ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
הסוגיא הראשונה בה ניגע עוסקת בשלב הראשוני ביותר, באופן האיסוף של הפירות.
ספרא
אומרת התורה 'אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר' (ויקרא כה, ה) ודרשו חכמינו בספרא (בהר א, ג):
את ספיח קצירך לא תקצור, מיכן סמכו חכמים על הספחים שיהו אסורים בשביעית, ואת ענבי נזיריך לא תבצור, מן השמור בארץ אין אתה בוצר, אבל אתה בוצר מן המופקר, לא תבצור, לא תבצור כדרך הבוצרים, מיכן אמרו תאינים של שביעית אין קוצים אותה במוקצה, אבל קוצה אתה בחורבה, אין דורכים ענבים בגת אבל דורכים בעריבה, אין עושים זיתים בבד ובקוטבי, אבל כותש ומכניס לבדידה, ר' שמעון אומר אף טוחן הוא בבד ומכניס לבדידה.
שני דינים מופיעים בספרא: א .בצירה דווקא מן השמור ב. בצירה שלא כדרך הבוצרים. ויש להתבונן ביחס שבין שני הציווים הנ"ל, האם תלויים הם זה בזה או שמא אינם קשורים.
דיני הדרשה המובאים בספרא הובאו גם למעשה במשנה בשביעית (ח, ו). ונחלקו רבותינו בביאורה של המשנה.
שיטת הרמב"ם
ישנן כמה נקודות שיש לשים לב אליהן בלימוד הרמב"ם (פרק ד):
א. בהלכה כב כתב:
הפירות שיוציא האילן בשביעית לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצור, ואם בצר לעבודת האילן או שבצר כדרך הבוצרים לוקה.
אין חילוק בדבריו בין פירות שמורים לפירות מופקרים, אלא בכולם יש לשנות. וכן הגדיר את האיסור בכך שאסור לאסוף כדרך כל השנה. ונקודה נוספת היא הדוגמאות הנוספות של בצירה לצורך אילן או דרך הבוצרים. על פניו יש לברר מה ראה לנכון דווקא כאן הרמב"ם את הבצירות הנ"ל?
ב. בהלכה כג כתב:
וכיצד עושה תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל מייבשן בחרבה, ולא ידרוך ענבים בגת אבל דורך הוא בעריבה, ולא יעשה זיתים בבית הבד, אבל כותש הוא ומכניס לתוך בד קטן ביותר וטוחן בבית הבד ובקוטב ומכניס לבד קטנה, וכן בשאר הדברים כל שיכול לשנות משנה.
וכאן פוסק הרמב"ם את המשנה בשביעית, ומפרשה כפי שכ' בפירוש המשנה. מוקצה האסור אינו כלי (עיין ר"ש לקמן) אלא הוא מקום האיסוף הרגיל. ולכן צריך לייבש את התאנים במקום אחר. וכך מפרש את שאר המשנה ופוסק אותה.
עוד מוסיף הרמב"ם בסוף ההלכה 'וכן בשאר הדברים כל שיכול לשנות משנה'. מה ביאור 'שאר הדברים'? האם גם כולל את דרך הקצירה עצמה?
מתוכן ההלכה והקשרה נראה שלא, ואכן כך פירש בדרך אמונה (ד, ס"ק קסז):
היינו בשאר פירות כגון שעושה מתמרים טרימא (שזה מותר כנ"ל פי"א מתרומות ה"ב) או לרסק פירות שרגילין לרסקן ולסחוט פירות שרגילין לסוחטן (כמו שיתבאר בפ"ה איזה מותר) בכ"ז צריך שינוי:
ג. בהלכה כד כתב:
ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר.
והרחבת הדברים מובאת לעיל בהלכה א:
וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה, ואם קצר כדרך הקוצרין לוקה, כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר, או שקצר לעבודת הארץ כמו שבארנו, אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל.
כלומר עיקר השינוי הוא בכמות הנאספת ע"י הבעלים וסידורה כבכל שנה.
ד. בפרק ח הלכה ג כתב:
כיצד מוכר הוא לו המגל והעגלה וכל כליה, שאם יקצור בו מעט ויביא על העגלה מעט ה"ז מותר, ואם יקצור כדרך הקוצרין או יביא כל פירות שדהו אסור.
מכאן למדנו שאפשר לקצור כדרכו ממש עם כלים המיוחדים לכך אלא שלא יהיה בכמות גדולה.
ביאור שיטת הרמב"ם
אם כן, העולה מדברי הרמב"ם לדינא הוא שבין במופקר בין בשמור אפשר ללקוט כדרכו אלא בכמות קטנה ולעבד את היבול במקום קטן יותר ושאין רגילות לעבד שם.
וכעת יש לברר את סברת שיטתו. ונראה לפי מה שכתב בספר המצוות (ל"ת רכב-רכג) שעניינם של איסורים אלו הוא שלא להפגין בעלות. ובניסוח מדויק של ספר החינוך (שכח):
רצה לומר שלא נקצור אותו כדרך שאנו קוצרין תבואתינו בשאר שנים. אבל מכל מקום אכילתו הותרה לנו, ובלבד שנאכלהו דרך הפקר, כלומר בלי הכנה, וכמו שנפרש במצוה שלפנינו. כי לא תקפיד התורה בדברים אלו זולתי שיראה ממעשה האדם בכל ענין שנה זו כאילו אין דבר מיוחד ברשותו, רק שהכל ברשות אדון הכל.
הוי אומר, 'לא תקצור' האמור בתורה לעניין שביעית אינו דומה לקצירה של שבת, שם האיסור הוא על היצירה של במלאכה ואילו בשביעית עניינה של הקצירה הפגנת בעלות כל התבואה. ומבין הרמב"ם שעיקר הביטוי של בעלות ע"י קצירה בשביעית אינו שייך כלל לשינוי בכלים אלא לכמות הנקצרת. (ראה חזו"א שביעית יב, ה)
שיטת ר"ש
לעומתו, ר"ש הביא את דברי העיטור שכ' שהשינוי הוא בגוף פעולת האיסור. אמנם לאחר מכן דוחה את פירושו על המשנה משום שהמשכה אינו הולם את הרישא אליבא דפירוש הערוך אך לעצם דינו מסכים ששינוי בעצם הקצירה מחוייב כפשטא דקרא ודברי חכמים (מהלך זה אינו מופיע בדפוס וילנא אלא במהדורה החדשה באוצר שביעית) ולכן את כל האיסורים במשנה מפרש ככלים שונים המיועדים לאיסוף הפירות בכל שנה. אך כ' שכל האיסור ללקוט כדרכו הוא רק בשדה שמורה, אך בשדה הפקר מותר ללקוט כדרכו.
הקשה עליו הרדב"ז:
וק"ל עליה והלא כל השדות הפקר הם בשביעית וכי איצטריך קרא שלא יבצור כדרך הבוצרים למי שעבר ושמר כרמו ולא הפקירו.
ביאור דבריו, הרי הפירות הינם הפקר מכח חיוב התורה, וא"כ לומר שחובת השינוי שייכת רק לאדם שלא הפקיר, היא קשה – מדוע שתייחד התורה לאו לאדם יחידי שלא נהג כדין?! ומסיים שייתכן ומכח קושיא זו הרמב"ם לא פירש כמו ר"ש.
ואכן המבואר בדבריו הוא שאם עבר הבעלים ושמר את פירות השביעית חל עליו איסור נוסף ללקטם כדרך הרגילה. כך כתב בשבת הארץ (ד, כב). אמנם הרב זצ"ל לא חילק שם בין הבעלים הקוצר לבין אחרים הקוצרים.
ננסה לומר סברא בדברי ר"ש.
בנוגע לסוגיית אפקעתא דמלכא, כנראה שסובר הר"ש שהפירות מופקרים בלא הפקר הבעלים. כך מבאר את המשנה (ד, ב) בש"א אין אוכלים פירות שביעית בטובה. ופירש – 'משום שאין מחזיקים טובה לבעלים משום דרחמנא אפקרינהו'. וביאר הרא"ש דבריו, 'שאם יחזיק טובה הרי הוא נראה כמלקט מן השמור'. עכ"ל. כלומר, באמת הפירות הפקר, אלא עצם אחזקת הטובה היא בעייתית, שנראה כעובר על דברי תורה.
ולפי זה נבוא להסביר את סוגיין, סברתו של ר"ש היא ששדה שמורה, אע"פ שהקוצר נוהג בהיתר, שכן השמירה איננה גורעת מכח ההפקר, עדיין יש לנהוג כמי שאיננו הבעלים, אך אם יקצור כרגיל, סוף סוף הוא נראה כנוהג מנהג בעלים ולכן אסור. ומכאן נבאר שאין הר"ש עוסק דווקא בבעלים השומר ולא אליו בלבד יחסה התורה את הציווי לשנות בקצירה, אלא בכו"ע עסקינן.
ושמחתי לראות שכיוונתי לדברי דרך אמונה (שו"י ד, ס"ק יא):
ודעת הר"ש שאין איסור קצירה רק במשומר ואפשר דדוקא אם בשעת קצירה הוא משומר אז אם קצר כדרך הקוצרים עובר בלאו ואם קצר בשינוי אין עובר אלא בעשה דתשמטנה שלא הפקיר והקוצר בשל חברו אם הוא משומר אסור לקצור כדרך הקוצרים אבל מותר לקצור בשינוי.
שיטת תוס'
התוס' בר"ה (ט, א ד"ה ובקציר ש"ש היוצא) כ' שדין השינוי מדבר דווקא בפירות של הפקר, וזאת משום ששמור אסור אפילו ע"י שינוי (לשיטתו ראה סוגיא יד). ובהפקר התורה רוצה שלא ינהג האדם כבעלים הבוצר כפי שרוצה, אלא משמרים את 'צמצום הבעלות'.
שיטת רמב"ן
הרמב"ן (ויקרא כה, ה סוף הדיבור) כתב שאת פירות ההפקר צריך לבצור שלא כדרך בעלים, ואף השמורים שמותר לאכול (שכן לשיטתו לא נאסרו מחמת השמירה) יש לבצור כן. וחיוב השינוי הוא מדרבנן משום 'גדר ואסמכתא מדבריהם כדי שלא יבואו לשימור ואסיפת הפירות ויגזלו אותם מן העניים'.
שיטת הגר"א
פירות שמורים אסורים לגמרי אפילו בשינוי וזהו מאמר חז"ל 'מן השמור אי אתה אוכל ואבל אתה אוכל מן המופקר'. ופירות הפקר מותרים בשינוי והוא החלק השני של הספרא 'לא תבצור כדרך הבוצרים'. שינוי זה עוסק בעבודה בפירות התלושים בלבד, והוא מש"כ במשנה אין קוצין וכו' וכפי פירוש הרמב"ם. אך פירות מחוברים אסור ללקוט כלל ע"י כלים אלא רק תלישה ביד מותרת. ונראה שסברתו היא שדרך הבוצרים מתייחסת לכל תהליך הבצירה החל מהקטיף עצמו ועד סוף הכנת הפירות לאכילה או למכירה.
אחרונים
דעת החזו"א שאף לרמב"ם, יש לקצור בשינוי ולכל הפחות מדרבנן, אפילו בשדה מופקר. אך מכיון שכל החיוב של שינוי נובע מחמת עניין הבעלות הרי הוא לא שייך במקרה שאחרים בוצרים כיון שהם בלאו הכי אינם כבעלים (סימן יב, סעיף ה). ונפק"מ גדולה לקולא בעניין זה הוא ששליחי אוצר בית דין אינם צריכים לקצור בשינוי כיון שאינם בעלים.
אך דעת גרש"ז שגם אחרים צריכים לבצור בשינוי (מעדני ארץ סימן ז, ד ד"ה הנה).
ובילקוט יוסף פסק כרמב"ם שעיקר השינוי הוא בכמות אך הוסיף שראוי לכת' לשנות גם באופן הקצירה.
להערות [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








