומתם ישנם כאלו שדווקא אחרי החתונה לומדים טוב יותר, מפני שהם רגועים, שקטים ושמחים בילדיהם. כל אחד והאופי שלו. כמובן, שבגיל 16 הבחור לא צריך לחשוב על חתונה, אך מי שבשל והדבר מתאים לו יכול להתחתן גם בגיל 18.
חשוב להוסיף - כחברה, מוטל עלינו להקים מסגרות מתאימות, שיסייעו לזוגות הצעירים בבנייה נכונה של הקשר הזוגי מתוך רוחב דעת. עלינו לקיים הרצאות וסדנאות הדרכה בנושאים אלו, ולהקים פורומים של רבנים ומומחים שיתנו מענה בנושאים אלו. לא תמיד ההורים יודעים לעזור בנושאים אלו, וחשוב שנקרין לדור הצעיר, שאפשר להעלות בעיות בקשר הזוגי גם לאחר הנישואין, על מנת שיבואו על פתרונם.
הרב יהושע שפירא - ההקדמה יפה מן האיחור
ראשית, השאלה הזו מטעה, מפני שהיא מניחה שכל הבנים והבנות צריכים להתחתן באותו גיל, אך האמת היא שגיל הנישואין האידיאלי משתנה מאדם לאדם, ונקבע על פי דמותו וזהותו הייחודית של כל אחד, וצריך הדרכה אישית בנושא. בכל זאת, יש מקום לתת הדרכה לכלל, בתנאי שנוהגים על פיה רק בשילוב בחינה מעמיקה ויסודית של מצבו הייחודי של כל פרט.
בשולחן ערוך נפסק להלכה, שבגיל 18 מוטל על האדם לקיים את המצווה להקים משפחה. יש בהלכה זו כמה עניינים - הן מצד הטהרה והקדושה, הן מצד חיוב פרייה ורבייה, והן מצד ששלמות המציאות האנושית מתקיימת רק בזוג. בדרכו של השולחן ערוך צעדו להלכה גם האחרונים, אולם אחרוני האחרונים כתבו שבדורותינו לא כולם חייבים להתחתן מוקדם, והדבר תלוי במנהגים שונים ובעדות שונות, וכן בשיקולים רבים ומגוונים.
אחרי שקלול הדעות והסברות השונות בעניין, אנו נוטים להדריך באופן כללי להתחתן בגיל מוקדם, לאו דווקא בגיל 18, אך גם לא להפליג ממנו יתר על המידה, וזאת מכמה סיבות:
א. הטהרה - נישואין בגיל צעיר מוסיפים לצניעות, לטהרה ולקדושה בישראל, והדבר חשוב במיוחד בדורנו שהדור כל כך פרוץ בכך.
ב. הרווקות המבוגרת - מגיפה של ממש פוגעת בנו בדמותה של תופעת הרווקות המבוגרת, שהולכת וגדלה, מכבידה וממררת את חייהם של אנשים רבים, וגודעת חלקים נכבדים מהמשך הגידול של עם ישראל. כחברה, עלינו לטפל טיפול עומק בתופעה זו. הקריאה להצעיר את גיל הנישואין, היא חלק חשוב מהטיפול בתופעה זו, מפני שככל שגיל האדם עולה, נכונותו להתחתן פוחתת והולכת, וקשה לו יותר ליצור כימיה עם בן המין השני.
אמנם, יחד עם הסיבות שהבאנו לנישואין בגיל צעיר, ישנם מבחינה הלכתית גם שיקולים הפוכים לאיחור גיל הנישואין - "ילמד תורה ואחר כך ישא אישה", הכשרה לחיים ובניית היכולת לפרנס משפחה, ועלינו להתחשב גם בנתונים אלו כחלק ממכלול המחשבות בנושא. אולם, בשורה התחתונה, אנו נוטים לומר, שאחרי כל השיקולים הללו - בדורותינו עלינו לקיים את ההלכה כפשוטה, וההקדמה יפה מן האיחור.
הרב נריה גוטל - מגוון שיקולים
שונה היא מצות פריה ורביה מיתר מצוות שבתורה. בעוד שבכל התורה כולה אדם מתחייב בגיל י"ג לזכר ובגיל י"ב לנקבה, הרי על מצווה זו אמרו כבר התנאים (מסכת אבות ה' כ"א) "בן שמונה עשרה - ולא שלוש עשרה - לחופה". נכון הוא שהטור והמחבר כתבו (אבן העזר סימן א') כי: "המקדים לישא בן י"ג מצווה מן המובחר", אך פוק חזי מאי עמא דבר: לא י"ג וגם לא י"ח, ודאי לא י"ז של הרמב"ם (הלכות אישות ט"ו ב'), ובדרך כלל גם לא כ' ואפילו לא כ"א, וזאת למרות המלצתו של רב חסדא (מסכת קדושין דף כ"ט) על נשואין בגילאי ארבע עשרה - שש עשרה. עובדה היא כי זה עשרות ומאות בשנים שרבים מבני ישראל, צורבים ותלמידי חכמים יראי שמים, אינם נוהגים כך, לא הם ולא בניהם. אדרבה, מן המפורסמות שבישיבות הליטאיות של מאת השנים האחרונות, איחור הנישואין היה מעשה שבשגרה. על דיון המחבר והרמ"א ביחס לכפיית מי שהגיע לעשרים ועדיין לא נישא (שולחן ערוך שם), בכלל אין על מה לדבר.
והרי זה ממש מתמיה - מה פישרה של חריגה זו מכל התורה כולה, שלא חייבוה עד גיל מאוחר, ומצאנו רבים, גדולים וטובים, שדחוה למצווה זו הרבה!
ברור לחלוטין, שירדה בזה תורה לסוף דעתו ואורח חייו של אדם, ומקדמת דנא השכילה להשתית הלכה זו על בשלות פיסיולוגית ופסיכולוגית המתאימה להקמת בית בישראל, ורוב בני י"ג מעולם לא התאימו לכך. כבר החיד"א (ברכי יוסף אבן העזר א, סק"ז - משם רבנו יונה) העיר שאותה המלצת טור ומחבר להקדים נישואין לגיל י"ג אינה תקיפה בעת הזאת: "בדורות אלו נחלשו הטבעים ונשתנו הדורות ואין להיזהר בזה להקדים ולישא בן י"ג". בדרך שונה קימעא הילך ה'בית יוסף' עצמו, אשר ערך הבחנה בין מקומות: גיל י"ג אמור רק "בארצותיהם החמות, אבל אנו אין לנו אלא דברי המשנה - בן י"ח לחופה". בספר בירור הלכה (אבן העזר עמ' י"ד) הוסיף והחיל זאת לא רק על בנים אלא גם על גיל נישואי הבנות: "... בזמנינו שנחלשו הטבעים ונשתנו הדורות, אין להיזהר ולהקדים כל כך...". אמור מעתה, מאז ומעולם שאלת גיל הנישואין לא הייתה מנותקת מהקשרים רחבים של אדם, מקום וחברה ונבחנה על רקע מציאותי-עכשווי.
כך בעבר וכך גם כיום. עולמנו שונה באופן דרמטי מזה שנהג "אתמול" ובוודאי "שלשום". ההשכלה והמקצוע תופסים היום מקום אחר לגמרי מזה שהם תפסו אצל הקדמונים, וכך גם משך החיים הממוצע, גיל הנישואין האוניברסלי ועוד. מנתונים אלה אין להתעלם, אם כי באותה מידה אין להתעלם משיקולים נוספים כגילאי פריון, דמוגרפיה ויצר לב האדם.
המתח שבין השיקולים הסותרים אינו יכול להוביל להכרעה אחידה. זוהי עוד אחת מהסוגיות עליהן נכון לומר שאסור לקבוע בהן מסמרות אחידים וזהים, ו"כשם שאין פרצופיהן...". אינו דומה אורח נשים לאורח גברים, זה של בני ישיבה גבוהה לזה של חיילים ועוד. הניסיון גם מלמד - למשל - כי לנשים, מחד גיסא נישואין לפני התחלת לימודים מקצועיים אינם קלים כלל ועיקר, ומאידך גיסא המתנה עד סיומם המלא אינה רצויה. לגברים, מחד גיסא עשיית שירות צבאי ממושך כנשוי אינה פשוטה, ומאידך גיסא המתנה עד סיום שירות צבאי ארוך במיוחד גם היא בעייתית. ועוד לא הזכרנו שאישה אינה חייבת במצות פריה ורביה - אם כי "יש לה מצווה" (ר"ן קדושין על הרי"ף דף ט"ז), ועם זאת דרכו של עולם שעל פי רוב נשים נישאות בגיל צעיר יותר מגברים.
סוף דבר: מצד אחד, מנוי וגמור על הפוסקים כי לא ניתן היום לאמץ כמות שהיא, לא את המלצת הטור והמחבר ולא את המלצת רב חסדא ולהקדים ביותר. מצד שני, אימוץ נורמות פוסט-מודרניות עכשוויות הדוגלות לכתחילה בדחייה יזומה וממושכת של גיל הנישואין, ודאי אינו תואם דרכה של תורה. לכן איש איש, ואישה אישה, צריכים לחשב היטב דרכם, להיוועץ במכריהם-ידידיהם, לא להקדים יתר על המידה הנכונה עבורם, אך גם, חלילה, לא לאחר. בעיתם ובזמנם!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
