ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
בפרקנו יש דיון על מצב בו השומר אינו יודע למי להחזיר את הפקדון. וכך מלמדת המשנה (לז, א):
אמר לשנים: גזלתי לאחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם. או: אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא - נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו. שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי? - אלא, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו.
הגמרא מעלה סתירה, כביכול, בגוף דברי המשנה בשאלה האם ניתן להוציא ממון מספק. ברישא כ' שצריך הגנב לשלם לכל אחד עד שיצא מספיקו, ואילו בהמשך המשנה לומדים שבהפקדה הדין הוא שהסכום המוטל בספק יהא מונח עד שיבוא אליהו? הגמרא דוחה שאין כאן קושי כלל כיון שלא שייך להשוות בין הפקדה לגזילה. ולמסקנה מתבאר בגמרא שכאשר אדם פשע כגזל או חוסר שימת לב לאחריותו כשומר הרי הוא נקנס. אך במקום שלא פשע אזי מחזיר רק אחד וכפי עיקר הדין של אוקי ממונא בחזקת מריה. ומה שכתוב במשנה שמשלם לכל אחד הוא מדובר במקרה שרוצה לצאת ידי שמים, ואליבא דרבי טרפון. אך במקום שתובעים אותו, ומצד עצמו אינו חפץ לצאת ידי שמים, אין צריך לשלם לכולם.
קידש ואינו יודע מי
מקור הדיון בדברי רבי טרפון הוא במשנה ביבמות (קיח, ב) המקבילה לדין המשנה בסוגייתנו:
קידש אחת מחמש נשים ואין יודע אי זו קידש, כל אחת אומרת אותי קידש - נותן גט לכל אחת ואחת, ומניח כתובה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון; רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה ואין יודע מאיזה גזל, כל אחד אומר אותי גזל - מניח גזילה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון; רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שישלם לכל אחד ואחד.
כאן התווספה דעת רבי עקיבא הסובר שבמקרה בו האדם אינו יודע למי עליו לשלם, הרי הוא חייב לשלם לכל הספיקות 'וזה הדרך מוציאה מידי עבירה'. דהיינו, התשלום המוכפל הוא מעיקר הדין ולא רק לצאת ידי שמים כשיטת רבי טרפון. ובכל מקום של איסור, משלם לכולם משום קנס.
והעולה הוא שמחלוקתם היא כך לפי ר"ע חייבו חכמים את האדם לשלם ע"מ לצאת אף ידי שמים. ואילו לפי רבי טרפון חייבוהו רק לפי שורת הדין.
ביאור הוה ליה למידק
הרי"ף פסק כר"ע (ב"מ כ, ב; יבמות מד, ב), משום שהלכה כר"ע מחבירו, ור"ט חבירו של ר"ע הוא (כתובות פד, ב). ולכן בכל מקום של איסור, החזקת ממון הזולת שלא כדין, אפילו אם לא בא לצאת ידי שמים חייב לשלם לכולם, וקנס הוא שקנסו חכמים. רק במצב בו אין שום איסור כגון מכר ואינו זוכר למי – לא צריך לשלם לכולם.
ומוסיף נמ"י (ב"מ שם, ד"ה) פרט חשוב בדין זה: הצורך בדיוק הוא רק אם יש ודאות על עיקר החיוב, אלא אינו יודע אם נפטר ממנו או לא. אך אם לא ברור שגזל – פטור אף מידי שמים.
ויש להעיר, שבמקרה שגזל ואינו יודע ממי מובן האיסור, אך מה האיסור שיש במקרה של שכח השומר של מי הפקדון? והרי הממון הגיע אליו בהיתר, אלא שאינו יודע ממי? על כך אומרת הגמרא 'דהוה ליה למידק'. ועדיין צריך ביאור מדוע חוסר הדיוק מהווה סיבה לחיוב קנס?
ונראה שהביאור הוא פשוט, וכמו שכתב נמ"י שמי שלא דייק – פשע בשמירתו. וכוונתו, שכל יסודה של השמירה הוא החזקת החפץ על מנת להשיבו לבעליו, ואם השומר לא שם לבו כלל ממי לקח את החפץ, הרי בזה כבר מונחת פשיעה משום שהוא גרם לכך שלא יוכל להחזיר את החפץ כי אין לו ודאות בבעלים. וממילא חוסר דיוק זה הוא בפועל חיסור ממון הבעלים וכמו גזל, ולכן מובן מדוע נקנס.
כמי הלכה?
נחלקו רבותינו הראשונים האם הלכה כרבי עקיבא או כרבי טרפון. הבאנו כבר את דברי רי"ף, וכדבריו אף פסק הרמב"ם (שאלה ופקדון ה, ד). ולכן בכל איסורים אפילו אם לא בא מעצמו לצאת ידי שמים הלכה שצריך לשלם כפול.
מאידך, כתבו הראב"ד ורז"ה שהלכה כר"ט, וזאת משום שסתם משנה כמותו. אלא רק בבא לצאת ידי שמים חייב בקנס. אך למעשה, כיון שהאידנא אין קנסות, אפילו בלא יודע למי להחזיר במצב של איסורים – גזל ולא דייק בפקדון, הלכה כר"ט שלא משלם יותר מהקרן. וכך אף כותב הש"ך למעשה (שסה, ס"ק ב) שאין הכרח כר"ע אלא יותר נראה מהגמרא ב"ק קג, ב שהלכה כר"ט. ולכל הפחות מידי ספק לא יצא ויכול לטעון קים לי כר"ט, ראב"ד, רז"ה, רב האי גאון, הלכות גדולות.
וחשבתי אולי להסביר את שיטת רי"ף ורמב"ם ביחס לדיני קנסות האידנא, דה"מ בקנסות דאורייתא אך כאן הוא קנסות דרבנן, ולכן שפיר דיינינן ליה. ושמא יאמר הראב"ד כל דתקון כעין דאורייתא תקון.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
