ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
כל המלאכות אותן ציינה התורה כאסורות בשביעית עוסקות בגידולים המיועדים לאכילה. אך מה דין גידולים שאינם כאלו, אלא גידולים לצורך העץ עצמו או לצרכי נוי?
מקור לזה נמצא בירושלמי (שביעית ד, ד):
אין מציתין את האור באישת של קנים מפני שהיא עבודה רשב"ג מתיר וכן היה רשב"ג אומר נוטעין אילן סרק בשביעית.
ופירש ר"ש סירלאו (ד"ה נוטעין) שנחלקו ת"ק ורשב"ג בדין אילנות סרק בשביעית. דעת ת"ק שאסורים אפילו בגרימת תועלת לקנים וכ"ש בנטיעה של ממש. אך דעת רשב"ג שאפילו נטיעה של ממש מותרת כיון שכל מה שאסרה תורה הוא רק במה שנוגע למאכל, וכמו שכתוב 'לאכלה'.
ואכן פסק הרמב"ם (א, ה):
אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק.
וכתבו נו"כ שהוא מהירושלמי הנ"ל, דמשמע דרשב"ג מתיר אך רבנן פליגי עליה, וקיי"ל כוותיהו. אך מהו תוקף האיסור? האם הוא דאורייתא או דרבנן?
מדברי רש"ס הנ"ל משמע שהוא מדאורייתא. שכן בהסבר דברי רשב"ג כותב:
דס"ל דכיון שאילן סרק הוי לעצים או לבנין לא אסיר נטיעתו דלא אסרה תורה אלא למאכל דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ותזרע לא שייך אלא באוכל ועוד דומיא דלא תזמור דכרמך.
מכאן שנחלק רשב"ג על רבנן בהבנת דין התורה, שלשיטתם אכן כל סוגי הזריעות אסורות אפילו אינן של מאכל. ואולי סברתם היא שאמנם ישנו הפסוק המדבר דווקא על מאכל, אך מאידך החיוב של ושבתה הארץ הינו כולל ומקיף גם את אילנות הסרק. וכמו שיש הגבלות על שימוש בפירות שביעית לשאר הנאות שלא יהיה בדרך הפסד.
וראיתי שכתבו סברא לומר שהוא דרבנן משום שגם בנטיעה של עצי פרי אנו סוברים שהוא דרבנן משום שלא תהיה תועלת ממנו בשביעית עצמה. וכ"ש לעץ סרק שאינו נותן פרי לעולם. אך לענ"ד יש לתהות על סברא זו שכן בכל עץ יש לראות את עניינו. בעץ פרי יתכן והוא דרבנן משם שעיקרו לפירות, אך בעץ שעניינו לגדר או נוי, שם יתכן ועצם נטיעתו כבר השיגה את ייעודו, ובעבודה זו ביטל את שביתת הארץ, ועל כן יהיה אסור מדאורייתא. וכך סבר למעשה חזו"א (יט, כ) והרב אליהו (קטיף שביעית פרק א הערה 7).
אך למעשה בערוך השולחן (יט, ה) כתב שהאיסור לנטוע סרק הוא רק מדרבנן שמא יבואו לנטוע עצי פרי. וממנו נראה שאכן עיקרה של עבודת האדמה היא לצורך הפירות, והעצים לגדרות וסייג וכדומה הינן משניים בחשיבותם ועל כן לא הם ייעודה של השביתה.
על דברים אלו כתב הרב ואזנר (שבט הלוי ג, קנח ד"ה ה"ה אין נוטעין):
בערוך השולחן כ' דאינו רק מדרבנן אטו אילן מאכל, ואינו נ"ל דיראה דחכמים ורשב"ג דפליגי באילן סרק – ביסוד זה פליגי: אם איסור תורה בשביעית בעבודת קרקע גם בענינים דלא שייך בהו קדושת שביעית כעלים בעלמא כמבואר ברמב"ם פ"ה דלרשב"ג [שמא צריך לומר דלרבנן] מכ"מ אסור משום ושבתה הארץ שארץ לא שבתה אם נטע וחרש לצורך אילני סרק ואין קדושת שביעית תולה בעבודה בשביעית, מיהו בלא"ה דבריו צ"ע דגם נטיעה באילן מאכל רק מדרבנן ואעפ"י שהערוך השולחן מצדד דמ"מ עשה איכא אין דברי הרמב"ם משמע כן כמש"כ בעצמו, ועכ"פ אין לחלק באיסור נטיעה בין מאכל לסרק.
בקטיף שביעית (פרק א, ז) סיכמו שהנטיעה בסרק הוא מדרבנן.
גדר וסייג
נשוב לעיין בתועלת בנטיעת העץ. הרמב"ם הנ"ל לא חילק במטרות הנטיעה ואסר את הכל. וכ"כ הרב (שבת הארץ א, ה) שכל הנטיעות אסורות בשביעית, אפילו אם אין לו עניין בעצם העצים אלא משתמש בהם כגדר לחצרו וכדומה.
והוסיף הרב שלכאורה יש להקשות על כך מדברי התוספתא האומרת (תוספתא שביעית ג, יא [יש נוסחאות שהוא הלכה יט]):
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' מותר לאדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג בשביעית.
ומכאן משמע שרשב"ג התיר דווקא כאשר אין רצון בנטיעה לגדילת העץ אלא כעניין צדדי ביחס לצורך המרכזי והוא עשיית גדר, וחכמים אוסרים אף במצב של נוטע לסייג. אך הרמב"ם השמיט את התנאי של 'לעשות סייג' ונראה שסובר שהעיקר כמשנה נגד התוספתא, ואם נטיעת הסרק היא לצורך גדר אזי לא חולקים חכמים ויתירו.
אך למעשה, דוחה זאת הרב ואומר שודאי שאסור לבנות גדר בשביעית, כמפורש בירושלמי שביעית (ג, ז) משום שנראה כמתקן שדהו. מה שהתירו הוא רק גדר בין רשות היחיד לרשות הרבים. וכאן בא רשב"ג לחדש, שכיון שאינו בונה גדר בידים, אלא נוטע וממילא בעצם הגדילה תהיה גדר – הדבר מותר. אך חכמים אוסרים זאת משני הטעמים גם יחד: א. יש בזה נטיעה. ב. יש עשיית גדר. ולכן הרמב"ם נקט לחומרא ולא חילק בסוגי נטיעת הסרק.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
