ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
בס"ד טבת התשפ"ו
מפטיר וַיְהִי דְבַר יְ-הוָה (יחזקאל לז)
פרשת ויגש
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת ויגש 106 פסוקים = אֶעֱלֶה
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו. (מו לא)
הטעם שמפטירין ביחזקאל (לז) וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וכו' מפני שבה מחלק הנביא כל שבטי ישראל ליהודה ויוסף בעניין הגאולה כמו שבפרשה זו היו הם העיקרים בכל מעשה ירידתם לגלות מצרים. (לבוש או"ח תרפה א)
מי ששמו יוסף מסוגל שיתקנאו בו וכן יוסף גימטריא קנאה (156). ואפשר דזהו שאמר (מה ד) אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה בא לנחמם כי שם יוסף הוא עלול שיתקנאו בו וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כי כך היא המדה למי ששמו יוסף. (מדבר קדמות מערכת י)
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. (מד יח)
איתא במדרש (ב"ר צג ו) שכאשר בא יהודה לבקש את בנימין מיוסף אמר לו: כתוב בנימוסין שלנו [בתורה] אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ (שמות כב ב) וזה בנימין שחשדוהו בגניבה יש לו לשלם בעבור הגניבה.
שאלה – מדוע חשב יהודה שיוסף יישמע לדיני התורה, וכי מה אכפת לו ל'צפנת פענח' מנימוסין שלנו.
תשובה – יהודה בא ליוסף בערמה, וכה אמר לו: ממה נפשך אם אנו נחשבים לבני נח אזי הננו עשרה אנשים המעידים בבנימין שהוא איש כשר וישר ואין בו כל דופי. ואין לך לומר שמאחר ואנו קרובים – ניפסל לעדות, כיון שקורבה אצל בן נח אינה אלא באחים מן האם ואנו אחים מן האב (יבמות צז.). ובנימין בא מאשה אחרת [רחל] ולא מאמנו, א"כ אין אנו קרובים ויכולים להעיד עליו. ואם אנו נחשבים כישראלים ולא כבני נח, אזי בנימוסין שלנו כתוב אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ וזה יש לו ותפטור אותו אפוא מעונש. אלא שיהודה חשש שיוסף לא ידון אותם כבני נח ואף לא כישראלים אלא ע"פ נימוסי מצרים, לכן אמר יהודה כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה מַה פַרְעֹה גּוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, אַף אַתָּה כֵּן. דהיינו כמו שפרעה גזר שעבד לא יכול למלוך ובכל זאת המליכך אע"פ שהיית עבד, אף אתה שאתה מלך יכול לעבור על נימוסי מצרים, ולא נותר לך אלא לפטור את בנימין מעונש. (תפארת יהונתן)
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. (מה ג-ד)
שאלה – מה הטעם שחזר ואמר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם וכבר אמר להם אֲנִי יוֹסֵף. ועוד למה פירט אֲחִיכֶם ועליו היה הדיבור.
תשובה – בשעה שמכרו את יוסף הטילו חרם שאיש לא יגלה את הסוד הזה. לפיכך יוסף לא הודיע לאביו באגרת שהוא חי ונמצא במצרים לפי שלא רצה לעבור על החרם של אחיו. אבל עכשיו שאמר להם אֲנִי יוֹסֵף וראה שנרתעו לאחוריהם ונתרחקו ממנו, היה סבור שהם מתרחקים ממנו לפי שעבר על החרם בלי התרה ואם כן אסור לעמוד בד' אמותיו, לכן אמר להם גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ. ואמר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם ר"ל אם התרחקתם בגלל החרם עשיתם שלא כדין לפי שהקרובים מותרים לגשת למנודה (יו"ד של"ד). ואם אני אחיכם למה התרחקתם. אבל באמת לא היה צריך כלל התרה מאחר וכל כוונתכם היתה למוכרני למצרים כדי שתתקיים גזרת בין הבתרים, ומאחר שבגללי התחילה הגזירה להתקיים, נעקר החרם ממקומו ואין הכרח להתירו. (הרא"ם) (מעם לועז)
כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר. (מה ו)
שאלה – בשני החלומות גילה הקב"ה את תכניתו לפרעה. מה הטעם שגילה לו דוקא בדמות פרות ושיבולים.
תשובה – לפי שפרות הן סימן לחרישה, כמו שארז"ל (פסחים יד.) שְׁתֵּי פָרוֹת הָיוּ חוֹרְשׁוֹת בְּהַר הַמִּשְׁחָה וכו', ושיבולים הן התבואה המיועדת לקצירה. לכך נבחרו פרות ושיבולים להודיע שבשנות הרעב הפרות לא תַּחֲרֹשְׁנָה, והשיבולים לא תִּקָּצַרְנָה. זהו שנאמר וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר – אין חריש על ידי הפרות, ואין קציר בשיבולים. (פניני הגר"א)
מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱ-לֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. (מה ט)
שאלה – מה הטעם שאמר יוסף לומר לאביו רְדָה אֵלַי, הול"ל רֵד אֵלַי.
תשובה – לפי שכבר עברה שנה ממנין רד"ו לשעבוד, לכך אמר רְדָה. שלעיל (מב ב) אמר יעקב לשבטים רְדוּ שָׁמָּה כמנין מאתים ועשר שנות גלות מצרים. (החזקוני, ר"ח פלטיאל) אַעַלְךָ גַם עָלֹה - גַם בא"ת ב"ש ר"י זהו רד"ו. כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בראשית טו יג) ס"ת ר"י. (הרוקח)
יוסף רמז לו באמרו רְדָה אֵלַי בוא למצרים אע"פ שתהיה לך ירידה מזה, והתועלת שבדבר אַל תַּעֲמֹד, שתהיה בבחינת הולך ולא בבחינת עומד, כי מי שתיקן הכל הוא בבחינת עומד כמו מלאך ואין מקומו עוד בעולם הזה. (דמשק אליעזר)
וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ. (מה כג)
שאלה – מה הטעם דכתיב כְּזֹאת. הול"ל וּלְאָבִיו שָׁלַח עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת וגו' מה הטעם ששלח דווקא עֲשָׂרָה חֲמֹרִים וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת.
תשובה – פירוש הכתוב כְּזֹאת – דווקא מנין הזה שלח, עֲשָׂרָה חֲמֹרִים וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת, לא פחות ולא יותר, ולא היה זה המנין באקראי, אלא לענין מכוון. וזה – שרצה יוסף במה ששלח כדי שלא יכעוס אביו על האחים העשרה שמכרוהו, וגם הראה לו כדי שירד אביו למצרים ואל ימאן מלרדת אליו, ורמז לו כי העשרה אחים היו כמו עשרה חמורים שנושאים משא גדול ואינם יודעים מה הם נושאים, כך היה מכירתם ועשיית הפעל שהורידו אותו מצרימה, שהטעין אותו עליהם הקב"ה לעשות מעשה זה להורידו למצרים, והם לא ידעו הפעל שהורידו אותו, ולפיכך חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם ורמז שעל ידי המכירה הזאת למצרים יהיו אוכלים כל טוב, ויהיו מנצלים את מצרים עד שלא ישאר דבר במצרים. (גור אריה) א"נ מה ששלח עֲשָׂרָה חֲמֹרִים וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת שיהיו נושאים המשא שלו, ושלח המנחה הזאת זכרים ונקבות כמנחה ששלח אביו לעשו. (רבינו בחיי) א"נ לפי שרצה שימהרו אחיו, שלח את האתונות לפני החמורים שירוצו אחריהם החמורים במהרה. (תוס' השלם) וכן (שה"ש א ט) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה שדמה הקב"ה לסוסי פרעה הגלים של הים כדמות נקבה והסוסים היו רודפים אחריהם. (לקח טוב)
כְּזֹאת בגימטריא חת"ך (428) הוא שם קדוש של פרנסה, שהיה נדרש כעת בשנות הרעבון. (צמח צדיק)
הרמוז בפסוק פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ ס"ת חת"ך והוא שם קדוש ונורא, ונקרא שם הפרנסה בין המקובלים. (פרי עץ חיים שער הזמירות פ"ה)
שמות הקודש המסוגלים לשמירה והגנה בדרכים
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. (מה כז) פרש"י - שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה שֶׁפָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ. (תנחומא) אמרו רז"ל (ברכות לא.) אַל יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵירוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה. ואמרו בירושלמי מהו דבר הלכה 'יחיד ורבים הלכה כרבים'. והוא טעון ביאור.
הכוונה לומר דבר הלכה המרומז בה שם המסוגל לשמירה בדרך, שהוא שם יוה"ך הנרמז בס"ת כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. (תהלים צא). וזהו שהקשו בירושלמי, איזה דבר הלכה יש שמרומז בה זה השם, והשיבו 'יחיד ורבים הלכה כרבים' ר"ת יוה"ך – השם המסוגל לשמירה. (אגרא דפרקא) האותיות של ראשי התיבות: וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ הם ראשי תיבות יוה"ך. שזה בחינת וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ, על ידי זה הוא נשמר ממכשול שהוא שמירה להולכי רגל מגזלן ורוצח כמובא אצל תפילת הדרך .והוא יוצא מהפסוק (תהילים, צא): כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ – ס"ת יוה"ך, (פעולת צדיק תתקמ) וכן יכוין ס"ת לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ ס"ת כל"ך. בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ יכוין שם בי"ט. (נהר שלום)
אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ. (מו ד)
שאלה – מה הטעם דכתיב אַעַלְךָ גַם עָלֹה בכפל לשון. גַם מה בא לרבות.
תשובה – רמז לו שיקבר בארץ ישראל הגבוהה מכל הארצות אשר שם שער השמים. והוסיף גַם עָלֹה כי משם יתעלה בעליה אחרת עליונה לאור באור החיים וזהו כפל העליה. א"נ הבטחה לזרעו שיגאלם אחר הגלות ויעלה אותם לא"י, ואחר שיהיו מיושבים בארץ ישראל ששם עיקר קיום התורה והמצוות הבטיחם בעליה אחרת והוא העוה"ב הצפון לזרעו. (רבינו בחיי) גַם עָלֹה שנקבר עם אבותיו במערת המכפלה. (הרשב"ם) גַם עָלֹה כתיב בה"א רמז לאחר ה' דורות יעקב לוי קהת עמרם משה. (הרוקח, בעה"ט). וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה לא תעלה על דעתך שתהיה שם ירוד, כי אם גדול ומעולה תהיה שם. (דעת זקנים) כלומר אעלה אותך עלייה רבת מעלות. (הכתב והקבלה) גַם עָלֹה לרבות עצמות שאר השבטים. (החזקוני) ובזהר (ויחי ל) דָּחִילְנָא דִּילְמָא אִתְקַבַּר תַּמָּן, וְלָא אֶזְכֶּה עִם אֲבָהָתַי. אָמַר לֵיהּ וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלה. אֲעַלְךָ, מִמִּצְרַיִם. גַּם עָלה, לְאִתְקַבְּרָאָה בְּקִבְרָא דַּאֲבָהָתָךְ.
וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ. (מו ד) כתב השו"ע (יו"ד שנב ד) מעצימין עיניו של מת. כתב החזקוני - מנהג הוא שהחיים עושים עם המתים שסוגרים את עיניהם סמוך לפטירה.
שאלה – מה הטעם שדווקא יוסף זכה לזה, ומהי הברכה בזה.
תשובה – אמר הקב"ה אותו יד שלא שימשה בעבירה תבוא ותינתן על עיניך שידעו הכל שהוא נקי מאשת פוטיפר. ד"א מי גרם ליוסף שירד מצרימה, על ידי שכיבד אביו כששלחו אל אחיו (בראשית לז יג) וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי אעפ"י שידע שאחיו שונאים אותו, אמר לו הקב"ה, על שכיבדך יוסף הורד למצרים, אף אתה כשתרד לשם כבדהו שתחלוק לו כבוד שהוא יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ בשעת מיתה. (צרור המור) נתבשר שיוסף יהא בפטירתו ויעזור להוציאו ממצרים כדי לקוברו בארץ. (החזקוני) ועוד הודיעו בזה שלא ימות יוסף בחייו. (בעה"ט, צרור המור) בישר לו שיכלכל יוסף את בניו ובני בניו בכל השנים שיחיה אחריו. (הרד"ק) ראוי לבן לנגדא עפר על עיני דאבוי כד אתקבר, היינו אם יש לו עפר מארץ ישראל טוב שהבן ישים אותה בעצמו על עיניו, כי סתימת העיניים על ידי הבן הוא סיוע לדינא דקברא. (עבד המלך ע"פ זהר ויחי)
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי. (מו לא)
שאלה – מה הטעם דנקט יוסף לשון אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה והא כתיב (יב ב) וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה וכן (דברים כו ה) אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה. ירידה שייכת במצרים ולא עליה. הול"ל אֵלְכָה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה.
תשובה – עליה היא אצלי כי מתחלה היו מבזים אותי ואומרים ראו עבד שמולך, אבל עתה שיראו שאיני עבד כי אם מֵהַרְרֵי קֶדֶם ישבחוני. (מושב זקנים)
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ. (מז ח)
שאלה – הנה פרעה שאל את יעקב כמה ימי שני חייו והוא אינו מן הנימוס ונראה כאילו נותן בו עין הרע. ומצינו בגמרא (מגילה כח.) שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל (אָמַר לוֹ): בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אֲתוֹ גַּוּוֹזֵי וְקָא מָחוּ לֵיהּ. סְלֵיק, יְתֵיב אַרֵישָׁא דְּדִיקְלָא. פרש"י - סריסין היו עבדים משרתים אותו וקא מחו ליה לר"ע [הכו אותו] סבורין היו שהיה קץ בחייו. וכן שָׁאַל רַבִּי אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לוֹ: קַצְתָּ בְּחַיַּי? אָמַר לוֹ: רַבִּי, תּוֹרָה הִיא וְלִלְמוֹד אֲנִי צָרִיךְ.
תשובה – לפי שהיה סבור שזה אברהם שחי ה' שנה פחות מיצחק. שפרעה שבימי אברהם האריך ימים (פרדר"א פמ"ג). ולפי שחשב שהוא אברהם שאל כן. (הרוקח) שהיה דיוקן אברהם אבינו מצוי בקירות הארמון ודמיון יעקב לסבו הטעה את פרעה לחשוב שהוא אברהם. (משיבת נפש) לפי שנעשה נס ליעקב בעת כניסתו לטרקלין שהוגבהה תקרתו כדי שלא יצטרך לכפוף קומתו לכבוד הצלם שהיה תלוי שם, ידע פרעה שנס זה נעשה לאברהם בעת שעמד לפני פרעה והיה תמה על אריכות ימיו. (אמרי שפר) א"נ שהיה פרעה תמה כי לא היה דבר מצוי במצרים שיאריך אדם ימים כל כך שיגיע לפרק שהיה אז יעקב בו וגם שיבה זרקה בו. (ספורנו) א"נ לפי שהוגד לפרעה שכאשר בא יעקב היה הנילוס עולה לרגליו, והיה פרעה שמח על זה מאוד וחשב שכל זמן שיעקב חי יעלה הנילוס לרגליו לעולם וישקה את פני האדמה, וכאשר ראה את יעקב והנה הוא דל וכחוש ורקות בשר כמשפט הזקנים חשב פרעה שוודאי הוא מופלג בזקנה והיום או מחר ימות. (כלי יקר) א"נ פרעה הבין מדברי אחי יוסף שרצונם לשוב לארץ אבותיהם לאחר שיכלו שני הרעב, כדכתיב (מז ד) לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ ומשמע לזמן קצוב ואח"כ נשוב לארצנו (הטור) שאל פרעה את יעקב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ, כלומר הרי אתה זקן מופלג ותמה אני שאתה חי עד עתה, כיצד אתה חושב שתחיה עוד חמש שנים עד סיום הרעב. (ר' יהודה החסיד, מושב זקנים) יש שפירשו שלפי מראה זקנותו של יעקב חשב פרעה שמא הוא יצחק אביו העומד לפניו, אותו הכיר פרעה בילדותו. (פענח רזא, תוס' השלם) לפי שכשהיה פרעה בחור ונער היה בבית אבימלך שכן דרך המלכים לשלוח בניהם לבית מלכים ללמוד דרך ארץ ושם ראה יצחק אביו והיה סבור שהוא יעקב, אמר לו וכי עדיין אתה חי, לכך שאל אותו כמה ימי שני חייו. (מושב זקנים)
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם. (מז ט)
שאלה – בשלמא מה שאמר רָעִים ניחא כי היו לו צרות הרבה, צרת עשו ולבן, צרת דינה ויוסף, מה ראה לומר מְעַט אחרי שכבר חי ק"ל שנים.
תשובה – יעקב אע"ה נתכוון כי לא עשה בחייו רק מעט מצוות ומעשים טובים ועל כן המה רעים, כי לא עבד בהם את השי"ת כראוי, ועל ידי זה לא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, כי באברהם כתיב זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (בראשית כד א) פירוש שתיקן את כל ימיו בעבודתו הקדושה. (אהבת ישראל)
וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא. (מז יא)
שאלה – מה הטעם שלא הזכיר את הגמלים ובפרשת וארא כתיב (שמות ט ג) הִנֵּה יַד יְ-הוָה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד.
תשובה – לפי שהגמלים כשהולכים בדרך רחוקה עושין אבוס במעיהן ושוהה אכילתן כמה ימים. כדאמרינן (שבת קנה:) אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל. אָמַר רַב יְהוּדָה: אֵין עוֹשִׂין לָהּ אֵבוּס בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְכִדְאָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: לְדִידִי חֲזֵי לִי הַהוּא טַיָּיעָא דְּאוֹכְלַהּ כּוֹרָא, וְאַטְעֵינַהּ כּוֹרָא. שהאכיל את גמלו כור מזון, והטעינו כור. היה חוק במצרים שהגמלים שייכים למלכות ואין רשות לאחרים להשתמש בהם לכך לא הביאו כאן. אבל בפרשת וארא שדברו לפרעה אמרו הגמלים שלך. (טעמא דקרא)
ראיה בפרשה למאמר חז"ל (מגילה יג.) שֶׁכׇּל הַמְגַדֵּל יָתוֹם וִיתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ יְלָדוֹ.
כתיב (מו כו) כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ.
ולכאורה קשה שהרי סרח בת אשר לא היתה יוצאת ירכו. דכתיב (במדבר כו מו) וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח. כתב הרמב"ן בשם התרגום ושום בת אתת אשר סרח, שהיתה בת אשת אשר. שאשר לקח אשה שהיתה לה בת מאיש אחר יורשת נחלה. וכן נמצא באמת בספר הישר וע"כ אמר בפ' ויגש וְשֶׂרַח אֲחֹתָם, כי לא היתה בת אשר רק אחותם של בני אשר. (מלבי"ם) הרי ראיה שֶׁכׇּל הַמְגַדֵּל יָתוֹם וִיתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ יְלָדוֹ. (טעמא דקרא) וכתבו התוס' שהיתה שקולה כנגד כולם. וכיון שהיתה צדקת וזכתה להיכנס לארץ וישבה שם שנים רבות. (צרור המור) במסכת כלה רבתי נכתב כי בשכר שבישרה ליעקב עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם זכתה להיכנס בחייה לגן עדן.
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי. (מו ל)
תַנְיָא, יוֹסֵף שֶׁפֵּירַשׁ מֵאָבִיו עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, כְּשֵׁם שֶׁפֵּירַשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ מֵאָבִיו כ"ב שנה. (מגילה יז.)
שאלה – הלא אותם עשרים ושתים שנה שהלך יעקב לבית לבן, היו ברצון אביו ואמו, שהם בעצמם ציוו עליו ללכת לשם, דכתיב (כח ה) וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו.(כח ז) וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם. ורבקה אמרה לו (כז מה) וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם.
תשובה – לפי שיצחק ורבקה ציוו עליו ללכת ללבן כדי לקחת אשה משם, הדבר ארך 14 שנים, עד שקידש את לאה ואת רחל, אך מאחר והוא התעכב בבית לבן שש שנים נוספות קטרג עליו השטן ואמר שגם אותם י"ד שנים היו מחמת אהבת המקום ולא מחמת ציווי הוריו. ואילו היה לבן נותן לו מיד את בנותיו ללא שיחייב אותו לעבוד בעבורם גם כן היה מתעכב שם, ולכך נענש. (בן יהוידע שם) א"נ לפי שדעתם היה שיקח את לאה ושיחזור מיד כשישלח בשבילו, אבל הוא נתן עיניו ברחל הקטנה ליופיה, ואמר (בראשית כח) אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה, וא"כ כל הזמן שנתעכב היה ברצונו ולכך נענש כנגדן. (רבינו בחיי) כתב האוה"ח - וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל (בראשית כט יח) פירוש לא לצד יופיה אלא לצד מה שרחל בת זוגו. או יאמר על דרך אומרם ז"ל (שבת כה) בדין זיווג תלמיד חכם שצריך שתהיה לו אשה נאה כנגד יצר הרע, והגם כי ישתנה יעקב למעליותא שמושלל מיצר הרע, עם כל זה התורה תלמד לאדם דעת. וכן (ברכות נז:) שְׁלֹשָׁה מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: דִּירָה נָאָה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְכֵלִים נָאִים.
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
